הנה, מצרים מקום כשפים - גמרא מנחות (פה.), אמרו ליה יוחנא וממרא למשה, תבן אתה מכניס לעפריים. ובשבת (קד:) ובמועד קטן (יח.) בן סטדא הוציא כשפים ממצרים. ופירש פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה, (רש"י ד"ה אמגושי) - מכשף.
וכשפים מכחישין פמליא של מעלה (סנהדרין סז:), בערוך (ראה מוסף הערוך ערך 'פמליא'), פמליא בלשון רומי - בית, כמו בלשון אשכנז 'פאמיליע', היינו איחוד וקשר המשפחה, שהאב מקשר יוצאי חלציו ומאחדם. 'בנים אתם לד' אלקיכם' (דברים יד, א) - לכן יש לכם להיות מאוחדים, ולכן 'לא תתגודדו' (שם) - לא תעשון אגודות אגודות (יבמות יג:), כי האב מאחד הבנים. וכך הבריאה כולה מאוחדת על ידי הבורא יתברך ומקשר נבראיו, וכשפים מכחישין זה - עניין קשר ואחדות הבריאה. ועל כן כשפים שולטין רק בזוגות (ראה פסחים קי: - 'שניות'). ו
ועל כן ביציאה ממצרים - ביטול כישוף מצרים, היה זה עניינו שנתגלה כח אחדות השם - המאחד הכל. וזהו 'אנכי ד' אלקי"ך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' (שמות כ, ב) - ונגלה כח האחדות, לכן 'לא יהיה לך אלקי"ם אחרים על פני' (שם, שם ג). וזה שכתב המהר"ל ז"ל (בגבורות השם פרק ס ד"ה וצוה; שם פרק סב ד"ה רבן), דבגאולת מצרים נגלה כח אחדות השם, ולכן פסח - 'ראשו על כרעיו ועל קרבו' (שמות יב, ט), כולו דבר אחד ואינו מנותח. 'צלי אש' ולא בישול (שם, שם ח-ט), דבישול מרכך (ראה פירוש המשנה לשבת פ"ז מ"ב), שניות, מה שאין כן צלי אש מַקְשֶה ונעשה גוף אחד - אחדות. ולכן אינו נאכל בשתי חבורות (שמות שם, מו; עיין פסחים פו.), שלא להיות שניות, עיין שם. ועל כן נאמר בפסח (שמות שם, כא) 'משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם' - משפחה (פאמיליע), היפוך כח מצרים - כשפים שמכחישין פמליא (של מעלה).
הערות
ו 'שניות' הוא הגדרה על ענינים שנופל בהם ריבוי והתחלקות, ועל דברים שהם היפוך מאחדות הבורא - שהוא 'אחד'.