הורינו: במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם

אָרוּר כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו (ט' כ"ה) וּמִי גָרַם לוֹ כָּל הָאֲרִירָה (הַקְּלָלָה) הַזֹּאת, עַל שֶׁבִּזָּה אֶת כְּבוֹד אָבִיו. (מדרש תנחומא אות ט"ו)

כְּשֵׁם שֶׁחוֹבָה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לִלְמוֹד אֶת הַהֲלָכוֹת הַמְּצוּיוֹת, כַּהֲלָכוֹת בְּרָכוֹת, שַׁבָּת, שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן וְעוֹד, כָּךְ חוֹבָה עַל כָּל אָדָם לִלְמוֹד וּלְשַׁנֵּן אֶת הֲלָכוֹת כִּבּוּד אָב וָאֵם וּמוֹרָאָם, שֶׁמִּצְוָה זוֹ הִיא תְּמִידִית בְּכָל זְמַן, וַחֲמוּרָה הִיא עַד מְאוֹד, וְאִם לֹא יִלְמַד אֶת הֲלָכוֹתֶיהָ, מֵאַיִן יֵדַע הֵיאַךְ לְקַיְּמָם, וְיִכָּשֵׁל בִּדְבָרִים רַבִּים, מִבְּלִי לָדַעַת שֶׁהוּא נִכְשָׁל.

הורינו דברות קדש

כיבוד אב ואם בפרשת השבוע

עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד ראפפארט שליט"א מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג

וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן (י"א ל"ב)
כתב רש"י - שתרח מת לאחר שיצא אברהם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, (רש"י עושה את חשבון השנים) ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברהם, "שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו, שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרויים מתים" וכו'.

ובאמת, לעצם השאלה מדוע באמת הניח אברהם את אביו ועלה לארץ כנען, כתב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ1, בהקדמת שיטת הרמב"ם2 שאם אביו רשע, אפילו שפטור על הכאתו וקללתו, מכל מקום חייב לכבדו.

ומביא את קושיית הבית יוסף והט"ז3 על שיטת הרמב"ם מהגמרא, בסוגיה של הגוזל ומאכיל את בניו, אומרת הגמרא שכאשר מת - בניו פטורים מלשלם, אבל אם היה זה דבר מסוים וניכר לכל שהוא גזול, כגון פרה או בגד, הבנים כן חייבים להחזיר את גזלת אביהם, משום כבודו. דהיינו, היות וניכר שהדבר המסוים הזה בא לידי אביהם בגזל, יש בכך קלון, ולכן משום כבודו, שיחזירו. ומקשה הגמ', מדוע הם חייבים לתקן את קלונו, הרי מדובר באדם גזלן ורשע.

ומקושיית הגמרא הזאת מקשים הבית יוסף והט"ז, הרי לשיטת הרמב"ם חייבים גם בכבודו של אב רשע, מה קשה א"כ לגמרא.

וכדי ליישב את הרמב"ם מקושיה זו, מחדש הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, שבאמת טעם דברי הרמב"ם שאדם חייב בכבוד אביו רשע, הוא רק משום מראית העין - כי הרואה מהצד, אינו יכול לדעת אם האב הזה רשע או לא, ולכן מחויב הבן לכבדו. ואם כן, מבאר הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, שאלת הגמרא מובנת, שהרי כל הטענה שחייבים הילדים להחזיר את גזלת אביהם, הוא משום "שלא יאמרו זהו פלוני שגזל" כמו שמבאר רש"י, ואם כן הרי אלו שיבינו שהאבא מתבזה בגלל גזלתו, - הם גם אלו שיודעים שהוא רשע ולא חייבים בכבודו, ואם כן, קושיית הגמרא: הרי אין מקום לכבדו, אפילו לשיטת הרמב"ם משום מראית עין. ובכך מיישב את קושיית הב"י והט"ז על הרמב"ם.

ולפי זה מבאר הגאון רבי יהונתן אייבשיץ גם בפרשה שלנו של עזיבת אברם את תרח אביו. שמצד הדין, הוא לא היה חייב בכבוד אביו שהיה רשע ועובד ע"ז, אלא מה? רק משום מראית העין, כשיטת הרמב"ם, ועל זה אומרים חז"ל שנתפרסם עליו שהוא מת, ואז אין מראית העין לכבדו.

1. יערות דבש ח"ב דרוש י"ח עמ' רע"ז 2. פ"ה מהל' ממרים הי"ב 3. סי' ר"מ ס"ק י"ז. ובסוגיא בבא מציעא ס"ב.

הורינו דרך חיים

כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג

עפ"י 'קונטרס הלכות כיבוד אב ואם בשבתות ומועדי השנה', להגאון רבי שמשון קורלנדסקי מח"ס 'המאורות הגדולים'

אם אביו מכבדו לא יסרב

כמו שאין מסרבים לגדול, כמו כן אין לסרב לאביו1. על כן כשאביו מכבדו עם איזה מאכל לא יסרב, אבל אם רוצה שאביו יאכל וייהנה ממנו, מותר לסרב קצת, אבל לא הרבה. עיי"ש. ולפי זה אם אביו מכבד את בנו להתפלל לפני התיבה והבן יודע להיות בעל תפילה, או בימות החול שאין עניין בניגונים מיוחדים, לא יסרב, אם לא שעל ידי כך תתבטל מכוונת התפלה.

