המאור שבתורה

פנינים משולחן מלכים

עניין של חינוך

''וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת נֹחַ וְגוֹ' וַיַּעֲבֵר אֱלֹקִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם'' (ח, א)

וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת נֹחַ, מָה זְכִירָה נִזְכַּר לוֹ? שֶׁזָּן וּפִרְנֵס אוֹתָם כָּל י''ב חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה''. (ב''ר ל''ג ג') רָאוּי לְהָבִין מַדּוּעַ הָיָה צָרִיךְ נֹחַ זְכוּת מְיֻחֶדֶת [שֶׁהָיָה זַן וּמְפַרְנֵס אֶת כָּל הַחַיּוֹת י''ב חֹדֶשׁ] כְּדֵי שֶׁמֵּי הַמַּבּוּל יַפְסִיקוּ לָרֶדֶת, וַהֲרֵי כָּל מְצִיאוּתוֹ בַּתֵּבָה זֶהוּ רַק כְּדֵי שֶׁיִּנָּצֵל, וּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר הִצִּילוֹ הַקַּב''ה וְנָתַן לוֹ לְהִכָּנֵס לַתֵּבָה, מַדּוּעַ הָיָה צָרִיךְ עַכְשָׁו זְכוּת נוֹסֶפֶת בִּכְדֵי שֶׁמֵּי הַמַּבּוּל יִפָּסְקוּ.

וְנִרְאֶה שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְתוּחָה בָּעוֹלָם, צָרִיךְ לִזְכּוֹת לְרַחֲמִים מְיֻחָדִים כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִמִּדַּת הַדִּין הַמְּרַחֶפֶת עַל פְּנֵי תּוֹשָׁבֵי הָעוֹלָם, וְלָכֵן אַף שֶׁכְּבָר זָכָה נֹחַ לְהַצָּלָה בַּתְּחִלָּה, מ''מ זֶה הֲרֵי הָיָה בִּזְמַן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ מֵי הַמַּבּוּל בְּעִצּוּמָם וּמִדַּת הַדִּין שָׁלְטָה בָּעוֹלָם, הָיָה נֹחַ בְּסַכָּנָה עֲצוּמָה שֶׁמָּא תִּפְגַּע בּוֹ עַכְשָׁו מִדַּת הַדִּין עַל שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל בְּנֵי דּוֹרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקַּב''ה ''קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי'', (וְכַמְבֹאָר בַּזֹּהַ''ק פָּרָשַׁת נֹחַ), וְלָכֵן הֻצְרַךְ נֹחַ לִזְכוּת מְיֻחֶדֶת, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ חז''ל שֶׁנִּצּוּל בִּזְכוּת שֶׁזָּן וּפִרְנֵס אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים בִּהְיוֹתָם בַּתֵּבָה, וְהַבֵּאוּר בָּזֶה שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא נָהַג עִם הַבַּעֲלֵי חַיִּים בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וְזָן אוֹתָם וְכִלְכְּלָם, נָהַג עִמּוֹ הַקַּב''ה בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְהִצִּילוֹ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים מֵהַמַּבּוּל.

וְרוֹאִים אָנוּ מִכָּאן כַּמָּה רַחֲמִים זוֹכֶה הָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו מִשָּׁמַיִם בִּזְכוּת מַה שֶּׁהוּא מֵטִיב עִם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְתוּחָה בָּעוֹלָם וְאֵין הָאָדָם רָאוּי לְהִנָּצֵל בִּזְכוּת מַעֲשָׂיו, מ''מ אִם הוּא מֵטִיב עִם הַבְּרִיּוֹת מְרַחֵם עָלָיו, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חז''ל ''כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת – מְרַחֲמִין עַל מִן הַשָּׁמַיִם''.

(מתוך מאמר בִּתְשׁוּבוֹת וְהַנְהָגוֹת לְמָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הָרַב מֹשֶׁה שְׁטֶרְנְבּוּךְ שְׁלִיטָ"א)

וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס (ו יא)

