Skip to content
מבי מדרשא

בענין סכך הקנים הקשורים זה לזה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

בענין סכך הקנים הקשורים זה לזה

הרב חיים אליי ראזענבערגער

פתח דבר

בשנים האחרונות נתפשט מאד סוג סכך העשוי מקנים הקשורים אחד אל אחד בחוט שהוא ממין הכשר לסכך, העובר בתוך עובי הקנים; ועל ידי זה נאחזים קנים הרבה בבת אחת, ונוח מאד לסכך בו את הסוכה. והוא הסכך המצוי במדינותינו הנקרא "סכך קיינעס". וכמה מגדולי ישראל סמכו את ידיהם עליו והכשירוהו אף למהדרין, ועל פיהם נתקבל סכך זה בכל תפוצות ישראל, ומסככים בו את סוכותיהם. ויש לברר עיקר יסוד ההיתר, אם אין בו משום גזירת חבילה. כב)

מקור פסול חבילה

במשנה בסוכה (דף י"ב ע"א) איתא: "חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהם". והטעם מבואר בגמרא שם: מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהם, פעמים שאדם בא מן השדה בערב וחבילתו על כתיפו, ומעלה ומניחה על גג סוכתו כדי לייבשה, ונמלך עליה לסיכוך; והתורה אמרה "תעשה" ולא מן העשוי. ומבואר בגמרא, דאפילו באופן שמניח את החבילה בכוונה להדיא לשם סכך - פסולה הסוכה מדרבנן, מחמת גזירה שמא יניח חבילה כדי לייבשה ואחר כך ימלך להשאירה לשם סכך, ואז תהא הסוכה פסולה מן התורה, לפי שלא נעשתה לשם צל. ופירש רש"י: "שאינו עשוי לטלטלו כגון זה, שמשהתיר קשר העליון, אם אתה מטלטלו הוא ניתק מאליו, שאין לו אלא פיו קלוע כמין גדיל לאחוז את הנצרים". ושיעור חבילה מבואר שם בתוספות (ד"ה חבילי) מהירושלמי, דאין חבילה בפחות מכ"ה קנים; וכן פסק הרא"ש, וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תרכ"ט סט"ו), דאסור לסכך בחבילה של יותר מכ"ה קנים הקשורים זה בזה. אולם לשיטת רש"י גם אגד כזה נחשב חבילה, ונתבאר לעיל שהפוסקים נקטו כדעת רש"י, ולפי זה אין בטעם זה לבדו כדי לבאר את כשרות המחצלת. ב] בבית השואבה (מין הראוי לסכך אות פ"ט) העיר על השלטי הגבורים: מה דמות יערוך הני צריפין למחצלת, שהרי המחצלת כולה ארוגה וצורת כלי עליה, ואין לה דמיון לחבילה באופן שיהיה שייך לאוסרה משום חבילה"ט). וכוונתו, שאף לשיטת רש"י שצריפי דאורבני הם קנים ארוגים, מכל מקום למעלה הם קשורים יחד בחבל בקשר אחד, ולכן יש להם דמיון לחבילה, משא"כ מחצלת, שאינה דומה כלל לחבילה אלא צורת כלי עליה. ג] בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' י' אות ו') כתב, שאין שם חבילה אלא כשכולם קשורים יחד, אבל אם כל קנה קשור רק לחבירו, אין זו חבילה, ובצריפי דאורבני, אפילו לשיטת רש"י, היו קושרים את כל הקנים יחד בקשר אחד, וכמו שמפורש ברש"י. ד] ועוד יש לצרף מה שצידד בשו"ת בנין שלמה (סי' מ"ה), שהאיסור בחבילין נאמר כשהיו אגודים מתחילה שלא לשם סוכה ואח"כ מסכך בהם, אבל אם אוגדם לשם סוכה, מפני שעל ידי האגודה נוח לו יותר לסכך, אין בזה גזירת אוצר. ה] הגרי"י פישער זצ"ל בשו"ת אבן ישראל (ח"ח סי' מ"ה) כא) ביאר שאין במחצלת גזירת חבילה, משום שחבילות שאין דרך לייבשן אינן בכלל גזירת חבילה, וכבר כתב יסוד זה בשו"ת דבר שמואל הבו"ד בשערי תשובה. אולם בשפת אמת (משנה חבילי קש) כתב שאי אפשר לומר סברא הנ"ל, שהרי בגמ' נאמר הטעם באפקותא דדיקלא משום דאגד בחד לאו שמיה אגד, ומשמע שבב' וג' הוי חבילה ופסול, אף על גב שלא אגדן כדי לייבשם. ועוד הוכיח מצריפי דאורבני, שלשיטת רש"י ודאי אין דרכם לייבוש, ומ"מ יש בהם דין חבילה. בחיי אדם (כלל קמ"ו סט"ו) הבו"ד במשנ"ב (ס"ק מ') כתב שאגודות ענפי אילנות