Skip to content
משנת השבוע

דברות קודש

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה

א' סוכות תשע"ד

"ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג:מ). ובמדרש, לכפר על מעשה ראשון. והדבר צריך ביאור, ועוד ענינים שיתבארו בעזה"י.

והנה אמרו ז"ל (נדרים פא.) דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב "מי האיש החכם ויבן את זאת" (ירמי' ט:יא). דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב (שם יב) "ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו'", היינו "לא שמעו בקולי", היינו "לא הלכו בה". אמר רב יהודה אמר רב, שאין מברכין בתורה תחילה.

ובר"ן שם וז"ל, ומצאתי במגילת סתרים של ה"ר יונה ז"ל דקרא הכי דייק, דעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ. דאם איתא 'על עזבם את תורתי' כפשטא, משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו, והלוא דבר גלוי היה וקל לפרש.

אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ. עד שפירשו הקב"ה בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב, שלא היו מברכין בתורה תחילה, כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה. והיינו

'לא הלכו בה', כלומר בכוונתה ולשמה. אלו דברי הרב החסיד ז"ל, והם נאים ראוין למי שאמרם.

ויש לבאר מה שכתב בר"ן ז"ל בזה שלא היתה חשובה בעיניהם התורה, דהנה ראיתי בשם העוללות אפרים שפי' מחז"ל (נדרים שם) ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהם ? וכו' שאין מברכין בתורה תחילה. כי האוהב תורה מברך לבנו דהעיקר שיהא ת"ח וצדיק, אך מאחר שאם אין קמח אין תורה, לכן אח"כ מברך לבנו שיהי' עשיר ופרנסתו תהא ברווח. אבל מי שאינו אוהב תורה, מברך תחילה לבנו שיהי' עשיר, ואח"כ דרך אגב מברכו ג"כ שיהי' ת"ח. וז"ש מפני שאין מברכים בתורה תחילה, שאין מברכין לבניהם תחילה בתורה.

ובזה פירש הכת"ס הכתוב "בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה" (בראשית מח:כ). דהנה אפרים הי' בבחינת יששכר שנתגדל על ברכי יעקב, ומנשה בחינת זבולון איש על ביתו. והאב מברך את בנו בשני בחינות - שיהי' תורה וגדולה במקום אחד. וכמו שפירשו "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג:א), ד'שבת אחים' רומז על יששכר וזבולון. אבל אין זה גזירת הכתוב

דמי שהוא בבחינת יששכר צריך להיות עני, ומי שהוא בבחינת זבולון צריך להיות ע"ה. אלא 'גם יחד', שיהיו שני הבחינות ביחד.

וכן הכוונה ב"ישימך אלקים כאפרים וכמנשה", שיהי' בבנו שניהם יחד. אבל תנאי אחד יש בזה, שצריך להיות תורתו עיקר. ובזה מסיים הכתוב "וישם את אפרים לפני מנשה", שצריך לדקדק בברכתו להקדים בחינת אפרים כנ"ל.

וכן יצחק בברכתו ליעקב דייק "ויתן לך האלקים מטל השמים" רמז בזה לענינים שמיימים, ואח"כ "ומשמני הארץ" רמז לענינים ארציים כנ"ל. ועי' ספה"ק שפע חיים (חו"ר פ' ויחי תשמ"ב) ובמנחת יצחק (פ' ויצא), ובמגיד משנה.

ובזה ראיתי לפרש בספה"ק ילקוט הגרשוני לדו"ז, דמימות לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, דהיינו שיהי' אצלו קדושת התורה וקדושת הגדולה במקום אחד ממש, ואכמ"ל.

והנה בתו"כ (פ' קדושים, הובא בבע"ת) עה"פ "זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה:א), דאמר ר"ע "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט:יח) זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם", גדול הימנו. וע"ש מה שפי', שמשום ד"בצלם אלקים עשה את האדם" (בראשית ט:ו) חייב לכבדו יותר מעצמו. וכ"ק אאדמו"ר דיבר הרבה פעמים מזה.

