Skip to content
בשבילי דשא

דבר הישיבה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

חודש זה אשר אנו מסובבים במצוות למשך עשרים ואחד יום החל ממצוות תקיעת שופר וצום יום יוה"כ סוכה ד' מינים הושענא ובקרבנות החג אנו מלאים וגדושים במצוות שלכל מצווה שיש הלכות בשיעורים בטפחים באמות בכזית בכותבת וכו'

והנה לנו יום חג האחרון שמיני עצרת המדרש מסביר טעמו של יום זה והוא בדברי רש"י הק' (במדבר כט לה) שהקב"ה אומר לאחר הקרבת כל פרי החג לעשות סעודה קטנה כדי שאהנה מכם

וצ"ל שאין כאן שום מצוה לחג הזה וכן אין שום שיעור לגודל של הסעודה קטנה

ונקדים לבאר עפ"י המעשה שהיה אצל הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע ד' שנה אחת שלא היה בנמצא אתרוג בכל העיר ובערב החג עבר שם סוחר אחד והיה לו באמתחתו אתרוג כדי להגיע לביתו לחג, ונכנס כדי לקבל ברכתו של הצדיק, וכששמעו התלמידים שיש בידו אתרוג, דברו על ליבו שיישאר בחג אצל רבם, ולא הואילו כל ההפצרות, עד שהרבי בעצמו הבטיח לו שיהיה עמו במחיצתו בגן עדן, לאחר כששמע הבטחה זו והחליט להישאר לחג במחיצת הצדיק.

בליל התקדש חג הורה הרבי לכל חסידיו שלא להכניס האורח הסוחר לשום סוכה וכך הווה שהאורח ניסה את מזלו להתארח אצל אחד מבני העיר, ולא צלח בידו עד שהתברר לו שזה הוראה מפורשת מהרבי.

ולכן פנה לסוכתו של הרבי בטענה שהוא זה שהביא את האתרוג, ומדוע נעשה לו כזה עוולה, אמר לו הרבי 'אם תוותר על ההבטחה תוכל להיכנס לסוכה' כמובן שהיהודי הסוחר התחיל לבכות ולקונן על זה שלא מספיק שעזב את משפחתו עבור הרבי, כדי לזכותו במצוות האתרוג, וכעת מפסיד גם את חלקו בגן עדן במחיצת הרבי.

לאחר הרבה מחשבות והרהורים אמר לרבי שמוותר על הגן עדן עם הרבי העיקר שיוכל לקיים מצוות סוכה בהידור רב, ואכן הרבי הכניסו בשמחה והסוחר עשה קידוש וברכת לישב בסוכה, לאחמ"כ אמר לו הרבי שכעת לאחר שוויתר על ההבטחה של עמו במחצתו בגן עדן, בשביל מצוות סוכה, הוא כבר ראוי לישב עם הרבי במחיצתו בגן עדן.

והסביר הצדיק את פשר המעשה. קודם הוויתור לא היה ראוי לישב עם הצדיק אדרבא הסוחר היה רחוק מאד מלזכות לישב עם הרבי, והרבי רצה לקרבו שכן יוכל לישב עמו לכן נתן נסיון לבודקו עד כמה יש בו את הנקודה הפנימית לוותר על גן עדן בשביל מצווה דאורייתא וברגע שגילה את מסירות נפשו, הוא כבר ראוי לישב עימו במחיצתו בגן עדן.

ועפי"ז נבוא לבאר, בחודש זה שאנו עסוקים כל העת במצוות ובמעשים טובים אבל כדי להמשיך את זה לכל השנה ולכל החיים אנחנו צריכים להגיע לנקודה הקטנה שבתוכנו וגם שם להדליק ולברר ולהבין גם שם נהיה נאמנים ודבקים בד' יתברך שזה הנקודה הקטנה השוכנת עמוק עמוק אצל כל יהודי.

ולכן נתן לנו ד' יתברך את יום שמיני עצרת יום שאין בו מצוה כל שהוא, יום ללא שיעורים כלל, יום של סעודה קטנה ממש לא משנה הגודל כלל, יום שכל אחד מחפש בעצמו את הקטנה שבו, ומעוררו באהבה עזה לקב"ה, ומקבל בנאמנות את הקשר הנצחי שיש לכל יהודי ומבררו ומחדשו למשך כל השנה הבעל"ט.

וברגע שנהיה בתוך ימי החורף והקיץ ביום יג' כסלו, כג' טבת, ח' תמוז, ולא יהיה סביבנו מצבים מיוחדים, והבחור הנלבב הלן בעומקו של תורה, ישב רכון על הגמרא ויחפש קצת התחדשות וחיזוק לתדלק את עצמו, ויזכר בריקודי הדבקות עם הס"ת, כמה היה גבוה והתעסק עם הסעודה קטנה, עם הקשר האישי שלו עם הבורא, ואז יבין כמה הנקודה קטנה אין לה גבולות ושיעורים, ובכל מצב ובכל מקום שנמצא, יתחזק ויתרומם בהתחדשות לעבודת ד' יתברך.

ובו ביום שבזוה"ק הק' נקרא יום היחוד ששמחים לבד עם הקב"ה ומסיימים את התורה. יום שבו מתקשרים בקשר אישי של קודשא בריך ואורייתא וישראל חד הוא כל אחד יידבק בנקודת הקשר שלו עם אבינו מלכנו שממנה לא נזוז ונזיע בכל מצב שהוא למשך כל השנה והחיים גמר חתימה טוב אגוט קוויטל.

More in this printout

View the whole printout