Skip to content
מבי מדרשא

הרב יעקב נח וואלדמאן בדין מחיצות יריעות עם קנים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

לשון השו"ע והמ"א דין מחיצות מיריעות

בשו"ע סימן תר"ל סעיף י' מבואר דמחיצות הסוכה צריך שיהא חזקה שלא תניד ברוח מצויה, עוד כ' המחבר שלא לעשות מחיצות מיריעות זמנין דמינתקי ע"י הרוח, ומסיים המחבר "והרוצה לעשות בסדינים טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה", והיינו דחוץ מהיריעות יהא לו מחיצות של קנים קנים פחות מג' טפחים וכשרה מדין לבוד.

וכ' המ"א בסקי"ז וז"ל וא"כ אף שהרוח מנענע היריעות מכ"מ נשארו מחיצות בקנים (ב"ח), ולפי זה מש"כ בס"א (דהיינו דמ"א כ' בהקדמה להסימן, דמחיצות של שתי דהיינו קנים, לא מהני בסוכה אלא א"כ עשה מד' רוחות) אם עשו רק ג' דפנות לא מהני קנים בלא יריעות ע"ש, ע"כ לשון המ"א.

מש"כ הפוסקים בביאור המ"א

והבינו גדולי האחרונים עי' במחצה"ש א"ר אות י"ט, בכורי יעקב סק"ד, מ"ב בשעה"צ סקמ"ט, דכונת המ"א ע"פ דבריו בהקדמה להסימן דמחיצות של שתי לחוד לא מהני אלא מד' רוחות, וה"נ הדין כאן שהיות שאין להכשיר הסוכה ע"י היריעות אלא ע"י הקנים, וא"כ צריכים קנים מד' רוחות, ואם עשה מג' רוחות לא מהני אף עם היריעות, והיינו דהיריעות לא מעלה ולא מוריד וצריכים להתירא דשתי דעלמא.

ולפי"ז לשון המ"א קצת דחוק דכ' "דבג' דפנות לא מהני קנים בלא יריעות", ומשמע דדוקא בלא יריעות לא מהני, אבל עם יריעות מהני, ואינו דלא מהני בג' דפנות אף עם יריעות, וע"כ כוונת המ"א דהיות דכאן צריכים לתיקון של "קנים בלא יריעות" אין לנו תיקון זה עד שיעשה הקנים מד' רוחות, דאם לא יעשה אלא מג' רוחות אין לו תיקון זה של "קנים בלא יריעות" היות דלתיקון זה צריכים מד' רוחות דוקא ואין היריעות מוסיף מהכשירו.

מהלך אחר בשי' המ"א

אולם לולי דבריהם ז"ל יש להציע בדברי המ"א דלשונו מורה להיפך, דפשטות לשונו שכ' דבג' דפנות "לא מהני קנים בלא יריעות" משמע דבצירוף יריעות מהני היטב, וע"ז גופא מציין לדבריו בהקדמה, דשם בֹשֶׁתִי גרידא צריכים לד' דפנות דוקא, משא"כ כאן שמוסיף על הקנים ג"כ יריעות, ע"ז יש לסמוך אף בקנים של ג' דפנות לחוד, ועולה עוד קולא גדולה בדבריו, דהיריעות מכשירין הסוכה אף כשהרוח מנידם, דהלא המ"א קאי על ריש דבריו שכ' "אף שהרוח מנענע היריעות" וע"ז כ' דע"י קנים מג' רוחות יש להכשיר הסוכה בצירוף יריעות אלו המתנענות, ואין המ"א מקפיד שיהא היריעות קשורין בטוב, דעיקר הכשירו של סוכה זו הוא ע"י הקנים ולא ע"י היריעות (ואף האחרונים הנ"ל הבינו כן במ"א, אלא דהם הבינו שמצריך לזה קנים מד' רוחות, אבל לשי' האחרונים הנ"ל עיקר הכשירו תלוי בהיריעות ולא בהקנים וע"ז צריכים שיקשרנו בטוב.)

דין מחיצות של קנים גרידא

דהנה שי' המ"א בהקדמה להסימן, דסוכה של קנים קנים פחות מג' טפחים, לא מהני בג' דפנות דזה מקרי שֶׁתִי, ואין הסוכה כשרה בשתי עד שיעשה הקנים מד' דפנות, והקשה ע"ז בספר מאיר "דמה יתן ומה יוסיף הדופן הד' דלא צריכה כלל", והיינו דבהכשר סוכה אין שום מעלה במוסיף דופן ד' על ג' דפנות, דאחר ג' דפנות כבר יש לו כל דפני הסוכה הנצרך להכשירו, וא"כ אם מוסיף ע"ז דופן ד' הוא דופן מיותר לגמרי, וס"ל להבית מאיר דודאי אין בדופן זו כח להציל שאר הג' דפנות הפסולים שה"ה עיקר סוכתו, ולכן מסיק הבית מאיר דדפנות של שתי לא מהני, אף בעושה מד' רוחות דלא כהמ"א, וכן ס"ל להבכורי יעקב (בסק"ד) דלא שרי לדידן מחיצות קנים אפי' מד' רוחות.

