Skip to content
בשבילי דשא

כבוד התורה ולומדיה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הרב ש.ב. מרקסון

כבוד התורה ולומדיה

שיחה מיוחדת ומרוממת עם הרה"ג ר' יעקב ולצר שליט"א, מזכיר 'מועצת גדולי התורה', לרגל מצב התקופה לנוכח גזירת הגיוס והסנקציות הננקטות כלפי אברכי הכוללים ובחורי הישיבות

כבודם של תלמידי חכמים

בפרוס הימים הנוראים, לאחר שנה רצופת קשיים ומהמורות שניצבו לפתחם של לומדי התורה דבכל אתר ואתר, ביקשנו לוחח עם מזכיר מועצת 'גדולי התורה', הרב יעקב ולצר שליט"א, חתנו של הגה"ח ר' דוד ניווונער זצ"ל, אוד מוצל מאש שהיה לו קשר מיוחד לחסידות מודז'יץ, בעניין תפקידנו לעת הזאת כאשר כבודם של לומדי התורה ועמליה בטהרה מושפל עד עפר.

בשיחו מרחיב הרב ולצר אודות חוסר היכולת של בני אדם באשר הם לפגוע במושג הקדוש 'כבוד התורה', ועל חובתנו ותפקידנו להגביר פעלים לתורה בחשק ובהתלהבות. בדבריו הוא מתייחס גם לקשר המיוחד של חצר הקודש מודז'יץ לאורך השנים עם "אגודת ישראל" ו"מועצת גדולי התורה", תוך העלאת זיכרונות מאשר ראה בקודש פנימה אצל הרבי ה'נחלת דן' זצ"ל ויבלחט"א כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א.

מה תפקידנו לעת הזו כאשר כבוד לומדי התורה ניתן למרמס?

ראשית עלינו לזכור, כי אין ביכולתו של בן אנוש לבזות חלילה את כבוד התורה. אם נראה שיש איזשהו בזיון, זה רק מה שנראה בעיניים שלנו. הכל לפי המבייש והמתבייש. צריכים להתבונן היטב מי הוא המבייש ומי המתבייש. אך התורה לכשעצמה אין מי שיכול לפגוע בה חלילה.

שנינו במשנה במסכת אבות (פ"ו מ"ב) "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה". למה כוונת המשנה באמרה "עלבונה של תורה"? כיצד התורה נעלבת חלילה? מפרש שם רש"י: "מעלבון שעולבין את התורה שהיא עלובה על שאין לה עוסקין". כאשר לא לומדים את התורה כמו שצריך, אין לומדים אותה באופן הראוי ועם הכוונות הנדרשת, או שלא מספיק מנצלים את הזמן. זה מה שמעליב את התורה, וזה מה שפוגע בה. ואולי כל מה שהתרחש בתקופה האחרונה, לא בא אלא כדי לעורר אותנו לשוב בתשובה, להתחזק ולהשתפר בלימוד התורה ובניצול הזמן.

עוקרי הדת חושבים שמשפילים בגזרותיהם את כבוד התורה ולומדיה, אך למען האמת הם כלל אינם משפילים אותה. הם משפילים רק את כבוד עצמם. כי כאמור, בכבוד התורה עצמה אי אפשר לגעת! ובפרט לאור העובדה שכל אלו שאינם זוכים לישב באהלה של תורה, אין להם כלל הבנה בקצה קצהו של המושג הקדוש "כבוד התורה", ורק מי שנמנה על לומדי התורה יודע להעריך נכונה את משקלה של כבודה הרם והנשגב.

אמנם, אמת הדבר שצריכים להיות מיצרים על כך שלדאבונינו ישנם אנשים מזרע ישראל המבזים את כבוד התורה, ואנו גם שומעים מצדיקי הדור שמדברים על הנושא הזה של חומר איסור ביזוי כבוד התורה, וגם נכון הוא שיש בכך חילול השם, אולם במציאות, מאחר והתורה היא תורת אלוקים, ממילא אין יכולת לבני אדם להשפיל חלילה את כבודה. ועלינו להבין זאת כדי שלא נהיה נשבר מהמצב חלילה וחס, אלא להיפך, נדע להעריך את כבוד התורה, ונתבונן במה שצריך כל אחד מאתנו להתחזק.

