Skip to content
מבי מדרשא

בדין לתחוב יתד (שרוי"ף) בתוך הסכך או בהמעמיד

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מצוי מאוד שמחברים את הקורות המעמידות את הסכך במסמרים, או שתולים נויי סוכה על הגג ומחברים אותם במסמרים. יש לדון אם מקום הנקב של המסמר נעשה בית קיבול. ואף שהוא נעשה על מנת למלאותו, הרי למעשה החמירו הפוסקים בבית קיבול העשוי למלאות. אם כן, לכאורה נעשית הקורה כולה בית קיבול, ונמצא שמעמיד את הסכך על גבי דבר המקבל טומאה, וכל שכן כשתוחב את המסמר בסכך עצמו [כפי שמצוי בסטעפי"ל (staple)]

[ומ"ש בשו"ע (סימן תרכ"ט סעי' ח') לחבר כלונסות הסוכה במסמרות של ברזל, וכ' המג"א (סק"י) דאינו אלא מעמיד דמעמיד ולא נעשה הכלונסות מקבל טומאה, י"ל דאיירי באופן שנעשה נקב מפולש לגמרי, ועיקר השאלה רק באופן שאינו מפולש כלל.]

והנה, הערוך לנר (ד"ה בתוס' מהו דתימא) כתב לחדש, שאם בתחילה לא היה כאן בית קיבול, ורק על ידי המילוי שבתוכו נעשה בית קיבול - לכולי עלמא אינו נחשב בית קיבול. ומסיים: "ולפי זה יצא לנו הדין, דאם נעץ יתד בעץ, אף שנעשה על ידי זה בית קיבול בעץ, מכל מקום טהור, דהא לא היה כאן בית קיבול קודם מילואו". וכ' הערוך לנר דכן כתב בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ק יו"ד סי' צ"ו), שפשוט לו שזה אינו נקרא בית קיבול העשוי למלאות. א)

א. מ"ש הערוך לנר בשם הנוב"י אינו מוכרח כ"כ, שכתב שם דהיה יכול לקבוע הזכוכית ע"י מסמרים קטנים של עץ לקבעם סביב הזכוכית ובזה יהיה קיים הזכוכית בחלון, אבל היה צריך שלא לעשות נקבים לקבוע בהם המסמרות של עץ דא"כ הדר הוי ליה בית קיבול אלא שאפשר לתחוב עץ קשה בעץ רך בלא נקב עכ"ל. דאפשר לומר דאיירי באופן שלא היה נקב כלל. ובספר הסוכה כתב שגם החזו"א (קמ"ג ו') סבור כן, אבל ג"כ אינו מוכרח, שכ' וע"כ צ"ל שמסמרות שהן עצמן נוקבין לא מקרי בית קיבול, ובסוף דבריו משמע שם דאינו כמו הערוך לנר, אלא משום שעיקר תשמישן על העובי ולא על השולים. ב. הרעק"א שם בגליון הש"ס מציין דרש"י סתר עצמו מלהלן דף פ"א. (ד"ה טמאין) שכתב דפותחת יש לה בית קיבול ומקבל מפתח, וכבר הקשה כן על רש"י בתוס' (שם ד"ה חפי פותחת).

ואם כן, בפעם הראשונה שקובע את המסמר בתוך העץ, ודאי שאינו מקבל טומאה, כיוון שמעולם לא היה בו בית קיבול בלא מילוי. ועיקר השאלה היא כשבא להשתמש בשנה השנייה באותו נקב שעשה בשנה שעברה. עתה כבר היה בו בית קיבול קודם המילוי, ולכאורה לכולי עלמא הרי זה בית קיבול שאינו עשוי למלאות לעולם, שהרי מסיר את המסמר לאחר סוכות וחוזר ומשתמש בבית הקיבול.

ושמעתי מאאמו"ר שליט"א, שנחלקו בזה גדולי האחרונים, בדין בית קיבול שלא נעשה לטלטל על ידו. המחצית השקל (סי' תרכ"ט סק"ב) כתב שאם חקק במרזב גומה לקבל צרורות, הרי הוא מקבל טומאה. אולם המשנה אחרונה במסכת מקוואות (פ"ד מ"ג) מציין לרש"י במסכת שבת (ס"ו ע"א), שמה שמקבל את שוקו בתוך הנקב אינו חשוב בית קיבול, שכן דומיא דשק בעינן שיהא עשוי לטלטל על ידו את מה שנותנים לתוכו, ואילו שוקו אינו מיטלטל על ידי הנקבב). ואם כן, גם צינור שיש בו חקק לקבל צרורות אינו עשוי לטלטל על ידו. לפיכך מחדש המשנה אחרונה, שרק לענין שאיבה, הפוסלת בכלי קיבול כל שהוא, נחשב הדבר שאיבה, אף שאינו מקבל טומאה. ולדבריו מותר לסכך בצינור שיש בו חקק.

נמצא ששאלתנו תלויה במחלוקת: דגם הכא אין מטלטל את הקורה ביחד עם היתד, וא"כ לדעת המחצית השקל פסול לסכך בו, ולדעת המשנה אחרונה כשר. ובספר חיים לחג כתב בפשיטות שכשר משום דמוכח כן מדברי רש"י (ואינו מציין למחלוקת המחצית השקל והמשנה אחרונה), [במהדורה הראשונה כתב שפסול לסוכה, ולמעשה, לאחר מכן במהדורה תניינא חזר בו מכוח דברי רש"י הנ"ל].

ואאמו"ר שליט"א אמר דשכאשר תוחב את היתד בעץ המעמיד את הסכך, אין השאלה אלא מדין מעמיד, שאינו פסול מעיקר הדין אלא לכתחילה, ובזה שפיר יש לסמוך על המשנה אחרונה. אבל כשתוחבו בסכך עצמו - צריך עיון.

More in this printout

View the whole printout