ו ט. אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. פרש''י יש מרבותינו שדרשו לשבח ויש שדורשים לגנאי, שרק לפי דורו היה צדיק, ואילו בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. ואפ''ל דפליגי בפלוגתא דרבי יהודה ורבי נחמיה בשבת צח: על הפסוק ויחדו יהיו תמים על ראשו. דלמ''ד שהקרשים במשכן עביין היה אמה מלמטה ואמה מלמעלה, ס''ל שתמים כמשמעו. ה''נ צדיק תמים כאן כמשמעו. ולמ''ד שם שתמים הכוונה שמלמטה עביין אמה ולמעלה כלין והולכים עד כאצבע, ס''ל דתמים מלשון נגמרים, א''כ י''ל שכאן כתוב צדיק תמים והיינו נח מתקטן והולך בדורותיו, וכשהגיע לדורו של אברהם כבר היה קטן יותר והרי כשמת נח היה אברהם בן נח שנים ואז כבר כלתה צדקותו. ערוגת הבושם.
ו יג. קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם. ר''ש קלוגר מבאר את הפסוק כך: הנה הקב''ה ציווה לישראל אל תצר את מואב בגלל שאמורה לצאת מהם רות המואביה. היינו שהקב''ה לא הורג מישהו אם אמור לצאת מישהו חיובי ממנו. וזמ''ש כאן קץ כל בשר בא לפני, היינו שהקץ שהוא הסוף שלהם בא לפני, וראיתי כי מלאה הארץ חמס מפניהם, ואין מהם מישהו טוב שאמור לבוא, לכן הנני משחיתם את הארץ.
ו יג. קץ כל בשר וכו' כי מלאה הארץ חמס מפניהם. ואמרו חז''ל לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. ותימה עצומה הרי הם עברו על עבירות הכי חמורות בעולם ע''ז וגלוי עריות ולמה נענשו רק על הגזל? וי''ל דהנה מתושלח מת ז' ימים קודם המבול, וא''כ היה צריך להיות שמיתתו תכפר על כולם כדין מיתת צדיק שכתוב בגמ' שהוסמך ליו''כ משום שמכפר כיו''כ. אלא צ''ל שמיתת צדיק מכפרת כיו''כ רק על ב''א למקום, אבל לא על בן אדם לחברו, ונמצא ששאר העבירות התכפרו במיתת מתושלח, אבל על גזל נחתם דינם כי מיתת מתושלח לא מכפרת על באל''ח. איל המילואים. עוי''ל שרצו לטעון שכל המצוות שנאמרו לאדם הראשון היו רק בשבילו, וד''ז היו יכולים לטעון רק על כל הז' מצוות אבל על מצוות גזל שלא שייך לאדם כי כל הארץ היתה שלו והוא הקריב לה' רק משלו וכמבואר ברש''י ריש ויקרא ד''ז לא יכלו לטעון שנאמר רק לאדם, לכן ע''ז נכתם דינם. כותנות אור. עוי''ל (מובא בספר 'תוספת ברכה') ע''פ חז''ל במסכת דרך ארץ שכשחיים בשלום, אזי אפי' עובדים ע''ז אין השכינה יכולה לפגוע בהם. משא''כ בשעת פירוד ומחלוקת הקב''ה מעניש על הכל. וא''כ כל זמן שעבדו ע''ז וג''ע ולא גזלו לא נענשו. ומתי נענשו כשהתחילו המריבות, וזה נעשה ע''י שגוזלים אחד את השני ולא ריחמו על השני אז נענשו. כעי''ז יובן גם מה שמובא בפרק יא פסוק ז שבדור הפלגה אנשים לא הבינו זה את שפתו של זה, ואומר שם רש''י זה שואל לבנה וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו. ומקשה שם הרב מבריסק בשביל שלא יבנו את המגדל מספיק שלא יבינו אחד את שפת השני, ומדוע הוצרך שירצחו ג''כ אחד את השני? אלא, אומר הרב מבריסק, כשאנשים מאוחדים שום דבר לא יעצור בעדם מלהשיג את רצונם. הם יתגברו על כל הקשיים גם על אי הבנת השפה. וכדי שלא יצליחו לבנות מגדל הוצרך שאחד ירצח את השני.