כתב ב'חוט שני'2 שאב שציווה את בנו להכין ולומר דברי תורה בשולחן שבת, צריך הבן לעשות כן, כיוון שאביו נהנה מכך, וזה עיקר מצות כבוד. עיי"ש. ולדבריו אף אם לא ביקשו, אם מצד עצמו יאמר הבן, מקיים בכך מצוה דאורייתא כיוון שגורם בכך הנאה לאביו.

ובספר 'יושר הורי' הרחיב על דברי ה'תורה לשמה' בהדגשת הנקודה שמדובר באביו מושיט לו ומביא שכך הייתה השאלה: בעה"ב אחד היה יושב והגישו בפניו פרי לאכול, ובאותה שעה נכנס בנו לחדר, וכאשר ראהו אביו הושיט לו את הפרי לאכלו במקומו, מה יעשה הבן, האם יוכל לסרב מעט שלא לקבל מפני שרוצה שאביו יאכל וייהנה מהפרי ההוא, או שאע"פ שהוא מסרב בשביל הנאת אביו, עם כל זאת מאחר שאביו הושיט לו, אסור לסרב כלל, אלא צריך תיכף ומיד לקבלו ולאוכלו, עכ"ל השאלה.

והשיב: שמסתמא אם אביו מגיש לו פרי לאכול וכיוצ"ב, פשיטא שצריך תיכף ומיד לקבלו ולא לסרב כלל כמבואר בפסחים (פ"ו:) דמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול, וכ"ש פה שכבוד אב דאורייתא - שאין לסרב כלל. אולם בנידון הנ"ל שהפרי הובא לצורך הנאת האב, ורק עכשיו שראה האב את בנו לפניו הנה באהבתו לו רצה לתיתו לו, והבן מסרב בשביל שרוצה בהנאת האב, מותר לו לסרב מעט, מפני שהסירוב הזה מוכיח על אהבתו לאביו, "והנה אהבת הבן לאביו זהו כבודו", אך נראה ודאי שלא יסרב הרבה, אלא מעט.

דהיינו פעם אחת, בכדי שיראה לאביו וליושבים שם, שהוא חפץ בהנאת אביו, ואם אעפ"כ נותן לו אביו לאכול, יעשה רצונו של אביו, כי כבוד אדם הוא רצונו, עכ"ד.

1. מביא בשם שו"ת תורה לשמה המיוחס לבן איש חי סי' רע"ה 2. יו"ט ע' ער"ב

מעשה אבות

סיפור מהחיים

גם כשהיה שלמה במלכותו, קבל תוכחת אימו
מצאנו במדרש רבה (נשא פרשה י') שבאותו הלילה שהשלים שלמה את בניית בית המקדש נשא את בת פרעה, והיו מזמרים לפניו כל הלילה, ובבוקר נתאחר לקום ממשכבו, והיו ישראל עצבים שהרי היה זה יום חנוכת בית המקדש, ולא היו יכולים לעשות התמיד מפני ששלמה היה ישן, ומפתחות של בית המקדש היו מונחים תחת מראשותיו והיו מתייראים להקיצו מפני אימת המלכות. הלכו והודיעו לבת שבע אימו והלכה היא והקיצתו והוכיחתו ע"ש
ובמדרש רבה (שמיני פ"יב) מובא שאימו סטרתו על פניו מכל הצדדים עם הנעלים שלה, לייסרו ולהוכיחו. וביאר ב'נחמד למראה' שאף שהיה מלך, סבל כל הביזיונות מאימו ולא בעט באימו, ואז יצא לו על ידי זה שם גדול בכל העולם, שסבל קלון כזה מאימו ולא בעט בה.

השתדל להשלים בין אביו ובין אימו
הגמרא (יבמות ס"ג.) מספרת שאשתו של האמורא רב הייתה מצערת אותו, וכשהיה מבקש ממנה להכין נזיד עדשים, הייתה מכינה קטניות, וכן להיפך. כשגדל בנם רב חייא, היה אביו-רב, שולח אותו לבקש מאימו שתכין נזיד עדשים, והיה הבן אומר לה שאביו מבקש קטניות, ואז היא עשתה עדשים, ונמצא שאביו קיבל מה שרצה.
רב לא ידע שבנו הופך את דבריו, ואמר לבנו שאימו נעשית טובה יותר. ואז סיפר לו רב חייא שהוא הופך את דבריו כדי שאימו תעשה את רצונו של אביו. ואמר רב לבנו, שלפעמים הבן מחכים את אביו. אולם ביקש ממנו בכל זאת שמהיום לא יהפוך עוד את דבריו, שהרי נאמר 'למדו לשונם דבר שקר', דהיינו שאסור להתלמד לדבר שקר. ובספר מאה שערים (שער י"ח) כתב שמבואר מדברי הגמרא הזאת, שראוי לבן להשתדל בכל כוחו להשלים בין אביו ואימו.

