השנה, כולנו בתוך המעגל!
יש במעגל השנה רגעים מזוקקים, מכוננים, שבהם כל תפילותיו של יהודי נעשות ניגון.
המילים שנאמרו ברטט בימי הסליחות, הבקשות שנלחשו בראש השנה, הדמעות של יום הכיפורים וצלילי השמחה שתחת הסכך, הכיסופין וההתרוממות שבהקפות, כולם נאספים אל הלב, והלב מבקש לצאת בריקוד של שמחה. לחבוק את ספר התורה בעוז, להיצמד אליו, ולומר בלי מילים: הם חיינו. וכאן חיינו. כאן משוש ליבנו. כאן עתידם של ילדינו.
אל פסגת השיא הזה מובילים אותנו ימי ירח האיתנים. אחרי ימי התשובה והתפילה, אחרי הישיבה בצילא דמהימנותא, מגיע שמחת תורה. יהודי נוטל את ספר התורה בזרועותיו, ורוקד עם כל אשר ביקש, עם כל אשר קיבל עליו, עם כל אשר הוא מייחל להיות.
והשנה, בבית המדרש הגדול, יהיה לריקוד הזה עומק נוסף.
השנה נבוא אל ההקפות ובתוך ליבנו פנימה הידיעה: עשינו למען התורה. התאמצנו למענה. נתנו משלנו כדי שקולה יוסיף להישמע, עשינו הכל כדי שהיא תמשיך להתקיים.
והשמחה - שמחת כולנו היא.
ימים של התלכדות עברו על חצר קדשנו. התלכדות מפתיעה שעוד תיחרט באותיות של זהב בוהק בדברי ימיה של חצר הקודש. לב הצטרף ללב, כתב שותפות לכתב שותפות, חתימה לחתימה, הרשאה להעברה, גארטל התחבר גארטל, וכולם ביקשו להיות שותפים: לכבד את התורה, לשמח את לומדיה, ולהעניק נחת רוח לאבינו הרועה הנאמן כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א.
כל אחד הביא את חלקו. זה בנתינה נדיבה, זה בקבלה שיש בה מאמץ, וזה במסירות והקדשת זמן ועשייה. מאחורי כל התחייבות עמד לב שאמר: מוסדות התורה הללו יקרים לי. הבחורים והאברכים הללו הם חלק מחיי. אני רוצה שקול תורתם יישמע גם מכוחי.
וכך נרקמה שמחה משולשת, שחלקיה שלובים זה בזה: שמחת התורה ולומדיה; שמחתו של הרבי, המבקש לראות את בניו מתעלים בתורה באין מפריע; ושמחתם של המחזיקים, הזבולונים, הזוכים להיות חלק מן מעיינות החיים המפכים בהיכלי הישיבה והכוללים.
"קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא". וכאשר ישראל מתלכדים ששים ושמחים סביב התורה, גם הלבבות מתקרבים, והיו לאחדים בידינו. הדאגה נעשית משותפת, האחריות נעשית משותפת, וגם השמחה נעשית משותפת.
עוד מעט קט, בעיצומו של יו"ט שמחת תורה נקרא את הפסוק "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך".
חז"ל מסבירים במדרש (בראשית רבה צט, ח) כי זבולון קדם ליששכר בברכתו של יעקב (בראשית מט, יג) "זבולון לחוף ימים ישכון" וכן בברכתו של משה (דברים לג, יח): "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך", "ולמה כן? אלא שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה וזבולון בא ומאכילו - לפיכך קדמו. עליו אמר הכתוב "עץ חיים היא למחזיקים בה".
וכן ברש"י הק' בלשונו הזהב: זבולון ויששכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון, ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה, לפיכך הקדים זבולון ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולון היתה".
ובהמשך המדרש שם באות מילים מופלאות: "שֶׁלְּךָ הֵן, שֶׁאַתְּ מְסַיְּעוֹ לֵישֵׁב בָּהֶן".
שלך הן.
גם לך חלק באוהל הזה. אתה יוצא למלאכתך, טורח לפרנסתך ונושא בעול עמל יומך, ובאותה שעה יושב בחור חמד על תלמודו, אברך מברר סוגיה לעומקה של שמעתתא אליבא דהלכתא, וקול התורה עולה השמיימה. אתה, אתה עצמך - מסייע להם לישב באוהלה של תורה, והאוהל הזה נעשה גם שלך.
מעתה, כמה מעוררת היא הקריאה הנצחית "שמח זבולון". יש לך במה לשמוח באמת. יש לך חלק בתורה הנלמדת, בהתמדה הנבנית, בנפשות צעירי הצאן הגדלים בין כותלי בית המדרש - בנין לדורות.
ורש"י מפרש (דברים שם) כי "שמח זבולון בצאתך" היא הברכה שאותה שמענו רבות במהלך השנים מפ"ק רבינו עט"ר שליט"א: "הצלח בצאתך לסחורה"!
אל היציאה, אל העמל, אל דאגות הפרנסה, מתלווה ברכת התורה היודעת לתגמל בהבטחתה מפי ק-ל. זבולון מחזיק בעץ החיים, וממנו הוא שואב הצלחה ורב שפע וכל מילי דמיטב.
כאשר מתבוננים בפיוט הנאמר בעיצומו של שמחת תורה, ומושר בעוז שוב ושוב בהקפות ובטיש, מתבלטת מתוך הזעקה התפילה המפעימה: "עוֹזֵר דַּלִּים הוֹשִׁיעָה נָּא, פּוֹדֶה וּמַצִּיל הַצְלִיחָה נָּא".
