יין קרוש הבא שניר, משני הוא דומה לעיגולי דבילה.
קצת קשה בתוספות בסוגיין (עד: ד"ה קומצו) אהך דכתבו: אבל יין דמתנדב שמן קומצו ושיריו נאכלין, - צלול הוא ואי אפשר לקומצו, עיין שם. וקשה, דאם כן מתנדב יין קרוש מיהת אפשר, דבקמיצה יהא טעון קמיצה ויתאכלו שיריו, וזו לא שמענו, דכללא כייל שמואל דמתנדב יין מביאו ומזלפו כו'.
ויש לומר, דכיון דביין מצינו 'ניסוך' בקרא (ראה במדבר כח, יד), לכן אין קרב למזבח רק בניסוך, וזילוף הוא גם כן בכלל ניסוך, ומה שאין כן קרוש הוא הקטרה, ולא מיקרי 'ניסוך'.
ועיין לעיל (כא.) דדם חטאת פנימית שקרש, פסול, משום דכתיב לשון 'הזאה' (ראה ויקרא ד, ו), וקרוש לאו בר הזאה הוא, רק נתינה, עיין שם.
ועיין עבודה זרה (נא.), בשלמא יינות שמנים וסלתות איכא כעין פנים, ואיכא כעין זריקה משתברת כו'. ומשמע כנ"ל, דיין קרוש פסול לניסוך. ואולם גם בדם אמר שם (נ:) כן, ואילו דם קרוש אמר לעיל (כא.) דכשר בפנים לזריקה בחטאות החיצוניות. וצריך לומר, דגם דם קרוש כשזורקין אותו משתבר לחלקים, ואם כן גם ביין קרוש יש לומר כן.
ויש לעיין עדיין בזה, דהא אפשר לתתו על גבי המזבח שלא בזריקה, ואז וודאי דאינו משתבר, וגם בדם אמר לעיל שם דכשרותו מפאת ·ַר נתינה הוא, עיין שם. וצריך לומר, דמכל מקום אש המזבח מתיכו ונעשה לח מיד - הן בדם קרוש והן ביין קרוש, ולכן בעינן גם לעבודה זרה דומיא דהכי - דבר הנקטר שבהקטרו יהיה לח, ומה שאין כן במקל ועטרות של שבלים.
ואולם בפרכילי ענבים עדיין קשה, דהם לחים מבפנים, דמה שבפנים הוא משקה, ואם האש שורף הקליפה החיצונה גם כן נעשים לחים מיד, ואף על פי אמר בעבודה זרה שם (נא.) דלא הוי זריקה משתברת, עיין שם ובאתי רק להעיר.