Skip to content
קשר איתן - וויז'ניץ

בצילא דקוב"ה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הקול קול ויזניץ

כבוד ראש הישיבה שליט"א, כבוד הרבנים הגאונים הצדיקים, וכל המתאספים, זקנים ונערים.

יש מי שמתנדב לעלות לשמים לכמה דקות ולחזור לספר מה קורה שם? שכן, בטוחני שיש רעש גדול בשמים. הרי הם-המה דברי ה'תפארת שלמה' על מגילת אסתר, על הפסוק "אל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום", שלא יאכלו כזית מצה ולא ישתו ארבע כוסות, כדי שייווצר רעש בשמים. ובכן, א ויזניצע תפילה, בנעימות והשתפכות הנפש הויזניצאית, שבוקעת מתוך בית המדרש של גור, יוצרת רעש בשמים ובוודאי מבטלת את כל הגזירות. איננו יכולים להעלות על דעתנו מה שמתחולל במתיבתא דרקיעא שמשתעשעים מ'בלבול' שכזה, "ישמח הר ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך ד'", "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים".

מוטל עלינו איפה, לצמצם את המחשבות ולנצל כל דקה וכל רגע. הרה"ק מבעלזא זכרונו לברכה נהג לומר לגבאיו: 'כשאתם משמשים אותי ואני קורא לכם, תזדרזו, כי אצלי דקה היא כמו שנה'. וכידוע, רבנו שליט"א דבוק מאוד בתורתו של הבעלזער רב. הערב הזה כאן, כל דקה היא שנה, אי אפשר לזלזל באף שנייה מהערב הזה, שלא נהיה נכללים ח"ו במצב של 'מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה'. "אמר רב יוסף אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא". רבותי, אחים יקרים, אי לאו האי יומא, כמה יוסף'לעך היו מסתובבים בשוק ולא בהיכלי התורה? כמה אנשים היו בשוק לולא הערב הזה ותוצאותיו שיהיו בע"ה.

בושת תכסה פנינו

כשיוסף נולד אמרה רחל "אסף אלקים את חרפתי", מדוע? רש"י מביא מהמדרש, עד אותו יום כשנשבר כלי בבית מה היו אומרים, מי שבר את הכלי הזה? רחל. מי אכל את התאנים הללו? רחל. אסף אלקים חרפתי, מהיום והלאה יתלו זאת ביוסף. אתם יכולים להסביר לי את זה? אתם באמת חושבים שרחל אמנו היתה סוג של סבתא כזו שנופלים לה צלחות מהידיים? שהיא החזיקה צלחת והיא החליקה לה, וכולם צעקו רחל, את לא יכולה להיזהר? ואם היו חסרות תאנים במקרר, רחל היתה זו שאכלה אותן? האם אנחנו יכולים לדמיין כך את רחל, שעמדה כל הזמן ליד המקרר ואכלה תאנים? האם יעלה על הדעת? הפשט חייב להיות אחרת. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו איך זה נראה כששני האחים, שמעון ולוי, התווכחו בלימוד. עפו שם צלחות, זו היתה ריתחא דאורייתא. לרב מטשעבין היה חבר שלא הסכים איתו בעניינים מסוימים, אך הרב העריך אותו מאוד כגדול בתורה. כשהוא היה לומד עם הרב מטשעבין, הוא היה מתלהב כל כך עד שהיה מכה את הרב מרוב התרגשות. היו שם ממש מכות. הרב מטשעבין ביקש מתלמיד לשבת לידו כדי שיספוג חלק מהמכות. כך היה כששמעון ולוי למדו, עפו צלחות. מי שבר כלי זה? שמעון ולוי התווכחו על הקצות. מי אכל תאנים אלו? מה פירוש? יששכר הלך ללמוד ולקח איתו תאנים לכל הלילה, כדי שיהיה לו כוח להתמיד עד הסוף. רחל אמנו שואלת את עצמה ריבונו של עולם, איפה אני בעולם הזה? מתי כבר יוכלו לומר על ילד שלי שהוא שבר צלחת מרוב לימוד? מתי יגידו על ילד שלי שהוא אכל את התאנים כי הוא הלך ללמוד בהתמדה? אסף אלקים את חרפתי. מהיום הילדים שלי הם שותפים. מי שבר כלי זה? יוסף. הוא התפלפל בלימוד עם בנימין ועפו צלחות. הוא נכנס לבית המדרש ואכל שם את התאנים כדי שיהיה לו כוח ללמוד.

