Skip to content
מבי מדרשא

בדין מבואות מפולשות לרשות הרבים אם אסורה בדלא בקעי בה רבים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

קיימא לן (שס"ד סעיף א) דמבוי המפולש בשני ראשיו לרשות הרבים דצריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן, וכמבואר בברייתא (עירובין ו' ע"א) דכיצד מערבין דרך רשות הרבים, עושה לו צורת הפתח מכאן, ומוקמינן לה בגמ' במבואות המפולשין לרשות הרבים.

הנה, הך דינא דמבוי המפולש בראשיו, נראה דגרע דינו ממבוי שנפרץ מצדו, דקיי"ל (שס"ה סעיף ב) דבעינן שיהא בקעי בה רבים, ואי לא בקעי בה רבים אינה אסורה. ולא כן הוא גבי מבואות המפולשין בראשיהן לרשות הרבים, דלא מצאנו לא בש"ס ולא בפוסקים שיהא בה תנאי דבעינן שיהא בקעי בה רבים, וכפי הנראה באמת גרע טפי ואסור אף בדלא בקעי בה רבים.

אמנם, מאחר שהברייתא אומרת דצריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן, צ"ע אם במה שעושה צורת הפתח שהעומ"ר, בהכי סגי לן לאפוקי מתורת דינא דמבוי המפולש בראשיו, וממילא יהא דינו כמבוי שנפרץ מצדו, או דלמא כל שלא עשה צורת הפתח על פני כולה לא יצא מכלל דינא דהם דהברייתא, וחשוב מפולש גמור.

ושורש הספק הוא, אם דינא דהברייתא דמבוי המפולש בראשיו שייך רק במבוי שיש לו שני כתלים בלבד, דבזה הוא דנכנס בכלל דינא דמפולש, כיון דהשער פתוח במלואו, הרי המבוי פתוח לרשות הרבים "משני ראשיו", אבל כשהפתח עומדת בצד שישנו מחיצה שהעומ"ר, אין על הפתח תורת פתח וראש המבוי, אלא דיינינן ליה כמבוי הנפרץ מצדו. או דלמא, לא חשיב פרצה מצדו אלא הנפרץ במחיצות הצדדין של המבוי דוקא, וכמשמעות הגמרא גבי מבוי שנפרץ מצדו, אבל לא בכה"ג שהפירצות הן ברוחות מכוונות, אף שהפתח עומדת בצד מחיצה שהעומד מרובה, מכל מקום גרע ממבוי שנפרץ מצדו, ונכנס בכלל עיקר דינא דהברייתא דמבואות המפולשין בראשיהן.

(ומצאנו בחזון איש שדיבר מזה. כמה פעמים, ובמקומות הרבה נוטה דעתו לכאן, ובכמה מקומות לכאן, וכנראה שמסתפק בזה).

כמה הוכחות דהוה בכלל דינא דמפולש גמור.

לענ"ד הדבר ברור, כי בכה"ג גרע ממבוי שנפרץ מצדו ונכנס בדין מבואות המפולשין בראשיהן לרשות הרבים. דמלבד כי כן משמעות הגמ' דלא חשיבא פרצת הצדדין רק הנפרץ במחיצת הצדדין, עוד מוכח כן מהסוגיא מכמה צדדין.

  1. כבר הוכח ונתברר במאמרינו בגליון הקודם, דמבוי שיש לו שני כתלים בלבד, דאין איסורו מכח תקנת מבואות המפולשין בלבד, כי מלבד זאת חסר כבר בעיקר דינא דלאשוויי רשות היחיד, כי מדרבנן בעי' שלש מחיצות גמורות למנין המחיצות דבעינן כדי לאשוויי רשות היחיד. וכמשנ"ת שם באריכות שכן דעת כל הפוסקים, דאף חצר שאין נוהגת בה תקנת מבואות המפולשין, מכל מקום שלש מחיצות גמורות מיהא בעינן. (ומעת שהעלינו הדברים עלי גליון, מצאנו עוד הדברים מפורש במשנה ברורה סימן שס"א, וקמה גם נצבה מה שביארנו שם בדעתו. וכן מצאתי מפורש בשו"ת נפש חיה סימן כ"ט וסימן ל').

