הרה"ח יהודה ויצמן שליט"א
מפורסמת לטובה היתה סוכת בית המדרש דאנשי ק"ק קונסקוואליה, שכן היא שכנה מזה שלושים שנה על מדרכה רחבה בצמוד לפתח ביהמ"ד, ולא רק מתפלליה נהנו ממנה אלא גם העוברים ושבים שהציצו ומיד חשו עצמם אושפיזין רצויים. כך התנהלו הדברים שנים רבות, עד שנהיו גם אנשי ק"ק פולאווי קרובים לרשות (תמורת בחירתם במועמד הנכון כמובן) וזכו בהקצאה שנתפרה במיוחד למידותיהם, ובעמל רב הקימו בית מדרש משלהם באותו הרחוב בסמוך ונראה לביהמ"ד דק"ק דקונסקוואליה.
עם התקרב ימי הסוכות איוותה נפשם של אנשי ק"ק פולאווי להקים סוכה, ולא מצאו מקום ראוי ואפשרי לשימוש כי אם את השטח בו השתמשו מזה שנים רבות אנשי ק"ק קונסקוואליה, ויהי אך החלו בהעמדת הקורות ויקהלו עליהם אנשי ק"ק קונסקוואליה וטענתם בפיהם "שלנו המקום ואנו מחזיקים בו מזה שנות דור ולא עוד אלא שנהנים מסוכתנו גם העוברים ושבים".
ונשאלה השאלה – האם בניית סוכה מותרת ברשות הרבים? האם יש חזקה לסוכה ברה"ר? האם בכלל תועיל חזקה בשטח ציבורי? האם העירייה מרשה זאת? ואפילו א"כ – מי יימר שבידה להרשות? ובכלל האם בני רשות הרבים מחזיקים זה על זה? ואולי בכלל אין לבנות סוכה על מדרכה? ואולי אין חזקה לשימוש שכל הולדתו באיסור? והאם יש לחלק בין סוכה המפריעה את המעבר לשאינה כזו? ואם הקימו את הסוכה ואי מי ניזוק ממנה האם בוני הסוכה חייבים? ועוד פרטים רבים שיקשה לסכמם במסגרת זו כמו דיני הרעשה והיזק לרבים וליחיד.
א. בגמרא סוכה [לולב הגזול ל"א.] נחלקו בדין המסכך ברשות הרבים רבי אליעזר הפוסל עם חכמים המכשירים. ובתוספתא [ב"ק פ"ו הל' י"ג] אמרו שיש לאדם רשות לסכך על פתח חנותו ברשות הרבים, אלא שאין רשות זו פוטרתו מנזקים ואם הזיק או ניזוק מי מההולכים ע"י הסוכה חייב בעל הסוכה לשלם. ובירושלמי אסרו בסוכה העשויה ברה"ר, ופליגי הראשונים אי הוי האיסור לכתחילה [או"ז ח"ב סי' ש"ב הביאו גם בהגהות אשר"י סוכה פ"ב סי' ט"ז] או אפילו בדיעבד [ראבי"ה סי' תרנ"א והביאו בהגמי"י הל' סוכה פ"ה סק"ח. אמנם הב"ח בסוף סי' תרל"ז ביאר דהראבי"ה התיר בדיעבד], והגר"א [או"ח תרל"ז סק"ה] נקיט בפשיטות בדעת הירושלמי דפסל, אמנם כתב דלא קיי"ל כן אלא כבבלי המכשיר וכשיטת חכמים.
ב. והרמב"ם [פ"ה הל' כ"ה מסוכה] כתב דהעושה סוכה ברה"ר הרי זו כשירה. ויש שדייקו מדבריו שכתב כאן 'כשירה' ואילו גבי סוכה גזולה כתב 'יצא' שדעתו להכשיר אף לכתחילה. ובשו"ע לא הזכיר דין זה כלל. ומכח דברי האו"ז אלו [והביאם בד"מ] פסק הרמ"א [או"ח תרל"ז סעיף ג'] "לא יעשה סוכה לכתחילה בקרקע של חבירו וכן בקרקע שהיא של רבים, מיהו בדיעבד יוצא" והיינו שאין הדבר לכתחילה.
אמנם המג"א [שם סק"ג] החמיר ואסר לעשות סוכה ברשות הרבים, וכתב דאפילו אין לברך על סוכה הבנויה ברשות הרבים והמברך הוי ברכה לבטלה [והיינו דאינו מקיים את המצוה וחובת הישיבה בסוכה]. אלא המעיין במג"א יראה שעיקר טעמו הוא מפני הגויים שהינם חלק מבני רה"ר ולו היו כל בבני רה"ר ישראליים יש להתיר כי הם מוחלים לעושי הסוכות. וראה בפרי מגדים [א"א סק"ג] שהביא דעת אליה רבא כיון שקרקע אינה נגזלת אין זו מצוה הבאה בעבירה, ולכן יכול גם לברך על סוכה זו, ובעצמו מסיק הפרמ"ג דמי שנזהר תבא עליו ברכה.
ג. ובעל חוות יאיר [מקור חיים על או"ח] תמה מאוד שהרי המג"א בעצמו בפירושו על התוספתא הנ"ל התיר בניית סוכה ברה"ר כי לב בי"ד מתנה עליהם, וחילק בין אם בונים את הסוכה בצמוד לבית או פתח החנות שאין בזה הפרעה גדולה והוי כדין צידי רה"ר דמותר, ובין ברה"ר גמורה בה מעבר לרבים שאסור לבנותה שם. וכעין חילוק זה כתב גם בשואל ומשיב [קכ"ח הביאו במשנ"ב כאן סק"י], וראה לגר"ש קלוגר בחכמת שלמה שהאריך בדבר. ואמת שהיה מקום פשוט לחלק בין היות הסוכה ברה"ר של ישראליים וכגון בארץ ישראל בה יועיל תנאי בי"ד ובין היותה ברחובות הגויים שהם אינם מסכימים לבניית הסוכה ואפילו בהפרעה מועטת, וגם לא יועיל תנאי בי"ד. שוב מצאתי כעי"ז בהגהות החת"ס לאו"ח.
ד. ובמחצית השקל [או"ח שם] ציין כמה סיבות להיתר, ועיקרם הדין המבואר בחו"מ [סימן תי"ז] בענין בורות וחללים תחת רה"ר, שהתיר הרמ"א כי כך נהגו וגם כי רחוב העיר שייך למושלים ומועילה רשותם [וכתב במחצה"ש שהטעם השני שייך גם בסוכה, ונראה דהוא אפילו בעיר של גויים], ועוד מדברי הסמ