בכח האמונה בוקעים שערי ישועה
חידוש נפלא שונה מרן רבנו שליט"א במהותו של חג הסוכות זמן שמחתנו, בו ציוונו הבורא יתברך שמו בסוכות תשבו שבעת ימים, לצאת מבתינו חוצה אל דירת העראי.
ומסביר רבנו [דא"ח ליל יו"ט סוכות תשפ"ג]. לעתים, עיקר עבודת ויגיעת האדם בהתקרבותו לבוראו, היא דווקא בחוץ. ברחובה של עיר. במקום שבו הוא פחות מוגן. כי שעה שהוא ספון בבית המדרש או בביתו פנימה, שמור מפני המזיקים ומפני פגעים רעים, הרי שאז לא-לו המלחמה והנצחון על היצר. דווקא בשעה שיוצא אל החוץ, לעתים יש נסיון כזה או אחר. דווקא שם, ניכרת עבודת השי"ת שלו, דווקא שם, עיקר מלחמת היצר וההתקרבות אל השי"ת.
הלא זו היא תכלית בריאת העולם. שהתאווה לו ד' דירה דווקא כאן, בעולם הגשמי התחתון, שבו קליפות ותאוות והסתרות, ולא בעבודה שהיא חסרת נסיונות חפץ ד'.
לי'. מתגלה לו קרבת אלקים מיוחדת ומפעימה שאין בדומה לה. וכך גם האירו פתח דבריו של רבנו, במאמר המרטיט בליל א' דסוכות תשפ"ה, מאמר 'בכח האמונה בוקע שערי ישועה', וזל"ק: "עתה נכנסנו אל מועד חג הסוכות, הקב"ה מצוה מן התורה לצאת מן הבית חוצה, ברם הוא מכניסנו אל סתר צל כנפיו, אל הסוכה צילא דמהימנותא עילאה, צילא דקודשא בריך הוא. בהעמק חשוב במשמעות העמוקה שבמצוה זו, נראה כי מוסר השכל גדול שנינו בכאן. הקב"ה מלמדנו כי פעמים שהוא גוזר על האדם לצאת חוצה מסדרו וטבעו, מן השמים נגזר עליו לשלחו חוץ לזמנו או חוץ למקומו בכל מיני הרפתקאי דעדו על כל איש בימי חייו, בעת כזאת צריך האדם לזכור נאמנה כי יהא אשר יהא הוא שרוי בצלא דקודשא בריך הוא, אף הרחק הרחק מביתו וממקומו".
אם כן, מורה רבנו שליט"א נצטווינו על בניית סוכה בחוץ דווקא, ואדרבה סוכה העשויה בבית אינה כשרה. דווקא שם, בחוץ, הוא נמצא בצילא דמהימנותא המסוכך עליו ומגן בעדו מכל עבריו בכל רגע ורגע, יהא אשר יהא".
כך גם, המשיך רבנו ואמר, שעה שסדר יומו של האדם זז מחמת חולי שבא עליו ועליו לצאת ולבוא בבתי רפואה וכדומה, גם זה ענין של 'צאתי מביתי החוצה', וגם זה – צילא דמהימנותא הוא זה. זאת ועוד. דווקא בחוץ, מתקיים בו באדם 'מרחוק ד' נראה כי כרוך קושי עצום בריחוקו מביתו וממקומו – אולם הכל מידיו של הקב"ה ובידיו של הקב"ה".
ובהמשך דבריו, אחר שגולל רבנו את קורותיו, המשיך ואמר: "מצות סוכה מלמדתנו לנהוג כך, שאף כאשר נגזר על האדם לצאת מביתו החוצה – כלומר מחוץ לסדר הרגיל בכל ענין שהוא – יהא ברור אצלו כי בצילא דמהימנותא הוא מצוי, בצילו של הקב"ה עילאה, הוא חוסה מזרם וממטר, הנסיונות מחשלים ומחזקים אותו. ללמדנו אשר גם ובעיקר כאשר האדם מוכרח לצאת מביתו החוצה, עליו לדעת כי או-אז הוא חוסה בצל כנפי שכינתו יתברך. שגורה על לשונו העובדה ששמע מפי האדמו"ר מטאהש זי"ע, אשר הרה"ק רבי אהר'לה ראטה זי"ע בעל 'שומר אמונים,' כאשר שהה בעיר פעסט, הוצרך לצעוד כל יום כברת דרך ארוכה ברחובותיה הסואנים של העיר עד למקווה טהרה, ושמירת עיניו עלתה לו במאמצים מרובים. לימים היה אומר שיותר ממה שהועילה לו טהרת המקווה, הועילה לו היגיעה וההתאמצות בדרך אל המקוה. כי ביגיעה זו חפץ השי"ת.