הרב שלמה הלוי פרידמאן
מסכת סוכה דף כ"ג אמר אביי דכו"ע (בין רע"ק ובין ר"ג דפליגי בסוכה על הספינה) "היכא דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה לא כלום היא", דהיינו אם הסוכה רפויה כ"כ דאם באה רוח מצויה אינה יכולה לעמוד מפני זה הסוכה כזו פסולה לגמרי, ולהלן דף כ"ד ע"ב אמר רב אחא בר יעקב "כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה", ואע"ג דלשון של ראב"י הוא דומה ללשונו של אביי, עכ"ז הם דינים נפרדים לגמרי וכמו שפרש"י על דברי ראב"י שאינה יכולה לעמוד ברוח: שהרו"ח מוליכ"ה ומביא"ה: דהיינו דלא מיירי באופן שיש חשש שיפול הסוכה לגמרי, דלגבי חשש זה הוא חזקה שלא עלולה ליפול, אלא החשש שהרוח מצויה מנענעת אותה ומולי"ך ומבי"א וזהו פסול חדש שלא נאמרו מקודם, וכך ביאור החזו"א סי' ע"ז ס"ק ו' בפשטות.
אלא שיש לעיין מנא ליה לרש"י שראב"י מחדש דין חדש שיש פסול מנענוע בעלמא, ויש לומר דכן מוכח מסוגיית הגמ' עצמה, לכשתעיין דף כג ע"א במעשה שר"ג לא עשה סוכה בראש הספינה ורע"ק עשה סוכה בראש הספינה למחר נשב"ה הרו"ח ועקרת"ה, ושאל ר"ג עקיבא היכן סוכתך, הרי רואין שפירוש המילות שם אינה יכול לעמוד הוא באופן שעלולה ליפול לגמרי דומיית עקירת סוכה של רע"ק, לעומת זה במימרת ראב"י מקשה הגמ' מן המשנה דמותר לעשות דפנות הסוכה ע"י אילנות ומקשה הגמ' "והא קאזיל ואתו" שענפים מנענים, ולכאורה מה מקשה הרי אילנות שמחובר היטיב לארץ ליכא חשש שיפול לארץ, אלא מאי ראב"י פוסל אפילו נענוע בעלמא במילא ע"ז מקשה היטיב מן האילנות, הרי חזינן מן הסוגיית עצמה שחלוקות זו מזו [ועי' בשעה"צ תר"ל ס"ק מ"ה].
אולם בשפת אמת מקשה מנ"ל להגמ' דראב"י פוסל אפילו נענוע דילמא אינו פוסל אלא בחושש שעלולה ליפול לגמרי, ועיי"ש שמדחיק בלשונם (כמו שאמר הכא עצמו שדוחק), וי"ל דלעיל לא הוזכר דמיירי דוקא במחיצה אלא מיירי גם בסכך שעלול ליפול פסול לסכך בו, אבל ראב"י הוזכר כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד, משמע דיש פסול במחיצה שאין בסכך שסכך כשר כה"ג, וזה אינו מכוין אלא בחושש שמנענע דחשש שיפול פסול גם בסכך (ואי"ה להלן יבואר זה באריכות), וא"כ א"ש מהיכן ידע הגמ' שראב"י מיירי בפסול נענוע וראיתי בכתבים של הגאון הראש הכולל שליט"א דאל"כ מה חידושו של ראב"י הא כבר נשנו פסול דנפל ברוח מצויה בברייתא, ונרמז כזה בחזו"א, אבל לי צ"ע ע"ז דלעיל בברייתא לא נשנו כן אלא הוא מימרא דאביי שהסביר דאינה יכול לעמוד כו"ע מודי וא"כ צ"ל כנ"ל, [ולשפת אמת שלא תי' כן לשיטתו מדף כ"ג דיש לו צד שכשר בסכך אפילו חשש שיפול ע"ש].
לאחר שידעינן דיש חשש בדפנות בנענוע בעלמא שהוא דבר ששכיח מאד בעושה סוכתו ע"י יריעות וסדינין או ע"י טענ"ט וכדומה יש לעיין בכמה הלכתא גבירתא דאיכא למשמע מינה, ונחלקם בג' חלקים, א) גדר ודיני חוזק הדפנות, ב) חומרת רבינו פרץ שמ"א ינת"ק, ג) עצות להכשיר, ולבסוף נאריך בפרטיות בכל דינים אלו בסכך מה דינם.
א) גדר ודיני חוזק הדפנות
בדרגות של נענוע עצמו, מצינו ד' דרגות שיש מהן שפסול בוודאי, ויש מהן שתלוי במחלוקת גדולה, ויש מהן שיש לעיין.
דרגא א' - ביש חשש שיפול לגמרי: זה כבר הארכנו לעיל דזהו פשוט בגמ' דף כ"ג במי' דאביי שאם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה סוכה כשירה ונפסק כן בשו"ע סי' תרכ"ח ס"ב וכוונתם שם באופן דחושש שיפול לגמרי דפסולה.
דרגא ב' - בחושש שמנענע עד כדי שיפסול: דהיינו שמנענע כ"כ שיכול להיות הרבה פעמים שיהיה הדופן בפסול כגון שנתרחק הדופן ג"ט מן הסכך, או שהגביה ג"ט מן הקרקע והוי מחיצה תלויה, או שנתמעט גבהו של י"ט וכדומה, באופן זה לית מאן דפליג דסוכה זו פסולה לגמרי, דזהו בוודאי נכלל במימרת ראב"י דף כד (שכתבנו לעיל) ונפסק כן בשו"ע ס' תר"ל ס"י, וכל הפוסקים דפליגי לקמן מודים בזה, דכיון דיכול להיות שסוכה זו יהיו נפסל ע"י הרוח מצויה הסוכה פסולה.
דרגא ג' - חשש נענוע בעלמא: דהיינו שמנענע היריעות וסדינין לכאן ולכאן ואינו נעשה פסול ע"י כך, ע"ז יש מחלוקת גדולה בין הרים גדולים מאד אי מחיצה כזו שמה מחיצה או לא שמיה מחיצה, ולכאורה סברות פלוגתתם הוא דזה שפוסל ראב"י מחיצה שאינה יכול לעמוד ברוח מצויה, היא "פסול בעצם" או הוא "פסול בחשש", דהיינו פסול בעצם דחכמים פסלו מחיצה כזו דהם הבינו דדופן המתנדנד אנה ואנה אין לו קריאת שם "מחיצה" או דילמא אין כאן בית מיחוש דיכול אדם לעשות מחיצה באיזה אופן שרוצה ואיזה מציאות שרוצה, ועיקר קפידא שלא יהא באופן שיכול להיות שתשב לפעמים בסוכה פסולה ע"י הרוח מצויה.
וע"ז יש שני כיתות כת האוסרים וכת המתירים ונחשוב קצת מהם כפי מה שידינו מגעת בס"ד.
כת האוסרים: - מפשטות כמה ראשונים משמע כן א] לשון רש"י: שהרוח מוליכה ומביאה, ב] לשון ריטב