Skip to content
מבי מדרשא

בענין עשיית סוכה כדרך גדילתו

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הרב חיים אליעזר לייפער

בענין עשיית סוכה כדרך גדילתו

בירור מנהגו של הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע [יומא דהילולא יום א' דסוכות]

קבלנו מבית אבי אבא וכן ידוע שמנהגו של הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע בכל מצות חג הסוכות היתה בחביבות יתירה ובמנהגי פלאיא), ואחת מהנה היתה באופן בניית הסוכה שהקפיד על דפנותיהן שיהיו עומדין כדרך גדילתן, והוא בעצמו היה עומד עליו בעת הבניה וקירב הדפנות זה אצל זה, ואח"כ צוה על הבונה בכל פעם להכניס היתדב, גם הקפיד שיהא גדולין מן הארץ ומדבר שאין מקבל טומאה, פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה, הנסתרות לה' אלוקינו. אמנם הנגלות לנו ולבנינו לברר הענין ע"פ הלכה ופוסקים.

הנה איתא במשנה סוכה (יב.) וכולם כשרין לדפנות, והיא כמו אלו המעמידין אותה הוה כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה). שביאר רש"י דאע"פ דדרשינן ממה דכתיב בסוכת ג' פעמים שיעור הדפנות אינה אלא מיתורא דקרא אבל משמעותא אינה אלא הסכך, אמנם לעיל (ז.) איתא ת"ר חמתה מרובה מצילתא מחמת הסכך ולא מחמת הדפנות רבי יאשיה אמר אף מחמת הדפנות פסולה אמר רב יימר בר שלמיה משמיה דאביי מ"ט דר"י דכתיב וסכות על הארון את הפרוכת פרוכת מחיצה היא וקא קריה סככה אלמא דפנות כסכך וכו' עיי"ש.

יאשיה אבל אנן לא סבירא לן כוותיה, אלא שסובר מטעם אחר לפסול כל הני דפסולי לסכך שגם לדפנות יש לחוש והיינו מטעם מעמיד כמ"ש בסימן תרכ"ט (סיעף ז') שמצד עצמו אינו נפסול מ"מ משום שהמעמיד להסכך הרי הוא כמוה אלא שיש בו כמה עצות למנוע חשש זה יש אומרים שאם נותן ע"ג הדפנות דבר הכשר לסכך מהני דאין הדפנות מעמידו ובזה יש חולקים [עי' חזו"א משום מעמיד דמעמיד] גם י"א דאם הפסול היא רק מדרבנן אין חשש, גם אם היא דבר שלא שכיח לסכך בזה אין איסור וגם על הני יש חולקים [עיין ב"ח שם] ותלוי אם היא גזירה או מעיקר הדין וכמ"ש רש"י (סוכה כא: ד"ה שמעמידה) בא"ד הואיל ועיקרו של סכך היוצא מהנ"ל כלפי הדפנות מעיקר הדין אפשר להקל, אמנם לפי הב"ח יש לבע"נ לחוש שיהא כשר כסכך, ולפי הגר"א יש להחמיר מעיקר הדין מטעם מעמיד או אפי' מעמיד דמעמיד [כמ"ש החזו"א] ויש אופנים שאין בו חשש זה כמו שנ"ל.

כשרות הדפנות

והשאלה היא אם רב יאשיה סובר כן על כל פסולי הסכך או רק בפסול זה. הנה בגמ' שם מוקי שיטת רבי יאשיה שסובר דסוכה בעי קבע וא"כ משמע שהיא דווקא בזה, אמנם התוספות שם (ד"ה מחיצה) כתב בא"ד תדע דכולהו מודי דלא בעינן לדפנות בפסולת גורן ויקב עכ"ל, ובפשטות רצונם לומר דלא קאי אלא על חסרון הנ"ל וכ"כ המהרש"ל, אבל המהרש"א חולק דוודאי היא דר"י בכל קאי על כל פסולי דסכך, ומביא המרדכי (תשלא) בשם הראבי"ה וכן מובא בהגהות אשרי (סי' כד) בשם האור זרוע דאסור לסכך עם דבר המקבל טומאה או אין גדולי הארץ, ואע"פ שהלא איתא בסתם משנה כולם כשירין לדפנות כתב האו"ז שקאי רק על פסולי דרבנן כמו חבילה וכו', אמנם באמת הלא הרבנן חולקין עליו וא"כ למה נפסוק כוותיה, האמת היא דכן איתא בירושלמי (סוכה פ"א ה"ו) וסכת על וגו' מכאן שהדופן קרוי סכך ומכאן שאין מסככין בדבר המקבל טומאה. א"כ יש לנו ירושלמי שסובר כן וכן הביא האו"ז.

