Skip to content
משנת השבוע

שמיני עצרת פרידה מהסוכה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

שמיני עצרת

פרידה מהסוכה

"אחת שאלתי מאת ה' וגו' שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו'" (תהלים כז:ד). והנה זוכים לשבת בצלא דמהימנותא. והנה יש עדיפות גדולה בזו בהקדם שהיום בפתיחת הארון המנהג לומר י"ג מדות של רחמים. וראיתי תמוה בזה, שהרי אין יום טוב יום תפלה.

וראיתי בחיד"א (הובא במחזור) שזה בדרך הודאה, עיי"ש . ועד"ז יש להוסיף דאיתא בגמרא (ברכות לג:), ההוא דנחית [ירד לפני התיבה כש"ץ] קמיה דרבי חנינא, אמר הא־ל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד. המתין לו עד דסיים, כי סיים אמר ליה, סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך ? למה לי כולי האי? אנן הני תלת דאמרינן 'הגדול הגבור והנורא', אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא, ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה, לא הוינן יכולין למימר להו, ואת אמרת כולי האי ואזלת. משל, למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו בשל כסף, והלוא גנאי הוא לו. ע"כ.

ורואים מזה, שהגם שתכלית בריאת האדם הוא להללו ולשבחו ולספר הודו, מ"מ יש איסור להוסיף שבחים רבים להשי"ת. אמנם בארץ ישראל יש על זה היתר, עפ"מ שפירש הפלאצקער גאון את הפסוק (קהלת ה:א) "כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו

דבריך מעטים", דהנה אמרו חז"ל (עירובין יח:) מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו, וכמו שרואים אצל נח. וזהו כוונת הפסוק, 'כי האלקים בשמים ואתה על הארץ', ונמצא שכשאתה משבח את השי"ת, הוא בחינת שלא בפניו, ולכן אתה צריך לומר את כל השבחים - כולו שלא בפניו, 'על כן יהיו דבריך מעטים', כי אם תוסיף הרבה שבחים יש הטענה הנ"ל, וכי סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך ? ואדרבה כל המוסיף גורע.

וזהו מה שאומרים בתפילת נשמת, 'בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל'. ומשמע שיש רק סוג הילול אחד לישרים ולצדיקים והחסידים והקדושים, כי אסור להוסיף בשבחיו של הקב"ה, כי כולו שלא בפניו, וכל המוסיף גורע.

אמנם איתא בחז"ל (ב"ק פג.) עה"פ "ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" (במדבר י:לו) ללמדך שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות. נמצא דכשמתקבצים יחד רבבות עמך ישראל, הוא בחינת בפניו של השי"ת, כי יש השראת השכינה, וכשהוא בפניו מותר לומר רק מקצת שבחיו, ולכן אז מותר לומר הרבה שבחים, ואין כאן הטענה של וכי סיימתינהו לכולו שבחא דמרך. וזהו מה שמסיימים ואומרים 'במקהלות רבבות עמך בית ישראל' כשרבבות עמך בית ישראל מקובצים יחד, שם כבר מותר לומר הרבה לשונות, להודות להלל לשבח לפאר לרומם וכו'.

וזהו גם כן החילוק בין חו"ל לארץ ישראל, בחו"ל שנמצאים תחת המזלות והמלאכים, כמו שנתבאר לעיל בדברי הרמב"ן, הוא בחינת שלא בפניו, ולכן אסור להרבות שם שבחים להשי"ת. משא"כ בארץ ישראל שנמצאים אך ורק תחת השי"ת, כמו שכתב הרמב"ן, שם הוא בחי' בפניו. ולכן רק הדר בארץ ישראל נחשב שיש לו אלוק, כי הוא בחי' בפניו, ולכן יכול כל הזמן להשלים תכליתו, להללו ולשבחו ולספר הודו, ואין שום מניעה להוסיף שבחים. משא"כ הדר בחו"ל נחשב כמי שאין לו אלוק, ולכן הוא בחי' שלא בפניו, ואסור להוסיף שבחים, ונמצא שאינו יכול להשלים תכליתו.