ולכן, כל בן תורה וכל יהודי צריך להבין את משמעות הדבר, ויחד עם זאת שצריך גם להצטער על חילול השם, עלינו לדעת ולהבין שהתורה תמיד נשארת בשלמותה ואי אפשר להשפיל אותה.

ובכל זאת, כאשר אנו רואים לצערינו היאך שאותם אנשים היושבים על כס השלטון רודפים את לומדי התורה, מה היא חובתנו ומה תפקידנו לעת הזו?

כמובן שאנחנו צריכים למחות, כי ישנה חובת מחאה, וגם הרי כל ישראל ערבים לזה לזה. אין בזה שום ספק. אבל מה שעלנו מוטל, הוא להתחזק בלימוד התורה יותר ויותר, כפי שכבר נכתב במכתבים שפורסמו ע"י כל האדמו"רים וכל הרבנים וגם נאמר על ידם בעל פה. אם הגיע עלינו המצב הזה, כנראה שקיים רפיון בלימוד התורה, ישנו רפיון ידים מן התורה.

וכאן המקום להזכיר את קושיית המפרשים על דברי חז"ל (תנחומא פרשת בשלח סי' כה) שעמלק נלחם עם בני ישראל ברפידים, לפי שרפו ידיהם מן התורה. מדוע זה נקרא 'רפיון ידים' מן התורה? הרי לכאורה צריך לומר 'רפיון פיהם' מן התורה, כי את התורה לומדים עם הפה ולא בידיים. אלא שכאשר יהודי לומד תורה, עליו ללמוד את התורה עם הקדושה בחשק ובהתלהבות עם הידיים ועם הרגליים, בבחינת "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך", עם כל הברען ועם כל הפנימיות והאהבה לתורה. וזהו כוונת דברי חז"ל "רפו ידיהם מן התורה" - הידיים שלהם קצת התנתקו, נוצר רפיון מסויים בסממנים החיצוניים של ההתלהבות בלימוד התורה. ואף כי אולי אנחנו לא תמיד יודעים להבחין בדבר הזה, אבל בשמים מבחינים בזה ומעוררים אותנו. ואם התרחשה עלינו הצרה הזאת, כנראה שיש רפיון ידיים מהתורה, והתורה לא נלמדת כפי שצריך, עם כל הברען והזריזות, ועם כל ההתלהבות וההתמדה.

הנביא ירמיהו מתנבא ואומר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כה). זאת היא המציאות של העולם - בלעדי התורה אין קיום לבריאת שמים וארץ, בלי התורה אין בכלל עולם! ואם כן, לא יתכן מצב כזה של השפלת כבוד התורה, כי בעצם התורה היא העולם, ובעלדיה אין עולם.

והדבר ברור, שכל מה שאנחנו מדברים על כך שמשפילים את כבוד התורה, זה רק כעין משפט מושאל, כי באמת לאמיתה אי אפשר להשפיל את התורה. ואף שצריך להצטער על המצב הזה, אבל כאמור, עלינו לדעת שכבוד התורה אינו נפגע בכהוא זה, כי "תורת ה' תמימה", התורה תמיד תישאר תמימה ושלימה, ואף אחד לא יכול לגעת בה אפילו כמלוא נימה.

וכמו שפירש מרן הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, שהתורה נקראת 'תמימה', לפי שהיא תמיד נשארת שלימה כאילו לא נגעו בה, אף אם ילמד האדם ויחדש חידושים רבים לאין קץ. כמה שאנחנו לומדים ולומדים, התורה תמיד נשארת שלימה כאילו ועדיין לא פתחו אותה ובכלל לא נגעו בה.