הנה באמת בשו"ע (סימן תר"ל ס"א) נפסק להתיר הכל בדפנות, וגם לפי גירסתינו בירושלמי כתוב להיפך מכאן שעושין מדבר המקבל טומאה ועיי"ש בפני משה ביאורו, אמנם אעפ"כ כתב הב"ח שיש לבעל נפש לחוש על זה, וגם הגר"א סובר שעיקר כגירס' האו"ז בירושלמי, אמנם כתב לדחות זאת משום שהולך לשיטת רבי יאשיה אבל אנן לא סבירא לן כוותיה, אלא שסובר מטעם אחר לפסול כל הני דפסולי לסכך שגם לדפנות יש לחוש והיינו מטעם מעמיד כמ"ש בסימן תרכ"ט (סיעף ז') שמצד עצמו אינו נפסול מ"מ משום שהמעמיד להסכך הרי הוא כמוה אלא שיש בו כמה עצות למנוע חשש זה יש אומרים שאם נותן ע"ג הדפנות דבר הכשר לסכך מהני דאין הדפנות מעמידו ובזה יש חולקים [עי' חזו"א משום מעמיד דמעמיד] גם י"א דאם הפסול היא רק מדרבנן אין חשש, גם אם היא דבר שלא שכיח לסכך בזה אין איסור וגם על הני יש חולקים [עיין ב"ח שם] ותלוי אם היא גזירה או מעיקר הדין וכמ"ש רש"י (סוכה כא: ד"ה שמעמידה) בא"ד הואיל ועיקרו של סכך היוצא מהנ"ל כלפי הדפנות מעיקר הדין אפשר להקל, אמנם לפי הב"ח יש לבע"נ לחוש שיהא כשר כסכך, ולפי הגר"א יש להחמיר מעיקר הדין מטעם מעמיד או אפי' מעמיד דמעמיד [כמ"ש החזו"א] ויש אופנים שאין בו חשש זה כמו שנ"ל.

דרך גדילתו לגבי הסכך ודפנות

הנה הטור (סיעף יב) כתב יש מדקדקים כשעושין דפנות מקנים להעמידן דרך גדילתן כדאמרי' גבי לולב ואי"צ כיון שכשרים מכל דבר. ומקור הענין היא מש"כ בגמרא (סוכה מה:) אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רשב"י כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן ונפקא מיניה לכל התורה, וכתב הב"ח לבאר דברי הטור דכיון שאי"צ לעשות דפנותיו בעץ א"כ אין שייך דרך גדילתו וכיון שכן אופן אי"צ שלא מסתבר לחלק [ונראה לבאר יותר דאם אין ההקפדה בדפנות גילוי מילתא היא דאין זה עיקר מצות הסוכה ושאני מלולב וע"כ אי"צ להיות דרך גדילתו] אבל היש מדקדקים סברו שאעפ"כ באופן שסיכך בעץ צ"ל דרך גדילתו ככל המצות, עוד כתב הב"ח לבאר סברת המדקדקים שהם סברו כשיטת האור זרוע וכהירושלמי שהדפנות שווין עם הסכך ויש בהם תנאי הסכך וממילא צ"ל גדילו מן הארץ ומשום הכי שייך לומר הדין דדרך גדילתו שכן היא עיקר המצוה. אלא שהקשה הב"ח שם הלא אין הסכך דרך גדילתו שמושכבין הן ולא מזוקפין ותירץ דהעיקר היא שלא להפך מטה למעלה אבל אם מונחין בשכיבה אין חשש שלפעמים גדילים כך כמושכבות לצדדין ולפי"ז ה"ה יהי' גם בדפנות שאין קפידא אם מונחים כמושכבות, עוד תי' הב"ח דלפי מה שכתבו התוס' (סוכה לא: בד"ה הואיל) דכל שהדרך הוא כך ולא שייך בלאו הכי אין חסרון בזה כמו בהאגד למ"ד צריך אגד עיי"ש

א. דרך אגב ע"פ צוואתו עשו אוהל שלו מדפנות סוכתו (מובא בספר גדולת מרדכי, וי"א דעשו מזה ארונו) ומזה נראה גודל חביבתו למצות סוכה.

ב. עיין בספר שיח זקנים (ח"ז) עובדא נוראה אודות העסק והזהירות יתירה שהיה לו באופן בניית סוכתו.

