מבעד לחרכים מפנים אנו מבט מעמיק לסוכותיהם ומטים אוזן לסיפוריהם של אנ"ש בעלי כשרונות וידי זהב שעמלו לקשט ולייפות את הסוכה לקיים 'זה קלי ואנווהו'
'סוכות הפלא' של הרה"ח ר' יצחק אונגר, הרה"ח ר' פסח דוב רייכנברג, הרה"ח ר' ישראל כהן והרה"ח ר' שמואל מאיער ז"ל • הפרידה המרגשת של ר' שמואל מאיער בסוכות תשל"ב • התבטאותו של הסטייפלער זצוק"ל כי זו 'הידור מצוה' • כשה'שבט הלוי' ביקש לקבל כוכב כמו בסוכת רבנו ה'אמרי חיים' • הסוכה שהוקמה במסירות נפש בשואה
בקרמין ובסדינין המצויירין
מנהג קישוט הסוכה מובא בחז"ל במסכת ביצה (ל:) 'עטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בהן אגוזים ושקדים', והשל"ה הק' כתב על כך: 'מכאן שהמנהג לחבב את מצוות הסוכה, לייפותה בקרמין וסדינין, ולתלות בה פירות חשובין, על כן ראוי לעשות כן, וכל המרבה הרי זה משובח!'
הרה"ק ר' יצחק ממעליץ כתב על זקנו הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע, שהיה מתקן ומצייר את הסוכה בכל יום בשנה, ועל ידי כך היתה לו סוכה נאה עד מאוד, והצדיקים בדורו אמרו עליו ששורש נשמתו הוא ממצות סוכה. בניו ובני בניו אחריו נהגו אף הם לעשות סוכה נאה ומהודרת, ולהוציא הוצאות הרבה כדי לצייר את הסוכה בכל מיני קישוטים.
מקור קדום למנהג שהתפשט בישראל לעטר הסוכה ב'כוכבים', ישנו בפיוט 'יוצר לשבת חתונה' מאת הפייטן הנודע רבי אמיתי, מגדולי חכמי איטליה לפני למעלה מאלף שנה, המתחיל 'אדון מגיד מראשית', בו הוא מסדר את הבריאה של ששת ימי בראשית כיצד נעשתה כל היצירה כהכנה לקראת שמחת 'נישואיו' של אדם הראשון. ביום רביעי הוא מפייט על יצירת המאורות כ'שני פנסים' להאיר את משתה הנישואין, ואילו הכוכבים נבראו לעיטור החופה, כלשונו: 'והשיר לנוי כעטורי סכה להיות'. הנה לפנינו מקור קדום ביותר שה'כוכבים דומים לעיטורי הסוכה [גל' 'עלים לתרופה'].
אצל רבנו הסב"ק בעל 'אהבת ישראל' זי"ע היתה 'חזקה' לאחד החסידים לקשט את סוכתו בנויי סוכה. לעיתים בליל התקדש החג, כאשר נכנס הסב"ק לסוכתו, היה שואל את הלה אם מרשה לו להיכנס לסוכה ['קדוש ישראל' עמ' רלו].
לקשור בחוטי זהב
חביבות מיוחדת גילה רביה"ק ה'ישועות משה' זי"ע לנויי הסוכה – בבחי' 'זה ק-לי ואנווהו', התנאה לפניו במצוות. ואם אמנם לא דקדק בפרטי הנוי, אבל בכלליות עודד את העושים והעוסקים בענין זה. כאשר הבחין פעם באברכים העמלים על קישוט סוכתו, התבונן בעבודתם, הודה להם בהתרגשות באמרו: 'לעולם הרי הייתי אני אמור לעשות ולבצע את זאת'... ובירכם לרוב. כן מסופר ששנה אחת הבחין בחסרון הנורות הצבעוניות המעטרות את הסוכה בנגוהות אור בשלל צבעים, והעיר על כך. מעניין לציין שעוד בתקופת כהונתו כאב"ד ור"מ, ניגש רבנו אל הבחורים שעמלו על קישוט סוכתו ולמד עמהם את דברי הרמ"א בסי' תרכד ס"ד, הכותב שם בשם המהרי"ל וז"ל: 'ויש להזהר שלא לתלות שום נוי סוכה רק בפחות מד' לסוכה', ונשא ונתן בדברי הנו"כ שביארו חומרא זו, כי אף שהאיסור הוא דווקא בדבר שהוא רחב ד' טפחים (כמתבאר בדברי המחבר בסי' תרלב), מכל מקום יש להיזהר לכתחילה אפילו אם אינו רחב ד"ט, שמא ירבה בהם עד שיגיעו לשיעור זה.