ו טו. צהר תעשה לתיבה. אומר רש''י יש אומרים חלון, וי''א אבן טובה המאירה להם. עוד איתא ברש"י על הפסוק נח איש צדיק תמים היה בדורותיו: י''א לשבח, שרק בדורותיו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. וי''א לשבח שהיה צדיק כפשוטו. ויש שדקדקו מדוע דורשים לגנאי כאשר אפשר לדרוש לשבח? וי''ל דהנה רש''י אצל לוט (יט יז) מביא שנאמר לו לא להביט לאחוריו משום שהוא רשע ואינוזכאי לראות בפורעונותם, אך לעומת זאת בקריעת ים סוף נאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ואמרו חז''ל שכאו''א מבנ''י ראה את נוגשו מת, וזאת משום שבני ישראל הגיעו לדרגה שהיו ראויים לראות במפלת רשעים, ולא כלוט. וא''כ מובנת המחלוקת האם צהר זה חלון או אבן המאירה פנימה. כי למ''ד חלון, נח היה צדיק ויכל לראות בפורענותם. משא''כ מי שסובר שצהר זה אבן מאירה, ע''כ ס''ל שהוא לא היה מספיק צדיק בשביל שיוכל לראות בפורענותם, וע''כ יש שדרשו לגנאי. (תורת משה. תורה תמימה. מהרי''ד מבעלז)
ו כא. ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל. מהיכן ידע נח איזה כמות לקחת, הרי לא ידע כמה זמן יהיו בתיבה? וי''ל כיוון שהקב''ה ציווהו לקחת שבעה מהבהמות הטהורות כדי להקריב מהם קרבן אחר יציאתו מהתיבה, ולהלכה אחרי שלוש שנים כבר נחשבת לזקן הפסול להקרבה, והנה ציווי הקב''ה היה שיקח אותם רק לאחר שדבקו במינם (רש''י ו כ), ודרכם להזדווג הוא רק לאחר ב' שנים (כמבואר בבכורות) נמצא שלא יתכן שיהיו יותר משנה בתיבה, דא''כ הבהמה תפסל להקרבה. ראש יוסף.
ז א. ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. למה כשציווהו על מעשה התיבה לעיל פרק ו לא אמר כי אותך ראיתי צדיק לפני, הא כבר שם הוא הבדילו מכל הארץ? וי''ל ששם מתושלח היה עדיין חי וכמבואר ברש''י פסוק ד שהמבול התעכב בגללו, ומתשולח היה ג''כ צדיק, ורק כשמת יכל הקב''ה לומר לו כי אותך – לבד - ראיתי לפני צדיק בדור הזה. בניין אריאל.
ז ג. גם מעוף השמים שבעה שבעה לחיות זרע ע''פ כל הארץ. אומר רש''י בטהורים הכתוב מדבר. ורבים נתקשו בזה מדוע לא נכתב כאן מעוף טהור כדרך שנכתב בבהמה מכל הבהמה הטהורה? וי''ל, אומר האור שמח ע''פ נדה נ,: על תרנגולתא דאגמא דהיא טהורה והזכר שלה טמא, וגם אותה הוצרך להביא להחיות זרע על פני כל הארץ, ולכן לא נאמר טהורה כי יש בטהורה גם צורך להביא טמא.
ז ח. ומן הבהמה אשר איננה טהורה. הגמ' בפסחים ג. הביאה מהפסוק הזה ראייה שאדם צריך להיזהר לא להוציא מפיו דבר מגונה. מזה שהפסוק כתב ומן הבהמה אשר איננה טהורה ולא קיצר וכתב מן הבהמה הטמאה. ורבים תמהו למה הגמ' לא הביאה ראייה כבר מתחילת הפרק בפסוק ב ששם כתוב מהבהמה אשר לא טהורה היא ולא כתוב הטמאה? וי''ל שהקב''ה ציווה לנח לקחת לתיבה מן הבהמה אשר לא טהורה היא ולא כתוב מהבהמה הטמאה? וי''ל ע''פ חז''ל שהקב''ה אמר לאברהם בעקידה קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת. ולא נאמר שם בקיצור קח את יצחק, ולמה? אמרו חז''ל ליתן שכר על כל דיבור ודיבור. וכן לגבי לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וכו' אומר רש''י ליתן לו שכר על כל דיבור וכו'. ועל כן בפסוק ב שזה היה ציווי של הקב''ה שיקח מהטהורה שבעה שבעה, אזי התורה האריכה בלשון בשביל שכר. אבל בפסוק ז שלא מדובר על ציווי, אלא על סיפור ביאת נח אל התיבה ובכ''א מאריכים, מכאן ראייה שלעולם אל יוציא אדם מילה מגונה מפיו.
