א) ההולך ממקום למקום חייב במנהגים ממקום שיצא משם כמבואר בסוגיא דפסחים דזה חיוב גמור על האדם, וגם חייב לינהוג גם במנהגים של אותה מקום שבא לשם לא מכח חיוב אלא דאסור לשנות מפני המחלוקת.
ובראשונים שם יש בזה ארוכות הדברים ואין עת האסף פה, ולהלכה להט"ז הכא בסי' תצ"ו ס"ק ב', וכן בהלכות פסח סי' תס"ח כתב דכיון דמנהג שבא לשם הוא רק מפני המחלוקת א"כ בצנעה דליכא למיחש לזה מותר וכן ס"ל להיש"ש, כ"כ המבי"ט (ח"ג סי' קמ"ט).
אבל המג"א בסי' תצ"ו סק"ד חולק על הט"ז וס"ל דגם בצנעה אסור, ומביא ב' טעמים ע"ז, א' שי' הבעה"מ דיו"ט שני הוא מנהג גדול א"כ גם בצנעה חייב לנהוג כן, ב' שי' התוס' בפסחים שם, דמלאכה דא"א בצנעה – עכ"פ ברוב מלאכות – א"כ אסרו כל המלאכות.
ולהלכה נקטינן כהמג"א וגם בצנעה אסור.
ב) אלא דיל"ע לשי' הבעה"מ אם זה שהוא מנהג גדול אם הוא דוקא לענין מלאכה או גם לענין תפילה ושאר ענינים חייב כבני חו"ל כיון שהוא מנהג גדול, וראיתי בשם קונטרס פרי הארץ דלבעה"מ גם לענין תפלה הדין כן, ולפי"ז כיון דלענין תפלה נקטינן דדינו כמקום שיצא משם, לכו' נראה מזה דלא נקטינן כבעה"מ, וגם מבואר במג"א סי' תס"ח ס"ק ז' דגם אסור ער"פ במלאכה אפי' בצנעה, נראה מזה דנקט לעיקר כדעת התוס', דלבעה"מ בער"פ מותר בצנעה, דאינו מנהג גדול, ולפי"ז לכו' להבעה"מ י"ל דאסור ג"כ לבשל בלי עירוב תבשילין דדינו כבן חו"ל לגמרי, וצ"ע.
ג) ובשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' ע"ג, בתחילת התשובה שם, ס"ל דיש ג' דרגות, א' ההולך לזמן קצר ואז מותר בצנעה, ב' וההולך לזמן ארוך אז אסור מדינא משום מחלוקת, ג' ואם אין דעתו לחזור אז מותר גם להקל בהמנהגים ממקום שיצא משם.
והפר"ח בסי' תס"ח חולק על הרדב"ז בזה וס"ל ממ"נ אם חי' למחלוקת א"כ גם בזמן קצר אסור בצנעה, ואם לא חיישינן למחלוקת בצנעה א"כ גם אם בא לזמן ארוך מותר בצנעה, וחולק על הרדב"ז וס"ל דלעולם אסור בצנעה אפי' בא לזמן קצר.
וכן הרדב"ז גופי' בסו"ד חוזר מזה שמביא שי' הרמב"ן דיש ג' דרגות במנהג ומסיק שם דבמנהג שהוא מעיקר הדין גם בצנעה אסור ואפי' בא לזמן קצר, וכן נקטו הפוסקים וגם המג"א הכא לא העתיק דברי הרדב"ז בזה וכן בשוע"ה בסי' תס"ח מבואר להדיא כן דאפי' בא לזמן קצר אסור אפי' בצנעה.
ואם אין דעתו לחזור כלל כבר נתבאר דדינו לגמרי כמקום שבא לשם, וגם יכול להקל בהמנהגים ממקום שיצא משם, וגם יש לו דיני מקום שבא לשם לגמרי דאסור גם חוץ לתחום, ועוד דמנדין אותו אם עשה מלאכה ביו"ט שני.
ד) ואח"כ דן הרדב"ז במי שעקר דירתו עם אשתו וכתב ע"ז דאפי' אם דעתו לחזור דינו כאין דעתו לחזור, וסיים שם דכולנו דעתינו לחזור ולילך לא"י, ומה"ט מותר לדור במצרים כיון דעתינו לחזור לא"י, ואפ"ה כ"ז שאנו במצרים עושין ב' ימים, וע"י בחי' החת"ס בפסחים שם דכתב ע"ז והוא פירוש נפלא ולזה שומעין שאמר כהלכה.