באף שנייה מהערב הזה, שלא נהיה נכללים ח"ו במצב של חושך השורר בימינו, מציע משה רעיא מהימנא של דורנו - הרבי שליט"א, ליצור מצב של 'מקדישי שמך', לכבד את התורה במקום שבו, לא עלינו, נוצר זלזול בתורה, לכבד את התורה במסירות נפש.

גם כיום צריך לקרוא בקול גדול שאנו ממתינים ליום שיהיה "אסף אלקים את חרפתי". הבושה בארצנו הקדושה גדולה עד מאוד, במקום שיבינו שבזכות לומדי התורה קיימת כיפת ברזל רוחנית, ובזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן מצליחים להגיע לאיראן ולזרוע שם חורבן, מזלזלים בכבוד התורה. ועל כך 'רחל מבכה על בניה' – ריבונו של עולם, הסר את החרפה הזו, שיבינו מה באמת קורה כאן.

נקודת קידוש השם

רש"י אומר על מכת חושך למה הביא עליהם חושך? כי אז היה מצב של "ולבני ישראל היה אור במושבותם", וכשבני ישראל הלכו לשאול כלי כסף וכלי זהב, המצרים טענו שאין להם. אמרו להם היהודים: אתה אומר שאין לך? הרי ראיתי בעצמי במגירה שלך, בארון שלך, ראיתי שיש לך כלי כסף וזהב. אמרו המצרים, ראית? אם כך, אני נותן לך.

נסביר זאת באמצעות משל, אדם בשם ראובן הלך לשמעון וביקש הלוואה של חמש מאות דולר. שמעון אמר: אין לי. ראובן הלך עם שמעון למקווה, ובזמן ששמעון היה במקלחת, הציץ ראובן בכיס המכנס שלו וספר שם עשרת אלפים דולר. כשהם יצאו מהמקווה, אמר לו ראובן, אתה אומר שאין לך כסף בכיס? אני בעצמי ספרתי שם עשרת אלפים דולר. שמעון עונה, אה, אם ראית זה ענין אחר, אז כמה אתה צריך? חמש מאות? הנה, קח חמש מאות. וכי כך בן אדם עונה? אדם נורמלי היה מגיב, הסתכלת לי בכיסים במקווה? תסתכל עליי טוב, כי יותר לא תראה אותי לעולם.

אלא מאי, זהו פירושו של דבר. רש"י שואל דווקא במכת חושך למה הביא עליהם חושך? למה בשאר המכות רש"י לא שואל את השאלה הזו? התשובה היא שכל המכות באו ללמד משהו, מציאות השם, השגחת השם, ייחוד השם. הנה האש והעצים! שיהיה בחינת 'וידעו מצרים'. ועתה, במכת חושך, אחר שהבינו את מציאות השי"ת, הגיעה השעה שהמצרים יבינו מה זה יהודי.

במכת חושך היה מצב של "לא קמו איש מתחתיו ולא ראו איש את אחיו". והיהודים נכנסו לבתי המצרים ובדקו את כל מה שקורה שם. אחר כך באו היהודים למצרים וביקשו לשאול כלים שונים. המצרי שאל מניין אתה יודע שיש לי? היהודי ענה: ראיתי. המצרי אמר, היית אצלי בבית בזמן מכת חושך? בזמן שלא יכולתי לזוז, ולא לקחת סכין וערפת את ראשי? השארת אותי בחיים? הרי אף מצרי לא היה אמור לשרוד את מכת חושך, ובכל זאת אף יהודי לא נגע לרעה במצרי, הם לא עשו דבר. כי משה רבנו לא ציווה לעשות זאת.

