Skip to content
משנת השבוע

יום ב' בין מנחה למעריב

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג:מ). ופירש"י הדר – הדר באילנו משנה לשנה, וזהו אתרוג. אמנם בגמ' (סוכה לה.) רבי אבהו אמר: אל תקרי הָדָר אלא הַדֶר דבר שדר באילנו משנה לשנה. ויש לבאר הענין בזה.

ובמדרש, ולקחתם לכם ביום הראשון' לכפר על מעשה ראשון. וכ"ק מרן אאדמו"ר זי"ע במגיד משנה, עיקר המסורה הרמב"ם שלא לשנות מדורות הקודמים.

הנחמדים מזהב וגו' ונופת צופים

ויובן כל זה עם מ"ש הבינה לעתים (דרוש מ"ה) ומהר"י מינץ (דרוש ו') עה"פ (תהלים יט:יא-יב) "הנחמדים מזהב וגו' ונופת צופים גם עבדך וגו". ופירשו כי יש ב' מינים ערבים בעניני עוה"ז חמדה ותענוג. החמדה הוא חמדת ממון רב ועושר וכלים יפים ודומיהן. ותענוג הוא מאכלי עריבות ומיני מטעמים ודומיהן.

ואמנם ב׳ דברים אלו הם ב' הפכים, כי מיני התענוגים אין התאוה להם רק בהיות האדם חסר מהם או שיש לו מעט, אבל בריבוים לא די שבטל התאוה אליהם, אדרבה הוא קץ ומואס בהם, וכמו שאמר הכתוב (משלי כה:טז) "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו". אבל החמדה כל עוד שיתרבה העושר יתרבה יותר החמדה והתשוקה אליו, וכמו שאמרו רז"ל (קה"ר א' עה"פ ונתתי אל לבי) יש לו מנה מבקש מאתים, יש לו ר' מבקש ת'. נמצא שבהיות האדם חסר ממון זה אין לו חמדה, ואם יהיה בתכלית הריבוי יהיה התשוקה אליו בתכלית ההפלגה.

ואמנם התורה ומצותיה ועבודת ה' כולה, יש לה שני המעלות גם יחד. כי עם שיש בה מתיקות גדול מכל מתיקות העוה"ז, כמאמר רז"ל (אבות פ"ד מכ"ב) יפה שעה א' בתשובה וכו'. ורוב המתיקות אשר בזה היה גורם על צד הטבע אשר בריבוי' תתבטל תשוקת האיש, אעפ"כ יש לה גם מעלת החמדה, שכל עוד שיוסיף האדם בתורה ועבודה יותר תתרבה התשוקה אליהם. משא"כ בהיות האדם ריק מתורה ועבודה אין לו תשוקה כלל, וכמאמר רז"ל (עי' ברכות מ.) אם שמוע בישן תשמע בחדש, ואם לאו אל תשמע. וכן אמרו (אבות פ"ד מ"י) ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כו'. והיינו, שאם בטל האדם מן התורה אז מתמעט חשקו וגורם שיתבטל יותר.

וז"ש 'משפטי ה' אמת צדקו יחדו' (תהלים יט:י), ר"ל שיש להם ב' מיני מעלות אלו ביחד, כי הם 'נחמדים' – שיש אליהם תשוקה יותר 'מזהב ומפז רב', שבהיותם בתכלית הריבוי יש תשוקה בהפלגה, ויש אל התורה יותר תשוקה, עם היות ומתוקים מדבש כו", והיינו ב' המעלות ביחד.

ועל ז"א 'גם עבדך נזהר בהם וגו' ירצה, כי להיות בתורה ועבודה מתיקות נמרץ אשר לא יסופר, יומשך שע"י גודל הרגשת המתיקות שירגיש העובד תהיה בעבודה קצת חסרון, והוא כי העבודה צריכה שתהיה בלתי לה׳ לבדו מצד יראת ה' שצוה עליה. וא"כ אילו לא היה כל כך מתיקות בעצם העבודה, ממילא ודאי העובד לא יעבוד רק מצד יראת ה'. משא"כ כיון שיש בה כל כך מתיקות ותענוג, לא תהיה העבודה כל כך נקיה שתהיה לה' לבדו. לזאת צריך העובד ליזהר שעם הרגשת המתיקות, אעפ"כ לא יעשה מעשה העבודה רק ליראת ה' שצוה עליה.

