שבת חול המועד ליל שב"ק
שבת חול המועד קוראים שלש עשרה מדות בתורת בקריאה, ולא כמו ביום התענית. ויש להבין הענין למה תיקנו חז"ל כן. גם להבין ענין שי' רבי עקיבא שאנו אוכלים בסוכה זכר לענני הכבוד. גם יש להבין ענין "ולקחתם לכם ביום הראשון"
א בני יששכר (חודש אדר מאמר ב' דרוש ח' שייך לפ' זכור י"א) ואגב באתי לדקדק בפסוק "וכל קרני רשעים אגדע" (תהלים עה:יא), התחיל בלשון רבים רשעים, ואח"כ סיים "תרוממנה קרנות צדיק" לשון יחיד. [הן אמת שע"פ פשוטו י"ל דרבותא קמ"ל, אפילו הן רשעים רבים בכנופיא אעפ"כ אגדע קרנן, ובסיפא אפי' צדיק אחד ארומם קרנו].
והנראה לענ"ד בדרך רמז, הקרנות של תיבת רשעי"ם, היינו אותיות ר"מ שהם בקצוות, בגימטריא עמל"ק, והוא אשר יגדעהו השי"ת במהרה וימחה את שמו מתחת השמים, ואז תרוממנה קרנות צדיק, בתיבת צדי"ק הקרנות הם אותיות ק"ץ, שזה יהיה לעת קץ ב"ב, ואז יתרומם הקץ באיבוד זרע עמלק ויהיה השם שלם וכסאו שלם, ותבוא הקץ וזמן הגאולה במהרה בימינו אמן.
זה בא מכח קדושת שבת
והמתקנו הענין כדברי זקה"ק בבית שערים (ליקוטים ח"ד) עה"פ "ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים וגו'" (שמות טז:כט), י"ל הכוונה דהנה השי"ת נתן לנו השבת להתעגן בתענוגים גשמיים, כמ"ש "וקראת לשבת עונג" (ישעי' נח :יג), ולנוח בו ולשמוח בו בתעגוג אכול ושתו כל עדת ישראל יעשו אותו. והטעם בזה, כי קדושת השבת גדולה כ"כ עד שמחמת קדושה הגדולה יתפשט האדם מגשמיותו ויתבטל במציאות. אך מחמת שנהנה ומתענג באכילה ושתי', נתגשם ולא יתבטל במציאות.
ומזה הטעם לא ירד המן בשבת, כי המן בעצם הוא כולו רוחני כמז"ל (יומא עה:) "לחם אבירים" (תהלים עח:כה) שמלה"ש אוכלין אותו. ואילו הי' יורד בשבת ואכלו ממנו נתבטלו במציאות בצירוף שתי קדושות – קדושת השבת ומאכל רוחני בזה. לכן הי' ההכרח שירד בע"ש ויתגשם קצת לאכול ממנו בש"ק. וא"כ זה שצריך להתענג בש"ק ושירד המן לצורך ש"ק ביום שלפניו טעם אחד להם, שלא יגיע האדם למדת התפשטות הגשמיות התבטלות במציאות, שהוא מדרגה היותר גבוה שכולו רוחניי ואינו במקום ובמציאות.
הנה תיבת לכם מורה על צרכי הגוף כדחז"ל (סוכה מ.) 'לכם' (שמות יב:טז) – לכל צרכיכם. ודרשו ז"ל (פסחים סח:) חציו לכם. וזש"ה הביטו וראו כי ה' נתן לכם השבת להתענג בתעגונים גשמיים, על כן מזה הטעם עצמו ההכרח כי הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים, שירד המן בששי ולא בש"ק. ומבאר הטעם למען שבו איש תחתיו, שלא יתעלה למדרגה היותר גבוה וישאר תחתיו במדריגה, ולא יתבטל במציאות מרוב קדושה. וז"ש אל יצא איש "ממקומו" ביום השביעי, שלא יצא ממקומו ומציאות מקדושת יום השביעי, והבן.
והכ"נ במצב כזה יש חיות בגדלות הנשמה
והנה החת"ס זי"ע מבאר ענין ענני הכבוד כי פרוע הוא שנתגלה ענני הכבוד ורק ביום ראשון דסוכות ראו גדלות כפרת יום כפור שקבלו ענני כבוד (אוצרות החת"ס פ' אמור).
והנה עד"ז יש להמתיק הענין בעזהי"ת, כי אי' בחיד"א דע"י תשובה מאהבה נתהוה מצות קרבן פסח, כי עשו תשובה וירא את ענינו ומתשובה מהללו עובדי ע"ז (מדרש שוחר טוב תהלים טו:ה) נהי' קרבן פסח.
