המחנך הנודע רבי שלמה הופמן מספר על השנים שבהן עמד לפני מרן הרב מבריסק זצ"ל

"נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו', ט')

תמים, כולו שלם. בלי סדק ובלי חצי אמת, ובלי לראות רק חלק מהתמונה. כך הכיר המחנך הנודע רבי שלמה הופמן את הרב מבריסק זצ"ל, שאליו היה קשור שנים ארוכות, תחילה כבן ישיבת חברון ואחר כך כמי שנשא על כתפיו שאלות ציבוריות וחינוכיות כבדות משקל.

כיצד בדיוק נוצר הקשר בין ר' שלמה לרב מבריסק, אין אנו יודעים. אולי הביא אותו לשם החברותא שלו, רבי אלעזר צדוק טורצ'ין, שהיה ממקורבי הרב, ואולי היה זה חברו הטוב רבי רפאל שפירא. אבל השאלה אינה באמת שאלה: השכונה הייתה קטנה, ביתו של הרב היה פתוח לרווחה, ובני ישיבת חברון היו מצויים סביבו תמיד.

ר' שלמה עצמו היה מספר שבעומדו לפני החזון איש אחזה אותו חרדה משתקת, ואילו לפני הרב מבריסק הרגיש קרבה של בן בית. הרב נטה לו חסד, ור' שלמה יכול היה להאריך עמו בדברים ולדון לפניו בדבריו.

בלי כיפה לקיבוץ

בשנת תש"ג שלח הרב מבריסק את ר' שלמה לשליחות חשאית: לחלץ ילד מ"ילדי טהראן" מקיבוץ יגור. הרב הדריך אותו בכל פרט. הוא ייסע מפרדס חנה לכיוון יגור בחזות חילונית, בלי כיפה לראשו, כדי שלא יעורר חשד. עוד גילה לו הרב שאחד מראשי הקיבוץ הוא יליד העיר בריסק. אליו יפנה ר' שלמה בסתר, והוא יעזור לו למצוא את הילד ולהוציאו.

וכך אכן היה. הילד חולץ, והכל נעשה בניגוד להחלטות הגופים השלטוניים של אותם ימים, הסוכנות היהודית ועליית הנוער.

"להחמיר ולאכול"

אחד מתלמידי ישיבת חברון היה חולה לב. בערב יום הכיפורים שאל את הגאון רבי צבי פסח פרנק אם עליו לצום, והרב הורה לו לאכול פחות פחות מכשיעור. בליל יום הכיפורים סיפרו לרב מבריסק על ההוראה.

אותו בחור שהה אז בבית הבראה בשכונת מקור חיים, מרחק שעת הליכה משכונת גאולה. הרב קרא מיד לכמה בחורים מהישיבה וביקש שילכו לשם ויאמרו לבחור כי הרב מבריסק מורה לו "להחמיר ולאכול כדרכו, יותר מכשיעור".

הבחורים תמהו על הנוסח. להחמיר? הרי זו הוראה להקל!

הסביר להם הרב שזוהי הוראתו של אביו, הגר"ח: "אין אנו מקילים חלילה במצוות עינוי ביום הכיפורים. אנו מחמירים בהלכות פיקוח נפש". ההוראה היא אפוא להחמיר במצוות שמירת הנפש, ומתוך החומרה הזו לאכול כדרכו.

"אינני יודע"

על זהירותו המופלגת של הרב מבריסק באמת, אפילו בשיחת חולין, היה ר' שלמה מספר:

"בוקר אחד רציתי לשוחח עם בנו הגדול של הרב, הגאון רבי יושע בער, בעניין מסוים. בדרך כלל אחד הילדים היה פותח את הדלת, אבל באותה פעם פתח הרב בעצמו. הרב שאל מה אני רוצה, ועניתי שאני מחפש את ר' יושע בער. 'הוא לא נמצא בבית', אמר הרב. הסברתי שהעניין דחוף לי ושאלתי אם הרב יודע היכן אוכל למצוא אותו.

'אינני יודע היכן הוא', ענה הרב, 'אך אני יודע שבדרך כלל בשעה זו הוא הולך להתפלל'. שאלתי לאן, והרב השיב: 'אינני יודע לאן הלך. בדרך כלל הוא הולך לזכרון משה, ואם אינו מוצא שם מניין הוא הולך לשטיבלאך של מאה שערים. אך למעשה איני יודע, שמא הלך היום למקום אחר'. שאלתי אם כדאי לי לחכות לו, והרב השיב: 'לפעמים הוא שב מיד אחרי התפילה, ופעמים שהוא מתעכב עם מישהו כחצי שעה, ולפעמים אף יותר משעה. איני יודע. אם תרצה, תוכל להיכנס ולחכות לו כאן, ואם תרצה, תוכל ללכת לחפשו'".