חֲטָאִים חֲמוּרִים בְּיוֹתֵר חָטְאוּ דּוֹר הַמַּבּוּל; גֶּזֶל, ג"ע וּשְׁפִיכוּת-דָּמִים – כַּמּוּבָא בְּחָזָ"ל, וּבְכָל זֹאת: "לֹא נֶחְתַּם גְּזַר-דִּינָם אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל" (סַנְהֶדְרִין קח, א). אוּלָם בַּל-נִטְעֶה לַחֲשֹׁב כִּי הָיוּ הֵם גַּנָּבִים "מַאפְיוֹנֶרִים", פִּרְאִיִּים, כַּמּוּכָּר בִּמְחוֹזוֹתֵינוּ מִפַּעַם לְפַעַם. אֶלָּא מְכֻבָּדִים וְדִיפְּלוֹמָטִים הָיוּ. 'שִׁיטַת הָעֲבוֹדָה' שֶׁלָּהֶם הָיְתָה בְּצוּרָה כִּבְיָכוֹל נְכוֹנָה וּמֻצְדֶּקֶת. סוֹכֵן הָיָה בָּא עִם מַשָּׂאִית טְעוּנָה חֲבִילוֹת שֶׁל מִינֵי מְזוֹנוֹת וּמַאֲפִים בִּכְדֵי לְיַבְּאָן לַחֲנוּיוֹת הַמָּזוֹן, וְכָךְ חָשַׁב לְהִתְפַּרְנֵס בְּדֶרֶךְ-כָּבוֹד מֵעֲמַל-כַּפָּיו. אַךְ לְפֶתַע הָיוּ מַקִּיפִים אוֹתוֹ עֶשְׂרוֹת אַלְפֵי אֲנָשִׁים, וְכָל אֶחָד מֵהֶם הָיָה לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ רַק עוּגִיָּה אַחַת בּוֹדֶדֶת! פָּחוֹת מִשְּׁוֵה-פְּרוּטָה. כָּךְ עוֹשְׁקִים אוֹתוֹ בְּהוֹן רַב, מִבְּלִי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ יְכֹלֶת מִשְׁפָּטִית וְחֻקִּית לִתְבֹּעַ מִמֶּישֶׁהוּ מְסֻיָּם עַל סְכוּם פְּעוּט-עֵרֶךְ שֶׁכָּזֶה...

זֶהוּ לְלֹא סָפֵק חָמָס נִפְשָׁע הַנּוֹבֵעַ מִפְּחִיתוּת אֱנוֹשִׁית וּשְׁחִיתוּת-לֵב מֵהַמַּדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה, אוּלָם בְּדֶרֶךְ דִּיפְּלוֹמָטִית. מִין יְכֹלֶת אַכְזָרִית כָּזֹאת לְהוֹצִיא אָדָם נָקִי מִנְּכָסָיו מִבְּלִי שֶׁמִּישֶׁהוּ יָחוּשׁ רִגְשׁוֹת-אַשְׁמָה כָּלְשֶׁהֵן, אוֹ יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ בְּדַל שֶׁל מַחֲשָׁבָה שֶׁמָּא אָכֵן עָשָׂה עָוֶל כְּבָר עָשִׂיתִי, בְּסַךְ-הַכֹּל לָקַחְתִּי לוֹ עוּגִיָּה אַחַת"... אֵלּוּ לֹא סִפּוּרֵי בַּדִּים וְדִמְיוֹנוֹת. זֶהוּ תֵּאוּר מְפֹרָשׁ בְּחָזָ"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּה לֹא, ה): "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי – הִגִּיעַ זְמַנָּם לְהִקָּצֵץ, הִגִּיעוּ קָטֵיגוֹרִים שֶׁלָּהֶן לִפְנָי. וְכָל-כָּךְ לָמָּה? 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם'. אֵיזֶהוּ חָמָס וְאֵיזֶהוּ גֶזֶל? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: חָמָס אֵינוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְגֶזֶל שָׁוֶה פְּרוּטָה. וְכָךְ הָיוּ אַנְשֵׁי הַמַּבּוּל עוֹשִׂים; הָיָה אֶחָד מֵהֶם מוֹצִיא קֻפָּתוֹ מְלֵאָה קִטְנִיּוֹת, וְהָיָה זֶה בָּא וְנוֹטֵל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְזֶה בָּא וְנוֹטֵל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, עַד מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בַּדִּין". אֶת רוּחַ הַשְּׁחִיתוּת הַזֹּאת שֶׁאָפְפָה אֶת אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל, וְרֹעַ-הַלֵּב שֶׁפָּשָׂה בְּקִרְבָּם – מִין תַּרְבּוּת אֱנוֹשִׁית חוֹלָה, אֲשֶׁר הָפְכָה אֶת הֶחָמָס וְהַגֶּזֶל לְדֶרֶךְ חַיִּים מִתְקַבֶּלֶת עַל הַדַּעַת, וּכְ'שִׁיטָה' מְאֻרְגֶּנֶת וּמֻצְדֶּקֶת, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲקֹר מִן הַשֹּׁרֶשׁ, וְלַעֲשׂוֹת לָזֶה סוֹף בְּאֶמְצָעוּת הַמַּבּוּל!