ג. גדולה מזו כתב הפרמ"ג (סי' תרמ"ג מ"ז ס"ק ד) שהדפנות לא יהיו יותר מד"ט כל אחד ולא יהיו משופין ברהיטני כי י"א דגזור בהו אטו כלים ויש חשש מעמיד בדבר המקבל טומאה.

וה"ה כאן בסכך, אבל לפי"ז יוצא דבדפנות אסור גם במושכבין [דרך אגב השני פירושים נראה שתלוי בפירושי רש"י, בפי' על התורה (שמות כו טו) כתב עצי שטים עומדים שלא תעשה הכתלים בקרשים שוכבים להיות רוחב הקרשים לגובה הכתלים קרש על קרש עכ"ל, ובפי' על הש"ס (יומא עב.) כתב שלא להפכן עליון לתחתון וכ"כ הרבינו חננאל שם]ד).

היוצא למעשה

היוצא לנו מכל הנ"ל דבאמת אם יחמיר איניש לשיטת האור זרוע ודעימיה וחושש שיהא דפנותיו כסככו, וכמו שכתב הב"ח דבעל נפש יחוש, אם כן יש מקום גם שיהא דפנותיו כדרך גדולתו, וגם אם אינו חושש לכך הלא יש שיטת המדקדקים דסוף סוף כשעושה מעץ יעשה כדרך גדילתו, אכן בדעת תורה להמהרש"ם כתב בשם הפרדס לרש"י (הל' סוכה קפט) שצריך להעמיד את הדפנות דרך גדילתן כמו במשכן וגם ילפינן מלולבה), וכן כתב השבלי הלקט (סימן שלה) ז"ל ומצאתי בשם רבינו קלונימוס זצ"ל שהמשלשל דפנות הסוכה בענפי אילנות צריך לשלשלן דרך גדילתן דקיי"ל כל המצות כולן אין יוצאין בהן מצותן אלא דרך גדילתן דכתיב עצי שיטים עומדים. ומסתברא דגבי דפנות לא הוי לעיכובאי) מיהו מצוה המובחר הוי עכ"ל, גם בלקט יושר (א"ט) כתוב שכן נהג רבו התרומת הדשן.

בחוץ לארץ הוא כך, והן דפנות הסוכה וקרקעיתה והסכךח). וכיון שמרומז הסוכה להמשכן והמקדש שהקפיד התורה לעשותו דרך גדילתו כדכתיב עצי שטים עומדים יש בזה ענין מיוחד שיהא דרך גדילתו וכמו שהבאנו לעיל מספר הפרדס.

דרך אגב לפי הנ"ל יש לפרש מה שכתוב עצי שיטים עומדים שדרשו חז"ל (יומא עב.) שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין ת"ל עומדים שעומדים לעולם ולעולמי עולמים ועל אף שכבר נחרב הבית והמשכן מ"מ קיימת לדורות עולם ע"י מצות סוכה. [ובדרך רמז י"ל דיש ענין מיוחד בסוכה להיות כדרך גדילתו דאפשר לומר הענין של דרך גדילתו שהאלוקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים, והמצוה צריך להיות דרך גדילתו כמו שנברא האדם ישר במחשבה ובמעשה אלא שאח"כ כשמסתובב בדרך העולם מתעקש ומתדלדל אבל כיון שבא יום כיפור ונמחלו עוונות בנ"י מתישרים כמו ברייתם אזי הוא המצוה כדרך גדילתו ואזי יש להמצוה חשיבות גדולה וכמו שהיה בהמשכן].

רבינו יהודה החסיד כתב לדייק (בפי' על התורה) על מה שמצינו בפרשת הרגלים (ראה) דבכל המועדים כתיב במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו "שם", חוץ בחג הסוכות דכתיב שבעת ימים תחג לה' אלוקיך במקום אשר יבחר ה' וגו' ולא כתיב "שם" עיי"ש, ולפי האמור מובן לפרש דבסוכות יש השראת השכינה בכל סוכה כעין המשכן וכמ"ש בגמ' (סוכה ט.) כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שמים על הסוכה וע"ז כתיב שמחתי באומרים לי בית ה' נלך בזמן שמחתינו שנכנסים להסוכה [עיין בשפת אמת תר"ס] משום הכי לא כתיב לשכן שמו שם דייקא אלא בכל סוכה של איש ישראל יש בו ההשראה של מקדש.