ח ז. וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב. אומר רש''י הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו. אפש''ל שזאת כוונתם, כמו שהעורב לא ענה שום תשובה, כך אין לך לצפות לתשובה על מה ששאלת ממני. רבי חיים מבריסק.
ח יא. והנה עלה זית טרף בפיה. הטעם שהביאה היונה עלה זית ולא עלה אחר? י''ל דהנה אמרו חז''ל בסנהדרין שדור המבול השחיתו מין בשאינו מינו, וא''כ אף באילנות עשו כן, ובן נח מצווה על הרכבת אילן, וזה גם הטעם שאמרו חז''ל שנעקרו כל האילנות במבול ואפי' איצטרבולין של ריחים נימוחו ולא נשאר כל ירק עשב. והנה אמרו בירושלמי כלאים א ז על המקרא בניך כשתילי זיתים, מה זית אינו מקבל שום הרכבה גם בניך לא יהיה בהם פסול ממזרות, וא''כ כיוון של''ש בזיתים הרכבה, א''כ לא נעקרו במבול, ושפיר יכלה להביא עלה זית. גן רווה.
ח יט. כל רומש על הארץ למשפחותם יצאו מהתיבה. מבאר בפסוק כי מהרמשים יצאו מהתיבה רק ממשפחותם ולא הם עצמם וכן מבואר בגמ' בסנהדרין קח: והטעם שרק משפחותם יצאו מהתיבה י''ל משום שהמבול היה יב' חודש ומבואר בחולין נה. שבריה שהיא בלי עצם לא חיה יותר מיב' חודש לכן יצא רק משפחותם כי הם עצמם כבר מתו, אבל משפחותם יצאו מהתיבה.
ח כ. ויעל עולות במזבח. כתב בתרגום יונתן שהעלה ארבעה קורבנות, והטעם שהקריב ארבעה קרבנות י''ל דאמרו חז''ל ברכות נד: ד' צריכים להודות, היוצא מבית האסורים, הולכי מדבריות (מפני חיות רעות), חולה שנתרפא, ויורדי הים. והנה לנח היו את כל הדברים הללו. יצא ממסגר של התיבה שהיה כבית סוהר; כהולכי מדבריות, שהיה במחיצת חיות רעות; חולה שנתרפא משום שהכישו ארי; ויורדי הים, שניצל ממי המבול. רבי נתן גשטטנר.
ט כג. ויקח שם ויפת את השמלה וגו'. וברש''י הביא מהמדרש שהשכר של שם הוא טלית. ועונשו של חם הוא שיהיה עבד, ויש להבין מה עניין שכר טלית לעונש עבד, הא שכר מצווה ועונש עבירה הם דבר והיפוכו? וי''ל דאמרו חז''ל בשבת לב: כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשים לו 2800 עבדים. וא''כ העונש של חם ההפך משכר ציצית, והיינו שהוא יהיה עבד. טעמא דקרא.
ט כז. יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם. אומר רש''י וישכון באהלי שם, ישכן שכינתו בישראל. ומדרש חכמים אע''פ שיפת אלוקים ליפת בבית שני שנבנה ע''י בני יפת לא שרתה שכינה. והיינו שבדעה הראשונה ס''ל לרש''י שהשכינה שרתה אף בבית שני, ודעה של מדרש חכמים שלא שרתה השכינה בבית שני. ובביאור מחלוקתם נ''ל דנחלקו בפלוגתת הרמב''ם והראב''ד בית הבחירה ו יד אם קדושה ראשונה שקדשה שלמה קדשה גם לעת''ל. דהרמב''ם ס''ל דהגם שלא קדשה לעת''ל, אבל קדושת המקדש וירושלים קדשה לעת''ל, ולכך פרש''י דשרתה שכינה בבית שני. אבל הראב''ד ס''ל דאין חילוק בין המקדש לארץ ישראל וגם קדושת המקדש לא קדשה לעת''ל. וזהו דעת המדרש חכמים דהביא רש''י.
