Skip to content
משנת השבוע

ליקוטי מגיד משנה - חג הסוכות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ליקוטי מגיד משנה

חג הסוכות

למ"ד סוכות זכר לענני הכבוד הרי הוא מעשה ניסים, וא"כ איך מברכים ע"ז

כתיב (ויקרא כג:מב) "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות וגו'". ואיתא בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ג) הבונה סוכה מברך לעשות סוכה. ובש"ס בבלי (סוכה מו.) איתא דאין מברכין על העשיה, אלא סומכין על הקידוש בליל סוכות. ולכאורה כיון דכתיב (שם:מג) 'כי בסוכות הושבתי', היינו ענני כבוד, ובשו"ע (או"ח סי' תרכ"ה) פסקו הב"ח (ד"ה בסוכת) והמגן אברהם (סק"א) שכשיושב סוכה יכוון על ענני כבוד, ועננים הוא מעשה ניסים, א"כ האיך מברכין על מצות סוכה, ובפרט ביוצאי מצרים במדבר, הא אין מברכין על מעשה נסים.2

אין מברכין על הנס שאינו מטבע העולם

ונראה לי בס"ד לחדש, דהא דאמרו אין מברכין על מעשה נס, היינו רק אם מקיים מצוה בדבר שאינו מטבע העולם, אלא נולד ע"י נס, וכהאי גוונא ודאי אמרינן דאין מברכין. ולמשל אם ירד כבש מן השמים ע"י נס, ואנן רוצין להקריבה, וכעין הא (סנהדרין נט:) שנפלו חתיכות בשר מן השמים וכו', ואמרו ליה מן השמים יורד רק דבר

א ובנין אם דור המדבר קיים מצות סוכה, נחלקו בזה האחרונים, בספר בית אלקים למבי"ט (שער היסודות פרק ל"ז) כתב דלכאורה מצות סוכה אף שהיא רמז לענני כבוד, אפשר שהיתה נוהגת במדבר, רמז למה שהיה בכל השנה כולה. אך אפשר דהגם שחג המצות והשבועות נהגו במדבר, חג הסוכות לענין ישיבה בסוכה לא נהגו, שהרי היו מסוככים בענני כבוד, ואיך יעשו סוכה תחת שם סוכה. ולכן נאמר "למען ידעו 'דורותיכם' כי בסוכות וגו'", כי לא נצטוו במצוה זו מיד, כי אם לדורות הבאים אחרי דור המדבר.

ובספר בנין שלמה (להגר"ש הכהן מווילנא הקדמה ב' לפ' ראה) כתב לצדד לומר, שאפשר שגם בדור המדבר נצטוו במצוות ישיבה בסוכה, ואף שאז לא נצרך זכר לענני כבוד, מ"מ צריכים היו לישב בסוכות מפני טעמים אחרים. וכמו במצות מצה ומרור דנצטוו אז, אף דלדידהו לא שייך זכר כ"כ. ושמא בדור המדבר ישבו תחת ענני כבוד כל ימות השנה, וענני כבוד היה סכך כשר, דהוו גידולי הארץ, כמ"ש (בראשית ב:ו) 'ואד יעלה מן הארץ', וכדאיתא (סוכה יא:), וגם אינו מקבל טומאה.

ומ"ש 'בסוכות תשבו', כלומר בסוכות שאתם יושבים כל ימות השנה, מחויבים לישב בהם בחג הסוכות, רק דבשאר ימות השנה הוא רשות, ואי בעי אכיל חוץ לענני כבוד, אבל בימות החג צריך לישב ולאכול ולישן דוקא תחת ענני כבוד. וטעם הישיבה אז בדור המדבר הוא מטעם אחר, דכל מצוה יש לה כמה טעמים זולת הטעם דכתבה התורה, והדר אמר 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות', זהו כשיכנסו לארץ ישראל, ואז יהיה עוד טעם לישיבה 'למען ידעו' וכו'.