ובהבנת הרדב"ז נחלקו גדולי עולם ואבאר בזה קצת.
בהל' קטנות סי' ד' בסו"ד הבין דברי הרדב"ז כפשטן שאם הולך עם אשתו אפי' לזמן קצר נעשה כמקום שבא לשם, ונשאר ע"ז בצ"ע, ונראה לכאו' דהבין דעיקר הנקודה הוא בזה שהולך עם אשתו, ומשו"ה נשאר בצ"ע, אבל כשמעיינים ברדב"ז גופיה רואין מלשונו דלא כותיה אלא דוקא אם קבע שם אשתו.
ה) ובפר"ח בסי' תס"ח העתיק דברי הרדב"ז וכתב שם דזה ודאי שמי שהולך לזיהרא אינו נחשב עקירת דירה [עי' שע"ת הכא בסי' תצ"ו דזיהרא הוא שהולך מעיר לעיר לקברי צדיקים, ונראה דהוא זמן קצר] וגם הבורח מן המגיפה ג"כ לא נחשב עקירת דירה אלא מי שבא לסחורה ואז אפי' אם דעתו לחזור דינו ככאין דעתו לחזור דמסתמא כיון שמוציא פרנסתו באותו מקום אינו זז משם לעולם, חוץ לזיהרא או מגפה או כיוצ"ב הדבר ברור דבכל גוונא מיקרי דעתו לחזור.
ועי' במשנ"ב הכא בשעה"צ סק"כ דס"ל דלא פליגי הרדב"ז והפר"ח אלא דהפר"ח ביאור דבריו של הרדב"ז.
אבל מפשטות לשונו של הפר"ח יראה דס"ל טעם אחר של הרדב"ז דלהרדב"ז אם עקר דירתו גם אם בודאי דעתו לחזור כיון שסוכ"ס השתא הוא גר כאן בקבועות נעשה כמקום הזה, ולהפ"ח נראה דתלוי אם אפשר שישאר כאן לעולם.
ויל"ע לדעת הרדב"ז אם לא עקר דירתו והלך עם אשתו ואח"כ שמע שנחרב ביתו כגון שנשרף אם למפרע נחשב כעקר דירה או לא.
וגם להפר"ח יל"ע אם עיקר הנודה הוא ש'אפשר' שישאר שם סגי, או צריך שיהא לו סיבה להישאר שם, כגון מי שבא כאן לרפואה יל"ע אם אמרינן דזה דומה למגיפה שאין זה עקירת דירה, או י"ל דרפואה מיקרי יותר דיש לו סיבה להישאר כאן, דלשון הפר"ח הוא קצת תמוה דמתחיל בזיהרא דאי"ז עקירת דירה, דזה הוא זמן קצר מאוד, משמע דלזמן ארוך מודה דנחשב עקירה, ואח"כ כתב דגם מגיפה אינו נחשב עקירת דירה ולכו' מגיפה הוא גם לזמן ארוך אפשר שישאר כאן, אלא לכו' הטעם דאין לו סיבה להישאר כאן, א"כ אפשר דרפואה נחשב סיבה להישאר כאן, ועי' לקמן עוד בזה.
ועי' בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' ס"ד דס"ל דהרדב"ז והפר"ח ל"פ אלא דהפ"ח ביאור גדר עקירת דירה של הרדב"ז, וכתב שם דזה ברור דמי שהולך לזמן ארוך כעשר וכ' שנה ודאי נעשה כמקום שהוא שם וגם הפר"ח מודה לזה, ובזמן קצר גם הרדב"ז מודה דאי"ז עקירת דירה.
אבל כמה פוסקים ס"ל דפליגי הרדב"ז והפר"ח, ולאלו הפוסקים דס"ל דפליגי כמעט כולם נקטו כהפר"ח אלא דבגדר שי' הפר"ח נחלקו.
ו) ובעצם יש סוגיא ערוכה בב"ב ועוד מקומות אם נעשה בן עיר בל' יום או י"ב חודש, לענין קמחא דפסחא ושאר עניני העיר, ורוב פוסקים ס"ל דאי"ז ענין לכאן דהתם לענין ממון, והכא לענין איסור, ואיסור תלוי אם בדעתו לחזור.