לז"א שע"י שהם 'מתוקים מדבש', לכן 'גם עבדך נזהר בהם', ר"ל שצריך זהירות מאד לבלתי צאת העבודה קצת מגדר לשמה, מאחר 'כי בשמרם' ר"ל בגוף שמירת המצות ועבודת ה', יורגש 'עקב רב' ריבוי התענוג, לכן צריך לזה זהירות הרבה. אלו דבריהם ז"ל בתוספת קצת ערבי נחל (ליקוטים סי' א').

ובזה נבאר כח הגדול של אתרוג הרומז על תורה שיש לו הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש גו' וממילא גדל על כל מים, אין מים אלא תורה וכן הדר דרא דרא בלי שינוי.

יצרו של אדם מתחדש עליו כל יום

ומתחילה נבאר קצת, דהנה ארז"ל (סוכה נב:, קידושין ל:) אר"י, יצרו של אדם מתחדש עליו כל יום. ארשב"ל, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וכו'. עיין מהרש"א זי"ע במס' קידושין ההבדל בין לשון 'מתגבר' ללשון 'מתחדש'.

הרבי ר' יונתן זי"ע בספה"ק יערות דבש (ח"א דרוש ה') פי', כי יראי ה' נלחמים ביצרם אינם שומעים בקולו ומתאמצים נגדו כאשר יענה אותם כן הם מרבים מעשים טובים מתחזקים בדברי מוסר. ממילא צריך היצר להתגבר עליהם כל יום. לא כן הרשעים, הם שומעים בקול יצרם בלי שום מלחמה והתאבקות, לפיכך אין היצר צריך להתגבר הכל הולך מעצמו.

ולכאורה יש להתבונן מאיזה גדולה הורידוהו, וכי היה חפץ משה רבינו בגדולת מלכים, הלוא כל מגמתו היה רק גדולת ה' הנכבד והנורא. והנה פירשנו דבריהם על דרך מה שפירשנו בקנס שקנס השי"ת לאדם הראשון "וקוץ ודרדר תצמיח לך" (בראשית ג:יח), דהנה אלקים עשה את האדם ישר (עי' קהלת ז:כט) לבחור בדעתו רק את הטוב, ובטבע יהיה נמאס בעיניו הרע. וכאשר אכל מעץ הדעת טוב ורע, אז נתערבב דעת האדם ויכול לבחור בדעתו גם את הרע.

אבל מה נעשה אפילו ירדוף אדם אחרי תענוגיו, במשך הזמן הוא מואס בהם, כי גם בדבש ונופת צופים מואס האדם באכלו אותם תדיר. ממילא אולי יפסיק לרדוף אחרי תענוגים כי הוא כבר השביע עצמו מהם וקץ בהם. לפיכך צריך היצר להתחדש להמציא דברים חדשים ענינים חדשים שטותים חדשים אשר בני העולם אלה אשר לא זכו לאור התורה נמשכים אחריהם.

והנה באה התורה וביארה לנו איזה דרך הטוב אשר יבחר האדם ואיזה הפכו אשר ירחיק האדם. וזהו שכתבה התורה (דברים ל:טו) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת וגו' ובחרת בחיים וגו'".

דברים הללו נפלאים ואמתיים המה מאד. האדם יכול להכיר מדריגתו ע"י התנהגות יצרו - האם הוא מתגבר או מתחדש עלינו, ע"ש.

דרך הטוב הכל הולך ליחודו ואחדותו ית"ש, והפכו הולך לצד הס"א שהוא ע"ז ממש 'אל אחר'. ולזה צריך האדם בינה יתירה בכל מפעל להבחין דרך האחדות והפכו ח"ו, כי לפעמים יעשה האדם מפעל, והיצר יטעה אותו לומר לו שהוא דרך הטוב ובאמת הוא הפכו. כי אפילו בעשותו מצוה ויעשנה בעבור איזה פניה עושר וכבוד וכיוצא. הנה אינו עובד את הש"י, רק דבר אחר והוא כדמיון עבודה זרה ח"ו.