סוכה מרמז על המשכן

ובפרט שידוע מה שכתב הגר"א (קול אליהו, אמור) ליישב קשיית הטור אמאי ציוה לנו התורה מצות סוכה בחודש תשרי ולא בחודש ניסן, הרי סוכה היא זכר לענני הכבוד שהיו מיד אחר יציאת מצרים, אלא ה"ט לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים, ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן ומשה ירד ביום כיפור ובמחרת יוה"כ ויקהל משה וצוה על מלאכות המשכן וזה היה בי"א, וכתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר ודרשו חז"ל ב' ימים י"ב וי"ג, ובי"ד נטלו החכמי לב את הזהב במנין ומשקל, ובט"ו התחילו לעשות ואז חזרו הענני הכבוד ולכך אנו עושין סוכות ט"ו בתשרי, נמצא שיש להם שייכות אהדדי). וכעין זה פירוש הגר"א על מש"כ ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ששניהן שווין במעליותא.

וכיוצא לזה אמר הרה"ק מהרי"ד מבעלז זי"ע (סוכות עמ' ריז) בשם זקנו הרה"ק השר שלום זי"ע לבאר ענין מצות סוכה שהשי"ת היקף אותנו בקדושתו בבית המקדש מארבע רוחות ולמעלה ולמטה, וגם

ולפי מה שנתבאר יש להבין מה שכתב המהרי"ל (הל' סוכה סי' ו) שראה רבו מהר"ש שהיה מסמן הדפין למחיצת הסוכה א' ב' ג' כדי לראות סדר עמידתן שלא לשנותה משנה לשנה, וכן היא בירושלמי (שבת פי"ב ה"ג) לגבי קרשי המשכן 'א"ר אמי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון לעולם וכן בדרום ינתן בדרום', והקשו המפרשים (בכורי יעקב סי' תר"ל ס"ק טז) הלא רק במשכן שייך זאת שהיו לה דרגות בכל מקום כגון מקום הארון, ומקום המנורה והשלחן, ק"ק שחיטתן בצפון וכו', משום הכי חששו להחליפו שמעלין ואין מורידין, אבל בסוכה לכאורה לא שייך לומר כןט), אלא לפי הנ"ל יש להסוכה קדושת המשכן והוא כדוגמתו משום הכי יורד ונתלבש בתוך הסוכה כל קדושת המשכן בכל פרטיה.

...

ד. המקור חיים [חו"י] כתב לחלק בין ענפים לעצים שרק ענפים דרכם להתגדל בנטיה לצדדין ולא עצים, ולפי"ז יוצא שיש ענין להדר לסכך דווקא בענפים וכן שנוהגים בכמה מקומות, חוץ אם נאמר כמ"ש הב"ח לפי התוס'.

ה. ז"ל וכשעושין הסוכה נועצים הקנים כדרך גדילתן הענפים למעלה דהרי אמרינן גבי משכן עצי שיטים עומדים כדרך גדילתן עומדים ועוד גמרינן מלולב ערבה והדס דכדרך גדילתן מגביהן עכ"ל.

ו. ומסתבר טעמא כמ"ש הב"ח כיון שאי"צ להיות גדילן מן הארץ לא גרע מהן.

ז. ויתכן לומר לפי"ז דארבעה ימים שבין יוה"כ לסוכות היא נגד הד' ימים שהיו עוסקין בהכנת המשכן וכמו כן בהכנת עשיית הסוכה כמ"ש המהרי"ל המדקדקים מתחילים מיד במוצאי יוה"כ בעשיית הסוכה שהוא מכוון נגד הכנה ועשיית המשכן כנ"ל.

ח. ובזה מפרש מה שמבקשים בנוסח היהי רצון ותזכנו לישב ימים רבים על האדמה אדמת קודש [גם מתפללין הרחמן הוא יקים לנו את סכת דוד הנפלת שקאי על המקדש]. עיין בספר חקל יצחק מה שהביא מאביו הרה"ק האמרי יוסף מספינקא זי"ע שלא הרשה ליכנס גוי לתוך הסוכה כמו שמצינו במשנה כלים (פ"א מ"ח) שהחיל [מקום על הר הבית] מקודש שאין עכו"ם נכנסין לשם ומסתבר דסוכה וודאי קדושתה כהחיל.

ט. כפשוטו י"ל דכיון דמעיקר הדין סגי בשיעור הסוכה ז"ט על ז"ט וב' דפנות ואחת אפי' טפח כדמבואר בשו"ע (סי' תר"ל) ממילא יש קדושה גדולה יותר בעיקר המצוה וחיישינן להחלפה.

