בזכות ירושלים נקרע הים כי שניהם בחינת המלכות
נודע בחכמה (ראה זוה"ק בהעלותך קנ:; שערי אורה שער א דף תרמג ו:), דספירת המלכות נקראת 'ים', וזה סוד הכתוב (קהלת א, ז) 'כל הנחלים הולכים אל הים', כי ספירת המלכות הוא הספירה האחרונה מן הספירות, וכולם משפיעים בה, וזהו 'כל הנחלים הולכים אל הים' (ראה זוה"ק ויקרא רע"מ; יז. שערי אורה שער א דף טז.).
ועיין עוד מדרש רבה (בראשית ה, א) על הכתוב (בראשית א, ט) 'יקוו המים מתחת השמים', ז"ל: עָיֵו ±ֶה למים, היך מה דאת אמר (זכריה א, טז) 'וקו ינטה על ירושלים', עכ"ל. הנה דימה שקיווי המים שנקרא 'ים', - אחר הקיווי - וכמו שכתוב (בראשית א, י) 'ולמקוה המים קרא ימים', ודימה אותו לעניין קו הנטוי על ירושלים, וכבר ידעת (ראה אוצרות יוסף מאמר לבנה פיסקא סב) כי ירושלים היא בחינת המלכות.
והנה תמצא עוד במקום אחר התייחסות הים לירושלים, והוא במכילתא פרשת בשלח (מסכתא דויהי) פרשה ג אות א ד"ה מה, על הכתוב (שמות יד, טו) 'מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו', וז"ל: רבי ישמעאל אומר, בזכות ירושלים אני קורע להם את הים, שנאמר (ישעיה נב, א) 'עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים', ואומר (שם נא, ט-י) 'עורי עורי לבשי עוז זרוע ד', עורי כימי קדם דורות עולמים, הלא את היא המחרבת ים' כו', עכ"ל, והכוונה, כי בכח ירושלים סוד המלכות - היא הים שלמעלה, נבקע הים שלמטה, ודו"ק.
ועיין עוד בסיפרי פרשת וזאת הברכה (פיסקא יג ד"ה כי שפע) והובא בילקוט שם (רמז תתקסא ד"ה עמים) על הכתוב (לג, יט) 'כי שפע ימים יינקו', וז"ל: שנים נוטלין ונותנין בשפע - ים ומלכות, ים נוטל בשפע, ונותן בשפע, מלכות נוטלת בשפע, ונותנת בשפע, עכ"ל.
ומפורש בזה כי הים הוא בחינת המלכות. ופנימיות המאמר הוא בבחינת המלכות העליונה, הנוטלת שפע הספירות כולם, ומחלקת השפע ההוא ונותנתה להעולמות שלמטה הם הנבראים כולם (ראה זוה"ק בהעלותך קנ:; שערי אורה שער א דף יב.), וזהו עניין נטילתה בשפע ונתונתה בשפע.