השנה, לאחר שפתחנו את הלב לתמיכה הגונה בעמלי התורה, הפכנו לשותפים מלאים עם רבינו שליט"א, או אז, יכולים אנו להרהיב עוז ולבקש: "עוזר דלים הושיעה נא" - אנא ק-ל רחום וחנון, בזכות הושטת היד הזו, בזכות עמידתנו לימין המוסדות בבחינת שהתאמצנו להיות "פודה ומציל" את כתר התורה מהמיצר החומרי המאיים על המשך שגשוגו - התפילה "הצליחה נא" תתקיים בנו אי"ה במלואה. כי מי שמסייע לתורה, זוכה שהקב"ה מצליח את דרכיו, מברך את מטה לחמו, ומשרה שכינה וברכה בכל מעשי ידיו.
בימי הסוכות אנו אוגדים את ארבעת המינים המהודרים ומשמחים לב כל רואיהם וניגשים עמם להקיף את הבימה, שסֵפר התורה עליה. אגודה אחת בידינו, ובקשה אחת בפינו הנזעקת מעומק הלב: "אנא ה' הושיעה נא"!.
והשנה, הבקשה הזו קרובה כל כך ללבנו. הרי נשאנו יחד דאגה לעתיד המוסדות. שלא יבואו למצב של חורבן ח"ו, ביקשנו ישועה, ונחלצנו לפעול למענם. גם כשלא היה לנו קל, גילינו לפתע כמה כוח אדיר יש לציבור כאשר כולם נותנים כתף ונרתמים בכל לב ונפש במטרה משותפת ובמבט צופה פני עתיד. ההשתתפות היתה מפתיעה וסוחפת, נהרות של הכרת הטוב ואהבה זרמו מאז ההכרזה מפי הקודש לאחר מעמד הסליחות. אה, מה נהדר היה מראה כהן, כשעברנו לפניו כבני מרון, ומברכות פיו כולנו התברכנו בהרחבה!
ומתוך אותה אחדות מפעימה והיסטורית, נבקש כעת גם: "אנא ה' הצליחה נא"!
הצלח נא את תורתם של הבחורים והאברכים המסולאים מפז. הצלח נא את עמלם של המחזיקים בהם. תן ברכה במעשי ידיהם של כל מי שנענו לקריאת הקודש, ופתח לפניהם שערי שפע וסייעתא דשמיא במידה טובה ומכופלת וכפי שבירך רבנו שליט"א, שלא ירגישו זאת כלל!
וכשיגיע יום הנשגב של שמחת תורה, יום של 'עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם', ניכנס כולנו בצוותא חדא וברעותא דליבא אל המעגל הגדול. נאחוז איש ביד רעהו, נרקוד באהבה ובהתאמצות, ומתוך השמחה נעצום את העיניים, דמעה רותחת תזלוג לנו באין רואה, ותעלה גם תפילה חרישית:
ריבונו של עולם, טאטע זיסער, השתדלנו למען בניך העוסקים בתורה. עזור לנו לראות את ילדינו חבוקים ודבוקים בתורתך באמת, וזכנו לגדל בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות כל הימים. השפע עלינו "גוטע קינדער", נחת יהודית אמיתית, אידישע לעכטיגע דורות, וקיים בנו שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם.
מתוך השמחה הזו אנו מביטים נכוחה גם אל ההמשך והעתיד העומד לפנינו בס"ד. אל הבשורה שתלווה אותנו לקראת השנה הבעל"ט
בהתחשב בימים העמוסים בערבי הימים טובים שעעל"ט, כמובן שהעבודה טרם הסתיימה. רבים זכו לקבל את תשורת הקודש מידי רבנו שליט"א, וכן רבים קיבלו על עצמם שותפות, ובשל טרדות החגים עדיין לא הספקנו ליצור עמם קשר ולהסדיר את מימוש התחייבותם. לכל אחד ואחד מהם נתונה הוקרתנו העמוקה. אנו יודעים שהקבלה באה מן הלב, ומבקשים לסייע לה לבוא לידי מעשה.
במהלך השבועות הקרובים, ובמהלך כל שנת השותפות ניצור קשר הדוק עם כולם, כדי לבסס יחד את המשך החזקת היכלי ממלכת התורה דמודז'יץ. כל התחייבות שתתממש תוסיף יציבות ועוגן למוסדות, תאפשר ללומדים להמשיך בתלמודם ותעניק לשותפים את שמחת חלקם בעץ החיים, ותביא לרבנו שליט"א את הידיעה והבשורה שהכל מתנהל על מי מנוחות ותעניק לו את שלוות הנפש ורוגע הלב כדי שיוכל להשפיע עלינו מטוב נהורך.
עוד עבודה רבה לפנינו. בכלל המישורים וכינון האגפים, אך בסייעתא דשמיא, בכוחו של הציבור כולו, כאיש אחד בלב אחד, מבשרים אנו כי התחלנו את העלייה על דרך המלך. את המסירות הזו אנו מוקירים למאוד, ועל כל לב שנפתח ועל כל יד שסייעה בעצה באומר ובמעש, תודתנו משוגרת מעומק הלב בהלל ורנן.
וכאשר יתחיל הניגון של ההקפות, וכאשר המעגל ילך ויתרחב, נרים את רגלינו ברקידה של שמחה עילאית טפח וטפחיים מעל הקרקע, ונישא עמנו את הידיעה הברורה הזו:
יש לנו חלק. השנה יש לנו שותפות. נגיל ונשיש, כי היא לנו עוז ואורה!
והשנה - זכינו. כולנו בתוך המעגל. מחוברים בשותפות אמיצה בל תינתק בזה ובבא.