את האריכות הזו הסביר ר' שלמה בזהירותו של הרב במצוות "מדבר שקר תרחק". לא רק שלא לומר שקר, אלא להתרחק אפילו מדיבור אחד שאינו אמת מוחלטת. ומכאן ריבוי ה"איני יודע", ה"אולי כך" וה"שמא".

"הוא לא שאל את השאלה שלך"

הפעילות החינוכית של "הפעילים" בקרב ילדי העולים נעשתה בידי בני הישיבות הגבוהות. בחופשת הקיץ קיימו קייטנות ויצרו קשר עם הילדים, ובהמשך שמרו עמם על קשר וקירבו רבים לתורה ולמצוות. מאמץ גדול הושקע בכך שמסיימי כיתה ח' ימשיכו ללמוד בישיבה, וכך יובטח עתידם הרוחני. פעמים רבות הביא ילד אחד שהמשיך לישיבה מהפך בכל משפחתו.

הפעילות הזו הייתה שנויה במחלוקת בין ראשי הישיבות והמשגיחים. כמה ממצויני ישיבת סלבודקה השתתפו בה, ודעת המשגיח לא הייתה נוחה מכך. לדעתו, אין להוציא את השקדנים לפעילות, ורק מי שממילא זקוק לעיסוק נוסף ייצא אליה.

כשכיהן ר' שלמה כמזכיר "חבר הפעילים", ארגון שעסק בקירוב ילדי העולים, היה אחראי על הקשר עם גדולי ישראל. חברי הארגון לא עשו דבר בלי הוראתם. תחילה היה החזון איש מורה דרכם, אחריו קיבל על עצמו את התפקיד הגאון רבי אליהו דסלר, ולאחר פטירתו פנו בשאלותיהם אל הרב מבריסק.

לשאול את הרב מבריסק לא היה דבר פשוט. נדרשה עבודת הכנה יסודית: הרב ביקש מהשואל להציג את הטעמים לנהוג כך ואת הטעמים לנהוג אחרת, ורק אחרי שהועמד הספק על כל צדדיו נדרש לדון בו ולהכריע. פעמים שתשובתו לר' שלמה הייתה שונה מתשובה שנתן לאחרים בשאלה שנראתה זהה. כשר' שלמה שאל לפשר השינוי, השיב הרב: "הוא לא שאל את השאלה שאתה שואל", ופירט את הדקויות שבין השאלות.

באחת השנים עלו כמה מבני הישיבה לשאול בעצת הרב מבריסק, ומסיפורם עלה שהרב אמר כי עדיף שבני הישיבות יימנעו מהפעילות, מאחר שחלק מהילדים ממשיכים ממילא בישיבות תיכוניות. ר' שלמה פנה לגאון רבי אלעזר מנחם מן שך וסיפר לו את הדברים. הרב שך אמר שמסתבר שלא יצאו הדברים מפי הרב מבריסק, ומאחר שפרסומם היה עלול לגרום נזק רב להצלה הרוחנית, נענה לבקשת ר' שלמה והתלווה אליו מיד לבית הרב לברר את העניין.

הרב מבריסק אמר שמעולם לא אמר כך. "לא זו הייתה שאלתם, ולא זו הייתה תשובתי", הסביר. "הם שאלו אם מותר לשלוח תלמידים לישיבה מסוימת. שאלתי מה היא ישיבה זו, וענו שלומדים בה גם ספרים של סופרים כופרים. על כך עניתי שאיני מכיר את הספרים הללו, אך אם כדבריכם לומדים שם ספרי כפירה ומינות, אין לזה היתר כלל".

"שלמה ושלמה"

פעם נתקל ילד מילדי העולים, שרצה להמשיך ללמוד בישיבה, בהתנגדות נחרצת של אביו. כל הניסיונות לשנות את עמדת האב נתקלו בחומה בצורה. ר' שלמה וחברו ר' שלמה נח קרול סברו שאולי האב יתרצה למוסד אחר, פחות רצוי, והתלבטו אם נכון להציע זאת. הם עלו אל הרב מבריסק.

הרב נמנע מלהשיב. רק זאת אמר להם: "שלמה ושלמה, עשו כחכמתכם וכהבנתכם, וה' יהיה עמכם".

(מתוך 'המחונך המחנך')