ובשיטות המ"א עיי"ש בפר"מ דמה"ת כשרה אף בג' דפנות, ומדרבנן צריכים בשתי ד' דפנות דוקא, והביאור ע"ז מתאמרא בבי מדרשא (עי' בכתבי מורינו הרה"כ הגראח"פ שליט"א) דחז"ל ראו בדפנות של שתי שחסר בהקיפו, דאין הסוכה נראה כמוקף במחיצות שלמות, היות שאין בו מציאות של דפנות אלא היקף של כמה קנים סביבו, וע"ז אמרו דדוקא כשיהא בו מד' דפנות אז יראה יותר כמקום מוגדר ומוקף, ואז נחשב לדפנות ולא לסתם קנים בעלמא.

ולאור ביאור זה י"ל ג"כ לענינינו, דהנה היקף של יריעות המתנענעים אם אינם עומדים ברוח מצויה פסולים לדפני הסוכה, אלא די"ל דאם עשה שם קנים מג' רוחות, א"כ כבר נתבאר דמה"ת כשרה, אלא דחז"ל הצריכו קנים מד' רוחות שיהא מוקף ומוגדר יותר, ע"ז י"ל דאם מוסיף על קנים אלו יריעות אלו, י"ל ג"כ דמהני, דכמו שמהני לתכלית חומרא בעלמא שמא יזיזנו הרוח (לשון הבכורי יעקב), זה שיהא מוקף יותר מה שמוסיף דופן ד' אף דלענין הכשר סוכה לא מהני כלום, מכ"מ מהני להציל הג' דפנות של שתי שיהא נחשב לדפנות שלימות, ה"נ י"ל ביריעות המתנענות דאף דלדופן סוכה פסולה, מכ"מ מהני להציל הדפנות של שתי שיחשב מוקף ומוגדר, אף שאין בו קנים אלא מג' רוחות, דע"י היריעות אלו נחשב לדפנות שלימות.

ולאור זה י"ל דמשו"ה מתיר המ"א בקנים מג' רוחות בצירוף יריעות אלו המתנענעים, היות דאין אנו דנין כשמתנדנד כ"כ עד שיפסל ויחסר היריעות ממקומן בשעת הרוח, אלא דלעולם היריעות במקומן עומדת, אלא שאינם כשרים למחיצה היות שמתנדנד קצת, מכ"מ מהני לנו אף בשעת הרוח להציל על הקנים שיחשב מוקף ושלימה כנ"ל, אבל לדברי הפוסקים דמפרשים פסול דרוח מצויה דמיירי שיש חשש שיפסל ויחסר המחיצה ממקומו, א"א להתיר בזה ביריעות אלו סביב לקנים, היות שבשעת הרוח אין בו דבר המכשירו, שנשאר בקנים בלי היריעות, ונמצא שיש זמנים שהקנים נשארו בפסול של שתי וחסר בדבר המצילו, ועולה יפה שיטת המ"א דס"ל דאנו דנין בחששא שיתנענע לחוד ולא שיפסל, וא"כ ס"ל שפיר דביריעות אלו המתנענים לחוד יש לנו להכשיר הקנים אף מג' רוחות, ודו"ק.

[ויש מקום לומר לפרש בזה לשון המ"א, דמתחיל בדברי הב"ח "אף שהרוח מנענע היריעות" וכו', וכ' "ולפי זה מש"כ בס"א אם עשו רק ג' דפנות לא מהני קנים בלא יריעות", וקשה כוונתו במ"ש "לפי"ז", ולהנ"ל י"ל דהיות דחששא שלנו הוא שהרוח מנענע היריעות כלשון הב"ח, ואין לנו חשש על פסול גדול יותר מזה, א"כ יש להתיר עי"ז בקנים אף מג' צדדים, ועדיין לשונו דחוק קצת.]

דין הנוגע הלכה למעשה

והעולה לדינא הלכה למעשה בסוכה המוקף ביריעות המתנדנד ברוח מצויה, ונוגע בזמנינו בהעושה "סחורה'נע סוכה" וכדומה, שאף שקשורים היטב מכ"מ מתנדנדים קצת ברוח (אולם אם אינם מתנדנדים רק מעט במקומו ס"ל לכמה פוסקי זמנינו דאינו נחשב לנדנד כלל וכשרה ואכמל"ב,) וע"ז מוסיפין עליהן חבלים חזקים שאינם מתנדנים פחות פחות מג' טפחים עד י' טפחים ומצטרפין ע"י לבוד לשיעור דופן.

More in this printout

View the whole printout