ב א"ה: לעת עתה לא מצאתי מקור לזה שאין מברכין על מעשה ניסים. והנה רבינו מביא להלן שאין מקריבין קרבן בדבר שנולד ע"י נס, ואולי משום הכי אין מברכין על מעשה ניסים. ובגמרא איתא (תענית כד:) שאין נהנין ממעשה ניסים, ואולי משום שאין נהנין, לכן אין מברכין.

טהור, וכן בחטים שירדו מן השמים, וכמו שאיתא בגמרא (מנחות סט:) ואנן צריכין למנחות חטים שגדלו בארץ, דמ"מ אין הם החטים שהתורה אמרה. וכן אם חשבו על המן שירד להם מן השמים שיהיו חטים, דהרי כל טעם שרצו טעמו במן, לא היה כשר להקרבה. ולכן למאן דאמר שהקריבו מנחות במדבר (שם מה:) לקחו מהתגרים שבשוק, או שהיה להם ממה שהוציאו ממצרים.

על הנס שנעשה לאבותינו מברכין

אבל בנס שנעשה לאבותינו, וכגון סוכות שנעשו לאבותינו ביציאת מצרים, ועכשיו אנו מודים על הנס שעשה הקב"ה לאבותינו שסכך אותם בענני כבוד ודאי שפיר מברכין, שהרי רק לאבותינו נעשה הנס, ועל זה אנו מברכין, ואין זה בכלל שאין מברכין על הנס.

(שו"ת משנ"ה חי"ח סי' שע"ג)

ביאור מדוע נשים פטורות ממצות סוכה, הרי היו באותו הנס

בדבר שאלתו דהרי גם הנשים ישבו בענני כבוד והיו באותו הנס, לפי מה שכתבו הטור ושו"ע (או"ח סי' תרכ"ה) דהלכה כרבי אליעזר ד'בסוכות הושבתי' (ויקרא כג:מג), ענני כבוד ממש היו (סוכה יא:), אם כן אמאי אינן חייבות בסוכה, כמו שחייבות בארבע כוסות (פסחים קח.), בנר חנוכה (שבת כג.), ובקריאת המגילה (מגילה ד.) מהאי טעמא.

מכל האזרח ילפינן שנשים פטורות מסוכה

הנה באמת כי נשים אימעטו מקרא מפורש (שם:כב) ד'כל האזרח בישראל', להוציא את הנשים (סוכה כח.), וא"כ אדרבה אי לאו קרא היו חייבות, דלכאורה קרא למה לי, הא הוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא, ועל כרחך משום דגם הן היו באותו נס, ועיין סוכה (שם) ותו קרא למה לי וכו', הא סוכה הוה מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות וכו'. ומשני אמר אביי, סלקא דעתך אמינא 'תשבו' כעין תדורו - מה דירה איש ואשתו, אף סוכה איש ואשתו. רבא אמר איצטריך, סלקא דעתך אמינא יליף חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות, מה להלן נשים חייבות (פסחים מג:) אף כאן נשים חייבות, קא משמע לן, ע"ש. על כל פנים ילפינן מפסוק מפורש לפוטרן מסוכה, ובלאו הכי היו חייבות.

אין דורשין טעמא דקרא

ואי כוונתו להקשות, למה באמת פטרן הכתוב, אין אנו דורשין טעמא דקרא (עי' ב"מ קטו.), ובפרט למאן דאמר (סוכה שם) דהלכה למשה מסיני הוא דפטורין, ודאי אין בידינו טעם לדבר.

מצות סוכה לצאת לחוץ לכן נשים פטורות

ומיהו כדי לשבר את האוזן היה אפשר לומר, דענין סוכה הוא לצאת מבית לחוץ, דהיינו מדירת קבע לדירת ארעי (שם נ.). וכמו שאנו אומרים ובזכות צאתי מביתי החוצה וכו',

וכיון דכל ישראל יוצאין בסוכה אחת (סוכה כז:), ובנשים הרי כתיב (תהילים מה:יד) "כל כבודה בת מלך פנימה", אינו מדרך צניעות להן לצאת ולדור בחוץ בדירת ארעי כזו מגולה מלמעלה, אף שצלתה מרובה מחמתה. ולא דמי למקרא מגילה והדלקת נר חנוכה ואכילת מצה, שמקיימים את המצות בבית פנימה. והגם שעיקר הדלקת נר חנוכה מבחוץ היא (שבת כא:), אינו אלא להדליק, דהדלקה עושה מצוה (שם כג.), ומיד היא חוזרת, אבל הכא צריכה לצאת החוצה.

