הרב שלמה לוונשטיין שליט"א - לקט פירושים משיעור בפרשת השבוע

הרב שלמה לוונשטיין שליט"א

לקט פירושים משיעור בפרשת השבוע שנמסר בבית הכנסת "קהל חסידים" בשכונת רמת אלחנן בני ברק ביום חמישי בשעה 21:30
פרשת נח שנת תשפ"ז גליון מספר 998

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (ו, ט)

בְּדֹרֹתָיו - יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לִשְׁבַח. כָּל שֶׁכֵּן, שֶׁאִלּוּ הָיָה בְּדוֹר צַדִּיקִים הָיָה צַדִּיק יוֹתֵר. וְיֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לִגְנַאי לְפִי דוֹרוֹ הָיָה צַדִּיק וְאִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם (רש"י)

בְּ'לִקּוּטֵי יְהוּדָה' מוּבָאוֹת בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל שְׁמַרְיָהוּ מֵאוֹסְטְרוֹבְצָא שְׁתֵּי קֻשְׁיוֹת עַל כָּךְ: רֵאשִׁית, אִם אֶפְשָׁר לִדְרוֹשׁ אוֹתוֹ לִשְׁבַח - מַדּוּעַ יֵשׁ הַדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לִגְנַאי? שֵׁנִית, רש"י אוֹמֵר: "וְאִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם" - מַדּוּעַ לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם, הֲלֹא אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאַבְרָהָם הָיָה צַדִּיק יוֹתֵר מִמֶּנּוּ?!

אֶלָּא, שֶׁקַּיָּמוֹת שְׁתֵּי דְּרָכִים בַּעֲבוֹדַת ה':
דֶּרֶךְ אַחַת הִיא עַל פִּי חֲקִירָה, שֶׁמִּתּוֹכָהּ מַגִּיעִים לֶאֱמוּנָה. וְהַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה הִיא בֶּאֱמוּנָה תְּמִימָה, מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, לְלֹא כָּל חֲקִירוֹת.

הַדֶּרֶךְ הַמְעֻלָּה מִבֵּין הַשְּׁתַּיִם הִיא הַדֶּרֶךְ שֶׁל הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה. מָרָן הָרַב שַׁךְ זצ"ל הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הֶחָסִיד יעב"ץ הַנּוֹדָעִים, שֶׁבְּעֵת גֵּרוּשׁ סְפָרַד הָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁהָלְכוּ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ וְנִשְׁחֲטוּ, אוֹ שֶׁבָּרְחוּ וּמֵתוּ בַּיָּם, וְהָיוּ שֶׁלֹּא עָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן וְהֵמִירוּ דָּתָם, וַאֲפִלּוּ רַק לְמַרְאִית הָעַיִן. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: אֵלֶּה שֶׁעָסְקוּ בַּחֲקִירוֹת - לֹא הִצְלִיחוּ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן וְהֵמִירוּ דָּתָם, וְאִלּוּ הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים, וְהַנָּשִׁים הַפְּשׁוּטוֹת, בַּעֲלֵי הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה וְהַתְּמִימָה - דַּוְקָא הֵם עָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן!

אָמְנָם, לֹא תָּמִיד אֶפְשָׁר לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה, שֶׁכֵּן לְעִתִּים קַיָּמִים מַצָּבִים שֶׁל חֹסֶר בְּרֵרָה, כְּמוֹ קַנְטְרָנוּת שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסִים, וְחוֹבָתֵנוּ הִיא - "דַּע מַה שֶׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס". אַךְ עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר.