רוחות עיי"ש.

דיני חוזק הסכך

אם יש חשש שבאה רוח מצויה ותפול הסכך לגמרי ותפסל (כמו שכתבנו לעיל בנענוע דרגא א'), בוודאי פסול סוכה כה"ג כמו שנפסק בסתמא ס' תרכ"ח ס"ב, וגם זהו סוכה שאינה ראויה לשבעה, (וע' בשפת אמת סוכה כג ע"א שמסתפק בדין זה וצ"ע), אבל אם בוודאי אינו נפסל לגמרי אלא שמנענע הסכך אנה ואנה ולמעלה ולמטה, יש לעיין מהו כה"ג (זהו דרגא ג' הנ"ל, דדרגא ב' שמנענע עד כדי שתפסל ויחזור מאיליו לתיקונו בוודאי ג"כ פסול כה"ג אלא שלענ"ד אינו שכיח כ"כ כמו בדפנות שצריך להגביה היריעה למעלה מג"ט ועוד, אבל בסכך אי נגללו הסכך יותר מג"ט ויש שם פסול אויר אינו חוזר מאיליו מהר לתיקונו וא"כ פסול מחמת דרגא א' הנ"ל, והבן) באופן זה שמנענע בעלמא שנינו לעיל דזהו מחלוקת גדולה בין הפוסקים אי הוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, ויש לעיין הכא אפילו למחמירים במחיצה אי הדין כן בסכך.

אבל יש אחרונים וביניהם הג' ר' יחזקאל ראטה זצ"ל בתש' עמק התשובה ח"ג ס' נ' שמדייקים דדין זה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה לא שנינו בכל מסכת וגם בשו"ע אלא ב"מחיצה", א"כ משמע בהדיא דאין פסול זה אלא דין במחיצה ותנאי במחיצה דאין קרוי "שם מחיצה" אלא באופן שאין מתנדנדת אבל סכך אין דין ותנאי זה כלל, ומדמה שם למחהש"ק ס"ס שס"ב דס' דאין תנאי שלא יתנדנד אלא בקנים שבצדדים דהם יש לה הרוח דין מחיצה, אבל בגמי העליון יכול להתנדנד דזה אין מחיצה וא"כ ה"ה בסכך לא נפסל על ידי נידנוד בעלמא.

אבל לענ"ד יש לצדד ג"כ סברא להקל בסכך בנענוע בעלמא, מיוסד כמו שכ' בפוסקים אחרונים דנענוע כל שהוא ממש ביריעה לא נפסל "דכך הוא דרכה" של יריעה, אבל בנענוע חזקה פוסלה דאין זה דרכה של מחיצה, דמחיצה בעי שתהא חזק מן

וכל זה בקשור היטיב ואין מתנדנדת כלל, אלא שיש חשש שמא ינתק אז יש עצה במחיצות שתי או ערב ואפילו מג' רוחות, אבל אם יש פסול דמתנדנדת דזהו פסול גמור, אם עשה שתי או ערב מד' רוחות למג"א מהני ולביכור"י וחזו"א לא מהני, אבל אם עשה שתי או ערב מג' רוחות לכו"ע לא מהני (חוץ למהרש"א) לכן צריך ליזהר מאד במחיצה שמתנדנדת לעשות מחיצות שתי או ערב מכל ד' רוחות, אבל עיין במאמר של ידידי עוז הרה"ג ר' יעקב נח וואלדמאן שליט"א שחידש חידושים עצומים בכל הנ"ל, ולדידיה מהני אפילו למג"א מחיצה מתנדנדת ע"י קנים שתי או ערב אפילו בג' רוחות עיי"ש.

הרוחות, וא"כ סכך שכ' בפרשת ראה באספך מגרנך ומיקביך ופרשו חז"ל דסכך בעי שתהא מפסולת גורן ויקב, וא"כ "זהו דרכה של סכך" מה"ת, דמציאות של גורן ויקב הוא שמניד ברוח מצויה, משא"כ מחיצה סתמא היא מאבנים, במילא יש להתיר סכך כה"ג שמנענע (ובלבד שלא יפסול) ושמא ינתק בקושר סכך לחיזוק, לא מצאנו שחוששין לכך, וגם דאם חוששין אין עצות הנ"ל דלא יכול לעשות שתי או ערב וכדומה ואין עצה אלא לקושרם היטיב, ולפי פמ"ג דקשר יפה בחבלים עבים וחזקים אין חשש א"ש, אבל לשאר צ"ע, אלא מאי דאין חוששין, והטעם יש לעיין, ואפשר דחשש שיפסל לא שכיח כ"כ כמו בדפנות (כנ"ל בסוגריים) וסך הכל יש חשש שמצוי לנדנד אנה ואנה, וע"ז לא מצאנו שחושש רבינו פרץ שמא ינתק והבן, ובאיזה דברים יכול לקשר הסכך, צריך ליזהר שלא יהא מקבל טומאה דאז יש פסול מעמיד וזה יש קצת אריכות ואכמ"ל ועוד חזון.