ובאמת כתב החת"ס ז"ל לענין נרות חנוכה (שבת כא: ד"ה והמהדרין) דאפילו למ"ד להדליק נר לכל אחד ואחד היינו המהדרין מן המהדרין, אפ"ה לא אמרו כן בנשים, אלא לעולם האשה יוצא בהדלקת בעלה, וכן לא ראינו בתולות להדליק נרות חנוכה בבית הוריהם או אצל בעליהם. וכתב משום דעיקר הדלקת נרות נתקנה מפתח ביתו בחוץ, והרי כל כבודה בת מלך פנימה, לכן לא רצו לתקן להם מצות הדלקה, רק אם אין לה מי שידליק. א"כ י"ל כן לענין סוכה דכלל לא תיקנו, דבחנוכה עכ"פ רק מדליקין וחוזרין מיד, ולא כן בסוכה.

מעיקר הדין נשים פטורות אפילו היו באותו הנס

איברא דמעיקר הדין, גם מדין מצה היו פטורות מכח מצות עשה שהזמן גרמא, כמבואר בגמרא (פסחים שם) דסלקא דעתך אמינא דפטורות מלאו דבל תאכל חמץ (דברים טז:ג), והשתא דאיתרבו להו בבל תאכל חמץ, איתרבו נמי לאכילת מצה כרבי אליעזר, דאמר רבי אליעזר נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה, שנאמר (שם) "לא תאכל עליו חמץ וגו'" - כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה, והני נשי נמי הואיל וישנן בבל תאכל חמץ, ישנן בקום אכול מצה, הרי דאף דהיו בנס מצרים, אפילו הכי היו פטורות מאכילת מצה, מטעם מצות עשה שהזמן גרמא, אי לאו משום דאיתרבאי, וא"כ מעיקרא ליכא קושיא, דבהשקפה ראשונה היו פטורות מכל ואפילו היו באותו נס.

בדרבנן נשים חייבות גם במצות עשה שהזמן גרמא

והא דחייבות בנר חנוכה ובמקרא מגילה, אע"ג שהם מצות עשה שהזמן גרמא, אף דנתנו טעם משום שגם הן היו באותו נס, יש לומר עוד דחייבות כיון דהוי מצוות דרבנן, וסבירא לן דבמצות עשה דרבנן נשים חייבות אפילו הן זמן גרמא, עי' רש"י (ברכות כ: ד"ה וחייבין), ותוס' (שם ד"ה בתפלה) שחלקו בזה. ובספר ארחות חיים (לוניל הל' שבת דין שלש סעודות ס"ב) כתב בפשיטות מהאי טעמא דנשים חייבות בשלש סעודות משום דהוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא דרבנן, ובהא נשים ג"כ חייבות, ע"ש.

טעם שלא עשו ישראל בעצמם זכר על נס המן והבאר שהיו להם

ומיושב נמי מה שהביא מהחיד"א (ראש דוד פ' אמור, וראה מדבר קדמות מע' ס' אות י"א) טעם על מה שצוה השי"ת לעשות זכר לענני כבוד בסוכה, ולא עשו כן במן ובאר. וכתב בשם הרב יהודה חאבילייו שענני כבוד היו רק ישראל מיוחדים בטובה זו, כי הערב רב פלט אותם הענן (זוה"ק ח"ב קצא:), משא"כ מן ובאר (הובאו דבריו בבני יששכר תשרי מאמר י' אות ט"ו). וכבודו הקשה, דסוף סוף גם לבני ישראל היה נס ארבעים שנה,

ולמה לא עשו זכר, והניח בצ"ע. והאמת דלא קשה, דלא עשו זכר לנס רק על מה שעשה הקב"ה רק בשביל ישראל, דבזה הראה חיבתם של ישראל ביחוד. אבל מה שעשה גם לאחרים עמהם אין זה נס מיוחד לישראל, ולא ניכר בזה אהבה מיוחדת לעם ישראל, ואין צריך זכר.