זו ההתפעלות שאחזה במצרים בזמן מכת חושך, מי הוא היהודי הזה? יש לו אפשרות לנקום באויביו, לקחת בחזרה את חפציו האישיים, זהב וכסף. והוא לא נוגע בהם – כי משה רבנו הורה לא לגעת. זהו יהודי.

לצערנו, אנו נמצאים כעת במצב של חושך, מצב שמקווים שיהפוך לאור במהרה. כשיש מצב של חושך, צריך לשאול את משה רבנו מה עושים כאן? איך מגיבים? ועל כך מציע משה רעיא מהימנא של דורנו – הרבי שליט"א, ליצור מצב של 'מקדישי שמך', לכבד את התורה במקום שבו, לא עלינו, נוצר זלזול בתורה. לכבד את התורה במסירות נפש.

ועל כן רבותיי: אי לאו האי יומא דקא גרים, אם לא נתגייס עוד הלילה ונציית לרצונו של רבנו, מי יודע כמה יוסף איכא בשוקא? "אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו". זהו רגע שבו אי אפשר לשתוק. צריך להזדעזע, צריך להתעורר: מה אני יכול לעשות למען התורה?

הנה האש והעצים!

אנחנו אומרים בכל יום בתפילה, שיצחק אומר לאביו אברהם "הנה האש והעצים ואיה השה לעולה". האם חשבתם פעם מה הפשט בפסוק הזה? מה יכול להיות קשה בו? הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. מי אמר שצריך לבוא שה? אולי צריך לבוא מנחה? אולי קטורת? אולי פר?

התשובה היא, שיצחק מסביר את עצמו. יצחק אומר, הנה האש והעצים, אני רואה את האש ואני רואה את העצים, וזה מתאים בדיוק לשה. לכן ואיה השה לעולה. עבור פר צריך יותר, ועבור מנחה צריך פחות.

רבותיי, הנה האש והעצים! רואים את האש של הרבי, איך הוא בוער ואיך הוא רותח. הנה האש והעצים, רבי שלא מסתכל על עצמו, כפי ששמענו קודם, הוא עסוק רק בכלל ישראל. הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה, רבותיי.

מה הפירוש כאן 'שה'? ה'חזקת ש'לש [אברכים]! ה'שה' הכוונה שיקחו ויחזיקו שלשה אברכים, שלשים אלף שקל בשנה. ישאל השואל: אולי הכונה החזקת שישה? אכן, אנו מוכנים שזה יהיה הנוטריקון...

רבותי, זהו השה לעולה שנקריב על האש והעצים שהביא רבנו שליט"א. הרבי עומד להיכנס מיד, תוך דקות ספורות. רבותיי, בואו נחזק אותו, בואו נשמח את ליבו, ונאמר שמאות אברכים כאן קיבלו על עצמם לכבד את התורה בשלושים אלף שקל בשנה, או בשישים אלף שקל בשנה.

א ויזניצע תפילה, בנעימות והשתפכות הנפש הויזניצאית, שבוקעת מתוך בית המדרש של גור, יוצרת רעש בשמים ובוודאי מבטלת את כל הגזירות, איננו יכולים להעלות על דעתנו כה שמתחולל בכתיבתא דרקיעא שמשתעשעים כ'בלבולי שכזה קהל מחזיקי הדת בעלזא אנטוורפן)