לְנֹחַ, שֶׁהָיָה בְּדוֹר שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסִים, לֹא הָיְתָה, כְּכָל הַנִּרְאֶה, כָּל בְּרֵרָה, וְהָיָה עָלָיו לַעֲסֹק בַּחֲקִירוֹת. אַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ צָעַד בְּדַרְכָּהּ שֶׁל הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה. כְּפִי שֶׁאוֹמֵר הַפָּסוּק לְקַמָּן (יב, ה): "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן", וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ - וְיָת נַפְשָׁתָא דְּשַׁעֲבִידוּ לְאוֹרַיְתָא בְּחָרָן". כְּלוֹמַר דַּרְכּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָיְתָה מִתּוֹךְ שִׁעְבּוּד לְתוֹרָה, לְלֹא כָּל חֲקִירוֹת.

זוֹ, אִם כֵּן, כַּוָּנַת רש"י: יֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לִשְׁבַח - בֶּאֱמֶת בְּדוֹרוֹ הָיָה נֹחַ מְשֻׁבָּח, אֲבָל אִם הָיָה בַּדּוֹר שֶׁל אַבְרָהָם, בְּדוֹר שֶׁל אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה, הוּא לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם. כִּי לְעֻמַּת הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה אֵין הַחֲקִירָה נֶחְשֶׁבֶת לִמְאוּמָה!

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס... וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס (ו, יא-יג)

'וַתִּשָּׁחֵת' - לְשׁוֹן עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה... 'וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס' - גֶּזֶל... 'קֵץ כָּל בָּשָׂר' - כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא זְנוּת וַעֲבוֹדָה זָרָה, אַנְדְּרָלָמוּסְיָה בָּאָה לָעוֹלָם וְהוֹרֶגֶת טוֹבִים וְרָעִים. 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס' - לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל הַגָּזֵל (רש"י)

פֵּרֵשׁ הַמלבי"ם: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" - כָּל זְמַן שֶׁחֲטָאֵיהֶם הָיוּ בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, הָיָה הַקב"ה מַעֲבִיר חַטָּאתָם וּמוֹחֵל לָהֶם. אֲבָל "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" - מִשָּׁעָה שֶׁחָטְאוּ בְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אִי אֶפְשָׁר לִמְחֹל לָהֶם עוֹד, וּכְבָר נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם. זֶהוּ שֶׁאוֹמֵר הַקָּבָּ"ה לְנֹחַ: "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי", וּמַדּוּעַ? "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס".

קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס (ו, יג)

הַקָּבָּ"ה מוֹדִיעַ לְנֹחַ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הָעוֹלָם. מַה קָּרָה?
הַעִנְיָן הוּא כָּךְ, אוֹמֵר רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי זצ"ל: בְּכָל חֶבְרָה מְתֻקֶּנֶת וַדַּאי שֶׁיֶּשְׁנָם גַּם פּוֹשְׁעִים, אַךְ רֹב אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה, וְאֶת אֵלּוּ הַסּוֹטִים מִן הַדֶּרֶךְ דָּנִים בְּבָתֵּי הַמִּשְׁפָּט. הַבְּעָיָה הַגְּדוֹלָה הִיא, כַּאֲשֶׁר הַפֶּשַׁע הוֹפֵךְ לִהְיוֹת נוֹרְמָה, מַעֲשֶׂה חֻקִּי. מֵהַיּוֹם מֻתָּר לְכֻלָּם לְעַשֵּׁן סַמִּים. מַה קָּרָה? הַפֶּשַׁע הָפַךְ לְנוֹרְמָה.
- רַק אֱלֹהִים רָאָה זֹאת.
וּמַדּוּעַ הֵם עַצְמָם לֹא רָאוּ זֹאת? כִּי הַפֶּשַׁע הָפַךְ לִהְיוֹת נוֹרְמָה מְקֻבֶּלֶת בָּאָרֶץ.
אֵיךְ רוֹאִים שֶׁכָּךְ אָכֵן הָיָה?
שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ".
אָמַר אֱלֹהִים: אִם הַחֶבְרָה בִּכְלָלוּתָהּ מְתֻקֶּנֶת, רַק יֶשְׁנָם פֹּה וָשָׁם פּוֹשְׁעִים, נִתָּן לְטַפֵּל בָּהֶם, אֲבָל אִם הַהַשְׁחָתָה הָפְכָה לִהְיוֹת צוּרַת הַחֶבְרָה כֻּלָּהּ - אֵין בְּרֵרָה אֶלָּא לַהֲרֹס הַכֹּל וְלִבְנוֹת עוֹלָם חָדָשׁ - "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי"!

וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל (ז, ז)

אַף נֹחַ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה מַאֲמִין וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁיָּבֹא הַמַּבּוּל וְלֹא נִכְנַס לַתֵּבָה עַד שֶׁדְּחָקוּהוּ הַמַּיִם (רש"י).

רש"י מְדַקְדֵּק מִלְּשׁוֹן הַפָּסוּק "מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל", שֶׁנֹּחַ נִכְנַס לַתֵּבָה רַק כַּאֲשֶׁר דְּחָקוּהוּ הַמַּיִם, וּמִכָּאן הִסִּיק שֶׁאַף הוּא מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה, וְאִלּוּ הַתּוֹרָה עַצְמָהּ (ו, ט) מְעִידָה עָלָיו: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה" - הֲיִתָּכֵן?!

אוֹמֵר עַל כָּךְ הַ'גַּן רָוֶה' (פָּרָשַׁת וָאֵרָא, דִּבְרֵי חֲנוֹךְ), שֶׁהִנֵּה, מָצָאנוּ בְּיוֹנָה הַנָּבִיא שֶׁסֵּרֵב לְקַבֵּל אֶת הַשְּׁלִיחוּת לְנַבֵּא עַל נִינְוֵה וּבָרַח (יוֹנָה א, ג), מַדּוּעַ? הַאֻמְנָם מִפְּנֵי שֶׁלֹּא רָצָה לְצַיֵּת לִדְבַר ה'? לֹא וָלֹא! מַדּוּעַ בְּכָל זֹאת סֵרֵב? מְפָרֵשׁ שָׁם רש"י: "וּמָה רָאָה יוֹנָה שֶׁלֹּא רָצָה לֵילֵךְ אֶל נִינְוֵה? אָמַר, הַגּוֹיִים קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵם (בְּנָקֵל מִשְׁתַּכְנְעִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה), אִם אֹמַר לָהֶם וְיַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, נִמְצֵאתִי מְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין שׁוֹמְעִים לְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים".

וְאַף נֹחַ, אֵין הַכַּוָּנָה בְּדִבְרֵי רש"י "נֹחַ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה", שֶׁלֹּא הֶאֱמִין לְדִבְרֵי ה', אֶלָּא שֶׁהוּא סָבוּר הָיָה שֶׁדּוֹרוֹ יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, כִּי הַגּוֹיִים קַלֵּי תְּשׁוּבָה הֵם, וְלָכֵן לֹא הֶאֱמִין בְּבוֹאוֹ שֶׁל הַמַּבּוּל עַד שֶׁדְּחָקוּהוּ הַמַּיִם.

וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה (ז, כג)

לְבַד נֹחַ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: הָיָה גּוֹנֵחַ וְכוֹהֶה דָם מִטֹּרַח הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵחֵר מְזוֹנוֹת לַאֲרִי וְהִכִּישׁוֹ (רש"י)