השפע הגיע מיד - במזומן!
סיפור שהגיע בימי חג הסוכות למערכת (בשינוי פרטים אישיים):
אנחנו מתגוררים בירושלים, וזכינו לארח את אמי היקרה בימי החג. בשעות הבוקר המאוחרות של ערב החג, נזכרנו ששכחנו לקנות צלחת של שוקולדים מיוחדים, שאמי מאוד אוהבת שיהיה על השולחן, כדי שתוכל לכבד ולחלק לנכדים. אמנם אנחנו לעצמנו באופן רגיל לא מרשים לעצמנו לרכוש את זה, בגלל המחיר-היקר יחסית עבורנו. אנחנו חיים בצמצום ובחישוב, בעלי אברך במיר ואני עובדת הוראה, ב"ה יש מה שצריך אבל בלי מותרות. אבל כיבוד הורים זה לא מותרות, ובעלי החליט שלמרות שכבר ערב חג, ואנחנו משתדלים מאוד שעד ערב החג הכל יהיה בבית ולא נצטרך בערב החג להסתובב בקניות והשלמות. מצוות כיבוד הורים יקרה לנו מאוד והוא יצא למרכז 'רב שפע' לקנות את השוקולדים המיוחדים המדוברים.
כשהוא יצא מהחנות ופנה ברחוב לכיוון תחנת האוטובוס, ניגש אליו אדם שלא הכיר, יהודי אמיד תושב חו"ל, ושאל אותו אם הוא אברך שלומד בכולל. אמר לו - כן. הוציא אותו יהודי מעטפה עם אלפיים שקלים במזומן ונתן לבעלי ביד - שיהיה לכבוד יו"ט, הוא אמר, ונפרד לשלום. החיוך הזה של הקב"ה ששלח את השליח המיוחד הזה ברגע המדויק הזה - את זה זכינו לראות בזכות שלא ויתרנו על מצוות כיבוד אם.

פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת בראשית

היה אביו רכוב על כסא גלגלים, צריך לעמוד בפניו כשנכנס לחדר, כיון שהדין הוא שרכוב כמהלך, ולכן אפילו יושב על כיסא גלגלים נחשב כמהלך והבנים מחויבים לעמוד (עפ"י שו"ע רמ"ב)

והשיב לב

שאלות ותשובות משולחנם של יועצים רבניים ומטפלים

שאלות שהופנו דרך קו "למען ייטב לך" לנשים ובנות, 079-6077179

שאלה: במקרה שאבא או אמא אומרים לי משהו, לא דווקא עקרוני, ומחכים ממני לתגובה. האם מותר לי להביע הסכמה למה שהם אומרים, או אפילו להגיד אחרת מהם כי הם מחכים ומעוניינים לשמוע מה באמת התגובה שלי?

תשובה: אם זה רצונם, זהו כבודם, ולא נחשב "עומד במקומו" כשמסכימים עם דבריהם. ואם חולקים עליהם, צריך לעשות זאת בדרך כבוד. כלומר - לא לומר "אני לא מסכימה איתך", אלא לומר "אני חשבתי בצורה שונה".

שאלה נוספת: מה אני צריכה לעשות כאשר בקשה של אמא שלי "מתנגשת" עם קבלה אישית שקבלתי על עצמי? אפרט: קבלתי על עצמי להתפלל ערבית בכל יום בשעה מסוימת, כדי שלא אשכח. זו קבלה קבועה שקיבלתי ואני מתמידה בה, והיא חשובה לי מאד. לאחרונה, בדיוק בשעה הזו אמא שלי מבקשת ממני לעשות משימה מסוימת. נניח שקיבלתי על עצמי להתפלל עד השעה 8:00, ובין 7:00 ל-8:00 אמא רוצה שאני אעשה משהו. יוצא מצב שאו שאני מתפללת ערבית בזמן שקבלתי על עצמי, או שאני עושה מה שאמא מבקשת. מה עלי לעשות?
אם היה אפשר להגיד לאמי בדרך ארץ שזו הקבלה שלי וזה לא מסתדר, הייתי עושה את זה, ניסיתי, אבל אמא שלי לא מסכימה שאני אתפלל בזמן הזה אלא חשוב לה שדווקא אז אני אבצע את הפעולה המסוימת, למרות שהיא יודעת שהקבלה חשובה לי מאד. קבלה קבועה של כל פעם מול כיבוד הורים. מה קודם?

תשובה: במקרה כזה שמדובר על מצווה שאת לא מחויבת בה אלא נוהגת בכך כמעשה טוב ותוספת חיזוק (ובוודאי לגבי השעה), כיבוד הורים דאורייתא וקודם. וכאשר מדובר על דברים שאת מחויבת, כמו למשל ברכת המזון, אם יש אפשרות שתברכי ברכת המזון אחרי, תעשי קודם בקשת אמא. ואם ע"י כך שתמלאי בקשתה של אמה תפסידי ברכת המזון, את לא חייבת לשמוע בקולה. (נחשבת עוסקת במצווה שלא יכולה לקיים שניהם).