נפש תחת נפש

חמי עליו השלום (הג"ר יהודה גרינפלד דומ"ץ קהל מחזיקי הדת בעלזא אנטוורפן) נהג לספר תמיד סיפור. הסיפור ידוע, אך כיוון שהוא חווה זאת בעצמו, הייתה לכך משמעות אחרת. באושוויץ היה הגה"ק מווייצען, והוא היה נקרא אז הדיין מווייצען. אותו רשע ארור שאין להזכיר את שמו כאן בהיכל קדוש כזה, החליט להשמיד חמשת אלפים בחורים. ודווקא בימים שיש בהם כדי לשבור את המורל של כלל ישראל. אלפיים בראש השנה, אלפיים ביום כיפור, ואלף בשמחת תורה. ברגע האחרון ניצלו חמישים נערים שחזרו מתאי הגזים. הגיע יהודי ושאל את הדיין מווייצען, יש לי בן יחיד שגם אותו חטפו, גם אותו לקחו, מובילים אותו לתא הגזים. יש לי מטבע בכיס שאני יכול לפדות אותו בו, אני יכול לשחרר אותו, אתן אותו לשומר והוא יחזיר לי את בני היחיד. האם מותר לי לעשות זאת או לא? שאל הדיין מווייצען, מה יקרה? ענה היהודי, הוא ייקח בחור אחר. אמר הדיין אני לא יכול לומר לך, אינני יכול לפסוק בשאלה הזו. אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה אבא, יש לו בן יחיד שהוא יכול לפדות אותו, יש לו מטבע, חמי היה אומר את המטבע ולהציל את התורה בלי חשבונות מאף אחד, כאן זה לא על חשבון אף אחד. אל תעצרו את עצמכם, עכשיו זה המצב שבו צריך לצעוק כבוד התורה, למסור את הנפש למען כבוד התורה, זו השעה וזה המצב.

הצדיק הק' מראדושיץ, רבי יששכר בער בן רבי יצחק שרקדו כל הלילה בשמחת תורה, והוא היה עד לכך שסגולה להזכיר את שמו, נכנס לבית המדרש ללא כובע. שאלו אותו מה קורה כאן? ידוע שהראדושיצר בצעירותו היה עני מרוד מאוד. אמר: היה רעב כזה אצלי בבית שהרגשתי שאני גווע. חשבתי לעצמי שמי שיכול לזכות אותי בהנאה כאן, יזכה לעולם הבא. שהרי כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, הוא יזכה לעולם הבא. חשבתי לעצמי למה שאהיה לבד? למה שאוותר על העולם הבא עבור מישהו אחר? הלכתי לאופה, נתתי לו את הכובע שלי, ולקחתי פרוסת לחם עבורי ועבור בני ביתי. לכן אני מסתובב ללא כובע. רבותיי, זהו מצב שצריך לתת בו את הכובעים כדי להציל את התורה. בואו נזכה לעולם הבא, אנחנו לא יודעים מתי יזדמן לנו שוב סיפור כזה, אין לנו מושג. עכשיו זה הרגע, רבותיי: איה השה לעולה?

הירא מעבירות שבידו

ראובן מגיע אל יוסף לבור, "הילד איננו ואנה אני בא". ראובן בוכה. מדוע? הרי לא היה עמם באותו מעשה? ובפרט כפי שרש"י אומר, שהיה עסוק בשקו ובתעניתו, אם כן היה פטור מלעסוק ביוסף. מדוע היה כל כך שבור?

יסוד גדול טמון כאן, שמעו אחים יקרים, כשאח יושב בבית הסוהר לא עוסקים בשק ותענית. לא דואגים לעצמנו, אלא נכנסים לתוך האש. אחים יקרים, עלינו לצאת מהערב הזה עם כבוד שמים, שכל אחד יקבל על עצמו להחזיק לפחות שלושה אברכי כולל בשנה, שזה אומר שלושים אלף שקלים, כדי לגרום נחת רוח לרבנו ולעמוד לימין כבוד התורה. וכל המוסיף מוסיפין לו.

בפרשת השבוע כתוב "ויוספו השוטרים". ורש"י מסביר שאת המאמר הראשון אמר הכהן. לאחר מכן הכהן אמר והשוטר השמיע. ואחר כך את "מי האיש הירא ורך הלבב" רק השוטר אמר, שוטר מדבר ושוטר משמיע.

רש"י אומר, "רבי יוסי הגלילי אומר מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו. מיהו הירא ורך הלבב? ירא מעבירות שבידו". מה פירוש עבירות שבידו? לאדם יש עבירות בלב, יש עבירות במוח, אבל מתי יש לו עבירות ביד? המפרשים עומדים על כך, האם כשיוצאים למלחמה באמת ילכו היראים ורכי הלבב בגלל עבירות שבידם? מי אם כן ילך, מי שלא מפחד מהעבירות?