נְקִיֵּי-כַּפַּיִם וּבָרֵי-לֵבָב רַבּוֹתֵינוּ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל בְּצִדְקָתָם וּבְיִרְאַת-חֶטְאָם, אָכֵן זָכוּ לְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת בִּתְחוּם זֶה שֶׁל זְהִירוּת בְּמָמוֹן הַזּוּלַת, וְהָיוּ חֲרֵדִים כָּל יְמֵיהֶם שֶׁלֹּא יִדְבַּק בָּהֶם וְלוּ שֶׁמֶץ מִן הֶעָווֹן הֶחָמוּר הַזֶּה לְסוּגָיו וּלַעֲנָפָיו. אַף בַּחֲשָׁשׁוֹת רְחוֹקִים נִזְהֲרוּ מִמָּמוֹן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהֶם, וְהֶחְמִירוּ בִּסְפֵקוֹת שׁוֹנוֹת אַף לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. זְהִירוּתוֹ שֶׁל הַסַּבָּא הַ'סְּטַיְפְּלֶער', מָרָן הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל קַנְיֶבְסְקִי זצ"ל, בְּעִנְיְנֵי מָמוֹנוֹת הָיְתָה מֻפְלָאָה בְּיוֹתֵר. הוּא דִּקְדֵּק בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. הֶחְמִיר עַל עַצְמוֹ אֲפִלּוּ עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. סִפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה מָרְדְּכַי שׁוּלְזִינְגֶּר זצ"ל, בַּעַל 'מִשְׁמַר הַלֵּוִי', כִּי בְּאֶחָד מִבִּקּוּרָיו הַתְּכוּפִים בִּמְעוֹנוֹ שֶׁל הַ'סְטֶיְפְּלֶער' שׂוֹחַח עִמּוֹ בְּדִבְרֵי-תוֹרָה, וְאָמַר לוֹ עַל חִדּוּשׁ מְסֻיָּם בְּסִפְרוֹ 'קְהִלּוֹת יַעֲקֹב', שֶׁכְּבָר הִקְדִּימוּ בָּזֶה בַּסֵּפֶר 'כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב', וְהַ'סְטֶיְפְּלֶער' שָׂמַח מְאֹד. רַבִּי מֹשֶׁה מָרְדְּכַי שֶׁרָצָה לְהַרְאוֹתוֹ אֶת הַדְּבָרִים בִּפְנִים הַסֵּפֶר שְׁאָלוֹ – אִם יֵשׁ לוֹ בַּבַּיִת אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה 'כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב'? וְהַסְּטַיְפְּלֶער' הֵשִׁיב שֶׁאָכֵן יֵשׁ לוֹ, הוּא קָנָה אוֹתוֹ פַּעַם אֵצֶל סוֹחֵר סְפָרִים בָּעִיר תֵּל-אָבִיב, אוּלָם נִמְנַע מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. מַדּוּעַ? כִּי יֵשׁ לוֹ חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא הַמּוֹכֵר מָכַר לוֹ אֶת הַסֵּפֶר בְּזוֹל מִדְּמֵי שָׁוְיוֹ, מִתּוֹךְ חֹסֶר יְדִיעָה עַל עֶרְכּוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַסֵּפֶר, וּכְשֶׁהִתְעוֹרֵר לְכָךְ מְאֻחָר יוֹתֵר וְשָׁב עַל עִקְבוֹתָיו לְשַׁלֵּם לַמּוֹכֵר – לֹא מְצָאוֹ, וּמֵאָז נִמְנַע מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. אֶת הַחִנּוּךְ הַזֶּה – שֶׁלָּקַחְתָּ מֵהַשֵּׁנִי וְלֵהָנוֹת מֵהַמָּמוֹן שֶׁל הַשֵּׁנִי זֶה אֵשׁ – הֶחְדִּיר הַ'סְטַיְפְּלֶער' גַּם בְּקֶרֶב בְּנֵי בֵּיתוֹ.

בִּצְעִירוּתִי הָיִיתִי פַּעַם בְּבֵית מוֹרִי חָמִי שַׂר-הַתּוֹרָה מָרָן הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים קַנְיֶבְסְקִי זצ"ל, וְהוּא נִזְקַק לְעֵט לְרֶגַע כְּדֵי לַחְתֹּם עַל מִסְמָךְ כָּלְשֶׁהוּ. הוֹצֵאתִי אֶת הָעֵט שֶׁלִּי מֵהַכִּיס וְהִגַּשְׁתִּי לוֹ, אַךְ הוּא סֵרֵב לָקַחַת. אָמַר לִי: "אָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לָקַחַת שׁוּם דָּבָר מֵהַשֵּׁנִי!"... (נִלְקַט בְּקִצּוּר מִתּוֹךְ מַאֲמָר שָׁלֵם שֶׁל הגה"צ רַבִּי יִצְחָק קוֹלְדֶצְקִי שְׁלִיטָ"א - מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ 'לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ' עַל חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית)

מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה...

הילולת כ"ק מרן רבי שמחה זליג ריגר זצ"ל זיע"א
(ד' חשון תשי"ג)