אותו הדבר גם בעניינינו: תורת ה' תמימה, אין מצב שכביכול כבוד התורה מושפל, כי התורה היא החפצא של העולם, היא המציאות של העולם, ובלי התורה אין עולם בכלל. ואם כן לא שייך לומר שכאילו התורה מושפלת חלילה, וכל השיח בנושא הזה הוא רק בלשון מושאל.

אנחנו צריכים לעשות את בדק הבית אצלנו. כל אחד יעשה בדק בית ויחשב את חשבון נפשו עד כמה הוא באמת קשור לתורה, ולא מספיק רק שהוא לומד את התורה, אלא יבדוק כמה הוא באמת קשור לתורה, עד כמה התורה מחייבת אותו, וכמה התורה היא זו שמדריכה אותו על כל צעד ושעל. זה התפקיד שלנו וזה מה שמוטל עלינו.

וכעת נעבור לפן המעשי של המצב בו אנו שרויים. ציבור האברכים והבחורים

האם נוכל לצפות שובקרוב ישתנה המצב לטובה?

יהודים אף פעם לא מתייאשים. ליהודי תמיד יש ביטחון בהקב"ה שיעשה עמנו נסים וחסדים. והרי גם כל קיומנו עד עתה הוא שלא בדרך הטבע, ואם כך עלינו לקוות ולהאמין שכך ימשיך להיות.

הבה נתבונן מה בעצם קרה כאן? אנחנו זוכים לחיות כאן בארץ ישראל, אבל יש מדינת ישראל בתוך ארץ ישראל. מאז הקמת המדינה קיים איזשהו הסדר מסוים בנושא הגיוס לצבא. זהו הסדר שלא היה כל כך פשוט לבצע אותו. הרבה מאוד נלחמו עליו, עד אשר לבסוף ראשי השלטון השלימו עמו. הם השלימו עם המצב הזה בעל כורחם או מרצונם, לא ניכנס כעת לכל העניין הזה, אבל למעשה ההסדר נכתב ונחתם.

וההסדר הזה המשיך כמעט בלי הפרעות במשך שנים ארוכות, עד לפני 25 שנה. ומה קרה אז? באותה תקופה החלו כמה פוליטיקאים לערב בהסדר של פטור בני הישיבות, את הנושא המשפטי. הם באו ואמרו טענה: לעת עתה אין חוק שפוטר את בני הישיבות, ולכן כדי שיוכלו להמשיך את ההסדר ולהותירו על כנו, צריך לחוקק חוק מסודר שיסידיר את מעמדם של אלו אשר תורתם אומנותם, ולא יתכן עוד להמשיך לפטור את לומדי התורה על סמך פתק של ראש הממשלה ושר הביטחון שהסכימו שלא לגייס את בני הישיבות. מדינת ישראל היא מדינת חוק, וישנם חוקי יסוד, ועל כולם להיות שווים בפני החוק. ועוד כל מיני טענות כאלה ואחרות...

ובינתיים אנחנו מסתובבים עם הסיפור הזה כבר 25 שנה. כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות שהנושא הזה עלה מחדש לדיון, ניסו לחוקק חוקים שונים, אבל בפועל זה נדחה שוב ושוב ושוב. למעשה, עד השנתיים האחרונות המצב לא הגיע עד לשלב של גזירות וסנקציות, לא היו מעצרים ולא היה פחד ללכת ברחוב, לא היו קיימים כל הדברים האלו

שבן תורה יישב במאסר ב'עוון' היותו 'יעריק' ו'לומד תורה'. אך מה שקרה בשנתיים האחרונות הוא, שהמצב נהפך להיות יותר ויותר קשה, וזאת משום שעד לאחרונה ידענו תמיד להסתדר בנושא הפוליטי, וידענו כיצד לדאוג לכך שהערכים שלנו לא ייפגעו. ב"ה בכל פעם הצלחנו להסתדר במישור הפוליטי בכנסת ובממשלה, מבלי שבית המשפט העליון ייצר כל העת את צעדנו. בחסדי ה', 'אגודת ישראל' ו'יהדות התורה' עשו דברים גדולים במשך השנים.