ללון ב'סוכה הקטנה'...
בנוסף להיות ידוע כמלחין ובעל המנגן הוויזניצאי הוותיק, היה הרה"ח ר' יצחק אונגר ז"ל משיכון ויזניץ בעל ידי זהב, בספר העומד לצאת לאור לזכרו אי"ה אנו קוראים, כי בכשרונו המבורך הקים בביתו 'סוכת הפלא' שהיה מעוטרת ומקושטת ביצירות נפלאות שיצר בעצמו לנוי סוכה. נפשו האומנותית מצאה את שאהבה נפשו, להכניס את כשרונו הנדיר לקדושה ולקיים 'זה קלי ואנווהו' בהידור רב. במשך כל השנה כאשר צדו עיניו פריט מינאטורי או צעצוע מעניין, מיד העלה ברעיונו היכן הוא ישובץ בסוכת הפלא. יצירותיו לא היו סתם יצירות, אלא מלאי תוכן והשראה, הכל היה בנוי על פי מדרשים ידועים ושאינם ידועים. כמה וכמה יצירות מדהימות של ה'אושפיזין', עם המון פרטים לא מפורסמים על האבות השבעה רועים. יצירות אלו גילמו בתוכם כל כך הרבה 'נשמה' והם אלו שהפיקו והיו מקור השראה לניגון המופלא 'עולו אושפיזין עילאין קדישין' בו מורגש הדחילו ורחימו לקראת האושפיזין הקדושים. יצירה מיוחד של 'שנים עשר שבטי ישראל' שנבנתה בעמל רב, במשך שנים נוספו לה פריטים קטנים וגדולים, קישוט זה היה תלוי במשך השנה בסלון מעל שולחנו האישי של ר' יצחק, מה שנתן הרגשה שהוא עצמו הינו חלק בלתי נפרד מהיצירה האומנותית הזו.
'כפר של מצוות התלויות בארץ', עיר שלימה על כל פרטיה ודקדוקיה שהופיעו בה מצוות התלויות בארץ, לקט שכחה ופאה, הפרשת חלה. מדי שנה, בידיו העדינות היה קולע חלות זערוריות שהוצגו בתנורון מרצד. כן בנה קישוט שבו כל דוגמאות הסוכות המובאות במשניות סוכה.
הסוכה זכתה למבקרים רבים שבאו להביט בהשתאות ביצירות הנפלאות שהתנוססו לתפארה, ויצאו אותה אחרי שהחכימו בעשרות ידיעות ממוחשות מעשי ידיו האמונות.
יצירות רבות אף העניק לסוכת רביה"ק ה'אמרי חיים' זי"ע, וכה סיפר: "מדי שנה בכניסתו אל הסוכה, היה רבנו ה'אמרי חיים' עומד ומתבונן בקישוטים שהכינו לפאר בהם את הסוכה. שנה אחת בבחרותי, זכיתי גם אני והכנתי לכבוד נוי הסוכה, סוכה זעירה ומיניאטורית – העתק של הסוכה הגדולה, עם אותם קישוטי קיר וקישוטי הגג, קטנים ומותאמים לגודלה הזעיר של הסוכה. שילבתי בה פריטי ריהוט קטנים שהכנתי: שולחן, כסאות ואפילו ספה.
ביו"ט הראשון של סוכות שהיתי בבית הורי בירושלים, והגעתי לשיכון ביום א' דחול המועד. ניגשתי אל הרבי ונתתי 'שלום', ורבנו הודה לי בלבביות על פרי עמלי, ואף התעניין האם יש לי היכן ללון. מקומות השינה של בחורי הישיבה היו ערוכים בשתי סוכות גדולות שהוקמו עבורם, אך היות שהמקום היה צר מהכיל את כולם, נחצו התלמידים לשני מחנות, וישנו בלילות החג בשתי משמרות. רבנו אמר לי אז במתק לשון ובצחות: 'יש לי עצה טובה עבורך – הלא יש ספה בסוכה הקטנה, שם תוכל לישון'...