הגאון הרב שמחה זליג ריגר הי"ד- נולד ב-כ' אדר ה'תרכ"ד לאביו: ר' דב (תלמיד חכם ובעל שיעור קומה תורנית, מנכבדי העיר וסוחריה) בנובהרדוק. בשנת ה'תרל"ד משפחתו עברה לגור בבריסק. כנער שימש את רבי יהושע לייב דיסקין עד סיום כהונתו והושפע ממנו רבות בשיטות ההוראה. לאחר נישואיו בשנת ה'תרמ"ב נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין. בשנת ה'תרמ"ח לאחר פטירת הגאון ר' יוסף דב הלוי סולובייצ'יק (ה'בית הלוי') קהילת בריסק ביקשו למנות את בנו, הגאון ר' חיים. אולם הוא התנה זאת שבמקביל רבינו ימונה למורה הוראה ולדיין ותופקד בידיו האחריות על פסיקת ההלכות והדיונים הממוניים בעיר. בשנת ה'תרע"ח לאחר פטירת ר' חיים הלוי סולובייצ'יק, הגאון ר' יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק התמנה במקום אביו ורבינו המשיך לשמש כמורה הוראה והדיין של בריסק. רבינו עסק בלימוד ההלכה הפסוקה. כבר בישיבה התפרסם כבקי ובר סמכא בעניינים הלכתיים מסובכים. יכולת הפסיקה שלו היתה מדהימה. תוך דקות ספורות היה יכול להספיק לענות עשרות תשובות בעניינים מורכבים. רבי חיים הלוי סולובייצי'ק התבטא על רבינו: "במקצוע ההוראה רבי שמחה זליג הוא יחיד בדורו!". ההערכה אליו גברה בעקבות מקרה מסוים שבו רבינו הכריז ברבים כי טעה בפסיקת ההלכה. התפרסם כגאון בכל חלקי התורה. מידת יראת השמיים שלו היתה מופלאה. תפילתו היומיומית היתה סוערת ונרגשת וכולו היה כאש בוערת. בשעה שהיה מורה הוראה היה אחוז פחד וחרדה שלא יטעה חלילה. מידותיו הטובות וליבו הרחום והשופע לזולת היו ידועים לרבים והיה מקריב את כל כולו לעשיית צדקה וחסד. רבנו נעקד על קידוש השם ב-ד' חשוון ה'תש"ג עם יהודי בריסק. רבנו חי ופעל כ- 78 שנים. ה' יקום דמו! ת.נ.צ.ב.ה. וּזכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ אָמֵן!.