שאסור להוסיף שבחים, אי אפשר להתפלל באופן של שבח, רק ע"י תפילה ממש. ולכן אינו מרגיש תמיד שתפילותיו נענים, כי לפעמים יש קטרוג על התפילה. משא"כ בארץ ישראל שמותר שם להרבות בשבחים של השי"ת, יכולים לפעול הכל, כי על כל פרט מימי חייו הוא יכול להודות ולשבח להשי"ת על זה, ולכוין בשעת מעשה שיזכה להיוושע בזה השבח גופא, ובודאי ישועתו קרובה לבוא, כי על שבחים לא שייך שום קטרוג.

והכ"נ הי"ג שאין קטרוג בזה וזה דוקא בצלא דמהימנותא שמותר להוסיף בשבחו של הבורא, כי זה בפניו. ואולי דזה הכוונה סיימתינהו לכולי שבחא דמרא, דאם הוא בפניו יש עוד הרבה להוסיף ויהיה ישועות גדולות.

דובר צדקות וכו' הדור בלבושו וכו'.

ויובן בהקדם דברי הפרשת דרכים (דרך צדקה דרוש שבעה עשר, הובא כמ"פ בספה"ק בני יששכר) דמצות הצדקה מורה על היותינו בבחינת בנים למקום. וזה לשונו, גודל המצוה הזאת מעשה הצדקה גלויה ומפורסמת לעיני כל ישראל שהיא לאות אמת על השם המיוחד אשר פי ה' יקבנו (דברים יד:א) "בנים אתם לה' אלקיכם", ואמרינן בספרי בנים אתם לה', אתם קרויים בנים, והכי תנן במשנת חסידים (אבות פ"ג מי"ד) חביבים ישראל שנקראו בנים למקום.

ועבודת הצדקה היא לאות על שם זה, וכדאמרינן בפ"ק דבבא בתרא (י.) שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן. א"ל כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם, א"ל אדרבה זו מחייבתם לגיהנם. אמשול לך משל למה"ד למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים, וגזר עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו, לכששמע המלך הלוא כועס עליו. ואתם קרויים עבדים, שנאמר "כי לי בני ישראל עבדים".

א"ל ר"ע אמשול לך משל למה"ד למלך שכעס על בנו וחבשו בבית אסורים, וצוה עליו שלא להאכילו כו', ואנו קרויין בנים, שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם" [עכ"ל הגמ']. נמצינו למדין שמצות הצדקה היא לישראל לפי שנקראו בנים למקום, עכ"ל הפרשת דרכים.

בנים טובים הם לכבודו

הכוונה צדקה דוקא לבן הקב"ה, ובנים של הקב"ה הם לבושו של הקב"ה. והנה יש להוסיף נופח ומאן דנפח מדילי' קא נפח, בביאור הברכה 'ברא לכבודו', דהנה אי' בחז"ל (שבת כג:) דרב הונא הי' זהיר ביותר בקידוש היום. ואי' בגמ' (מגילה כז.) רב הונא הוה אסר ריתא [היה חגור מין גמי], וקאי קמיה דרב. אמר ליה: מאי האי שאתה חגור בדבר כזה? אמר ליה: לא הוה לי יין לקידושא, ומשכנתיה להמיינאי [לחגורתי], ואתאי ביה קידושא. אמר ליה: יהא רעוא דתיטום [שתהיה סתום ומכוסה] שיראי.

כי איכלל [כשנכנס לחופה] רבה בריה דרב הונא, רב הונא איניש גוצא הוה, וגנא אפוריא [היה ישן על מיטה]. אתיין בנתיה וכלתיה, ומתוך שהיה רב הונא גוץ – לא ראו שהיה שוכב על המטה. שלחן ושדיין מנייהו עליה [פשטו והשליכו בגדיהן עליו] - עד דאיטום בשיראי. שמע רב לאותו מעשה ואיקפד. אמר ליה לרב הונא: מאי טעמא לא

More in this printout

View the whole printout