Skip to content
משנת השבוע

הושענא רבה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הושענא רבה

הושענות

אום אני חומה. הכוונה שצריכים שידוך שיהיה חומה, כדאיתא (יבמות סב:) השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה. ובאמת, 'ברה כחמה', כבר נגזר מ׳ יום קודם יצירה. מ"מ 'גולה וסורה' עד שימצא השידוך נמצא כמו בגלות שדומה לקריעת ים סוף, ואח"כ דמתה לתמ"ר העושה פירות, מה תמר עושה פירות אף צדיק עושה פירות (עי' תענית כה :).

בתורה, שהם בעצמם בבחינת תלמידי חכמים, ומנדדים שינה מעיניהם, ומקיימים כך היא של דרכה של תורה (עי' אבות פ"ו מ"ד), מסתפקין במועט – להם שכרם שמור, ועליהם נאמר (ישעי' סד:ג) "עין לא ראתה אלקים זולתך", ותלמוד תורה כנגד כולם (פאה פ"א מ"א), הם יקבלו מאותו אוצר המנוצר.

ושאל עוד אוצר זה למי. והשיבו למכבדיהם, כי המכבד את התורה והמחזיק את לומדיה נוטל חלק כעוסק בתורה, כיששכר עם זבולון, וכשמעון אחי עזריה. ואת זבולון בירך משה רבינו עוד קודם שבירך את יששכר. תחילה אמר (דברים לג:יח) "שמח זבולון בצאתך", ואח"כ אמר "ויששכר באהליך", כי יששכר מתפלל עבור זבולון שיצליח בכל עסקיו. וכמו שאמרו בגמרא (חולין צב.) דשלחו מתם [מארץ ישראל], ליבעי רחמים איתכליא על עליא [האשכולות יבקשו רחמים על העלין], דאלמלא עליא לא מתקיימין איתכליא [וכך

טיש אושפיזא דדוד

כוונת המדרש אוצרות למי שאין לו משלו תולה ארץ על בלי מה

אמרו במדרש תנחומא (פ' כי תשא כ"ז, עי' ש"ר מ"ה, ו') שבאותה שעה הראה לו למשה כל אוצרות של מתן שכרן של הצדיקים לעתיד לבוא, כל אחד ואחד לפי מעשיו. ושאל משה רבינו ואמר אוצר זה למי. והשיבו, לבעלי תורה העוסקים ומתייגעים מסייעים כל חלקי עם ישראל לתלמידי חכמים].

כן היה בזמן קדום, קודם כל עסק ומסחר הלך זבולון העשיר אצל תלמיד חכם, אצל רבו, שיתפלל עבורו, והחזיקו, וזכות התורה שלמד יששכר הגין על זבולון, ובזכות התורה הצליח.

שוב ראה אוצר גדול מאוד, ואוצר גדול מכולם הוא, ושאל אוצר גדול זה של מי הוא. השיבו הקב"ה מי שיש לו מעשים טובים אני נותן לו שכרו משלו, ומי שאין לו משלו, חינם אני עושה, ונותן לו מזה, אני נותן לו מתנת חינם מאוצר זה היותר גדול, שנאמר "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (שמות לג:יט), עד כאן. וכבר עמדו המפרשים ובספה"ק הכוונה למי שאין לו משלו.

תולה ארץ על בלימה

והנה התפללנו ואמרנו על הקב"ה 'תולה ארץ על בלי מה' (איוב כו:ז). ויש לפרש דהנה הושענא רבה על כי דוד המלך נולד בלי שנים, וקיבל מאדם אברהם יצחק יעקב וכו'." וקיבל הישועה באופן שלא שייך כלל.

הנה איתא בזהר (פ' וישלח קס"ח ובסולם אות נ"ה) דוד המלך נולד להיות נפל, אברהם יעקב ויוסף נתנו לו שבעים שנה מחייהם. אברהם היה צריך לחיות ק"פ שנה כמו יצחק בנו, וחי רק קע"ה שנה. יעקב היה צריך לחיות קע"ה שנה כמו אברהם, וחי רק קמ"ז שנה. ויוסף היה צריך לחיות קמ"ז שנים כמו יעקב אביו וחי רק ק"י שנים. הרי אברהם נתן לדוד חמש שנים, יעקב נתן עשרים ושמונה שנים, ויוסף נתן לדוד שלושים ושבע שנים, סך הכל שבעים שנה.

אין קורין אבות אלא לשלשה

וכמו שאמרנו שיהודי אין לו שייכות עם עולם הזה כמו באברהם, בהסבר ששמעתי כמה פעמים מכ"ק אאדמו"ר הגה"ק זי"ע בביאור ענין הפסוק "בהבראם" (בראשית ב:ד) – בזכות אברהם (ב"ר י"ב ט'). והענין, כי אחז"ל (ברכות טז:) אין קורין אבות אלא לשלשה. ומבואר בספרים דז"ש מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו, פי' אף תרח ואבותיו עובדי ע"ז היו ג"כ נקראים לנו אבות. אבל ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, ר"ל דמעתה תו אין נקראים אבותינו רק מהראשון – אברהם ואילך (עיין באה"י פ' לך), אשר על כן היו האבות עקרים כדי שלא יהי' בלידה שלהם שום כח מאבותיהם עובדי ע"ז.