רך כקנה / סיפור על מרן הדיין הרב שמחה זליג ריגר זצ"ל זיע"א

מִדַּת סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הָיְתָה מֻפְלָאָה וְכֵן מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת הָיוּ מֻפְלָאוֹת. בַּסֵּפֶר 'לְהַגִּיד' (דְּרָשׁוֹת, פָּרָשַׁת שָׁבוּעַ וּפְנִינֵי מוּסָר מִמַּגִּידִים בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים) מֵבִיא סִפֵּר שֶׁשָּׁמַע מִיְּדִידוֹ ר' וֶועלְוֶול אִידֶלְמָאן שֶׁהָיָה נוֹכֵחַ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. נַעַר הָיִיתִי וְגַרְתִּי עִם ר' שִׂמְחָה זֶלִיג בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת. הָיָה זֶה בִּימוֹת הַקַּיִץ הַחַמִּים כְּשֶׁאֶחָד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל ר' שִׂמְחָה זֶלִיג לֹא רָצָה לָלוּן יְחִידִי. הוּא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לָבוֹא וְלָגוּר בְּבֵיתוֹ בְּמֶשֶׁךְ אוֹתָם שָׁבוּעוֹת. הַבַּיִת הַדַּל שֶׁבּוֹ הָיָה גָּר בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, הָיָה בַּעֲלִיַּת בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁבּוֹ עָסַק בַּתּוֹרָה בְּמֶשֶׁךְ שְׁעוֹת הַיּוֹם. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיִינוּ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן, הִמְתַּנְתִּי בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת. כְּשֶׁהִבְחַנְתִּי שֶׁר' שִׂמְחָה זֶלִיג סוֹגֵר אֶת הַגְּמָרָא וְעוֹמֵד לָצֵאת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, קַמְתִּי גַּם אֲנִי מִמְּקוֹמִי וְיָצָאתִי לְלַוּוֹתוֹ, אֲבָל אָז רָאִיתִי כִּי יְהוּדִי תִּמְהוֹנִי תּוֹשַׁב הָעִיר הִתְחִיל לְלַוּוֹת אֶת רַבֵּנוּ. בַּהַתְחָלָה לֹא הִתְקָרַבְתִּי כְּלָל אֲבָל כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁהַתִּמְהוֹנִי לֹא מַרְפֶּה מִמֶּנּוּ, נִסִּיתִי לַעֲמֹד קָרוֹב יוֹתֵר. חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: "אוּלַי אֲסַיֵּעַ לְר' שִׂמְחָה זֶלִיג". שָׁמַעְתִּי שֶׁהָאִישׁ שׁוֹאֵל אֶת רַבֵּנוּ שְׁאֵלָה בְּעִנְיְנֵי שִׁדּוּךְ. רַבִּי שִׂמְחָה זֶלִיג שֶׁשָּׁמַע אֶת הַשְּׁאֵלָה הֵשִׁיב: "כֵּן, בְּנִי". הַשְּׁנַיִם נִפְרְדוּ. מִהַרְתִּי לְעֵבֶר ר' שִׂמְחָה זֶלִיג, אֲבָל הַתִּמְהוֹנִי הַנַּ"ל שָׁב שֵׁנִית כְּמִי שֶׁאֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁהָרַב הֵבִין אֶת הַשְּׁאֵלָה. הוּא שָׁאַל שׁוּב בְּלַחַשׁ. ר' שִׂמְחָה זֶלִיג שָׁמַע וְהֵשִׁיב: "כֵּן בְּנִי, אַתָּה יָכוֹל לְהִתְחַתֵּן". הָאִישׁ נִפְרַד, אֲבָל עֲצַבָּיו הַמְּתוּחִים הֶחֱזִירוּ פַּעַם שְׁלִישִׁית. וְשׁוּב שׁוֹאֵל וְשׁוּב רַבֵּנוּ עוֹנֶה לוֹ בִּמְאוֹר פָּנִים כָּךְ עוֹד כְּעֶשֶׂר פְּעָמִים, בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת. כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְדֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת הָיָה נִרְאֶה שֶׁאָכֵן ב"ה זוֹ כְּבָר הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. הַדַּיָּן נִפְרַד מִמֶּנּוּ בְּהֶאָרַת פָּנִים מְיֻחֶדֶת: "לַיְלָה טוֹב בְּנִי. אַתָּה יָכוֹל לְהִתְחַתֵּן". חָלְפוּ שְׁנֵי רְגָעִים וּנְקִישׁוֹת קַלּוֹת נִשְׁמְעוּ עַל הַדֶּלֶת. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁמָּא הָאִישׁ הַהוּא עוֹמֵד עַל הַמִּפְתָּן. שָׁאַלְתִּי אֶת הַגָּאוֹן ר' שִׂמְחָה זֶלִיג הַאִם לִנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת וְלֹא לִפְתֹּחַ. ר' שִׂמְחָה זֶלִיג הִבִּיט עָלַי וְהֵשִׁיב בִּפְשָׁטוּת: "לֹא, שֶׁיִּכָּנֵס וְיִשְׁאַל!". הָאִישׁ נִכְנַס וְשָׁאַל, וְהַדַּיָּן הַיָּשִׁישׁ הִבִּיט עָלָיו וְהֵשִׁיב: "כֵּן, הִנָּךְ הָגוּן וְרָאוּי לְהִתְחַתֵּן". הַיְּהוּדִי הַתִּמְהוֹנִי עָמַד בְּצַד הַחֶדֶר אֲחוּז עֲצַבִּים וְטָרוּד בִּסְפֵקוֹתָיו. כְּשֶׁהַדַּיָּן הַיָּשִׁישׁ הִנִּיחַ אֶת הַמַּגֶּבֶת עַל כְּתֵפוֹ לִטֹּל יָדַיִם לַאֲכִילָה, הוּא רָץ בִּמְהִירוּת וְלָחַשׁ לוֹ בְּאָזְנָיו אֶת הַשְּׁאֵלָה. ר' שִׂמְחָה זֶלִיג הִפְנָה אֶת הָרֹאשׁ לְעֶבְרוֹ: "כֵּן בְּנִי, אַתָּה יָכוֹל לְהִתְחַתֵּן". כָּךְ עוֹד פַּעֲמַיִם בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה עַצְמָהּ. הָאִישׁ הִמְתִּין בְּצַד כּוֹסֵס אֶת צִפָּרְנָיו בִּדְאָגָה עַד לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. לְאַחַר מִכֵּן שָׁאַל שׁוּב. ר' שִׂמְחָה זֶלִיג הֵשִׁיב: "כֵּן בְּנִי, כֵּן". ר' שִׂמְחָה זֶלִיג אָכַל פַּת קִבָּר. הוּא קָם מִכִּסְאוֹ וְצָעַד לְעֵבֶר הַמִּטָּה. אח"כ פָּשַׁט אֶת הַ'טַלִּית קָטָן' ו... הַיְּהוּדִי הִתְקָרֵב בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, שָׁאַל וְקִבֵּל תְּשׁוּבָה חִיּוּבִית: "כֵּן בְּנִי, אַתָּה רָאוּי וְיָכוֹל לְהִתְחַתֵּן". הוּא חִיֵּךְ לְעֶבְרוֹ בְּשִׂמְחָה מְיֻחֶדֶת וּבִלְבָבִיּוּת: "כֵּן בְּנִי הַיָּקָר. לַיְלָה טוֹב". הַיְּהוּדִי יָצָא אֶת הַבַּיִת, וְלֹא שָׁב... הַגָּאוֹן יָשַׁב עַל מִטָּתוֹ. לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְשָׁאַלְתִּי בְּקוֹל: "רַבִּי, עַד הֵיכָן?!". רַבִּי שִׂמְחָה זֶלִיג לֹא הִתְרַעֵם עַל שְׁאֵלָתִי וְהֵשִׁיב גַּם לִי בְּהֶאָרַת פָּנִים. הוּא הִקְרִיא בְּקוֹל עָיֵף וַחֲלוּשׁ אֶת דִּבְרֵי חָזָ"ל: "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כְּקָנֶה וְלֹא יִהְיֶה קָשֶׁה כָּאֶרֶז"... בַּבֹּקֶר מִהַרְתִּי לְעֵבֶר חֲתָנוֹ שֶׁל ר' שִׂמְחָה זֶלִיג. סִפַּרְתִּי לוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶת הַדְּבָרִים כַּהֲוָיָתָן. בִּקַּשְׁתִּי לְטַכֵּס עֵצָה אֵיךְ לְסַיֵּעַ לְר' שִׂמְחָה זֶלִיג לְהִפָּטֵר מֵהָאִישׁ בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד. חֲתָנוֹ חִיֵּךְ וְאָמַר לִי: "בָּחוּר'ל, זֶה לֹא מֵהַיּוֹם וְאַף לֹא מֵאֶתְמוֹל. מָה שֶׁרָאִיתָ אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה, אֵינוֹ חָדָשׁ - כְּבָר תְּקוּפָה שֶׁל כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, מִדַּי לַיְלָה הַדָּבָר חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ - בַּדֶּרֶךְ שֶׁמּוֹבִילָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לַבַּיִת הַסָּמוּךְ שֶׁל ר' שִׂמְחָה זֶלִיג, וְהוּא מְמָאֵן שֶׁיִּגְּעוּ בּוֹ וּבְרִגְשׁוֹתָיו לְרָעָה".