מַדּוּעַ דַּוְקָא הָאֲרִי הִכִּישׁ אֶת נֹחַ?
שָׁמַעְתִּי בֵּאוּר נֶחְמָד בָּזֶה. הֲרֵי נֹחַ הִכְנִיס לַתֵּבָה רַק אֶת מַה שֶּׁהָיָה מֻתָּר לוֹ עַצְמוֹ לֶאֱכֹל, וּמֵאַחַר וּלְנֹחַ אָסוּר הָיָה לֶאֱכֹל בָּשָׂר לִפְנֵי הַמַּבּוּל, לָכֵן הִכְנִיס לְשָׁם יֶרֶק.
דָּא עָקָא, שֶׁאַרְיֵה, כַּיָּדוּעַ, אֵינוֹ אוֹכֵל יֶרֶק, רַק בָּשָׂר.
נֹחַ עָשָׂה, אֵפוֹא, חֶשְׁבּוֹן לְעַצְמוֹ: אִם אֶתֵּן לוֹ יֶרֶק הוּא לֹא יֹאכַל אוֹתוֹ. עָלַי לְהַרְעִיב אוֹתוֹ, וְאָז כְּשֶׁיִּהְיֶה רָעֵב, בְּלֵית בְּרֵירָה יַסְכִּים לֶאֱכֹל גַּם אֶת הַיְרָקוֹת.
וְאָכֵן כָּךְ הָיָה. שֶׁלֹּא כִּשְׁאָר הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת שֶׁקִּבְּלוּ אֶת מְזוֹנָן בַּזְּמַן, אֶת הָאַרְיֵה הִרְעִיב נֹחַ בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה, וּכְשֶׁבָּא לָתֵת לוֹ אֶת הַיְרָקוֹת, הָאַרְיֵה כְּבָר הָיָה נִרְגָּז בְּיוֹתֵר- הֵיכָן הָיָה נֹחַ עַד עַתָּה, מַדּוּעַ לֹא הֵבִיא לוֹ אֶת מְזוֹנוֹ, לָכֵן הִכִּישׁוֹ.

טַעַם נוֹסָף מַדּוּעַ דַּוְקָא הָאֲרִי הִכִּישׁוֹ, בֵּאֵר הָרַב מֵאוֹסְטְרוֹבְצָא בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, וְזֹאת עַל פִּי דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (יוֹמָא כב ע"ב): "תַּנְיָא: חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּאֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה: רְבוּצָה כַּאֲרִי, וּבָרָה כַּחַמָּה וְיֵשׁ בָּהּ מַמָּשׁ וְאוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין וְאֵינָהּ מַעֲלָה עָשָׁן... רְבוּצָה כַּאֲרִי? וְהַתַּנְיָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים: אֲנִי רְאִיתִיהָ וּרְבוּצָה כְּכֶלֶב? לֹא קַשְׁיָא: כָּאן בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן כָּאן בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי".
בֵּאוּר הָעִנְיָן כָּךְ הוּא: הָאַרְיֵה, מֵחֲמַת גְּבוּרָתוֹ הָאַדִּירָה, אַף אֶחָד אֵינוֹ מְנַסֶּה לָרִיב אִתּוֹ כְּלָל. בְּכֹחוֹ, אִם כֵּן, לְהָנִיס כָּל אוֹיֵב וּמִתְנַכֵּל מִבֵּית אֲדוֹנוֹ וּלְהָגֵן עָלָיו הֲגָנָה מְלֵאָה. לְעֻמַּת זֹאת הַכֶּלֶב - לוֹ אֵין כֹּחַ לְהָגֵן עַל הָאָדָם. הוּא רַק מֵעִיר אֶת בְּעָלָיו מֵהַשֵּׁנָה וּמְיַדֵּעַ אוֹתוֹ כִּי הִגִּיעוּ גַּנָּבִים לְבֵיתוֹ.
בַּיִת רִאשׁוֹן - קְדֻשָּׁתוֹ הָיְתָה כֹּה גְּדוֹלָה, שֶׁהָיָה מֵגֵן עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עֲבֵרוֹת. לְעֻמַּת זֹאת בַּיִת שֵׁנִי הָיְתָה בּוֹ קְדֻשָּׁה, אַךְ רַק בְּדַרְגָּה כָּזוֹ שֶׁהִסְפִּיקָה לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם וְלֹא לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ בְּפֹעַל לַחֲטֹא..
נֹחַ נָהַג, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ הַכֶּלֶב. הוּא לֹא הֵגֵן עַל בְּנֵי דּוֹרוֹ, רַק נִסָּה לְעוֹרֵר אוֹתָם לָשׁוּב. לָכֵן בָּא הָאֲרִי וְהִכִּישׁ אוֹתוֹ, לְהוֹכִיחוֹ: מַדּוּעַ לֹא נָהַגְתָּ כְּמוֹ הָאֲרִי הַמֵּגֵן עַל בְּעָלָיו, וְאַף אַתָּה, הָיָה לְךָ לְהָגֵן עַל בְּנֵי דּוֹרְךָ!

וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ (ח, ז)

יָצוֹא וָשׁוֹב – הוֹלֵךְ וּמַקִּיף סְבִיבוֹת הַתֵּבָה, וְלֹא הָלַךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁהָיָה חוֹשְׁדוֹ וכו' (רש"י).

לְשֵׁם מַה שָּׁלַח נֹחַ אֶת הָעוֹרֵב? בִּפְשָׁטוּת הָיָה נִרְאֶה, כְּדֵי שֶׁיִּבְדֹּק עֲבוּרוֹ אִם עֲדַיִן יֵשׁ מַיִם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. אוּלָם אִם נִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב נִרְאֶה שֶׁהַדְּבָרִים אֵינָם מְדֻיָּקִים, שֶׁכֵּן רַק לְגַבֵּי הַיּוֹנָה נֶאֱמַר: "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (שָׁם ח)", אֲבָל בָּעוֹרֵב לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא: "וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב", וּכְלָל לֹא הֻזְכְּרָה הַסִּבָּה.
אוֹמֵר הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין זוֹ הַסִּבָּה לְשִׁלּוּחוֹ שֶׁל הָעוֹרֵב, אֶלָּא הַסִּבָּה הִיא, מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹרֵב הִתְנַהֵג בַּתֵּבָה שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה, וּלְפִיכָךְ שִׁלְּחוֹ מִיָּד עִם פְּתִיחַת הַחַלּוֹן, כְּלוֹמַר גֵּרְשׁוֹ מִשָּׁם.
וְאִם נִשְׁאַל, הֲרֵי הָעוֹרֵב לֹא הָיָה הַיָּחִיד, גַּם חָם בְּנוֹ שֶׁל נֹחַ וְגַם הַכֶּלֶב, נָהֲגוּ שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה, וּמַדּוּעַ הֵם לֹא נִשְׁלְחוּ מִן הַתֵּבָה בְּאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת שֶׁהָעוֹרֵב נִשְׁלַח הֵימֶנָּה? שָׁנִים רַבּוֹת סָבוּר הָיִיתִי שֶׁהַסִּבָּה הִיא מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹרֵב יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת בַּחוּץ גַּם אִם לֹא יָבְשׁוּ הַמַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לָעוּף בִּכְנָפָיו וְלִמְצֹא לְעַצְמוֹ אֵיזֶשֶׁהוּ מְקוֹם מְנוּחָה. לֹא כֵן חָם וְהַכֶּלֶב, שֶׁאֵינָם מְסֻגָּלִים לִשְׂחוֹת זְמַן רַב בַּמַּיִם, וּמִיָּד לְאַחַר מִכֵּן בְּוַדַּאי יִטְבְּעוּ וְיָמוּתוּ, וְלֹא הָיְתָה לְנֹחַ רְשׁוּת לִגְרֹם לָהֶם לָמוּת.
וְהִנֵּה, בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא עָלָה בְּדַעְתִּי בֵּאוּר נוֹסָף בְּעִנְיָן זֶה. עַל הַפָּסוּק (תְּהִלִּים קמז, ט) "נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ, לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ", אוֹמֵר רש"י: "פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁהוּא אַכְזָרִי עַל בָּנָיו וְהַקָּבָּ"ה מְרַחֵם עֲלֵיהֶם וּמַזְמִין לָהֶם יַתּוּשִׁין וכו' וְנִכְנָסִין לְתוֹךְ פִּיהֶם". אִם כֵּן, מֵאַחַר שֶׁהָעוֹרֵב נִזּוֹן יְשִׁירוֹת מֵהַקָּבָּ"ה, אֵין לְנֹחַ אַחֲרָיוּת עָלָיו, וּלְפִיכָךְ שִׁלְּחוֹ מִן הַתֵּבָה בָּרֶגַע שֶׁהַדָּבָר הִתְאַפְשֵׁר. לֹא כָּךְ הֵם הַדְּבָרִים כְּלַפֵּי חָם בְּנוֹ וְהַכֶּלֶב, שֶׁאִם יְשַׁלַּח גַּם אוֹתָם מִן הַתֵּבָה, לֹא יִהְיֶה לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל, וּלְפִיכָךְ נִמְנַע מִכָּךְ.

