Skip to content
בשבילי דשא

קול שמחה השלם

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו

הרב משה דוד בוק

הפלגות עצומות במאמרי חז"ל בגודל השמחה

כל המעיין בגמ' סוכה פרק החליל, משתומם איך יצאו חז"ל מגדרם בכל מקום, בהפלגות עצומות היאך היתה נראית שמחת בית השואבה. בראשונה מה שאמרו במתני' {נ"א ע"א 'מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו', וכן אמרו 'והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר', וביותר יפלא חשבון השעות הרבות שהעבירו בשמחה זו, עד הקרבת תמיד של בין הערבים עד למחרת לעת הקרבת תמיד של שחר, שזהו בעצם רובו של יום, היו עסוקים בשמחת בית השואבה, וכך בכל ימי המועד.

ואין הדבר אומר אלא דרשני, מה ראו לשמחה עצומה כזו, מה נשתנית מצות ניסוך המים מכל מצות האמורות בתורה, שלא מצינו דוגמת שמחה זו ולא כעין זו, אף לא במצוה עוברת כלולב ושתי הלחם וכיו"ב. ולא עוד אלא שאין השמחה נקראת על עיקר המצוה שהיא הניסוך, אלא על שם ההכנה למצוה בשאיבת המים גרידא 'בית השואבה', והוא פלא.

עוד יש לתמוה במה שאמרו ז"ל {שם נ"ה ע"ב דשבעים פרי החג הינם כנגד שבעים אומות העולם, ופירש רש"י 'לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם לפי שנידונין בחג על המים'. והלא ידועים דברי קדשו של האריז"ל {שער הכוונות דרושי חג הסוכות דרוש ד'} המובאים בכל הספרים הקדושים, אשר על יו"ט סוכות נאמר 'וימינו תחבקני', דדייקא אחר שהמלכנו להקב"ה מחדש בראש השנה, ואחר מחילת עוונותינו וטהרתינו ביום הכיפורים, או אז נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בינינו, והיא הסוכה שדינה בשתי דפנות כהלכתן ושלישית אפילו טפח, הרומזים לדוגמת ב' חלקי היד עם כף היד, והיא מקפת את האיש ישראל היושב בה כחיבוק ממש כביכול, עד כאן תוכן דבריו הק'. ואם כן בוקעת ועולה פליאה נשגבה,

מה ענין אומות העולם לחיבוק ויחוד זה, שמחה גדולה מזו.

ובזה יומתק למה נקרא שמה על שם השואבה ולא על שם עיקר המצוה שהיא הניסוך, שאין השמחה כלל על זמן הקירבה עצמו אלא דייקא על יקרת ההתרוממות מתוך החושך, והיא ניכרת ביותר בשאיבה מלמטה למעלה. ואולי זהו גם ענין ריבוי האור שמצינו בשמחת בית השואבה, כמו שאמרו במשנה שם 'לא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה', וכן מצינו שם 'חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין באבוקות של אור', כיון דכל ענין השמחה היה יתרון האור שניכר מתוך החושך. ניסוך המים עליה למים התחתונים בשנה יעלו גם הם על גבי המזבח נסך לה' בשבעת ימי הסוכות.

על פי זה ביאר ב'שפתי צדיק' {מאמרי סוכות אות ה'} באופן נפלא ענין השמחה בשמחת בית השואבה, כי בעת העליה, והיו בוכים 'אנן בעינן למיהוי קמי מלכא', הבטיחם הקב"ה לפייסם, אשר אחת ממוצא הדברים יתבאר כמין חומר ענין פרי החג, כיון שענינם של אומות העולם הוא שניבדל מהם להיות לחלקו ית', דתכלית מציאות הרע הוא שנכיר במאיסותו ונבחר בטוב, אם כן ביו"ט זה לגודל השמחה והקירבה שאחר געגועי הריחוק, משיגים מעלת היותנו למטה ומרחוק, דדייקא עי"ז בא כ"כ נחת רוח למעלה, על דרך מאמר הכתוב {שיר השירים ב' י"ג} 'כיתרון האור מן החושך', שאנו מכירים במעלת החושך והקליפות, משם דייקא יניקת וחיות האומות, ואנו מקריבין לכפר עליהם והשפיע להם גשמים וחיות, כדי שנוכל להמשיך ולאכפיא לסטרא אחרא לעשות נחת רוח לפניו. דאין יתרון האור ניכר אלא מתוך שיש לפניו חושך {מלבי"ם}. דאין תענוג למעלה יותר מזה. ולכן אז היא שלימות השמחה ששמחים עם כל המצבים, דאין זו כלל ירידה אלא הכל שתתרומם יותר העליה. וכל זה ענינו של חג הסוכות, שבו ניסוך המים ושבעים פרי החג. אבל שמיני עצרת עליו אמרו בגמ' {שם נ"ה ע"ב} 'פר אחד כנגד אומה יחידה', ואז היא השמחה בירידה כי היא לצורך העליה ולפי דבריו המאירים נמצינו למדים שמחה עצומה זו על שום מה, דכל שמחה של מצוה היא על עצם קיום המצוה והדביקות שבשעת עשיתה, אבל שמחה זו אינה על עצם הניסוך אלא אדרבה על כל ישיבתנו בחושך כל הימים מבלי לאור באור החיים, כי דוקא על ידה אנו זוכים לענג ולשמח לפניו יותר ואין שמחה גדולה מזו, דכל היפך השמחה בא מחסרון והשלמת החסרון היא השמחה {נתיבות עולם למהר"ל נתיב התורה פרק ד' ד"ה ובכיצד}, ואין חסרון יותר ממעשי העולם הזה והבליו, ולכן כשמשיגים תכלית ענינו ורום מעלתו נשלם החסרון וממילא אין שמחה

ענין שמיני עצרת וההקפות

והנ"ל יובן להפליא דהספר תורה הוא עצם הקדושה כידוע, ולכן בסוכות כשאנו שמחים בעצם הריחוק, אין אנו מתקרבים כ"כ אלא מקיפים סביב לו, אבל בשמיני עצרת שאנו שמחים בהקירוב והיחוד, אז אדרבה אנו מחבקין ומנשקין את התורה שזהו עיקר השמחה.

More in this printout

View the whole printout