זכורני שנה אחת בחודש תשרי, שכאשר התלוויתי אל רבנו בדרכו מבית-המדרש לביתו, הבחין רבנו במספר בחורים שעמלו בהקמת סוכתו הפרטית, בביתו אשר ברחוב אהבת שלום 13. חלק מהם כבר עסקו בעיטור וקישוט הסוכה בסדינין המצויירים ונוי סוכה. לפתע שמט רבנו את ידיו מאיתנו המלווים, וכשכולו נרגש נראה היה כאילו ברצונו לדלג אל הסוכה ולהשתתף בהכנתה... רבנו תהה באוזנינו: "הבחורים צריכים לעסוק במלאכה בגללי?! מדוע לא אעשה זאת בעצמי?! אילו היה בכוחי, הייתי עושה כדברי חז"ל (קידושין מא.) 'מצוה בו יותר מבשלוחו'..." כלל לא התפלאנו לראות, כי רבנו מוכן 'לקפוץ' אל הסוכה ברוב השתוקקות וחיבה של מצוה, לקשטה ולייפותה.... רבנו אף לא חסך דברי שבח והכרת הטוב לבחורים עושי המלאכה.
ר' יצחק סיפר כי פעם כשביקר הגאון בעל שבט הלוי זצוק"ל בסוכת רבנו ה'אמרי חיים', תפס את תשומת ליבו 'כוכב' אומנותי, כשהתברר שהאומן הינו ר' יצחק תלמידו, ביקש ממנו גם הוא כזה 'כוכב'.
יזתו הידור מצותי
כמה שנים אחרי נישואיו של ר' יצחק, הזמינו ידידו ר' נפתלי שרייבר מרחוב רשב"ם בבני-ברק לבקר בסוכתו הנאה שהיתה שם דבר. בתום ימי החג, כשכבר פסקו נהרות המבקרים בסוכה הגיע ר' יצחק לבקר. להפתעתו פגש שם במבקר נעלה וחשוב, בעל ה'קהילות יעקב' הסטייפלער זצוק"ל שאף הוא נענה להזמנתו של ר' נפתלי שרייבר. הסטייפלער עמד והתבונן בקישוטי הסוכה, הביט והביט בהתעניינות רבה בכל המוצגים. ר' יצחק שעקב אחריו ראה כי ע"פ מבטו ניכר שהוא מבין בעבודה זו. כרבע שעה התבונן הסטייפלער בקישוטים המיוחדים בלא להוציא הגה מפיו. אחר כך שמע כי הסטייפלער אף הוא היה מוכשר באומנות ידיים, ולא בכדי התעמק כל כך. מי שיודע מה היתה דקה עבור הסטייפלער, כיצד ניצל את זמנו היקר בלא לאבד רגע, יכול להעריך את אותה רבע שעה יקרה. כאשר יצא אמר שתי מילים בלבד: 'הידור מצוה'. סיפר ר' יצחק: "דבריו הקדושים שיצאו מפיו של הסטייפלער שוב לא הניחו לי, המילים הדהדו והצטלצלו במוחי, ידעתי כי עלי לעשות משהו", מאז במשך שנה שלימה עד חג הסוכות הקדיש בכל מוצאי שבת זמן לסוכה הנאה שלו. במשך כל השנים עד אחרית ימיו הגיעו הרבה מבקרים במהלך ימי החג, וגם בימים שאחריו, ר' יצחק קיבל את כולם בשמחה והסביר שוב ושוב מה מביע כל קישוט ואיזה מאמר חז"ל או מדרש מתואר. בין המבקרים היו גדולי ישראל שהביעו התעניינות והתפעלות רבה, ביניהם: הרה"ק ה'חכמת אליעזר' מסערט ויזניץ זי"ע, שהעניק את ברכתו 'שתזכה תמיד להתנאות במצוות', כ"ק האדמו"רים מאשלג ומוואסלוי שליט"א ועוד. בהמשך השנים הגיעו לאחר החג קבוצות של תלמידים ותלמידות ללמוד ולהעשיר את הידיעות דרך סוכתו המיוחדת.
