התורה מרוממת האדם, מלבד ההנאה בלימודה
בפייט ליו"ט שני של סוכות (חזרת הש"ץ שחרית) אומרים 'בל תהי מצות סכה בעיניך קלה, כי על דרך מוסר ועבודה ניתן להסביר בדרך הנוגעת לנו במיוחד ביום זה - יום כנגד כל מצות דת חקותיה שקולה'. ותמוה, מנין למד הפייטן לומר דמצות סוכה שקולה הושענא רבא ואושפיזא דדוד מחד, וערב שמיני עצרת ושמחת תורה מאידך, כנגד כל המצות, ובחז"ל איתא כן על כמה מצות אחרות [מילה (נדרים לב.), צדקה (ב"בט.), כאשר אנו מכינים עצמנו לפזז ולכרכר בכל עוז לכבוד התורה הקדושה. ציצית (שבועות כט.), עבודה זרה (הוריות ח.), שבת (ירושלמי ברכות א, ה)], ולא במצות סוכה. בכתוב נאמר 'בכתף ישאו', כאילו הלויים הם הנושאים את הארון והלוחות, וכתב המפרש, דמקורו של הפייטן הוא מדברי הגמרא (ע"ז ג.) שלעתיד לבוא כשיראו אולם אמרו חז"ל (סוטה לה.) שלאמתו של דבר, הארון הוא שהיה נושא את אומות העולם שהקב"ה משלם שכר לישראל, יטענו שאם היה הקב"ה כופה עליהם הר עול תורה להגות בה ביום ובלילה ולקיים את כולה, בתחילה העול הוא קשה, 'כל כגיגית היו אף הם מקבלים את התורה ושומרים מצותיה, לפיכך הם מבקשים 'תנה לנו ההתחלות קשות', ובהמשך, האדם מתחיל לחוש את מתיקות התורה, ודברי מראש ונעשנה'. והקב"ה ישיב להם, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה וכו'. התורה נעשים עבורו כ'זמירות' נעימות וערבות לאוזן. ועלול האדם לחשוב מכך שנבחרה מצות סוכה, למד הפייטן שהיא שקולה ככל המצות, ולכן אם היו אומות שבכך הגיע אל תכליתו וייעודו, הוא קשור אל התורה ואוהב אותה, ולזה למדונו העולם מקיימים אותה כראוי, היה נחשב להם כאילו קיימו כל מצות התורה. חז"ל שעדיין אין בכך די, הארון נושא את נושאיו, התורה ניתנה לנו כדי שתישא בביאור הטעם דמצות סוכה שקולה ככל המצות, יש לבאר על פי דברי חז"ל (ערכין לב:) על תרומם ותגביה את נושאיה טפח וטפחיים מעל הקרקע החומרית והגשמית, הנאמר בכתוב (נחמיה ח, יז) שבני ישראל תכלית עסק התורה לא עשו סוכות מימי יהושע בן נון עד ימי איננה ההשתעשעות עזרא, ומפרשת הגמרא, שבוודאי בכל באמריה בלבד, אמנם הזמן הזה קיימו מצות סוכה, אלא כוונת השמחה וההנאה הכתוב היא שבימי עזרא ביטלו אנשי הצרופה שיש לאדם כנסת הגדולה את יצרא דעבודה זרה, מדברי תורה, חשיבותם והגינה זכות זו עליהם כמו סוכה, ואת זה גדולה לאין ערוך, והם לא עשו מימות יהושע בן נון, עיי"ש. התבלין היחיד נגד מכלל הדברים אתה למד שמצות סוכה התגברות היצר, אולם מגינה על היושב בה, מפני יצרא דע"ז, קבלת עול תורה באמת שלפיכך נקט הכתוב שביטול יצרא היא כאשר האדם מוסר דע"ז הגין על דורו של עזרא 'כמו סוכה', ומשעבד את עצמו ואין הכוונה רק לעבודה זרה כפשוטה לתורה שתשנה אותו ותעדן אותו בכל הליכותיו ודרכיו, גם כאשר איננו עוסק אלא לכל אביזריה, כל הרהור ומחשבה בה בפועל. שאינו עולה בקנה אחד עם האמונה ודוד המלך שקרא לדברי תורה 'זמירות', נתכוין לטובה ולבטא מתיקותם הפשוטה והתמימה, הסוכה הנפלאה של דברי התורה, לעודד את העם לעסוק בה, ואמנם יתפרש כך השלימה מגינה מפניהם, שהיא 'צילא דמהימנותא' - היושב בה חוסה בצל האמונה בשלימות. הכתוב 'בכתף ישאו', מלשון 'שאו זמרה', ללמוד תורה במתיקות וערבות, מיט והנה בעבודה זרה מפורש בחז"ל (הוריות ח.) שהיא שקולה ככל המצות, וכן אמרו (קידושין א'גישמאק. אך בד בבד היה עליו להדגיש באזניהם גם את הפירוש השני של מ.) שכל הכופר בה, כמודה בכל התורה כולה, ומהאי טעמא יתן הקב"ה לאומות העולם 'בכתף ישאו', הארון נושא את נושאיו, שהגישמאק איננו התכלית, המטרה היא את מצות סוכה כניסיון על כל המצות, כי אם יצליחו להיגמל מיצרא דע"ז ולבטל עצמם ההתרוממות וההתקרבות אל הקב"ה שאדם זוכה לה ע"י עסק התורה. דוד אל האמונה השלימה בהשי"ת, ייחשב להם כאילו הודו בכל המצות, ושפיר אמר הפייטן המלך עצמו בוודאי ידע וזכר זאת, אך היה מוטל עליו לחדד זאת גם באזני העם. על מצות סוכה כי כנגד כל מצות דת חקותיה שקולה. כתיקון על כך, סיבבו מהשמים שישכח לגמרי את דין 'בכתף ישאו' וירכיב את הארון על עגלת בקר, כשתוך כדי הליכה היה ניכר שאף הבקר אינם מסוגלים לשאת את כובדו של הארון, ולעיני בשר היה נדמה כמט ליפול, ועונשו של עוזא הזכיר לכל ישראל מה שנשכח קצת מהם, שה'ארון נושא את נושאיו' תפקידנו איננו לשאת את התורה בלבד, אלא לתת לה לשאת ולרומם אותנו ולהפוך אותנו לאדם אחר לגמרי, יהודי של תורה. (ליל הושענא רבא תשפ"ג)
השמחה – על התחלת לימוד התורה
איתא (קוה"ר א א) דמהפסוק (מלכים א' ג טו) וה' נתן חכמה לשלמה וגו' ויעש משתה לכל עבדיו, למדים דעושים סעודה לגמרה של תורה, ע"כ. וצ"ב, דהרי לא סיימו שם את התורה, אלא רק דקיבל שלמה המלך חכמה, ועכשיו מתחיל ללמוד, ואיך למדו משם לעשות סעודה לגומרה של תורה. ויש לומר, דהנה עיקר השמחה בשמחת תורה אינה על שסיימו ללמוד, אלא דעכשיו מתחילים ללמוד. לפי זה אפשר ללמוד משלמה המלך לעשות סעודה לגמרה של תורה, והיינו על שמתחילים עכשיו מחדש, כשם ששלמה המלך עשה סעודה על התחלת הלימוד. (שמחת תורה תשע"ח)