שקורין יעלני"ק, שקוצצים אותם כדי לפזרם בבית, אפשר שאינן בכלל חבילה, כיון שאין דרך להניחן לייבוש לצורך טלטול. ואף שבודאי רוצה גם שיוכל לטלטל את כולם יחד, אין זו עיקר מטרת הקשירה. ודומה לצריפי דאורבני, שאף בהם היה יכול לטלטל את הכל יחד, ומ"מ אין זו מטרת הקשירה, והוא הדין במחצלת. יט. והביא ראיה לזה, שהרי ודאי גם ר' אבא ור' פפא, שפוסלים לסכך בצריפי בלי התרת הקשר, מודים שמותר לסכך במחצלת, ועל כרחך שצריפין אינם דומים כלל למחצלת. דן שם בשאלה של לולבים הנשלחים למקום אחר, שכורכים סביבם קנים של גמי - קנים עבים המונחים זה לצד זה ומחוברים בחוט הקושר כל קנה לקנה הסמוך לו - ובתוכם כורכים את הלולבים כדי שלא יתקלקלו בדרך. כא. וכתב שם לבאר מדוע נתן עליו הכשר מטעם הבד"ץ. כב. והנה מה שיש לדון עוד בזה [חוץ גזירת חבילה שיתבאר באריכות], א' משום גזירת מחצלאות דהיינו דמבואר בשו"ע דיש לחוש שמא נעשו לשכיבה, ופסולין מה"ת משום מקבל טומאה, ובזה כבר דנו הפו', עי' בכתבי הגר"י שטראססער בשם הגה"צ בעל מנחם משיב זצ"ל שהקל שהדבר תלוי במקום שמשתמשין בו והגם שבמאראקא שעושין אותו שם ,משתמשים בו לשכיבה עכ"ז במקומותינו אלה אין שום א' שישכב ע"ז, וע"ע בשו"ת שבה"ל (ח"י סי' צ"ד) דכיון שיש הכשר מהבד"ץ שמעידים שהסכך נעשה בכוונה לשם סכך לא שייך גזירת מראית עין, דהיינו שכל א' יבין שקנה מאותן שנעשו לסכך, ובס' מ"מ וביאורים הביא בשם אביו הגה"צ רז"ל פילאפף שליט"א שצוה לאותם שעושין הסכך שיעשוהו באופן אחר מאותן שנעשו לשכיבה וזהו הסכך הנמכר בהשגחת התאחה"ר, ב' עוד צריך לראות שהחבל שקושרין בו הסכך יהיה מדבר הכשר לסכך דהיינו שאינו מקבל טומאה וגם לא נשתנה צורתו דאל"ה יש לחשוב בו משום מעמיד בדבר המקבל טומאה וכמבואר בשועה"ר דגם מעמיד שלא יפזרנו הרוח הוי בכלל מעמיד. בזה כיון שלא נעשו כדי לטלטלם בהם, ולכאורה אדרבה, לאחר שיתייבשו אינן שוות כלום: ונראה כוונתם לקנים המחוברים כעין מחצלת. שאין לדמות מחצלת לזה, דשם בענפים כגון פרחים, לאחר הייבוש אינם ראויים עוד לשימוש, ולכן לא שייכא בהם הגזירה, משא"כ בדברים שגם לאחר שנתייבשו ראויים לשימוש, אף שאין מטרת החבילה לצורך ייבוש, מ"מ הם בכלל חבילה שאסור לסכך בה. אבל השלטי גיבורים הנ"ל ביאר באופן אחר, וביאר דבריו הב"ח (סי' תרכ"ט) וז"ל: דדוקא אגד שעושין כחבילות כדי לטלטל כל האגד, שלא יהא צריך לטלטלו אחד אחד התם הוא דגזרו רבנן דאין לסכך בהן, גזירה משום חבילה שהעלה ליבש. אבל כל שאר אגד שאינו עשוי לטלטלו באגדו, כמו הני צריפין שאוגדין הציידין כדי להתקיים מלאכתן בתוכן - אין בהם משום אגד, והרי הן דומין למחצלאות העשויות לסיכוך, שאף על פי שהן ארוגים ואגודים אין בהם משום אגד ומסככין בהן. ולפי דבריו יוצא לנו תירוץ נפלא על הקושיא ממחצלת, דכיון שנעשתה לשם סכך לא שייך בזה גזירת חבילה. והיתר זה שייך גם בנידון דידן, שהקיינעס נקשרו בכוונה לשם סכך; ולדבריו מצינו היתר נוסף לסכך במחצלאות אלו, דלא שייך בהו גזירת חבילה. כג. והנה בספר שפ"א (סוכה י"ד ד"ה במשנה) הק' באמת קו' זו דמ"ש מחצלת מחבילה ועוד יתבא' דבריו בהמשך אי"ה. כד. בתשובה לכ"ק אדמו"ר מאמשינוב שליט"א כה. והנה פשטות לשונו מורה שרוצה לחלק בין מחצלת שכולה קלוע לחבילה שאינו רק אגוד, אבל יעויין בשפ"א הנ"ל ששולל דרך זה עיי"ש שמוכיח מלשון רש"י דהני צריפי דאורבני ג"כ היה קלוע וע"כ שאין זה החילוק בין מחצלת לחבילה, ועדיין צל"ע ואולי יתבאר בהמשך.

More in this printout

View the whole printout