אבל הערוך השלחן כאן בסי' תצ"ו ס"ה ס"ל הזמן הוא י"ב חודש אפי' בלי עקירת דירה, ועי' במנח"י דביאור בדבריו דהם כעין הכרעה בין שי' היעב"ץ )עי' לקמן( לשאר פוסקים אפי' שלא ציין מקור לדבריו ס"ל דשיטתו הוא הכרעה בין הפוסקים.
ובמנח"י ח"ד סי' א-ד וח"ה סי' מ"ב יש לו אריכות הדברים בזה ותמצית היוצא וס"ל בזה דהיוצא מא"י לחו"ל עם אשתו לזמן ארוך אבל אינו באופן של לעולם, ס"ל בזה דפליגי הרדב"ז ופר"ח והוא ספיקא דדינא א"כ בצירוף שי' המקובלים ]עי' לקמן[ דינו כבן חו"ל וצריך לעשות ב' ימים, וגם מצרף שי' היעב"ץ המובא לקמן.
ז) ובענין שי' המקובלים יש בזה ארוכות ועי' שוע"ה כאן סי' י"א דבן חו"ל בא"י צריך לעשות יום אחד ויש חולקין, אפי' בא לזמן קצר ס"ל כן, וכ"כ במהדו"ב סי' א' סי' ד', ובדעת השוע"ה פליגי המשרת שלום, עם השער הכולל אם הוא רק לחומרא צריך לנהוג כבן א"י אבל חייב בתפילין או גם מתפילין פטור, ועי' מנח"י הנ"ל דהעתיק הב' דעות.
ובשוע"ה בסי' תצ"ו נראה דרק בן חו"ל בא"י, אבל להיפך לא, דאם בן א"י בחו"ל חייב רק ביום א' אבל לכו' ע"פ הטעם שכתב במהדו"ב גם בן א"י בחו"ל נמי הדין כן, וכ"ז אפי' בלי עקירת דירה ואפי' אם בא לבדו בלי אשתו.
ח) ובשו"ת חכם צבי כתב דבני חו"ל הבאים לא"י בודאי צריכין לינהג כבני א"י, משום בל תוסיף, וגם במקום הזה בא"י כ"ע מודים דחייב לנהוג רק יום א' א"כ אין בזה חומרת מקום שיצא משם.
ועיי"ש בהשו"ת הנדמ"ח בליקוטי הערות שם מביא מחלוקת האם זה גם בבן א"י בחו"ל או לא, ובשאילת יעב"ץ כתב שם בדעת אביו דגם בן א"י בחו"ל נמי הדין כן.
ט) ועי' בשו"מ מהדורא תליתאי ח"ג דס"ל כהח"צ, וס"ל דהחכם צבי הוא הן בבן א"י בחו"ל, והן בבן חו"ל בא"י, ועוד ס"ל דזה דומה לבן עיר שהלך לכרך מהסוגיא דמגילה, וס"ל בזה דלא כהרדב"ז ופר"ח ואפי' בלי עקירת דירה נעשה כמקום שהוא שם, וכן מביא שם מחי' המאירי ריש מס' מגילה.
י) והיעב"ץ בשאילת יעב"ץ סי' קס"ח מחדש שם דע"פ שיטתו בהח"צ דגם בן א"י בחו"ל חייב לנהוג ב' ימים ובזה ס"ל כאביו, אבל חולק על דבריו בחדא וס"ל דבנ"י א"י כולם מחויבים כהיום יום לנהוג ב' ימים, דגם להם שייך החשש של אתי לקלקולי, וא"כ גם בל תוסיף ליכא, ומסיים שם דיודע בעצמו שלא ישמע לו בזה אבל עכ"פ בבני חו"ל הבאים לא"י אפי' אם נשארו שם לעולם, אם הם קהל בפנ"ע אפשר שיכולין ורשאין לעשות ב' ימים, ומסיים שם דלפי"ז עכ"פ בכל מקום ספק למי שבא מחו"ל לא"י חייב לינהוג ב' ימים.
יא) ובארץ צבי ח"א סי' מ"ב מתחילה ס"ל דהוא פלוגתא בין הרדב"ז ופר"ח, ונקט בזה כהפר"ח דגם בזמן ארוך אם אין דעתו להישאר שם לעולם אי"ז עקירת דירה, אבל אח"כ מביא מספר חסד לאברהם אזולאי )מעין ג' נהר י"ד(, וגם הכלבו דס"ל דדוקא בא לזמן קצר אי"ז עקירת דירה אבל אם קובע עצמו שם נעשה כמקום ההוא ומש"ה נקט כהרדב"ז.