ואולם בשנתיים האחרונות, שופטי בית המשפט העליון התחילו להתערב בכל דבר ובכל עניין, ואף אחד לא יכול לזוז לא ימינה ולא שמאלה, כי הם אלו שקובעים את צורת החיים במדינת ישראל. והרי כולנו יודעים ששופטי בית המשפט העליון הם לא אוהבי תורה גדולים, ורחוקים מלהיות יראי שמים, וממילא זו התוצאה: אותם אנשים לובשי הגלימות השחורות, הם אלו שקובעים כיצד תתנהל המדינה, הם קובעים את המידתיות ואת החוקיות ואת כל הדברים הללו, והם מפרשים את החוק כפי שהם רוצים לפרש אותו.

אך כאמור, אנחנו יהודים מאמינים בני מאמינים, ואצל יהודי לא קיים המושג של ייאוש. מאז ומתמיד אנחנו שורדים בזכות התורה. שרדנו את החורבנות של בית ראשון ובית שני, שרדנו את כל הגלויות ואת כל הגזירות ואת כל המאורעות הקשים בגלות הארוכה. התורה תמיד הייתה הבית והמפלט היחידי לעם ישראל, וזה ימשיך הלאה. ובס"ד אנחנו נמשיך ביתר שאת וביתר עוז.

לא צריך להתייאש חלילה. נכון שמצב לא קל, ואנחנו עומדים בפני ניסיון לא כל כך פשוט. אנשים נפגעים, ישנם רבים מאוד שנפגעו מכך כלכלית, ויש שנפגעים חברתית ונפשית על ידי המעצרים. אבל בסך הכל עלינו לזכור שאנחנו עם התורה ואנחנו מחזיקים את העולם. וזה לא דברי מליצה כשאומרים שאנחנו שומרים על ארץ ישראל. זוהי אמת לאמיתו. בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן העולם מתקיים. חז"ל אמרו זאת, וכולנו מאמינים באמונה שלימה שכל דבריהם תורת אמת, ואין בכך הגזמה אפילו כחוט השערה.

ולכן אין שום סיבה להיות מוטרד ומודאג מן העתיד, כי בסופו של דבר כל האנשים האלה יעברו מן העולם, ואנחנו נמשיך לשרוד. התורה תמשיך לשרוד. היהדות הנאמנה תמשיך לפרוח ולצמוח, ואילו כל אותם הגורמים המתנכלים לנו יחלפו מן העולם. דור הולך ודור בא, והתורה נשארת חיה וקיימת, כי היא דבר נצחי, והנצחיות תנצח. בחסדי ה' אנחנו רואים כיצד הציבור החרדי משגשג ופורח, והיאך שגדלים וצומחים תלמידי חכמים, והולכים ונבנים בתים של יהודים יראים ושלמים, חסידים ואנשי מעשה.

אנחנו מחזיקים בתורה, והתורה מחזיקה אותנו, ו"קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא", ולכן איננו צריכים להתעסק ב"מה יהיה". הקב"ה רוצה לראות איך אנחנו עוברים את זה, כמה אמונה יש לנו, כמה ביטחון יש לנו, כמה שמחה יש לנו, כיצד אנחנו עוברים את הקושי ויודעים שהוא רק ניסיון. ובעזרת ה' נעבור את זה בהצלחה.

כך זה בגלות, לפעמים יש ימים טובים, ולפעמים יש ימים פחות טובים, ואם כי תמיד צריך להתפלל שהקב"ה יעשה לנו ימים יותר טובים, אבל אנחנו מאמינים שגם בימים הפחות טובים, גנוז בהם טובה וחסד, וכפי שרמזו צדיקים בברכת "הגומל חסדים טובים לעמו ישראל". כל תמיד יש חסדים, כל הזמן אנחנו מוקפים בחסדים, אלא שלפעמים יש חסדים שאנו רואים אותם בעינים, ולעומת זאת יש זמנים שלא כל כך רואים את החסדים, ובקשתנו היא שתמיד יהיו החסדים "טובים", ונזכה לראות את הטוב והחסד בעינים שלנו.