(מלוקט בשינוי לשון קלים מתוך 'פניני הצדיקים')

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק (ו ט)

יוֹם אֶחָד בְּעוֹד הַנַּעַר (אֱלִיעֶזֶר מְנַחֵם שָׁךְ) יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד כְּדַרְכּוֹ בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים, הִגִּיעַ אֵלָיו שָׁלִיחַ מֵרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן זצ"ל וּמָסַר לוֹ שֶׁרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹתוֹ. סַכָּנַת הַמִּלְחָמָה שֶׁהָלְכָה וְנִתְמַשְּׁכָה זֶה שָׁנָה וָחֵצִי, הֵבִיאָה אֶת רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן לָתוּר אַחַר "סְגֻלָּה" לִשְׁמִירָה.

מִגֹּדֶל חֲבִיבוּת הַתּוֹרָה וּבְנֵי הַתּוֹרָה הָגָה בְּרוּחוֹ לְאַכְסֵן בַּחוּר יְשִׁיבָה בִּמְעוֹנוֹ הַצַּר – כְּדֵי שֶׁזְּכוּת הַתּוֹרָה שֶׁל אוֹתוֹ בָּחוּר וּזְכוּת הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים, תָּגֵן מִכָּל צָרָה וְצוּקָה. "אֵירוּחַ" מִסּוּג זֶה לֹא הָיָה קַל כְּלָל וְעִקָּר. בְּאוֹתָם יָמִים, הָיָה עֵרֶךְ הַמַּטְבֵּעַ הָרוּסִי בִּשְׁפַל הַמַּדְרֵגָה. הַמַּשְׂכֹּרֶת שֶׁרַבִּי אִיסֶר זַלְמָן קִבֵּל, לֹא הִסְפִּיקָה אֲפִלּוּ לִכְדֵי רֶבַע מִן הַהוֹצָאָה, הַדְּבָרִים הֵבִיאוּ לְכָךְ שֶׁיּוֹ"ר וַעַד הַקְּהִלָּה – הד"ר שִׁילְדְקְרוֹיט, הוֹרָה לַשַּׁמָּשׁ לִקְרֹא לַאֲסֵפָה שֶׁל נִכְבְּדֵי הַקָּהָל. זֹאת, עַל מְנַת שֶׁיַּחְלִיטוּ לְהַעֲלוֹת אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ שֶׁל הָרַב. הַשְּׁמוּעָה עַל אוֹדוֹת הָאֲסֵפָה, גֻּנְּבָה לְאָזְנָיו שֶׁל רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי הַשַּׁמָּשׁ עַל קִיּוּם הַכִּנּוּס וּמַטְרָתוֹ, נֶחְרַד כֻּלּוֹ. ר' אָשֵׁר לִיפְשִׁיץ, מִבְּנֵי הַיְּשִׁיבָה, הָיָה אוֹתָהּ שָׁעָה בְּבֵיתוֹ. רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן פָּנָה אֵלָיו וּבִקְשׁוּ לָלֶכֶת אִתּוֹ לד"ר שִׁילְדְקְרוֹיט. בְּהַגִּיעָם אֶל הַבַּיִת פָּנָה לְיוֹ"ר וַעַד הַקְּהִלָּה וְאָמַר לוֹ: שָׁמַעְתִּי שֶׁהוֹרֵיתָ לְכַנֵּס אֶת נִכְבְּדֵי הַקָּהָל לַאֲסֵפָה. זֶה אָכֵן טוֹב מְאֹד. אֲסֵפָה זוֹ הִנָּהּ דָּבָר בְּעִתּוֹ, וּבֶאֱמֶת יֵשׁ בְּכָךְ צֹרֶךְ דָּחוּף. אוּלָם הִנְנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה: "לֹא לְדַבֵּר: יֵשׁ לְטַכֵּס עֵצָה כֵּיצַד אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לְאוֹתָם הֲמוֹנֵי הַפְּלִיטִים, הָרְעֵבִים לְלֶחֶם. עַל מַשְׂכֻּרְתִּי אֵין מָה לְדַבֵּר, שֶׁכֵּן אֲנִי, ב"ה, אֵינֶנִּי רָעֵב לְלֶחֶם". הד"ר שִׁילְדְקְרוֹיט הֻפְתַּע. הוּא יָדַע הֵיטֵב אֶת מְצוּקָתוֹ שֶׁל הָרַב. מִשּׁוּם כָּךְ הִפְצִיר בּוֹ, שֶׁיַּרְשֶׁה לְדַבֵּר גַּם עַל עִנְיַן מַשְׂכֻּרְתּוֹ. רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן עָמַד נֶחְרָצוֹת עַל דַּעְתּוֹ: "יֵשׁ לִי מַסְפִּיק לְמִחְיָתִי דָּבָר לֹא חָסֵר לִי"! כָּךְ אָמַר. אוּלָם בְּפֹעַל, הָיָה מַצָּבוֹ הַגַּשְׁמִי שֶׁל רא"ז דָּחוּק מְאוֹד. רַעְיָתוֹ, הָרַבָּנִית בֵּילָא הִינְדָא, הָיְתָה אוֹפָה לַחְמָנִיּוֹת בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה, לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָה. וּבַבֹּקֶר הָיְתָה מוֹכֶרֶת אוֹתָן לְנָשִׁים, שֶׁהִתְפַּרְנְסוּ מִמְּכִירַת דִּבְרֵי מַאֲכָל לְאַנְשֵׁי הַצָּבָא שֶׁבָּעִיר. וְלַמְרוֹת זֹאת, עֲדַיִן לֹא הָיָה לוֹ לרא"ז כְּדֵי מִחְיָתוֹ. לְצֹרֶךְ הַשְׁלָמַת פַּרְנָסָה, הוּא הִשְׂכִּיר חֵלֶק מִבֵּיתוֹ לְר' לֵיבּ רוֹזוֹבְסְקִי מִלָּאכוֹבִיץ, אֲשֶׁר בָּא לִסְלוֹצְק כְּפָלִיט עִם כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ.