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה (ט, כ)

וַיָּחֶל - עָשָׂה עַצְמוֹ חֻלִּין, שֶׁהָיָה לוֹ לַעֲסֹק תְּחִלָּה בִּנְטִיעָה אַחֶרֶת. אִישׁ הָאֲדָמָה - אֲדֹנֵי הָאֲדָמָה, כְּמוֹ: 'אִישׁ נָעֳמִי' (רש"י)

נֶאֱמַר בִּמְסִלַּת יְשָׁרִים (פֶּרֶק ו' בְּבֵאוּר מִדַּת הַזְּרִיזוּת): "וְהִנֵּה שְׁלֹמֹה שָׁנָה מְאֹד בְּאַזְהָרָתוֹ עַל זֶה בִּרְאוֹתוֹ אֶת רֹעַ הָעַצְלָה וְהַהֶפְסֵד הַגָּדוֹל הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנָּה וְאָמַר (מִשְׁלֵי ו, י-יא): 'מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן'. כִּי הִנֵּה הֶעָצֵל אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה רַע בְּקוּם עֲשֵׂה, הִנֵּה הוּא מֵבִיא אֶת הָרָעָה עָלָיו בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ. וְאָמַר (שם יח, ט): 'גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית'... וְאָמַר עוֹד לְבָאֵר רָעַת הֶעָצֵל בֵּאוּר צִיּוּרִי, מַה שֶּׁיִּקְרֶה וְיִוָּלֵד לְעֵינֵינוּ יוֹם יוֹם (שם כד, ל-לד): 'עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר. מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן".

מִדְּבָרִים אֵלּוּ נָבִין יְסוֹד גָּדוֹל: אֵין צֹרֶךְ לִזְרֹעַ קוֹצִים, מַסְפִּיק שֶׁלֹּא נִזְרַע מְאוּמָה, וְהֵם יַעֲלוּ כְּבָר מֵאֲלֵיהֶם.
וְהַדְּבָרִים אֲמוּרִים גַּם כְּלַפֵּי מִדּוֹת רָעוֹת. אֵין צֹרֶךְ לַעֲבֹד עַל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, אֶלָּא מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עַל עַצְמוֹ וּמְזַכֵּךְ אֶת מִדּוֹתָיו - יִהְיֶה מִמֵּילָא בַּעַל מִדּוֹת מֻשְׁחָתוֹת, וְכַיּוֹצֵא בָּזֹאת - אֵין צֹרֶךְ לַעֲבֹד כְּדֵי לִהְיוֹת בַּגֵּיהִנֹּם, הוּא כְּבָר מַגִּיעַ לְבַד לְמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד...