והנה בראב"ן (סי' ל"ז) על מה שאמרו בב"ר ובתו"כ (פ' קדושים) דר' עקיבא אומר "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול

בתורה, ובן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" גדול מזה. והיינו דבן עזאי דריש "זה ספר תולדות אדם" שכל אדם יאהב את חבירו כאילו הוא תולדה שלו, כלומר בנו. ור' עקיבא אומר כל אדם יאהב את חבירו כעצמו. ובזה פליגי, דבן עזאי סבר אדם אוהב את בנו יותר מגופו, ור' עקיבא סבר אדם אוהב את גופו יותר מבנו, ע"כ. ועיין בחיד"א בס' דבש לפי ועומ"ק מזה.

עתים לתורה וכו'. ובספר דרך ישרה (אות צ"א משנה הלכות) כתב שהוא עפ"י הגמ' (שבת לא.) אמרו תחילת דינו של אדם שואלין לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה.

ומיהו בגמ' סנהדרין (ז.) אמר רב המנונא, אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה, שנאמר "פוטר מים ראשית מדון" (משלי יז:יד). ועיין תוס' שם דבשבת מיירי באדם שעוסק בתורה אלא שלא קבע עתים, ובסנהדרין מיירי כשלא עסק כלל. אי נמי שואלים לו תחילה על משא ומתן באמונה, ומ"מ יקבל דינו תחילה על דברי תורה.

ועיין א"ר בשם זקנו מהר"ש (הובא בפמ"ג או"ח סי' קנ"ט) ששואלין תחילה על משא ומתן, שאם לא הי' באמונה אז גם התורה אינה כלום, ע"ש. ורבינו דייק בלשונו 'תחילת דינו של אדם', כלומר שהשאלה ששואלין אפשר ישאלו קודם אודות משא ומתן באמונה, אבל תחילת דינו שידונו אותו יהי' על דברי תורה ע"ש.

ולהנ"ל יש לומר דאפי' מה שידונו צריך שיהי' תחילת דינו של אדם על דברי תורה, שאפי' שעוסק במשא ומתן עיקר של חייו הוא דברים שבקדושה וזה החשיבות העיקרי. וזה שאמר הקב"ה לראובן 'אתה פתחת בתשובה תחילה', וכמ"ש על ראובן שעסק בשקו ובתעניתו, וזה אצלו ענין של תחילה, וע"ז קאמר

שיהי' לו בן בנו [הרבה דורות אח"כ] מזכותו שיהי' לו תחילת דבריו תשובה, דהיינו עיקר דבריו.

וזהו ביאור הזוה"ק שכתב על אלו המתפללים צרכי גופם בראש השנה, "הני כלבי דצווחי הב הב", דעיקר צריכים לבקש על כבוד שמים. ויש לומר על דרך הנ"ל מה הקדים בתפלתו, כבוד שמים או כבוד עצמו - מה היא עיקר בחייו, וכמו שמתפללים בכל יום בברכת אהבת עולם "כי הם חיינו ואורך ימינו", האם באמת זה חיינו האמיתי.

ועד"ז מבואר דברי המדרש "ולקחתם לכם ביום הראשון" לכפר על מעשה ראשון, דהיינו מה הי' אצלך דבר הראשון בחיים שלך. וזהו ג"כ ראשון לחשבון עונות, דהעיקר מהו הדבר הראשון, ומזה נדע במה לחשוב.

והשי"ת יעזור בימי העננים בית אהרן ברכו את ה' דקאי על ביתו, שזכינו בזכותו של אהרן, דהיינו הסוכה כדברי הגמ' במס' ר"ה שבא בזכות של אהרן, וכל הצלא דמהימנתא בא מזכות של אהרן. ואולי דזה ג"כ הכוונה שבא בהסוכה, שדבר הראשון והעיקר הוא בית ה', וכדברי הספה"ק ד"וארו עם ענני שמיא" (דניאל זניג) קאי על ימי הסוכות, נזכה בקרוב ל'וארו עם ענני שמיא' בישועתן ונחמתן של ישראל בכלליות ובפרטיות, ונזכה לגאו"ש בב"א.

More in this printout

View the whole printout