ילדיו של ר' יצחק היו שותפים לדבר לכל אורך השנה, באמצע חודש אייר או בחודשי החורף כשאחד הבחין בחנות בדבר מעניין המתאים לנוי סוכה, קנו אותו מיד כדי לפאר ולהדר את המצווה. לכל אחד היה חלק במלאכה ותפקידים מיוחדים משלו, אחד צובע את השערים, השני את הבניינים, והכל מתוך חדוות יצירה ושמחה של מצווה.
בשיא ההידור והיופי
מיקירי אנ"ש בבני ברק היה הרה"ח ר' פסח דוב רייכנברג ז"ל, יהודי יקר ערך, בעל כשרון נפלא, שהשקיע מוח לב ונפש במצוות סוכה, בכל שנה חודשים לפני חג הסוכות כבר עסק והשקיע כוח והון לקשט ולפאר את סוכתו, בקישוטים יקרי ערך, ובתמונות מהצדיקים שבצילם הסתופף, כדי לקיים את המצוה בשיא ההידור והיופי.
ר' פסח היה ממלא את ארבעת קירות הסוכה בקישוטים וחפצים נאים ומיוחדים. סוכתו היתה קטנה יחסית, אך גדולה במיוחד באיכותה, מרהיב עין היה לראות את הסוכה בשלימותה ובהידורה, מבקרים רבים היו עולים בחג הסוכות אל סוכתו לראות את המחזה המרהיב, והיה מקבל את כל אחד בסבר פנים יפות.
ר' פסח דוב נלב"ע בן מאה שנה בי"א באייר תשפ"ג, בהלווייתו הזכירו כי הוא נלב"ע בהילולא דהרה"ק מראפשיץ זי"ע, שכנזכר היה בכל ימות השנה מדבר ממצוות סוכה.
הקישוטים שהובאו מאמריקה
ידי זהב היו לו להרה"ח ר' שמואל מאיער ז"ל, מיקירי אנ"ש בבארא פארק. בכשרונו הרב ובחביבות מצוה עשה מדי שנה נוי- סוכה קישוטים ועבודות-יד שונות לקיים 'זה א-לי ואנווהו', סוכתו התפרסמה כ'סוכת הפלא', מקרוב ומרחוק נהרו יהודים ליהנות ממעשי ידיו להתפאר. מצוות סוכה בערה בנפשו, ובליבו הטוב היה מזמין אל סוכתו אברכים שלא היתה להם סוכה, שיבואו לאכול וללון בסוכתו. הוא אף היה מעלה מקישוטיו לסוכת מלכים רבוה"ק זי"ע, ועבודותיו הנהדרות פיארו את הסוכה לשמחת לב רבוה"ק. ממון רב שקל מכיסו כדי לפאר את סוכת רבוה"ק בפאר והדר מלכות. הוא אף דבק כל השנה במצוות סוכה, למד מסכת סוכה בהלכה באגדה ובחסידות, והיה בקי ודבוק במצוה רבה זו. וכה סיפר ר' שמואל באחרית ימיו: "הסוכה שלי בבורו פארק היתה מפורסמת בכל רחבי העיר; מדי שנה היו מגיעים מאות אנשים כדי לראות אותה. מאחורי כל קישוט עמד סיפור – שום דבר לא נעשה באופן אקראי. "הכל התחיל עם הרבי, השקעתי הרבה מחשבה וחכמה כדי שסוכתו של רביה"ק ה'אמרי חיים' זי"ע תקושט בנויי סוכה היפים והטובים ביותר. נהגתי להביא מאמריקה קישוטים שונים ומעניינים, כדי לקשט את הסוכה. "רבנו היה זהיר ומזהיר על ענין משא ומתן באמונה וכסף טהור. שנה אחת היו בין הקישוטים שהבאתי כמה מטבעות זהב קטנים, ורבנו שאל אותי: 'כיצד הכנסת זה לארץ? הרי צריך לשלם מכס'. השבתי: 'אמרתי להם שהבאתי 'נוי-סוכה' אל סוכת הרבי מויזניץ. ורבנו חייך. "באחת השנים הראשונות בהן בניתי את הסוכה בבית רבנו, הייתי מותש לחלוטין; באותה תקופה, לא היה לאן ללכת כדי לקנות משהו לאכול. ירדתי למטבח בבית רבנו ולקחתי שם משהו לאכול. לא היה שם אף אחד ולא היה אף אחד שיכול היה לדעת שלקחתי משם משהו לאכול. למחרת בבוקר, אחר התפילה, פונה רבנו אלי לפתע: 'שמואל, השארת לי משהו?!'