עַל אַף דָּחְקוֹ רָאָה כָּאָמוּר רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן צֹרֶךְ לְהַכְנִיס בֶּן יְשִׁיבָה שֶׁיָּדוּר בְּבֵיתוֹ, הַוּוֹיְבּוֹיְלְנִיקֶר מַתְמִיד – שֶׁהִשְׁתַּכֵּן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, הָיָה מִי שֶׁנִּבְחַר לְשַׁמֵּשׁ כִּסְגֻלָּה. מִשֶּׁהִגִּיעַ הַוּוֹיְבּוֹיְלְנִיקֶר אֶל בֵּיתוֹ, נוֹכַח רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן לִרְאוֹת עַד כַּמָּה קָלַע אֶל הַמַּטָּרָה. אֶל מוּל עֵינָיו נִתְגַּלְּתָה הַ"סְגֻלָּה" בְּכָל הוֹדָהּ וַהֲדָרָהּ: בְּגָדִים בְּלוּיִים מְחֹרָרִים וּקְרוּעִים, מִכְנָסַיִם שֶׁבִּרְכַּיִם מְבַצְבְּצוֹת מִתּוֹכָן, נַעֲלַיִם בְּלוּיוֹת וּקְרוּעוֹת שֶׁאֶצְבָּעוֹת הָרַגְלַיִם בּוֹלְטוֹת מִתּוֹכָן וַחֲבָלִים דַּקִּים קוֹשְׁרוֹת אֶת סֻלְיוֹתָן. גֵּווֹ צָנוּם וּפָנִים חִוְּרוֹת, עֲלֵיהֶן נָסוּךְ חִיּוּךְ רָחָב. רִנָּה שֶׁל תּוֹרָה. הָרַבָּנִית בֵּילָא הִינְדָא, לֹא הֶאֱמִינָה לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ, בִּפְקֻדַּת בַּעֲלָהּ הַגָּדוֹל, רָכְשָׁה הָרַבָּנִית חֲלִיפָה חֲדָשָׁה שֶׁנּוֹעֲדָה לְהַחְלִיף אֶת מִקְבַּץ הַטְּלָאִים שֶׁעָטָה הַוּוֹיְבּוֹיְלְנִיקֶר. לְיָמִים סָח מָרָן זצ"ל: "כְּשֶׁהֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, בְּבוֹאִי לְבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן, חָשַׁשְׁתִּי שֶׁמָּא הוּא טוֹעֶה בִּי. מִסְּתָמָא סָבוּר הוּא כִּי הִנְנִי עִלּוּי הַשָּׁקוּעַ בְּתַלְמוּדוֹ, עַד כְּדֵי שֶׁאֵינֶנּוּ מֵשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁבְּגָדָיו קְרוּעִים וּבְלוּיִים. אוּלָם מִשֶּׁהֶעֱנִיק לִי בְּמַתָּנָה חֲלִיפָה חֲדָשָׁה נָחָה דַּעְתִּי: רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת. הוּא הֵבִין כִּי אֵינֶנִּי אֶלָּא בָּחוּר עָנִי מָרוּד"... כָּךְ הָפַךְ הַנַּעַר לַדַּיָּר קֶבַע בְּבֵיתוֹ שֶׁל רא"ז. בְּאֶחָד מֵהַחֲדָרִים הֻקְצְתָה עֲבוּרוֹ פִּנָּה, בָּהּ עָמְדָה מִטָּה וְעַל יָדָהּ כּוֹנָנִית קְטַנָּה. שָׁם הִנִּיחַ אֶת רְכוּשׁוֹ הַיָּקָר מִכֹּל, שֶׁעָלָיו שָׁמַר כְּבָבַת עֵינוֹ, מַחְבְּרוֹת חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה... בְּאִישׁוֹן לַיִל, עֵת עָלָה הַבָּחוּר עַל עֶרֶשׂ יְצוּעוֹ וְשָׁקַע בְּ"מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד", נִכְנַס רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן בַּלָּאט לַחֶדֶר וְעִלְעֵל בְּמַחְבְּרוֹתָיו שֶׁל הַמַּתְמִיד. בַּבֹּקֶר נְכוֹנָה לַבָּחוּר הַמַּתְמִיד הַפְתָּעָה גְּדוֹלָה. הוּא לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב אֹשֶׁר. מִבֵּין הַשִּׁיטִין הֵאִירוּ כְּמַרְגָּלִיּוֹת הֶאָרוֹת וְהוֹסָפוֹת, אֵלֶּה הָיוּ חֲרוּטוֹת בְּחֶרֶט "אֶבֶן הָאָזֶל". כְּתַב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן, אֲשֶׁר עִטֵּר אֶת הַמַּחְבְּרוֹת בְּהֶעָרוֹתָיו הַמַּחְכִּימוֹת. לֹא בִּכְדִי רָאָה מָרָן זצ"ל לְנָכוֹן, לִקְבֹּעַ לְיָמִים דִּבְרֵי הוֹדָאָה אֵלּוּ בְּפֶתַח סִפְרוֹ: "וְחוֹבָה עָלַי לְהַזְכִּיר אֶת דּוֹדִי מו"ר הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל מָרָן ר' אִיסֶר זַלְמָן מֶלְצֶר זצוק"ל... וְדוֹדָתִי הָרַבָּנִית מָרַת בֵּילָא הִינְדָא זַ"ל... אֲשֶׁר כְּהוֹרִים הָיוּ לִי מִצְּעִירוּתִי" (מִתּוֹךְ מָרָן הָרַב שָׁךְ)