ובספר אבני המקום מוסיף שמה"ט אברהם ושרה נעשו זקנים כדי שיחלש כחם, דהיינו הכח שיש להם מאבותיהם, ולא יהיה בזרע היוצא מהם שום כח רע, רק מכח החדש שנותן להם הקב"ה להוליד. ועיין באלשיך פ' תולדות שכ"כ. וע"כ נקרא אברהם 'אחד' ["אחד הי' אברהם" (יחזקאל לג:כד)], לפי שהוא הראשון שבאבות, כמו אחד שהוא ראשון למספר. וז"ש "כי אחד קראתיו" (ישעי' נא :ב), ר"ל שהוא האחד הראשון, כנ"ל.

וממנו מתחיל האומה ולא מקודם למען לא יזיק כח הטומאה שבקודמים בזרע היוצא ממנו. וז"ש הקב"ה 'כי אחד קראתיו' שהוא יהי' הראשון, ואח"כ "ואברכהו וארבהו" (שם). וע"כ נעשה זקן, אף שבעצם לא הי' נצרך שיעשה זקן, שהי' ניזון ממזון הרוחני

אלא זה מתנה וישועה מהשי"ת וזהו כוחו של דוד המלך שאין מעצר לישועה. והכל צא מאצטגנינות שלך אברם אינו מוליד אברהם מוליד. השי"ת ממשיך ישועה למעלה מן המזל והטבע. וזהו תולה ארץ על בלי מה - אפילו הכל בעולם הזה בלי מה, מ"מ הקב"ה תולה ארץ וממשיך הישועה להעולם.

מלא כל הארץ כבודו

וזהו "מלוא כל הארץ כבודו" (ישעי' ונג).

הרב הק' רבי יוסף מיאמפאלי בן הרה"ק ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב היה כבן חמש אז בעת אמרו דיבור זה: פעם אחת בעת אמירת קדושה דשמו"ע נתלהב הרה"ק הנזכר בתיבות אלו 'מלוא כל הארץ כבודו', והיה צועק אותן התיבות בקול גדול. ושאלו אותו אנשים מה לך כי נזעקת. והשיב והאיך לא אצעק, כי אני מפרש תיבות אלו כן - 'מלא' מדבר שלא היה ברא ה' 'כל הארץ', וזהו 'כבודו', כלומר שהקב"ה ברא את העולם מאין ליש, וזהו כבודו. ולמה לא אתלהב מהדברים האלה המודיעים גדולתו ית' ? (מרגניתא דרבנן).

כמו שפי' מל"א כל הארץ כבודו שזה כבודו, והכוונה כנ"ל מל"א ממי שאין שום זכות, מ"מ כל הארץ מקבל מה שצריך, וזהו כבוד של השי"ת. וזהו הושענא רבא מתוך רחמים וחסדים.

הטעם שדוקא בשבת כשאסור לזעוק רפואה קרובה לבוא

עוד מעלה יש בזה שמשבחים את השי"ת, שאפשר לפעול עי"ז ישועות גדולות יותר ממה שמתפללים להשי"ת. כי על תפילה שייך כל מיני קטרוגים, משא"כ על שבח לא שייך שום קטרוג - שום מלאך אינו מעיז לקטרג על השבח שאמרו על השי"ת. וזהו כוונת 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא' (שבת יב.), כי כל השבוע מתפללים במפורש על רפואה בברכת רפאינו, ועל תפילה שייך להיות קטרוג כנ"ל. משא"כ בשבת שאסור לזעוק, מכוונים על החולה בעת שמשבחים את השי"ת, כשאומרים בברכת מחיה המתים התיבות ורופא חולים' מכוונים על החולה, וממילא רפואה קרובה לבוא, כי על הודאה ושבח לא שייך שום קטרוגא.

וזהו החילוק בין חו"ל לארץ ישראל, בחו"ל

א "אדם ילוד אשה קצר ימים" (איוב יד:א). ילוד אשה, כלומר שנולד מסיטרא דנוקבא, אז הוא 'קצר ימים', כדמצינו בכמה מקומות, והם: יצחק, דכתיב בו "ולשרה בן" (בראשית יח:יד), ורק בשעת העקידה החליפו אותו בנשמה דדכורא. וכן דוד המלך ע"ה, לכן קיבל שנותיו מאדם הראשון. וכן חבקוק שכתוב בו "את חובקת בן" (מ"ב ד:טז), לכן מת והחיהו אלישע. וכן שמואל הנביא שחיה רק נ"ב שנה, כי הוא נולד ע"י תפלתה של אמו (מגלה עמוקות, שמות).

More in this printout

View the whole printout