... "בסוכות האחרון בשנת תשל"ב, ביקשתי מהרבנית ע"ה שאני רוצה לקבל טלית קטן וכיפה מרבנו. היא הסכימה שדבר מגיע לי, אמרה לי ללכת לקנות טלית קטן וכיפה חדשים, ואכן זכיתי לקבל טלית קטן וכיפה מרבנו. "באותו סוכות תשל"ב היה לי דבר מרטיט, ידידי הרה"ח ר' לוי ויזניצר ז"ל שנכח שם היה מזכיר לי זאת תדיר. בשבת חול המועד סוכות, ערך רבנו ה'אמרי חיים' את המיטאג טיש בסוכה שלמעלה בנוכחות מתי מספר חסידים, רק כמה אורחים נכבדים הורשו להיכנס. היות והכנתי את הסוכה הרשיתי לעצמי להיכנס גם כן (הייתי מוכן 'לחטוף' על כך...). "בהיכנסי פנה רבנו אלי ואמר לי: 'שב', לא פחות ולא יותר רבנו כיבד אותי בברכת המזון על הכוס... לא ידעתי מה 'נפל' עלי, לא ידעתי כיצד לעכל זאת, שאני אברך פשוט מאמריקה אזמן על הכוס בשולחן רבנו?!... התחלתי לרעוד מפחד, ביקשתי מר' לוי ויזניצר שיעמוד מאחורי ויתמוך בי... "רבנו היה שואל אותי לעיתים קרובות: 'במה אוכל לגמול לך?' אבל אף פעם לא עניתי. היתה לי אח"כ תחושה שבכך רצה לגמול ולהיפרד ממני על כל השנים שקישטתי את הסוכה.
ה'מקור ברוך' בחלום
בשכונת חליסה שבעיר חיפה התגורר הצייר הרה"ח ר' ישראל כהן ז"ל, בנו של הגה"צ ר' נפתלי יעקב כהן זצ"ל מגדולי חסידי ויזניץ. בסוכת הפלא שלו התנוססו חיתוכי עץ של האושפיזין, תמונות מרשימות של גדולי ישראל, ומגזרות-נייר בנושאי יודאיקה שונים, הכל היה ערוך צורה מרהיבת עין. ר' ישראל היה מצייר דמויריות יהודיות, בהמשך עבר לעבודות גילוף ולחיתוכי עץ, והתמחה אף במגזרות גייר. המגזרות הכילו סמלים שונים, פסוקים ותמונות של מקומות קדושים, והם הקנו לר' ישראל שם בחוגים רחבים, עד שזכה בתחרות 'הסוכה היפה' מטעם עיריית חיפה. את ההקפדה על נוי סוכה ירש ר' ישראל מאבותיו, והוא השקיע בעבודתו מהונו ומכשרונותיו. מיד כאשר צצו במוחו הרעיונות הוא ניגש לבצעם, ואפילו היה זה בשעות הקטנות של הלילה. לאורה של נורה קטנה, בדיוק רב ובסבלנות אינסופית בחר את הניירות, עד שלבשו צורה שהשביעה את רצונו. בשנותיו האחרונות חשב ר' ישראל לוותר על הקמת הסוכה, הוא חש שלא בטוב, וחשש ששבועיים של עבודה מאומצת בהקמת הסוכה ובקישוטה עלולים להזיק לריאותיו. הוא גמר בליבו, שבשנה זו לא יקים סוכה... אולם בחלומו הופיע לפניו הרה"ק ה'מקור ברוך' זי"ע ואמר לו: 'גם השנה הקם את סוכך, ולא יארע לך מאומה'. ר' ישראל הקים את סוכתו המיוחדת גם באותה שנה.