(שו"ת משנ"ה חי"ח סי' שמ"ט)

נשים שחיבבו את הארץ לא היו צריכות לסוכה

עוד אמרתי טעם דנשים פטורות מסוכה, לפ"מ דכתיב (דברים א:ב, ועי' רש"י שם) "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר", ואילו לא חטאו ישראל היו נכנסים מיד לארץ ישראל ולא היו צריכים לסוכות. אלא לפי שמאסו בארץ חמדה וחטאו, נשארו במדבר ארבעים שנה והיו צריכים לסוכות. אבל זה רק מחמת החטא, ואילו לא חטאו לא היו צריכים לסוכות כלל.

וכבר כתבתי במקום אחר, דמה שנחלקו (סוכה יא:) אי סוכות ממש היו או ענני כבוד, דתרווייהו אמת, דמתחילה היו ענני כבוד, ולאחר שחטאו ונשארו במדבר עשו להם סוכות ממש. אבל הנשים שחיבבו ארץ ישראל, כמו שכתב רש"י (במדבר כו:סד) בבנות צלפחד, ולא חטאו גם בעגל ושאר חטאים שבמדבר, לא היו צריכים לסוכות, והיו נכנסים מיד לארץ ישראל, וכיון דכל זה בא מחמת האנשים, ולכן לא יתחייבו רק האנשים.

ישוב קושית התוס'

ובזה מיושבת קושית התוס' (פסחים קח: ד"ה היו באותו הנס): והא דאמרינן דפטורות מסוכה אע"ג דאף הן היו באותו הנס, 'כי בסוכות הושבתי'. אדרבה, הסוכות היו מחמת החטא, והם לא חטאו, ולא היו צריכים לסוכות.

לא עשו זכר למן כיון שלא בא על החטא

ג ובזה מיושב נמי למה לא עשו זכר למן, כי זה לא בא בשביל החטא, וכמו שלא עשו זכר ל"שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה" (דברים ח:ד) ושאר נסים שעשו להם ביציאת מצרים.

(שו"ת משנ"ה חי"א סי' תקי"ד)

ג והביאור בזה יכולים לומר עפ"מ שכתב הבני יששכר (תשרי מאמר י' אות ח"י) דמצות תשובה מהני רק לישראל, כיון שהם בנים למקום (ב"ב י.), ואב שמחל על כבודו כבודו מחול (קידושין לב.). והנה בכדי להוכיח לכל באי עולם שנתקבלה תשובתינו, כי אב שמחל על כבודו כבודו מחול, צוונו הש"י אחר עבור ימי התשובה, ליקח ביום החג הקדוש הזה ד' מינים, ואלו הד' מינין אין שום שליטה לשר עליהן, רק כביכול הש"י בעצמו (רמ"ע מפאנו, מאמר עין גנים ח"ב). אם כן אלו הד' מינין נקראים שרביטו של מלך, וזהו הוראה שאנחנו נקראים בנים, והש"י נקרא עלינו אב, דאי לא תימא הכי ותאמר שאנחנו עבדים והש"י נקרא עלינו מלך, הלוא אסור להשתמש בשרביטו של מלך (סנהדרין כב.), והאיך צוונו ליקח אלו הד' מינין וכו'. ממילא לפ"ז אנן נמי נימא במצות סוכה כתיב (שמות מ:לד) "ויכס הענן וכו' מלא את המשכן", וכן כתיב (מ"א ח:י,יב) בבנין בית עולמים בימי שלמה "והענן מלא את בית ה' וגו' אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל", שהוא ענן וכו' א"כ כביכול הענן והערפל נקרא שרביטו וסוסו כביכול.

More in this printout

View the whole printout