שמעתי בשם הגאון הצדיק אב"ד דק"ק סאחאטשאוו שליט"א, בענין אין מפטירין אחר מצה אפיקומן (פסחים קיט:), דאם הזמן קצר, ואין עוד שהות לאכול סעודה קודם חצות ולאכול אפיקומן אחריו, יכול לאכול כזית מצה ולכוון דאם הלכה כרבי אליעזר בן עזריה (שם קכ:) יא הוא אוכלו בתורת אפיקומן, ואם הלכה כרבנן, יב אין אוכלו בתורת אפיקומן, רק אכילה גרידא. (שם)
ואחרי חצות יכול לאכול סעודתו ולאכול אפיקומן אחריו, דהא דאין מפטירין אחר מצה אפיקומן כדי שישאר טעם מצה בפיו (ראה שם קיט: ורשב"ם ד"ה אין), פשוט דזה שייך רק בזמן מצות אכילת מצה, דאז הוא הידור גם כן שיהיה הטעם מצה בפיו, ומה שאין כן אחרי זמן המצוה ודאי לא בעינן הרגש הטעם, דהא אין אז עוד מצוה כלל, ואם כן גם טעם שלה שבפה לא שייך עניין הידור כלל שיהיה נרגש הטעם בפה, דאם לא כן יהיה אסור לאכול גם ביום שאחר הלילה משום העברת טעם מצה, וזה לא מצינו, ועל כרחך דלא שייך ענין הרגש הטעם רק בזמן המצוה ולא בזמן שאין המצה עוד מצוה כלל.
ואם כן אם עושה כנ"ל, ממה נפשך, אם הלכה כרבי אליעזר בן עזריה דאחר חצות אין עוד זמן המצוה, אם כן רשאי לאכול אחר חצות, ואם הלכה כרבנן, הא שפיר היה הכזית הקדום אפיקומן, וגם כן שפיר רשאי לאכול, דלרבנן הא הזמן כל הלילה, ואם כן יוצא שפיר ממה נפשך, ולא עביד איסורא כלל, כך שמעתי בשמו. (ראה שו"ת אבני נזר או"ח סימן שפא אות ד-ה)
ואולם יש לדון בזה, דיש לומר דאף דגוף זמן המצוה דאורייתא לרבי אליעזר בן עזריה הוא רק עד חצות, מכל מקום מה שאסרו חכמים לאכול אחר אכילת המצה דאפיקומן, האיסור ההוא נמשך כל הלילה, שלא לחלק בעונה אחת בעצמה, דבדרבנן הא אמרינן כן - דאין לחלק בעונה אחת שיהיה מקצתה מותר ומקצתה אסור, וכדאיתא בריש פסחים (ב:): וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר, עיין שם היטב דלא חילקו חכמים בענין דרבנן באותה העונה עצמה בין קצתה לקצתה, עיין שם כולה סוגיא.
ואולם זה דומה לכאורה לשעות דרבנן יג דהרחקה לדאורייתא הוא דעבוד, על כן שפיר יש לחלק בשעות - עיין שם היטב בפסחים, ואם כן הכא נמי, עניין הידור שיהיה טעם המצה בפה, הוא גם כן רק הוספת חיוב דרבנן לגוף המצות אכילה דאוריתא - דזמנה עד חצות, והוסיפו חכמים גם חיוב הויית הטעם בפיו, ועל כן שפיר שייך לחלק גם בחיוב הדרבנן בין קודם חצות לאחר חצות, כיון דהוא רק הוספה על הדאורייתא - דהדאורייתא לו יש זמן ההוא, וכהך דשעות דרבנן הנ"ל - עיין שם היטב בפסחים.
הערות
יא דסבירא ליה אכילת פסח עד חצות, ומצה איתקש לפסח.
יב דרבי אלעזר בן עזריה - היינו רבי עקיבא, דסבירא ליה אכילת פסח עד שיעלה עמוד השחר.
יגא כלומר, השעות שהוסיפו רבנן באיסור אכילת חמץ בערב פסח.