אלא ש'עבירה שבידו' הכוונה למצוות שאדם צריך לקיים בידיו, "פתוח תפתח את ידך", לא תקפוץ את ידך, לתת צדקה, להחזיק תלמידי חכמים. עבירה שבידו פירושה שידו סגורה, הוא לא פותח את ידו. על כך יש שוטרים. ויספו השוטרים, שילכו בכוח. שוטר מדבר, שוטר משמיע, פתח את ידך! מה זאת אומרת שסגרת את ידך? ואם הוא לא עזר לעצמו, חלק בכבוד התורה ובניצחון המלחמה.

כאן היום, מה התרחש כאן. הגמרא במסכת יבמות מספרת שעולא ישב לפני רב המנונא, ורב המנונא הקשה יותר מדי קושיות. "אמר עולא גברא רבא מאפמייא קאתי". עולא לא היה מרוצה מרב המנונא שבא מאפמייא. אך משראה שרב המנונא התבייש, כדי לפייס אותו, שאל אותו "כסף גולגלתא להיכא יהבת? "לאן אתה משלם את המיסים שלך? ענה לו "לפום נהרא". אמר לו אם כך, אתה שייך לפום נהרא. במקום שבו אדם נותן את כספו ומסיו, לשם הוא שייך.

הציבור מקבל על עצמו לעזור, להחזיק לפחות שלושה אברכים שהממשלה קיצצה להם כעת, כדי לזכות להיות עם הרבי במירון בסיעתא דשמיא. כל הציבור הפך להיות בני תורה. עברנו מאפמייא לפום נהרא. במקום שאדם נותן את כספו, שם הוא נמצא!

מורי ורבותי, יש לנו כאן זכות נדירה. "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". רש"י מסביר 'שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה'. ומה הפשט? הרי כל אדם כשבונה בית מסתיר את חלונותיו ואינו חפץ שמאן דהוא יביט לו אל ביתו. אלא ש'אין פתחיהם מכוונים כנגד זה' פירושו שפותחים את הלב, את הפה ואת המוח כדי לחזק יהודי אחר. אין פתחיהם מכוונים כדי שהשני יחזיר לי טובה, אלא לשמה, לשם חסד.

רבנו שליט"א, בחינת 'משכנותיך ישראל', הוא הדוגמה בעולם למי שפותח את לבו, פיו, מוחו ורגשותיו עבור כל יהודי. הייתי בדאבוס בשבת, כשרבנו שליט"א והאדמו"ר מטשערנאביל היו שם באותו מלון. העבירו את כל כלי הכסף של רבנו, הבקבוק, המלחייה, הכל, לרבי מטשערנוביל, כדי שעריכת השולחן אצלו תהיה בכבוד. זו הכוונה 'אין פתחיהם מכוונים', לתת הכל לשני.

אין פתחיהם מכוונים

[כאן נכנס רבנו שליט"א, ולאחר הכרזת הקודש של הוראות רבנו שליט"א, המשיך הגר"מ במשאו]

רבותי, רבותי, רבותי: איש בשורה אנוכי בעבור רבנו שליט"א!

הנני פונה כעת לרבנו שליט"א, להסביר מה קרה רבנו הכריז על 'כופר נפש' "גם אני ונערותיי אצום כן", כן נוט' כופר נפש, עם הכופר נפש הזה, "אבוא אל המלך אשר לא כדת". אם חס וחלילה לא כיבדנו את התורה כראוי, באמצעות הכופר נפש הזה הוא יכבד את התורה.

בטוח אני כשהגזירה כבר תתבטל, כולם כבר ירוצו וירצו לתת כסף, אז כבר לא יצטרכו. עכשיו זה הזמן. 'ואם שלש אלה יעשה לה', אם תתמוך בשלשת אברכים הללו, 'ויצאה חינם', נצא מהר מהגזירה.

מורי ורבותי, אמרתי פעם בדרך צחות אבל יש בו מן האמת. ידוע כי אלול ר"ת אני לדודי ודודי לי. ומאן יימר שכתוב כאן 'דודי'? אולי, יאמר הרעבתן: אני לטשולנט וטשולנט לי?! ואולי יאמר בעל-תאוה אחר: אני לשווייץ ושווייץ לי?!

