הנה שבעת ימי הפסח הם נגד שבעת ימי בראשית, (שמו"ר פרק יט, ז) - והובא בגבורות להמהר"ל ז"ל (פרק מז ד"ה ולא) - ושביעי של פסח נגד שבת, והיינו דשביעי של פסח - קריעת ים סוף - גמר גאולת מצרים, כמבואר בגבורות (פרק לז ד"ה וישא) מביא איציאת מצרים קרא וכן בגמרא (ברכות נח.) דקריעת ים סוף עיין שם, ובגמר הגאולה דעניינה התגלות האחדות (ראה אוצרות יוסף דרוש ד פיסקא ה-ו; י), נשלם התגלות האחדות, דעתה - שכבר יש נבראים רבים - עניין האחדות דהם מתאחדים יחד (ראה שם פיסקא ט; יד).
וזהו נגד שבת שהזכיר ם °ֵה מלא עולם (ראה ב"ר יג, ג). דאחרי שנבראו נבראים רבים בששת ימי בראשית, ונתקשרו ונתאחדו כולם ביום שבת, ולכן הזכיר שם מלא - שם החסד - על עולם מלא, דהתאחדות הנבראים הוא חסד המאחד, שעושים חסד זה עם זה, שמתאחדים הנבראים זה עם זה, וזהו הקשר בהם כולם, שהָעִלָה עושה חסד עם העלול, והגדול עם הקטן - להשפיע, והעלול והקטן מקבל, כמבואר מזה בתורת העולה (חלק ג פרק כ ד"ה וזה עניין השבת) ועניין שהזכיר שם מלא על עולם מלא, עיין שם היטב.
ועל כן השבת גם כן עניינו אחדות, וכשיש יותר אחדות הנה הוא עניין השבת ביותר, ואזי יותר מחייב השביתה ואוסר מלאכות, ולכן השלמת האחדות הוא השלמת איסור המלאכות - מלאכת מוציא, דהיא האחרונה דכל והמשלמת בל"ט מלאכות (ראה שבת עג.). המלאכות - ניגוד השבת דהוא אחדות - הוא 'יציאה' מאחדות לְ°ִנ ת»י, ולכן מחלל שבת כעובד עכו"ם (ראה עירובין סט:; רש"י חולין ה. ד"ה אלא) דעבודה זרה הוא שניות (ראה אוצרות יוסף שם פיסקא ג), ומלאכת מוציא האחרונה כוללת כולם, והיא טעם כולם, ולכן נזכרת באחרונה דהיא טעם כולם, דכולם עניינם היציאה מאחדות, לפירוד, ומוציא מרשות היחיד - אחדות, לרשות הרבים - פירוד (ראה שער ההקדמות עמוד רכט ד"ה מצות; והנה שער המצות פרשת בשלח דרוש א ד"ה זה בפרטיות).
וזהו בירושלמי שבת פרק כלל גדול (פ"ז ה"ב), תני רבי שמעון בן יוחאי, 'ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לד' אלקי"ך לא תעשה מלאכה' (דברים טז, ח) - הרי זה בא להשלים ארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה, עכ"ל הירושלמי. והוא כנ"ל, דשביעי של פסח - גמר והשלמת גילוי האחדות שביציאת מצרים, השלמת האחדות בו - הוא איסור מלאכה האחרונה והמשלמת מלאכת מוציא, ודו"ק היטיב מאוד.
ויש לומר עוד בפשיטות, על פי מה שכתבו תוספות בערבי פסחים (פסחים קיז: ד"ה למען) דשביתת שבת הוא זכר ליציאה ממצרים, ששיעבדו בהם בל"ט מלאכות, שכן פר"ך ב"ש - א"ת וג"ל, גימטריא ל"ט, עיין שם. ועל כן בשביעי של פסח - קריעת ים סוף - דהיה גמר היציאה וכמו שכתבתי כבר, לכן נשלם אז עניין השביתה ממלאכה, ולכן 'יום השביעי עצרת לא תעשה מלאכה' משלים לל"ט מלאכות, כיון דאז הוא דנשלם עניין השביתה ממלאכה, ודו"ק.
ועל כן בשביעי של פסח - גמר גילוי האחדות, נפל הניגוד - מצרים ששיעבדו בישראל, דהשיעבוד הוא שניות (ראה אוצרות יוסף שם פיסקא ו), ולכן אמרו 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון' (שמות א, כב) - לסלק האחדות ולהגביר השניות, דהנקבה הוא שניות (ראה שם פיסקא נו), ולכן מדה כנגד מדה היה עונשם שנקרע הים ונפלו בתוכו, והוא שורש השניות - יום שני דימי בראשית דנגלה בו שניות, בראשונה שני הוא שניות, והיה בו גם כן דבר זה - מחלוקת המים, רקיע המבדיל בין מים עליונים לתחתונים (בראשית א, ו).