לְפִי זֶה מְבָאֵר הַ'תְּכֵלֶת מָרְדְּכַי' אֶת כַּוָּנַת הַבִּטּוּי "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה" - שֶׁנֹּחַ הֵכִין וְיִצֵּר מַחֲרֵשָׁה וְכֵלִים לְעַבֵּד אֶת הָאֲדָמָה, וְרָמַז בָּזֶה לַוִּכּוּחַ שֶׁהָיָה לוֹ עִם אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל. הֵם טָעֲנוּ שֶׁאָדָם גָּדֵל כְּפִי שֶׁהוּא נוֹלָד, וְאִלּוּ נֹחַ טָעַן כִּי בְּלִי חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה וַעֲבוֹדָה עַצְמִית בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו - לֹא יִצְמַח מִמֶּנּוּ מְאוּמָה. כָּעֵת, לְאַחַר הַמַּבּוּל, הִתְבָּרֵר כִּי הַצֶּדֶק עִם נֹחַ - כָּל אֵלּוּ שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ אֶת עַצְמָם, הִשְׁחִיתוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם וְרָעָתָם בָּאָה לִפְנֵי ה' אָבְדוּ בַּמַּבּוּל. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה" - הָאָדָם, הַקָּרוּי כָּךְ מִשּׁוּם שֶׁמּוֹצָאוֹ מִן הָאֲדָמָה, הֲרֵיהוּ כְּמוֹ הָאֲדָמָה, שֶׁלְּעוֹלָם אֵינָהּ נוֹתֶנֶת אֶת תְּנוּבָתָהּ אִם לֹא חוֹרְשִׁים, עוֹדְרִים, וּמְטַפְּחִים אוֹתָהּ.

עִנְיָנִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "מָתוֹק הָאוֹר" עַל סֵפֶר תְּהִלִּים חֵלֶק רִאשׁוֹן

נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר (טו, ד)

הָ"אֲפִיקֵי יְהוּדָה" (דְּרוּשׁ אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה אוֹת יז) כָּתַב לְפָרֵשׁ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "נִשְׁבַּע לִהְיוֹת רֵעַ וְאָח לְרֵעֵהוּ, וְלַעֲמֹד לִימִינוֹ בְּעֵת צָרְכּוֹ אֵלָיו, וְלֹא יַחֲלִיף דְּבָרָיו, אֲבָל הוּא רֵעַ וְאָח לְצָרָה אֲשֶׁר תִּוָּלֵד".

כְּלוֹמַר, יָדוּעַ שֶׁאָדָם שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הֵם בֶּאֱמֶת חֲבֵרִים שֶׁלּוֹ. הַמִּבְחָן הָאֲמִתִּי הוּא בְּעֵת צָרָה, שֶׁאָז רַק הַחֲבֵרִים הָאֲמִתִּיִּים נִשְׁאָרִים לִתְמֹךְ וּלְסַיֵּעַ בְּיָדוֹ. וְזוֹ מַעֲלַת הַצַּדִּיק, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵשׁ אֶת רֵעָיו גַּם בִּשְׁעוֹתֵיהֶם הַקָּשׁוֹת, אֶלָּא עוֹמֵד לִימִינָם לְסַיְּעָם.

וְיִתָּכֵן עוֹד לְבָאֵר בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ אֶת הַמַּעֲלָה "לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה", שֶׁהִנֵּה אָמְרוּ חֲזַ"ל (שַׁבָּת לא ע"א): "מַה דַּעֲלָךְ סָנֵי - לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד" - מַה שֶּׁשָּׂנוּי עָלֶיךָ לֹא תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ. זֶה הַבֵּאוּר עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ, אַךְ בַּעֲלֵי הָרֶמֶז מְבָאֲרִים, שֶׁאוֹתוֹ שֶׁהוּא שׂוֹנֵא לָאָדָם - הַיֵּצֶר הָרָע, אֵין לְךָ לָקַחַת אוֹתוֹ כְּחָבֵר אֵלֶיךָ, אֶלָּא יֵשׁ לִשְׂנֹא אוֹתוֹ. וְכֵן אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ גַּם כָּאן: "לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה" שֶׁהוּא לֹא עָשָׂה אֶת הָ"רָע" - הַיֵּצֶר הָרָע, לַחֲבֵרוֹ.