והאמת היא שהכל אמת. אין אלול שפיגלט זיך אפ וואס דער מענטש וויל! אנו מקווים שיהיה זה 'אני לדודי ודודי לי'. שאלו יהיו רצונותינו ותשוקותינו וכיסופי לבבנו.

רבותי, מה שמעמידים כאן הלילה, בערב ראש חודש אלול זה "אני לרבי ורבי לי". הכתוב אומר: "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק". זו המטרה. לא שיבוא גוי גרמני שיטפל ברבי שלנו! רחמנא ליצלן! אנו צריכים לומר לכך די! לפתוח מחדש את השערים, שיהיה "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק", אם נקבל על עצמנו להחזיק שלשה אברכים, או שישה אברכים, יהיה לנו שבת במירון. כולנו נכריז להשי"ת שעל הרבי להיות בריא ולנסוע עמנו למירון!

הקיסר פנה לילד היהודי ושאל האם אתה מרוצה? הילד השיב, בוודאי שלא. זו תשובה שאפילו תינוק בן יומו יודע לענות. אבל זו אינה התשובה הנכונה. הכומר חשב וחשב ולא ידע את תשובתו.

אמר הקיסר לילד היהודי ענה אתה על השאלה. אמר הילד: התשובה לשאלה היא כזו, הדבר המתוק ביותר בעולם הוא חלב אם עבור תינוק – נסו לתת קולה זירו עם קרח לתינוק בן יומו במקום חלב אם, הוא לא יבין מה זה – הדבר הקל ביותר בעולם הוא בן יחיד על ברכי אמו. והדבר הקשה ביותר בעולם, הוא לעקור את הילד מברכי אמו. הבין הקיסר את הרמז, שחטו את הכומר, ובנו את העיר לובלין והיא הפכה לעיר מפוארת.

ברכת ד' תעשיר

בין ויז'ניץ לגור ישנה ידידות עתיקה. כידוע, בין ה'בית ישראל' לבין הרבי ה'אמרי חיים' היתה ידידות מופלאה שהחלה בעקבות פליטת פה של ה'אמרי חיים' בהזדמנות מסוימת, שה'בית ישראל' ראה ואמר, אה, עם מי יש לי כאן עסק? נוצר קשר נפשי בין ה'בית ישראל' לבין הרבי ה'אמרי חיים'. כידוע, הרבי שליט"א דבוק מאוד ב'אמרי חיים'. מי שקורא ושומע קצת, רואה שהרבי מספר דברים על סבו ה'אמרי חיים' מתקופת היותו ילד קטן, והוא זוכר זאת בכזו דייקנות, עם כזאת חמימות והשתפכות הנפש, הקשר של הרבי לסבו הוא פלא פלאים.

ה'בית ישראל' נתן פעם לרבי שליט"א, רבותיי, הקשיבו היטב, שתי סיגריות, והרבי שמר אותן באוצרו כדבר יקר מאוד מה'בית ישראל'. חסידי גור רצו לשלם על כך כסף רב, אך הרבי לא רצה למכור. בסוף הסיגריות נעלמו, כנראה מישהו לקח אותן בלי לשלם. רבותיי, אצל חסידים יודעים שסיגריה היא בבחינת קטורת, וקטורת מעשירה.

היה מעשה אצל הרבי ה'ישועות משה'. חסידי ויזניץ מקדישי שמך שימלאו את מקום התקציבים שהממשלה לקחה בעת כזאת. קבלו על עצמכם כופר נפש עבור הרבי שליט"א. תהיו בריאים, ובוודאי שתצליחו. מהסיגריות האלה, זו קטורת. קטורת מעשירה. הרבי מברך בעשירות. רבותי, הרבי מברך בגור, עם הקטורת של ה'בית ישראל' בעשירות, עבור הציבור שמבטיח סכומי כסף גדולים, ואפילו רק עבור כופר נפש. רבותי, רבי שמעון מחכה לנו במירון. אי אפשר לבוא עם ציבור קטן, צריך לבוא עם ציבור גדול יותר, מבינים? אומר ועושה, תעשו למעשה.

