הנה יש לע' שמצוי לפעמים בפרט בארצות אייראפ"ע, בימי הקיץ שהולכים לנופש לשבת אחת או שתיים חוץ לעיר, ומתקנים שם עירוב של צוה"פ סביב מקום חנייתן לשבת זו, ויל"ע אי מותר להניח שם בתוך היקוף העירוב מקום פנוי שדה או יער (באופן שאין בו חשש ביטול דירה) וכדו' כשיעור סאתים.
הדין במחיצות של שתי / ערב
בגמרא עירובין (ד' ט"ז ע"ב) איתא דמחיצה של שתי בלי ערב או ערב בלי שתי, כיון שהוא מחיצה גרוע לא התירו חכמים יותר מכדי צורך, ופליגי בזה התנאים, ובקצרה דעת ר' יוסי ב"ר יהודה דליחיד נותנים שיעור בית סאתים, ולשיירא של ג' בנ"א נותנים להם שיעור בית שש סאה, ורבנן ס"ל דבין ליחיד ובין לשיירא נותנים להם כל צרכן, ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי בלי שימוש, ולהלכה מכריע רב נחמן בגמרא דליחיד נותנים לו סאתים ולשיירא נותנים להם כל צרכן, ובלבד שלא יהא סתאים פנוי וכן הוא בשו"ע להלכה הלכות עירובין ס' ש"ס ס"א ע"ש.
צוה"פ דינו כמחיצות גרועות
בשו"ת מנח"י (ח"ו סי' ל"ג) מבאר, דמחיצות של צוה"פ גרע ממחיצות של שתי בלי ערב, וראייתו חזקה ממה שכתבו התוס' (עירובין ד' י"א ד"ה אלימא) דבשיירא אע"ג שהקילו לעשות מחיצות של שתי או ערב, מ"מ לא הקילו להם להקיף ע"י צוה"פ, חזינן מזה דמחיצות של שתי או ערב הם מחיצות יותר גמירות ממחיצות של צוה"פ, ולמעשה מסיק להקל והביא בשם שו"ת ברית אברהם (או"ח סי' ס"א) דהיכי דהצוה"פ נעשה לקביעות דירה וכמו שעושין לעיירות וכדו' כיון שלא נעשו בדרך עראי בעלמא נחשב כמחיצה טובה, משא"כ כשנעשה לשיירא וכדו', ולפ"ז בנידון דידן כאן שאין דירתן שם בקביעות וגם העירוב עושין רק לשבת זו לזמן ישיבתן, לכאו' נחשב כמחיצה גרוע ואסור להשאר בו מקום פנוי כשיעור סאתים.
כשאין בו רק שיעור שש סאה יש להקל
באמת כשאין בו רק שיעור ו' סאה יש להקל מטעם המבואר במרדכי הביאו הב"י, דכל דין זה שאסור להניח בתוך ההקיף מקום פנוי כשיעור סאתים, זהו רק לדעת רבנן דנותנים להם כל צרכן יותר משיעור בית שש סאה, בזה הדין דאין להניח שטח סאתים פנוי מתשמיש, משא"כ לדעת ר' יוסי ב"ר יהודה דאין נותנים להם רק ו' סאה, מותר להניח בו מקום פנוי אפ' כשיעור סאתים, וגם רבנן לא באו להחמיר בשיעור של סאתים לכל יחיד שאסור להניח בו מקום פנוי כשיעור סאתים, ורק באופן שהקיפו יותר משיעור הנ"ל והקיפו כפי צרכן בזה יש להיזהר שלא להשאר מקום פנוי, והביא הב"י ראיה מגמרא ד' י"ז ע"א דאיתא שם דג' בנ"א הקיפו ז' סאה ולא הצריכו אלא ה' אפי' בה' אסורין, ואם איתא דגם בו' סאה אסור הו"ל לאשמעינן חידוש יותר דאם לא הצריכו רק ד' והקיפו ו' דאסורין אפי' בד', ובע"כ כדאמרן דכל שלא הקיפו יותר מו' סאה אע"ג דיש בו סאתים פנוי בלי השתמשות מותר לטלטל בכל ההקיף, ולפ"ז בנידון דידן כל זמן שאין בו יותר מבית שש סאה יש להקל, והגם שהרבה ראשונים (וביניהם רש"י (בד"ה לא) וכמבואר בט"ז) וכן הט"ז, והא"ר והגאון יעקב, חולקים עליו וכוותיהו מצדד ג"כ המשנ"ב להחמיר מ"מ דעת השו"ע כדעת המרדכי, וכן הוא בשוע"ה להקל בדברי סופרים כדעת המרדכי.
כשהוא יותר מו' סאה
מ"מ כשהוא יותר מבית שש ובאופן ששובתין שם כעשרים אנשים גדולים מי"ג שנה, יש לע' לדעת ר' יוסי ב"ר יהודה אם נותנים לכל אחד ואחד השובת שם שיעור סאתים דהיינו כשיש שם ג' אנשים נותנים ו' סאה, וכשיש שם ד' אנשים נותנים להם שמונה סאה, וכן להלאה לפי ערך וחשבון אנשים ששובתים שם וכל המוסיף מוסיפין לו, או דס"ל לר' יוסי ב"ר יהודה דלשיירא נתנו חכז"ל שיעור שש סאה ואינו תלוי כלל בחשבון אנשים ששובתין בשיירא זו, ולא חלקו בין שיירא לשיירא ולכל אחד נתנו שיעור קצוב, ושוה, והנה דבר זה תלוי במח' ראשונים דדעת הרשב"א, והריטב"א, דנותנים להם לפי חשבון אנשים שיש שם והגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, וכן משמע נמי בט"ז ס"ק א' דכתב דנותנים לפי ערך, מאידך גיסא דעת התוס' הרא"ש דחכז"ל נתנו שיעור שוה לכל שיירא והיינו ו' סאה ואינו תלוי כלל כמה אנשים שובתים שם.