מירור על העבירות
והתורה אמרה "וימררו את חייהם בעבודה קשה" (שמות א :יד). פי' רבינו מהר"ם אלשיך זלה"ה בכוונת הכתוב, כי חיי האדם היא נשמתו. וזה עוצם רשעות העכו"ם במצרים לשעבד את נפש ישראל ולמרר נפשם לעבוד עבודה זרה, והוא אבדן הנפש. וזה שכתוב 'וימררו את חייהם', רומז לנפשם שהוא התמרור העיקרי, עיי"ש בדבריו.
ולפ"ז מרור שהוא רמז למה שאמר הכתוב 'וימררו את חייהם', הוא רמז למרירות הנפש לעבוד עבודה זרה, ולכן מרו"ר בגימטריא מו"ת. ובכן ההגדה תהיה בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, שנזכור מה היה לנו במצרים, כמעט שאבדנו נפשנו וגופנו, לולי ה' שהיה לנו ברוך האל המושיע. ואומרו 'בעבור זה' (יג:ח) מורה באצבע כי בשגם כל איש ישראל זכרון יציאת מצרים על לבו תמיד כמצותו לזכור יציאת מצרים, מ"מ זה מדבר בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך בפועל 'והגדת לבנך'. כן מבואר בספה"ק שמחת הרגל (הגדה של פסח ד"ה ואפשר דמ"ש בשעה שמצה ומרור).
והנה על דרך זה מבואר לנכון, כי ע"י המרירות האלו החרטה מזה שהיו עובדים עבודה זרה באונס, ומחמת גודל התשובה זוכים לזכיות, ומזה נעשה הרבה מצוות. ומשום כן מקדימים המרור למצה, כי מהמרור נעשו הרבה מצוות והרבה זכיות, ובפרט מעון גדול עבודה זרה למצוה גדולה של אמונה וכיו"ב.
אי מהני תשובה על עבודה זרה שי' דנעשה כשגגות
אמנם איתא בס' לחמי תודה (סוכה נ"ו), ולכאורה יש ליישב לפ"מ דמבואר בדברי המפרשים הטעם בתשובה מאהבה דנעשין לו כזכיות, משום דבתשובה מאהבה איכא מחשבה ומעשה, וקיי"ל (קידושין מ.) דמחשבה רעה אין מצטרף למעשה. ומשום הכי מחשבה ראשונה שהיה לו בשעת עבירה אינו נחשב לכלום, ומחשבה שניה בשעת תשובה נחשב לו לזכיות. משא"כ בתשובה מיראה דליכא מחשבה טובה, שאינו עושה רק מיראה.
ולפ"ז אתי שפיר משום דהך בברייתא קאי אמתניתין שם (לעיל נא.) דמיירי מעון עבודה זרה, שהיו אומרים אבותינו שהיו במקום הזה היו משתחוים קדמה לשמש, וקיי"ל (קידושין שם) דגבי עון עבודה זרה אפילו מחשבה רעה מצטרף למעשה. וממילא בעון עבודה זרה אפילו תשובה מאהבה אין נעשין לו כזכיות רק כשגגות.
ובזה יש לפרש הא דאיתא במדרש (הובא בילקוט הושע רמז תקל"ב) על מה שאמר קרא "שובה ישראל עד ה' אלקיך" (הושע יד:ב), ר' מאיר אומר בעוד ש'ה' אלקיך'. דרצה לומר שאם יש בו עון עבודה זרה, אזי אין נעשה כזכיות אפילו בעושה תשובה מאהבה. וזהו דמסיים קרא "כי כשלת בעוונך" ודוק, וכן כתב בחוות יאיר (דרוש אורח חוזר סי' ד' ב').
תשובה על ע"ז נמי נעשו כזכויות
אמנם בספר נטיעות אדר כתב דאין חילוק, דברא"ש (פ"ק דר"ה סי' ה') כתב על מ"ש (ר"ה יז:) "ה' ה'" (שמות לד :ו) – אני הוא קודם שיחטא ואני הוא לאחר שיחטא. והקשה, מה צריך מדת הרחמים קודם שיחטא. ותירץ, אע"פ שגלוי וידוע לפני שסופו לחטוא, מתנהג עמו במדת הרחמים באשר הוא שם. אי נמי, קודם שיחטא בעבודה זרה, אע"פ שכבר חשב לעובדה, ובעבודה זרה מצטרפה למעשה, אפילו הכי מתנהג עמו במדת הרחמים קודם שיחטא, וכשיחטא מצרף המחשבה עם המעשה עיי"ש.
