התעוררות לעסק התורה בשבת קודש
גליון 114 | שנה ג'
אמרי דעת | מהשל"ה הק'
"בהיות שהאדם מורכב מגוף ונפש, הגוף אחד והנשמה אחת יחדיו יהיו תמים, הנפש בהשכלה והגוף באכילה ושתיה כל ימות החול, ואין האחד מבטל פעולת השני, כי הם שווה בשווה, נפש חיה ויחידה וגוף אחד.
אבל בשבת שיש לו לאדם נשמה יתירה כנזכר, אם כן הגוף הוא יחיד בין המרובים, ובקל תבאנה השתי נשמות - ומבטלין הגוף מפעולותיו הטבעיות, בענין שלא יאכל בשבת כל כך כמו בחול, כי השתי נשמות שהם עתה בגוף האחד - רבו עליו, ומבטלו מומנהגו וטבעו, כי האחד במקום שנים אינו כלום, ובקל מחזירים הכוחות הנפשיות את הגופנים לרוחניים.
כי הנפשות הנה לא אוכלין ולא שותין, רק מתענגות תענוג גדול בהשגת המושכלות, כי יום השבת מסוגל לזה, ובילימוד התורה יותר מיומי המעשה.
וזה תכלית כוונת השם יתברך בנתינת נשמה יתירה באדם ביום שבת.
ולא להתענג בתענוג הגוף בלבד, וכמו שחשבו קצת - שנתן הקדוש ברוך הוא נשמה יתירה לאדם ביום שבת קודש, כדי שיאכל אכילה יתירה וישתה יותר מימות החול.
אלא זה אינו, כי אין טבע הנשמה לאכול ולשתות, ואין לה הנאה מזה כלל, כי אם בתורת ה' חפצה והנאתה, ובה תתעלה ותתענג.
על כן ניתן לאדם הנשמה יתירה בשבת - כדי שיהיה הלב פתוח לרווחה ביום השבת, שהוא מוכן לזה מצד שהוא פנוי מכל מלאכה ומחשבה.
וכל האוכל ושותה ביום השבת יותר משנצטווה עליו, בענין שנמשך לו מזה ביטול תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, כי איבד נפש אחת, רוצה לומר - הנשמה היתירה, שניתנה בו כדי ללמוד וללמד ביום השבת ביתר שאת וביתר עוז מבשאר ימים.
וזהו שדרשו שם "וינפש" - 'וי אבדה נפש', רצונו לומר, וי לאותן הבריות שמאבדין את הנפש, כי מתוך שאוכלין ושותין הרבה מאד יותר מן הראוי, מבטלין מן התורה, אשר על זאת ניתנה לנו נשמה יתירה בשבת, והרי הם כאילו איבדו הנפש הזאת, הואיל והיא יושבת אצלו בטילה ממלאכה - ממלאכת השמים - אשר על זה ניתנה, וקל להבין".
(מס' סוכה נר מצוה אות מה)
פנינים
ענין ריבוי הלימוד בשבת מהאכילה ושתיה
"מרגלא הוה בפומיה (דהגר"א זללה"ה), בשבת מצוה להתענג באכילה ושתיה, ומצוה ללמוד, וטוב יותר שירבה בלימודו מאכילה ושתיה, מפני שההרגז נעשה אצלו טבע, ועל ידי כך ילמוד גם כן בחול, והלימוד תמיד מצוה הוא, משא"כ אכילת השבת תגזור לו תאוות האכילה גם כן בחול".
(גביע הכסף לתלמיד הגר"א)
ההשגה של מתן תורה מתגלית בכל שבת
"כי זאת ההשגה של מתן תורה נתגלה בכל שבת ושבת, כמו שאיתא (שבת פו:) 'בשבת ניתנה תורה', לכן צריכים בכל שבת לחדש חידושי תורה".
(קדושת הלוי קידוש החמישית חנוכה)
איסור דיבורי חול בשבת
"'ודבר דבר', שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, שלא יוציא דבריו לבטלה, כעסקי הבאי וכל שכן במקח וממכר וחשבונות, אלא בדברי תורה, ואם אינו כדאי לדברי תורה, יתעסק בנפלאות השם ובמצוותיו וכיוצא בזה בעניינים האלו, ודרך צחות אמרו בירושלמי: 'אימה דרשב"י, כד הות מישתעיא סגין – א"ל שבת היום'".