כשרבי אלחנן וסרמן הלך יחד עם רבי שמעון שקופ לאסוף כסף, אמר להם יהודי אחד 'לבקש ברחמנות', אך רבי שמעון ביקש ממנו שלשת אלפים זלוטי, סכום עצום מאוד. והיהודי נתן להם. כשיצאו, אמר רבי אלחנן לרבי שמעון: והלא הוא התחנן שנבקש ברחמים ומדוע זה ביקשת סכום עצום כזה. רבי שמעון שקופ נשען על אבן ברחוב, הניח את ידו על לבו ואמר, רבי אלחנן, האם אתם חושדים בנו שאין לנו רחמנות על יהודים? הרחמנות הגדולה ביותר על יהודי היא שלוקחים ממנו כסף עבור תורה!

יש בורא עולם!

קנו חלקה בהר הזיתים. בקיצור, לאחר מכן התברר שמשתלם יותר לקנות בהר המנוחות, כי זה נוח יותר, זול יותר ויש שם יותר מקומות. הלכו לשאול את הרבי ה'ישועות משה' האם אין בכך משום עוול כלפי אלו שקנו במקומות האחרים? הרבי ה'ישועות משה' לא רצה לפסוק בעצמו ושלח את השאלה לבעל 'שבט הלו'י זכר צדיק לברכה. פסק ה'שבט הלוי': כשחסיד חי קונה מקום בחלקת החסידות שלו ומעבירים אותו למקום אחר, זה נחשב למקח טעות ועוול כלפיו. אבל עבור אלו שכבר נפטרו, זה כבר לא משנה. למעלה הם כבר רואים שאין נפק"מ בין ויזניץ, גור, בעלזא, סאטמר, תימן, מרוקו, הכל הולך אל מקום אחד.

זה היה בדור הקודם. אך הרבי שלנו שליט"א לימד אותנו כבר מזמן שגם בחיים זה לא משנה. הרבי עקר מאיתנו את רדיפת הכבוד, הרבי כבר לימד אותנו שכלל ישראל הוא אחד ואוהבים זה את זה, וזה מה שיקרב אותנו למשיח כמובן. ודאי שלכל חסידות ולכל דבר יש את החוג שלו.

לענייננו רבותיי, נותנים לנו הזדמנות לשמח את הרבי הגדול הזה. אל תחמיצו, בזריזות. קחו על עצמכם החזקת שישה אברכים. שישה אברכים היה לי סבא שהיה חסיד צאנז גדול. הוא אמר, שכאשר הוא שומע את הרבי אומר "טעמו וראו כי טוב ד'", הוא מרגיש שהרבי מרגיש שזה אכן כי טוב ד'. כשאנחנו שומעים את הרבי שר 'יש בורא עולם', אנו מבינים שיש בורא עולם. סיפר לי ר' בן ציון המשב"ק שכשבאו לבשר לרבי בשורה לא טובה, כל הנוכחים שם בכו ודמעו, והרבי הקשיב כאילו מדברים על אדם שלישי, אפילו לא עליו. ואז הוא מרים את עיניו ורואה שכל הקהל בוכה. קורא הרבי ואומר: "מה איתכם? יש בורא עולם! יש בורא עולם!" ויצא בריקוד.

כשהרבי שר 'יש בורא עולם', ורואים זאת בעיניו המאירות של הרבי, אנחנו יוצאים מעצמינו. כשהרבי שר 'יש בורא עולם' בהתלהבות, כולנו רואים שיש בורא עולם. לא רק שאנחנו רואים מה שהרבי רואה, אלא כולנו רואים בחוש שיש בורא עולם.

אנחנו נמצאים רק בתחילת חודש אלול. חסידים וצדיקים אמרו שאלול ותשרי הם הכנה לשמחת תורה ל'אתה הראת לדעת כי ד' הוא האלקים אין עוד מלבדו'. לנו יש את זה כל השנה! את השמחת תורה הזו.

וד' יעזרנו, שנוכל לשמוח מתוך שמחה, שתבל ומלואה כולם יראו כי 'יש בורא עולם' בבריאותו השלמה של רבנו שליט"א. ושנרומם את קרן התורה ומלאה הארץ דעה את ד'.

More in this printout

View the whole printout