    וא"כ עכ"ח לנו לומר דהברייתא דכיצד מערבין דרך רשות הרבים, שחידשה לנו תקנת מבואות המפולשין, ולא קאי אלא למבוי שיש לו שני כתלים בלבד, כי בכה"ג בלא"ה כבר חסר בעיקר דינא דרשות היחיד, אלא על כרחך דעיקרא דמילתא קאתי הברייתא לדין מבוי שיש לו שלש מחיצות גמורות שהעומ"ר, ואין בה חסרון מצד דינא דרשות היחיד, דמכל מקום כל שלא עשה תיקון צורת הפתח על פני כולה, אסורה מכח תקנת מבוי מפולש. ואם כן מוכח מזה, דאף כשיש צורת הפתח שהעומד מרובה, לא יצא מכלל מפולש עד דאיכא צורת הפתח על פני כולה.

    ודוחק לומר דלת"ק דהברייתא באמת אין אנו צריכים לתקנת מפולש, וכל האיסור הוא אך ורק משום דחסר במנין המחיצות, ולא אתא ת"ק אלא לאפוקי מחנניה שסובר דבעינן דלת, כי משמעות הברייתא היא שיש כאן תקנה חדשה. וכן מבואר בתוספות (ז' ע"א ד"ה בקעה ובמהרש"א שם), כי ת"ק קאתי להצריך צורת הפתח ולא לאפוקי מחנניה בלבד, עיי"ש,

    (ולמה שביארנו בגליון העבר שיטת הריטב"א בזה היה מקום לדחות, מכל מקום הדברים נאמרו רק לשיטתו, ואין זה שיטת כל הראשונים).

  2. הנה הרמב"ם השמיט כל דינא דמבוי שנפרץ מצידו, ודעת המגיד משנה וב"י כי דעתו ז"ל דלדינא לא קיי"ל דינא דפרצת צדדין כלל, ואינה אוסרת אף בבקעי בה רבים, עיי"ש. מאידך גיסא, מצאנו דבנדו"ד במבוי שיש לו שלש מחיצות גמורות הפתוח ברוחות מכוונות, דמודה הרמב"ם דאסור.

    דהנה כתב הרמב"ם (פי"ז הל' י"ח), נפרץ המבוי במלואו לחצר ונפרצה החצר כנגדו לרשות הרבים, הרי זה אסור מפני שהוא מבוי מפולש, והחצר מותר, שחצר שהרבים נכנסים בזה ויוצאים בזה הרי זו רשות היחיד גמורה, ומקור הדברים הוא בסוגיית הגמרא דף ח'. והנה, הך מבוי שנפרץ לחצר, לכאורה הוא ממש מפולש כמו בנידו"ד. שהרי פתוח לרשות הרבים ברוחות מכוונות, ועכ"ח שיש כאן נמי מחיצה גמורה שהעומד מרובה, העומדת כנגד הפילוש, וזה מוכח מהא דהחצר מותרת, חדא שהרי אף חצר שאין בה דין מפולש מכל מקום שלוש מחיצות גמורות של עומד מרובה מיהא בעי, כמשנ"ת בגליון העבר, ועוד דהרי הרמב"ם קרי לה להחצר ד"הרי היא רשות היחיד גמורה", ולשיטת הרמב"ם אין רשות היחיד גמורה רק בד' מחיצות דאורייתא, ואם כן עכ"ח שיש כאן שלש מחיצות גמורות, כי לחי לא מהני רק ברוח רביעית, כמו שכתב הרמב"ם (שם הלכה ט), באופן היוצא דהכ מבוי מפולש כמו בנידו"ד.

    והשתא, כיון דהרמב"ם לא ס"ל איסורא דמבוי שנפרץ מצדו, ומתיר אף בבקעי בה רבים, על כרחך דמה שמודה בזה לאיסור הוא

More in this printout

View the whole printout