פניני משה – דברי תורה לפרשת נח

א} "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק" מבאר רש"י עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים. היהודי הקדוש מפשיסחא היה אומר: כל אדם רגיל לטעון, כי איננו עמל ויגע אלא בשביל בניו, שיגדלו ויהיו יהודים טובים ובני תורה. כאשר הבנים הללו מתבגרים שוב אינם נותנים דעתם על עצמם וטוענים אף הם כי כל עמלם ויגיעם אינו אלא בשביל בניהם. אי לזאת, כבר הייתי תאב לראות את הבן הראוי לשמו... לפיכך אמר הכתוב "אלה תולדות נח", נח לא הזניח את עצמו, כדי לפעול רק בשביל בניו, כי גם ראה את עצמו כבן ושקד על עליית עצמו הוא אשר הבן הראוי לשמו, אשר הבין כי גם עליו מוטלת החובה לעבוד את האלוקים. וזהו פירושו של "תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים" הצדיקים רואים במעשיהם הטובים כאילו הם בניהם.... {בית יעקב מהרה"ק ר' יעקב אהרן מאלכסנדר זי"ע}

ב} "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ... וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת" אלה הם מעשיו הטובים {תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים – רש"י} של נח, אשר לימד והשריש אצלו ואצל אחרים את שלושת הדברים הללו: את "שם": לזכור תמיד את שם האלוקים. את "חם"- לקיים כל מצוה בחמימות ובהתלהבות, "ואת יפת" – לעשות אך ורק מעשים שהם "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" {בשם הרה"ק מפשיסחא זי"ע}

ג} "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" "תבה" פירושה מילה {בלשון המשנה תבה זו מילה} הכוונה למילים של תורה ותפילה המצילה ממבול הגשמיות והארציות שמציף את העולם. וזה פירושו של "צהר תעשה לתיבה" שתעשה אור למילה, שכל מילה של תורה ותפילה היוצאת מפיך, תהיה מאירה ובהירה. {הרה"ק השפת אמת מגור זי"ע}

ד} "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" מבאר רש"י י"א חלון וי"א אבן טובה. יכולים להסביר על פי מה שכתוב אצל לוט "אל תביט אחריך" כי לא ניצל בזכותו אלא בזכות אברהם אבינו, ובזה תלוי המחלוקת היש דורשים לשבח הם אומרים שהיה חלון כי היה רשאי לראות במפלתן והיש שדורשים לגנאי הם אומרים שהיה לו אבן טובה כי לא היה רשאי לראות במפלתן. {אמרי שפר}

ה} "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" איתא בזוה"ק ש"נח" מרמז על שבת וי"ל שאם ניקח את המילה "צהר" שזה בגמטריא 295 ונחבר לזה את המילה "תבה" שזה בגמטריא 407 יצא ביחד 702 שזה בגמטריא "שבת" רמז למה שהזוה"ק אומר ש"נח" מרמז על שבת, שהשבת מציל מכל הדברים הרעים כמו מהמבול. {אבי מורי זצ"ל}