(מאירי שבת קיג:)
חידו"ת שבשבת צריכים להיות אמיתיים
"המחדש חידושי תורה בשבת, מעטרים לאביו ואמו בעלמא דקשוט, ולכן תלמיד חכם אשר נגע יראת ה' בליבו, יאזור חיל להשתדל לחדש איזה דבר - אי כר הוי הוא לחדש, ובתנאי שיהיו על דבר אמת, דאם חס ושלום אינו אמיתי, שתיקתו יפה מדיבורו, וההעדר טוב ממציאותו, ועל כל פנים ילמוד דבר חדש שלא ידע עדיין".
(כף החיים סי' כט סק"ב)
מעשה רב | עובדות מגדולי הדורות
לילות שבת קודש של גדולי הדורות | פרק א'
מובא בספר 'אהבת חיים': סיפר לי חכם נתן סאלם זצ"ל מעשה על רבי אליהו הכהן זצ"ל, שהיה דורש בכל שב"ק בביה"כ הקבוע לו, ופעם קרה מקרה שצערו והוא ישן, ובני ביתו לא רצו להפריעו משנתו, ובינתיים היו הקהל מחכים בביה"כ ועבר זמן הדרשה, וכאשר הקיץ משנתו נצטער על כך מאד, והיה מתבונן ומחפש עצה איך להשלים את המצוה שהחסיר... במוצ"ש אחר ההבדלה, לקח רבי אליהו קולמוס בידו, והחל לכתוב זכויותיהם של ישראל שמקיימים ביום שב"ק – מעשה שקמים ועד מוצש"ק, וכשגמר לכתוב כבר האיר היום, ויקח את כל מה שכתב וישם בכיסו, וילך להתפלל... וכאשר יצא מביה"כ אחר התפילה ללכת לביתו, ראה לוויה אחת גדולה, ושמע שהיו מספידים את הנפטר בשבחים גדולים, והמספיד היה ירא חטא, או אמר בליבו - שבוודאי האדם הזה הוא צדיק, ויוציא מחיקו את כל מה שכתב בלילה, והכניס בתוך כפו של המת, וקברו את המת יחד עם הכתב...
והנה בלילה, בא איש אחד אצל הרב אליהו הכהן זצ"ל, אשר היה פניו כלפיד אש, ויאמר לו שהוא המת שהספידוהו היום, ושבידו מסר את הכתבים שכתב במוצ"ש, וכאשר עלתה נשמתו למעלה והכניסוהו לבית הדין העליון, היה חושד בעדו - כי ראה לפניו אלפים משחיתים שרצו לחוטפו ולקורעו לגזרים, ורק שבשם בית הדין העליון היה מגרשם באומרו: 'לא תגעו בו עד שיתברר דינו'! וכשנכנסו לתוך בית הדין העליון, והיו יושבים הישישים סביב שולחן גדול, שאלו ממנו: 'מה זה בידך'? ואמר להם: 'איני יודע, חכם אחד הכניס את זה בתוך כפי', וכשפתחו לראות מה כתוב בו, נתמלא האולם אש גדול, ואמרו: 'זה כתיבת הצדיק רבי אליהו - המזכה את הרבים בשבת', וראו שכל המכתב מדבר רק על זכותם של ישראל, ושמחו שמחה גדולה כל הישישים והפמליא של מעלה, ואמרו לו: 'מאחר שזכית להיות שלוחו של הצדיק הזה, פטור אתה ליתן דין וחשבון לפנינו, כי שלוחו של מצווה אינם ניזוקים', ואני כעת בגן עדן בזכותך, והבאתי לך בשורה טובה זו, שתתחזק ותתאמץ בכל כוחך בשבת - להרביץ תורה ולדרוש מעשה זה ברבים'.
פורץ בככי מר...
לבעל ה'כתב סופר' זצ"ל היה חברותא - בחור מתלמידיו שאף היה משמשו - ללימוד באשמורת הבוקר בכל ימות השבוע, לרבות אף יום השבת, משעה שתים אחר חצות לילה ועד תפילת שחרית. תפקידו של הבחור בכל ערב שבת היה, להכין נרות גדולים וארוכים ב'חדר לימוד' של ה'כתב סופר', שלאורם יוכל ללמוד עם רבו בליל שבת עד אור הבוקר.