לאחר הדברים המאלפים והמחזקים, אנו מבקשים מהרב ולצר שליט"א, לשמוע מעט מזכרונותיו מתוקף תפקידו הרם כמזכיר ה'מועצת', על הקשר המיוחד שלו עמהם.

לתפקידי כמזכיר 'מועצת גדולי התורה', מוניתי בתקופת הנהגתו של הרבי ה'נחלת דן' זיע"א. פעמים רבות זכיתי להיכנס למעונו והתקבלתי אצלו במאור פנים ובשמחה. מלבד היותו אדם גדול מאוד, ראו עליו חכמה מיוחדת במינה. הוא היה חכם הרזים במלוא מובן המילה. בכל עניין ובכל דבר שהיה בכלל ישראל, ובכל פעם שהתעורר דיון ב'מועצת גדולי התורה', הביע הרבי את דעתו הקדושה בחכמה ובתבונה מאין כמותה. הוא היה מקיף את הבעיה מכל הצדדים, ואומר את דעתו הצלולה והברורה. הוא ידע את הדרך ש'אגודת ישראל' צריכה ללכת, ותמיד סמך ידו על כל מיני דברים שנעשו ב'אגודת ישראל'. הוא הכיר היטב את ההיסטוריה של 'אגודת ישראל', שכן מאז ומתמיד הקשר של 'אגודת ישראלי עם מודז'יץ היה קשר מיוחד במינו. וכאשר נסתלק לגנזי מרומים, חסרונו הורגש מאוד ב'מועצת גדולי התורה'.

את מקומו ממלא בנו ממשיך דרכו, כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, שאני זוכה ליחסים מאוד טובים וקרובים עמו, ותמיד דלתו פתוחה לפני על כל עניין בכלל ישראל וב'אגודת ישראל'. הרבי שליט"א ממשיך את דרכו של אביו, כאגודאי אמיתי שרוצה את האחדות בכלל ישראל, ותמיד מסתכל כיצד אפשר לאחד את כלל ישראל ולחבר את כל הקצוות יחד. זוהי המגמה שלו וזה הציר שלו, זה הייעוד שלו וזאת המטרה שלו. בכל בעיה הוא נכנס לעומק של העניין ומנסה לראות מה ניתן לעשות.

הרב ולצר מוסיף ואומר: "מודז'יץ זה אגודת ישראל, ואגודת ישראל זה מודז'יץ, חד הם".

ולסיום הוא מעיד: במשך השנים נפלה בזכות בחלקי להיכנס למעונם של אדמו"רים וצדיקים, ויכולני להעיד כי בכל פעם שנכנסתי אל הרבי ה'נחלת דן', חשתי יראת הכבוד, ואת אווירת הקדושה האופפת את כל הבאים במחיצתו. הרבי זיע"א היה צדיק נפלא מאוד. קשה לתאר את התפילה שלו ואת עבודת השירה המרוממת. בכל פעם שנכנסתי אליו הוא היה מקבל אותי בחביבות, ותמיד היה אומר לי שאוכל לבוא אליו בכל פעם שארצה. ראיתי את הרצינות שלו ואיך שהוא מתייחס לכל בעיה באשר היא. הוא התייחס לכל דבר בכובד ראש, ואפילו לדבר הקטן ביותר.

וגם אצל הרבי שליט"א אני מרגיש היאך שהוא ממשיך את דרך אבותיו בגדלות נפלאה, וכיצד הוא מרים את קרנה של חסידות מודז'יץ ההולכת ופורחת בלעה"ר. ב"ה ראינו היאך שהוקם ונבנה בית המדרש החדש, ועוד אנשים באים ומתקרבים לתורה ולעבודת ה'. יעזור הקב"ה שיאריך הרבי שליט"א ימיו ושנותיו, ויאריך ימים על כסא ממלכתו עד ביאת משיח צדקנו בב"א.

More in this printout

View the whole printout