אלא דקשיא ליה דמבואר במג"א בסי' תס"ח סקי"ב דבחורים ההולכים לא"י ללמוד ב' וג' שנים אפ"ה דינם כבני חו"ל וצריכים לעשות ב' ימים, ותי' דבחורים אין להם עקירת דירה כיון שדרין אצל אביהם א"כ גם לזמן ארוך אי"ז עקירת דירה.
אלא דקשיא ליה כיון דאין דעתו להישתקע שם לעולם א"כ הגם דדינו כאין דעתו לחזור מ"מ הא מבואר בר"ן בפסחים שם דאפי' מי שעקר דירתו לגמרי אם בא למקום שאין מנהג אינו יכול להקל נגד המנהג ממקום שבא משם כז) כיון דאין מנהג נגד זה ממקום שהוא עכשיו וכיון שאין דעתו להישאר כאן לעולם א"כ אינו נפטר ממנהג מקום שיצא דאינו נחשב כבני העיר הזה, ע"ז תי' כיון דנתעכב במקום שבא שם י"ב חודש עי"ז נעשה כבני העיר ממילא.
ועוד כתב דזה דמיקרי דעתו לחזור הוא דוקא "שברור כשמש" לחזור ואם לאו דינו כאין דעתו לחזור, גם לפי שי' הפר"ח.
ומלשונו שם נראה עוד דדוקא שזמנו קבוע לחזור אבל אם אין לזה זמן קבוע ובפרט שנדחה מזמן לזמן דינו כאין דעתו לחזור כיון דמי יודע מה יולד יום, ומאן יאמר דבכלל יחזור, ויל"ע לפי"ז מי שבא לרפואה אם אינו יודע זמן קבוע לחזור אם מיקרי דעתו לחזור.
יב) ובשו"ת תפארת אדם להגאון מטשימפא בתשובתו הנודע ח"ג סי' מ"ו להאמרי חיים מוויזניץ ז"ל, מתחילה שם ס"ל דיש בזה מחלוקת בין הרדב"ז ופר"ח ונקט כדפר"ח, ולפי"ז מסיק שם שכיון שבא לזמן של חצי שנה דינו כבן א"י, אבל אח"כ שם באותו תשובה חוזר מזה בתוכ"ד, וס"ל דיכול לעשות סדר גם בליל ב' דפסח כבן חו"ל, ובס' בצל החכמה סי' נ"ב דן בבן א"י שבא להשתקע בחו"ל והספינה בא באמצע היום, או כשחוזרים לגור בחו"ל, וצ"ע.
והטעם כתב שם א' דיכול ליסמוך על הרדב"ז גם שלא בשעה"ד, ב' דכשבאים לסחורה גם הפר"ח מודה, וכתב שם שכיון שאינו סוחר ועיקר רצונו הוא להרבות במצות א"כ אם עי"ז שנחשב כתושב חו"ל יכול לעשות יותר מצות א"כ גם להפר"ח דינו כבן חו"ל כמו מי שבא לסחורה.
נראה מזה דהבין בדעת הפר"ח דמי שבא לסחורה אינו מטעם שיכול להישאר שם, אלא אפי' אם בודאי לא ישאר שם, מ"מ כיון שהוא במקום הזה לרצונו עי"ז נחשב שהוא דר שם כיון שהוא קובע את עצמו שם, משא"כ מגיפה וכיו"ב, וזיהרא הגם שהוא לרצונו הוא לזמן קצר מאוד ומסיים שם דליתר שאת יאמר בפה שהוא קובע את עצמו כאן עד אחר יו"ט, ולכו' הטעם בזה ג"כ כנ"ל דע"י שהוא קבוע א"ע גם הפר"ח מודה, ופליגי רק אם אדם אינו קובע בדעתו אלא לדון ע"י מעשיו אם מיקרי דעתו לחזור, ובזה פליגי באיזה אופן מיקרי ניכר ע"י מעשיו ודו"ק.
יג) ועי' בשו"ת מנח"י הנ"ל בתו"ד דאם פעם א' היה דעתו להישאר כאן, אפי' אח"כ חזר ממחשבה זו, מ"מ ברגע שחשב כן נעשה כמקום שהוא שם, ואפי' אח"כ חזר מזה מ"מ ע"י המחשבה השני אינו חוזר ונעשה כמקום הראשון עד שיחזור ויבא לשם, וכל זמן שהוא כאן דינו כמקום הזה, כמו מי שכבר שילח כל חפציו לחו"ל לילך תיכף אחר יו"ט, מ"מ כל זמן שהוא עדיין בא"י דינו כבן א"י כמבואר להדיא בשע"ת כאן.