שבוע אחד, התגבר על הבחור עייפות מרובה בסוף שבוע מטורח הלימוד, ומשום כך, חפץ היה לישון משך כל הליל שבת עד הבוקר, ועל כן גמר בליבו שלא להכין בערב שבת נרות ב'חדר לימוד', וכך בהעדר אור, יוכל לחזור למיטתו ולישון עד הבוקר, שעה שיעירו ה'כתב סופר' ללמוד עימו, וכך הווה...
באמצע הלילה נכנס ה'כתב סופר' לחדרו של תלמידו להקיצו ללימוד, מיד נזדרז הבחור להתלבש תיכף, והלך יחד עם רבו לעבר ה'חדר לימוד'... ומיד כשנראה ל'כתב סופר' המחזה שהחדר חשוך והנרות אינם דולקים, לא היה יכול לעצור עצמו ופרץ בבכי מר, על כך שהושבת אצלו ה'עונג שבת' הגדול ביותר - לשבת וללמוד ולהגות בתורת ה' בליל שבת קודש עד תפילת שחרית.
התלמיד, שראה את הצער העמוק של רבו ואת בכיו, התחרט בכל ליבו על ה'שב ועל תעשה', ועל אתר קיבל על עצמו שלא ישנה זה המקרה שוב.
נמלט אל המיטה, ומתכסה בשמיכה חורפית...
העיד הגר"ד מינדל שיינין זצ"ל - תלמיד ישיבת 'כנסת ישראל' בסלבודקא: נסתפקתי פעם, כיצד מנצל ה'סבא מסלבודקא' - הגר"נ נתן צבי פינקל זצ"ל - את לילות שבת קודש הארוכים של החורף, ופעם אחת, הוצרכתי להיכנס לבית ה'סבא' באמצע ליל שבת, והחלטתי לעקוב אחר המתרחש שם... נקשתי מעט בדלת חדרו ופתחתי הדלת, ובאותו רגע ראיתי כיצד ה'סבא' נמלט לו לצידי החדר אל תוך מיטתו, ומתכסה בשמיכה חורפית עבה שהייתה פרוסה על מיטתו תדיר...
הרבנית שהבחינה שכבר ראיתי, פנתה אלי ואמרה לי: ה'סבא' יושב ולומד לילות שלמים בעמל ויגיעה מפרכים, וכאשר נכנס מאן דהוא לחדרו, מיד קופץ הוא אל תוך מיטתו ומראה עצמו כישן.
התנאי הייחודי עם זוגתו
על הג"ר אברהם משה קעצלנבויגן זצ"ל - מגדולי ירושלים, מסופר, כי מקודם נישואיו התנה תנאי ייחודי עם זוגתו, והוא, שבלילות שבת קודש תהא היא שומרת שלו כל הלילה, עת ישב הוא לשקוד בתורה לאור הנר משך כל הלילה.
עוד מסופר על זוגתו, שבעקבות כך שהייתה שומרת שלו כל הלילות של שב"ק, במשך שנים ע"ג שנים, הרי שהייתה בקיאה במסכתות רבות בש"ס, ואף הייתה בוחנת אותו באותם המסכתות מתוך בקיאותה.
אסור להתנודדות, אז שיהיה ללא ידיו...
מסופר על הגה"צ רבי שלמה בלוך זצ"ל - תלמיד ה'חפץ חיים' זי"ע: פעם אחת, באמצע שקידתו בתורה בליל שבת קודש חש ברע ביותר, עד כדי שכבר היה סבור שהוא הגיע הקיצו... נשכב הוא על הספסל שעליו ישב ולמד, ובשארית כוחותיו פנה אל החברותא ואמר: 'נו, שבת היום! ואם כן הרי שאסור להתנודדות, אז שיהיה ללא ידיו'... כך שכב על הספסל כעשרים דקות - בצפיה למלאך המוות שיבוא כבר ליטול את נשמתו, ולהעבירו לעולם שכולו טוב... אך כאשר הוא ראה שמלאך המוות לא ממהר כ"כ להגיע, אזר שוב אומץ והתיישב על הספסל ואמר לחברותא: 'נו, אם הוא לא מגיע, אז נמשיך ללמוד הלאה!'... וכך המשיך בשקידתו העצומה...