לכאורה יש להקל דחשש שיפתח ע"י בני אדם משמע מב"ח דאין חוששין שמא ינתק אלא ע"י הרוח, וחשש שיפתח ע"י הרוח נמי י"ל בהקדם דברי הב"ח דאם יש חלק מיריעה שהוא בחזקה והשאר יריעה שמתנדנדת מחובר לזה החלק גופא ושמא אין שולט שם הרוח כ"כ וליכא חשש שמא ינתק (כמו שאמר שם לגבי נוף מן האילן שמחובר לחלק קשים שבאילן, עי"ש), וא"כ מציאות של יקיעה זה דבצדדים מחובר היריעה לקונדסין של ברזל ואותה יריעה קטנה חזק היטיב ולזה מחברין השאר יריעה גדולה וא"כ לא שולט שם הרוח כ"כ וליכא חשש שמא ינתק, וזהו מותר אפילו שאין סוכה זו בפארט"ש אלא ברחוב העיר, אבל בתוך הפארט"ש בוודאי מותר דיש שם קנים פחות מג"ט בד' רוחות, ואפי' בג' רוחות ג"כ כשר.

סוכה עשויה מסחורה וטענ"ט וכדומה

  • צריך ליזהר שיקשרם היטיב שלא יפסל ע"י הרוח מצויה כגון שלא יגביה ג"ט מעל הארץ למטה, ולא ירחיק ג"ט מן הסכך למעלה, וצריך להחמיר אפי' במקום שאין רוח שולט. ואם קושרם באופן שלא יפסל עוד אבל עוד מנענע אנה ואנה יש מחלוקת גדולה בין הפוסקים וכדאי הוא להחמיר, והמיקל יש על מי לסמוך, ואם אינו מנענע אלא כל שהוא בזה יש להקל בשופי.
  • וכל זה כשמנענע כל ד' רוחות, אבל אם יש שתים כהלכתן ושיעור ז"ט בדופן ג' שהיא בחזקה אין כאן בית מיחוש, ואפילו דאינה אלא עשרה טפחים תחתונים כתב הכסף משנה דדיו, ובאותן שתים הנ"ל דצריך חזק אפילו אם יש רוב מהן בחזקה כ' מג"א דכשר [אלא יש לעיין אי מדין עומ"ר או דין רוב בעלמא ונפק"מ אי מועיל אפילו ביותר מעשרה מתנדנדת עוד, ועוד הרבה נפק"מ עיין בפנים], לכמה דינים וכדאי להחמיר שיהיו שתים בחזקה בכל דופן כדי להוציא נפשיה מפלוגתא, וגם בזה יקיים המנהג שכ' בשו"ע ס"ה ברמ"א "דנהגו לעשות מחיצות שלימות כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות", (ועל חסרון המתנדנדת אין מועיל קנים של שתי או ערב בג' רוחות, ובד' רוחות מחלוקת הפוסקים).
  • ואפילו קושר היטיב שלא מתנדנד עוד יש עוד חשש שמא ינתק, לכן כ' בשו"ע דיעשה מחיצה של שתי דהיינו קנים פחות מג"ט זה לזה או קנים של ערב פחות מג"ט, עד גובה י"ט ואז אפילו תנתק ישאר מחיצות שתי או ערב, ואפילו בג' רוחות כ' אחרונים דיש להקל (ועי' מג"א), ואם אין שולט שם הרוח אין צ' להחמיר לחשש זו, ואם יש לו חבלים חזקים ביותר יש על מי לסמוך להקל.

ע"י זויפע"ר המצוי מאד בזמנינו

  • יש לעיין אפילו אם אין מתנדנדת דהוא חזק היטיב על ידי החיבור זופע"ר עכ"ז יש חשש "שמא ינתק" ויפתח הזופע"ר ע"י הרוח מצויה או תינוק שמצויים צ"ו שפיל"ן עם הזיפע"ר, ואחר העיון

More in this printout

View the whole printout