וכבר עמדו על זה המפרשים (עיין קרבן נתנאל, ובאור חדש קידושין לט: ד"ה ודילמא וכו' ובדף מ' ד"ה מחשבה טובה). עכ"פ נלמד מדברי הרא"ש דהא דמחשבה מצטרפה למעשה בעבודה זרה, דוקא אם כבר עשה המעשה, אז נחשב לו המחשבה ג"כ, אבל מחשבה לבדה אינה בעונשין. וא"כ
בתשובה שהמעשה מבטלת מעשה עבירה ולא נשאר רק המחשבה, ובזה עבודה זרה שוה לשאר עבירות ונשארה מחשבת התשובה לזכות, ולכן לא חלקו המפורשים בענין העבירות (הובא בס' מצווה ועושה לידידי ר' שמואל דוד פרידמאן שליט"א).
דוקא תשובה מאהבה מהני ונעשו כזכויות
וראיתי בספר יציב פתגם (שבת הגדול), אמנם יש לעיין בזה, שהרי לדעת הסוברים דלא מהני תשובה על עון עבודה זרה, עדיין אינם יכולים להביא קרבן גם אחר שמשכו ידיהם מעבודה זרה. אמנם יש מקום לדון ולחלק בזה בין מי ששב מיראה למי ששב מאהבה, שבשב מיראה שלא הועיל אלא שנעשו לו זדונות כשגגות, ועדיין נשאר רושם מן החטא, אכן יש לומר שאין התשובה מועלת על עון חמור זה של עבודה זרה. אבל כששב מאהבה דזדונות נעשו לו כזכויות, שנעקר החטא לגמרי ולא נשאר ממנו רושם, אפשר דאף על עון חמור זה של עבודה זרה מועיל תשובה.
ובזה מבאר שם המדרש (הובא בבני יששכר חודש ניסן מאמר ג') אדם שעבר עבירה וחזר בו ועשה תשובה, הקב"ה מוחל לו על כל עונותיו. ולכך נקרא שבת הגדול, דהנה במ"ש אדם שעבר עבירה וחזר בו ועשה תשובה צ"ב שהאריך בכפל לשון.
ולהנ"ל יש לומר דמ"ש 'וחזר בו' - היינו על עצם החטא. ומ"ש 'ועשה תשובה' - היינו שעשה תשובה מאהבה שלא ישאר אף רושם מן החטא. ולזה מוחלין לו על כל עונותיו, והיינו גם על עבודה זרה ודו"ק. וז"ש, אדם שעבר עבירה וחזר בו ועשה תשובה וכו'. ולכך נקרא 'שבת הגדול', שמסרו נפשם לומר להמצריים שלוקחין השה לשם קרבן כדי שיהא ניכר ששבו מאהבה ויועיל אף על עבודה זרה, ודו"ק.
ועד"ז יש לומר דע"י כח קדושת השבת כמבואר לעיל זכו לתשובה מאהבה, ומכח תשובה מאהבה זכו שֶׁמֵעָון ע"ז נהיה מצות סוכה צלא דמהימנותא, מדה כנגד מדה, וממצוקתיהם יצילם כדברי רבעש"ט זדונות נעשו זכיות. וזה ט"ו ט"ו לגז"ש, שע"י שניהם נהיה תשובה מע"ז, זכו למצות מצוה מיכלא דמהימנותא.
וזהו כוונת הרה"ק מבארדישטוב זי"ע, שאפי' אחר יוה"כ נשאר כתב, והכֶּתֶם נתלבן ע"י סוכה, דהיינו שנעשה כזכיות. וזהו "בסוכת תשבו שבעת" ר"ת שבת, שיש פעולה בסוכה כמו בשבת בעולמות העליונות מתקן הכל. ועד"ז תיקנו בהקריאה י"ג מדות המעורר תשובה מאהבה.
השי"ת ישפיע בימי הסוכות שפע 'עד בלי די' (מלאכי גני) ברוחניות ובגשמיות בבני חיים וקיימים ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא בריות גופא ונהורא מעליא באריכות ימים ושנים, ונזכה בקרוב "וארו עם ענני שמיא" (דניאל ז:יג) בזכות שלש עשרה מדות, ובזכות שלשת אבות נזכה לשבת בסוכת עורו של לויתן בקרוב ממש בבנין ביהמ"ק, ונזכה כולנו במהרה לאורו אכי"ר.