יד) ובאבני נזר סי' תכד מאריך שם ונראה מדבריו דס"ל דע"י י"ב חודש נעשה כמקום ההוא, אבל אח"כ בהשמטות שם מסיק כהיעב"ץ אבל לאו מטעמיה וס"ל דזה דיכול להקל מהמנהג שיצא משם הוא כיון דהמקום שהוא השתא סותר לזה א"כ המקום שדר שם קובע אבל הכא כ"ע מודה הוא כן כמבואר בשוע"ה במהדו"ב סי' א' (ואין למידין הלכה מפי מעשה).
טו) ובהשו"ת מנח"א ח"ג סי' נ"ט נסתפק בבן חו"ל שבא לא"י והחליט באמצע בהיום להישאר, אם נעשה חול ונוטה להחמיר דנשאר קודש, ובשו"ת בל החכמה ח"א סי' נ"ג עושה סמיכין לדבריו - וכן אחר החתונה, ומה שגר כאן קודם החתונה לא מעלה ומוריד כן אפ"ל בדרך אפשר.
טז) בחורים הבאים ללמוד לא"י אי"ז עקירת דירה ואפי' באים שם לכמה שנים ע"פ רוב פוסקים צריכים לעשות ב' ימים דאי"ז עקירת דירה כח), וגם לכו' א"א להישאר שם, ואפי' כשאפשר שיתחתנו שם עי' חלקת יעקב סי' ר"ח דבזמה"ז שהרבה מזלזלין ביו"ט שני ציווה לכל הבחורים לעשות ב' ימים.
והבחורים שבאים לחו"ל לכו' ג"כ כנ"ל ועושין רק יום א', אלא דאפשר דע"פ שי' השוע"ה והח"צ והמקובלים צריכין לעשות ב' ימים.
יז) ורביה"ק זצוק"ל הורה להרבה בחורים שבאו ללמוד מא"י לכאן לינהוג ב' ימים שאפשר שישארו לגור כאן, דהיה מצוי שנעשו חתנים לבני חו"ל, ולכאו' יל"ע האם זה דוקא להרדב"ז או דגם הפר"ח מודה לזה, וזה לכאו' ג"כ דלא כהארץ צבי הנ"ל דס"ל דבחורים אין להם עקירת דירה, וגם להרדב"ז דינם כבני א"י.
ושמעתי שרביה"ק זצוק"ל ביו"ט סוכות תיכף כשבא לכאן בשנת תש"ז [שהגיע כאן בר"ה דההוא שעתא] עשה קידוש בעצמו בליל ב' דיו"ט ואז עדיין היה דעתו לחזור בודאי, נמצא דגם דלכאו' להפר"ח בודאי עדיין נחשב כבן א"י, כט) וע"כ שעשה כן ע"פ דעת החכ"צ והיעב"ץ, וגם דעת המקובלים דבחו"ל צריכין לעשות ב' ימים דשייך טעם הגזירה הוא כן כמבואר בשוע"ה במהדו"ב סי' א' (אין למידין הלכה מפי מעשה).
יח) וההולכים לא"י אחר התונה לכו' תלוי בהרדב"ז ופר"ח דפשטות א"א שישארו שםל), ורו"פ נקטו כהפר"ח ולכו' צריכין לעשות ב' ימים, חוץ אם נאמר די"ב חודש קובע.
ואפ"ל דאם הולכין אחר החתונה מיד ולא היה להם כאן דירה כהוגן רק פערנישד וכדו' אפ"ל דבזה כ"ע מודה דנחשבין כבני א"י כיון דלא גרו כאן כלל אחר החתונה, ומה שגר כאן קודם החתונה לא מעלה ומוריד כן אפ"ל בדרך אפשר.
יט) ועל צד דנעשו כבני א"י עי' שו"ת בצל החכמה דגם כשבאין לכאן ליו"ט נחשב כזיהרא, ול"א דשוב נעשו כבני א"י, ואולי י"ל דאע"פ דבא"י נוהגין חד יומא אבל בחו"ל מצטרפין השי' דבחו"ל צריך לכ"ע ב' ימים, ועוד י"ל דאתי לזילזולא ביו"ט שני גם נשאר לו קודש.