יא י. אלה תולדות שם. מי שיעקב אחרי הפסוקים מאדם הראשון עד נח יראה שאצל כולם כתוב שנותיהם ואח''כ כתוב וימות. ואילו אצל שם ומשם ואילך לא כתיב וימות ומה הטעם בזה. ותירץ ע''כ בספר בית יצחק מהמדרש ש'שם' בן נח עלה לג''ע ע''י שמות ואכל מעץ החיים ונשאר בעולם במצב של לא חי ולא מת, ורק אחרי מאות רבות של שנים גילה אותו שלמה המלך ועשה לו תיקון ומת. לכן לא נכתב אצלו וימות וכשם שאצלו הפסיק כך לא נכתב אצל הבאים אחריו.
יא כח – לא. וימת הרן על פני תרח אביו וגו' ויקח אברם ונחור להם נשים וגו'. ויקח תרח את לוט בן הרן בן בנו. רבים נתקשו כאן שסדר הפסוקים אינו מתאים כי היה צריך לכתוב מיד לאחר וימת הרן ויקח תרח את לוט בנו, ומדוע הפסיק באמצע שאברם ונחור לקחו להם נשים? וי''ל ע''פ יבמות סב: שיש מצווה על אדם לשאת בת אחותו, וכתבו שם בתוס' שה''ה בת אחיו, ובכ''א בת אחיו לכאו' יש בעיה לשאת כי נמצא עוקר מצוות ייבום מהתורה וכמבואר בגיטין פג. ואמנם התירו, אבל חסידים הראשונים לא עשו גם מעשה מותר אם עי''ז יגרם שיעקר דבר מהתורה כמבואר בנדה לח. שחסידים הראשונים היו נמנעים מלפקוד נשותיהם ברביעי כי אישה יולדת בדיוק לתשעה וזה ייצא בשבת ונמצא עוקר מצוות שבת מהתורה, ולמרות שמותר החמירו על עצמם, וא''כ אפש''ל שבגלל שהרן מת אז אברם נשא בתו כי אין חשש שיבטל מצוות יבום כי אחיו מת, וכעת אפשר להמשיך, אבל החלק של אברם נשא את שרה בת הרן הוצרך לכתוב אחרי שהרן מת. מובא במאור שבתורה.
יא כט. הרן אבי מלכה ואבי יסכה. יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה ביארו בסנהדרין סט: שיטה אחת משום שסוכה ברוח הקודש. ושיטה שניה שהכל סכים ביופיה. והנה רש''י כאן הרכיב את ב' הפירושים יחדיו. ולא כתב שזה שתי שיטות. ותירצו שב' הפירושים תלויים אחד בשני. שהרי עיני לאה היו רכות כי הכל אמרו הגדולה לגדול היינו שהיא תינשא לעשיו, ולכך היו עיניה רכות מרוב בכי ולא היתה יפת תואר. והנה להרן היו ב' בנות, הגדולה מלכה והקטנה שרה. ובני תרח הם אברהם ונחור היינו שאברהם היה הגדול, ואיך לא חששה שרה שאברהם הגדול ישא את הגדולה מלכה, וע''ז י''ל שהיה לה רוח הקודש, ולכך נשארה יפה ולא היו עיניה רכות. ז''א שבזכות הרוח הקודש היתה יפה.
ז חשון, ותן טל ומטר. הנה כידוע מתחילים לומר טל ומטר טו' ימים אחרי הרגל כדי שיספיקו עולי רגלים לחזור לבתיהם. רבים שואלים מפני מה אין פוסקין מלשאול טל ומטר טו ימים לפני הפסח משום עולי רגלים מחשש לגשם בדרכם לירושלים. רבי שלמה זלמן תירץ בילדותו שכשעלו לירושלים בתשרי עלו בבגדים קיציים משא''כ בסוף החורף כשעלו לירושלים עדיין היה גשם. והיו מצוידים ומכוסים בבגדי חורף, ולכך לא הוצרכו להפסיק מלשאול טל ומטר. עוד אפש"ל שלפני שמתחיל השפע, אפשר לבקש מהקב"ה שיתעכב מעט, אבל בתוך עונת הגשמים לבקש שהקב"ה יפסיק את השפע?! תירוץ נוסף, שבהליכה לקיום המצווה של עלייה לרגל בפסח, האדם נמצא בשמחה גדולה והוא בכלל לא מרגיש בעייה ללכת בגשם ובבוץ. אבל בדרך חזרה הביתה אחרי סוכות, אחרי המצווה, כבר יש קצת רפיון בשמחה.