פלא של סוכה
על סוכת הפלא מסוג אחר מסופר על הרה"ח ר' יששכר דוב [בעריש] כץ ז"ל משיכון ויזניץ, בשואה המרה נשלח יחד עם אביו ואחיו הרה"ח ר' משה ע"ה למחנות העבודה בוכנוואלד ומגדבורג, שם הושפלו והועסקו בעבודות בזויות ומפרכות, שכילו את גופם אבל לא את נשמתם. תמיד כשסיפר ממה שעבר במלחמה הנוראה, הקפיד למען חינוך צאצאיו לספר בעיקר על האמונה בה', ועל המסירות נפש לתפילה ולשמירת המצוות שהצליח לקיים בתנאים על אנושיים, ושאביו - גם בימים טרופים אלה – חינכם ליר"ש ולאמונה. בחג הסוכות זכה בתוך עמק הבכא לקיים מצות סוכה, הוא חיבר בסתר שתי מיטות שמצא ליד מרפאת המחנה, אותם הרים שישמשו כדפנות, את מזרני הקש שהיו פזורים על המיטות הניח מעליהם לסיכוך, וכך סימל שגם בחשכות גדולה כזו ניתן לקיים מצוות!
לכה נופל התפוח...
סיפר הרה"ח ר' אברהם וייס ז"ל משיכון ויזניץ: פעם בסוכות הגיע בנש"ק אחד לשולחנו של רביה"ק ה'אמרי חיים' זי"ע בסוכה, פנה אליו רבנו: ספר משהו מסוכות בבעלזא. נענה האורח: אצל הרבי מהרי"ד זי"ע לא תלו נוי סוכה, תלו רק תפוחים, ובסוף החג כבר החלו התפוחים ליפול. אמר מהרי"ד על כך: שלוש סיבות יכולות להיות לכך שתפוח נופל: א. שהוא אינו קשור די הצורך. ב. שהוא כבד מדאי. ג. שהוא רקוב... רבנו ה'אמרי חיים' התרגש מהרעיון העמוק, וביקשו שיחזור שוב על הדברים. ובמשך החג ההוא חזר רבנו על הרעיון כמה פעמים!
נוי סוכה רוחני
לאחר הסתלקות הרה"ק מראפשיץ זי"ע, נסע אחד מחסידיו אל הרה"ק רבי צבי הערש מזידיטשוב זי"ע, וכאשר ראה שבסוכתו לא היה כלל נוי סוכה, תמה מאוד, כי בראפשיץ אצל רבו הידרו לייפות את הסוכה בקישוטים נאים ביותר. לפתע נכנס הרה"ק מזידיטשוב, תפס את מחשבתו, ואמר לאותו חסיד: "ראפשיץ היא הרי מלכות, אולם הנוי סוכה שלנו הם 'שמות הקדושים', אנו מעמידים את הסוכה על אדני השמות הקדושים!" ['מועדי קדשך' ח"ב].
פעם כשרבנו הסב"ק זי"ע נכנס לסוכתו בליל התקדש החג, הצביעו נכדיו על הקישוטים שהכינו. ביקש רבנו גמרא ואמר: 'דף גמרא הוא נוי סוכה היפה ביותר!'...
ביום ב' דחוה"מ סוכות תשנ"ט בא בקו"פ הגאון רבי יוסף חיים שיינפלד זצ"ל אב"ד קרית הרצוג בבני ברק, לבקר אצל רביה"ק זי"ע. כשהציג את בניו וחתניו ונכדיו, נענה רבנו זי"ע: 'אלו הם נויי סוכה יפים ומהודרים ביותר. השבח לד' שיש לעכטיגע דורות, זכיתם ויש לכם א פארמעגן. הרי אין שיעור לסאת היסורים שיש בענין הצאצאים, כפי שנוכח אני מאלו הנכנסים אלי. תמיד זועק אני ומתריע שכשם שאני איני מבין ביהלומים – בעיני אין כל הפרש בין יהלומים לזכוכיות, ולכן אין אני מתעסק בהם, כן האדם שאינו מבין ומכיר בערכו וחשיבותו של חינוך הבנים – מה לו להכריע בעניינים שאינם מובנים לו כל צרכם. והרי אלו הכרעות שאחריתם מי ישורנה! הללו באים ומתחננים אלי, 'רבי, משווע אני לקורטוב של נחת'... אם נחת רצונך, הרי סוף מעשה במחשבה תחילה...