וכיון שבאו ישראל לידי אותו מעשה במדבר, בודאי אין לחשוב כדרך הסכלים שעשו עגל של זהב והשתחוו לו ויזבחו לו ואמרו אלה וכו', רק בודאי היה איזה מעשה דק להוריד בכוונתן ובמעשיהן פני שור שבמרכבה, וכמו שאמרו חז"ל (ש"ר מ"ג ח') שומטין אחד מטטרמולין שלי וכו'. והיצר הסיתם שהוא מצוה, ובאמת היה זה עבודה זרה [ועיקר בלבול הדעת היה מן ער"ב ר"ב בגימטריא דע"ת (ליקו"ת פ' שמות)]. וזהו הנאמר אז למשה 'לך רד', וביארו חז"ל בדרשתם הנכבדה רד מגדולתך, אשר כתבתי בתורתי הב' אתוון ד"ר גדולים להורות שלא יטעו, והנה לא פעלת, "כי שחת עמך" וכו', וכבר טעו וחשבו מעשיהן נוגעין לעבודת אל אחד ותהי להיפך.

וזהו הנרצה בפסוק "לא יהיה בך אל זר" (תהלים פאני), היינו בך בקרבך במחשבה. וכן בהיפך, גדולה עבירה לשמה וכו' (נזיר כג:). וכשימנע האדם את עצמו מעבירה לשמה [בעת הזדמנות מן השמים] בחושבו שהוא נוטה לס"א, אין זה דרך הנאות, כי באמת עבירה לשמה בזמן הנרצה הוא ג"כ דרך הטוב והאחדות.

ולפ"ז הנה דרך הרשעים שלא לדקדק להשגיח בעינא פקיחא חילוק הקרן בין הד' לר', והצדיקים משגיחין מאד לעיין בכל עניניהן מה שנוגע לאחד [שהוא בקרן] ימהרו לעשותו, ומה שהוא בהיפך [אחר בלא קרן] יסורו ממנו כמטחוי קשת. על כן אמר המשורר ברוח הקודש בעונש הרשעים מדה כנגד מדה (תהלים עה:יא) "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק" [על כן צדי"ק בגימטריא ד"ר].

הנה בהבינך זה הוא הנרמז בפסוק "וקוץ ודרדר תצמיח לך". דהנה תיבת 'אחד' בתורה בפסוק היחוד (דברים ו:ד) הוא ד' רבתי. וכן בפסוק "כי לא תשתחוה לאל אחר" (שמות לדניד) הרי"ש רבתי, כעין אותיות גדולות שכותבין לתינוק שאין לו דעה שלימה, בכדי שיהיה יכול להבחין החילוק שבין ד' לר'. כמו כן נכתבו בתורה אלו האותיות רברבין, להורות שמאד צריך האדם לשקול בדעתו ולהסתכל בכל מעשיו אם מעשיו הם לדרכי היחוד או בהיפך ח"ו.

והנה אמרו בגמ' (ב"ב י:) אמר משה להקב"ה, במה תרום קרן ישראל. א"ל, ב'כי תשא' (עיין מה שכתבתי בדרוש [א]). והנה כתיב "ועמך כולם צדיקים" (ישעי' ס:כא), כולם מקטנים ועד גדולים יודעין את הש"י יבין.*

ואינן מחליפין ח"ו. על כן בפרשה הלזו שהוא הרמת קרן ישראל יש בה צ' תיבין אות צ' במילואו הוא צדי"ק. [אע"פ שמדרך המקובלים במילוי רק צד"י, ב' בחינות מילוי יש לאות זו, וכמו דאיתא בזוהר (בראשית ב' ע"ב) צדי אנת וצדיק אנת וכו', ומהראוי היה להרחיב הדיבור ברמזים הללו, אבל אין הפנאי מספיק]. והמשכיל יבין.*

ועד"ז יש לומר כאן על אתרוג מה כתב הדר באילנו, דהיינו שמתקן אותיות ד"ר שנתקלקל בחטא אדה"ר וזהו הכוונה לכפר.

בינו שנות דור ודור

ויש להמתיק הענין כנ"ל, דהנה בסוכה יש רמז על הדפנות. והקשו לי בני שיחיו לאיו"ט מה עם אות ו' בסוכה. באמת בתורה רק בסוכות כתיב מלא, אבל הקושיא ניתן להיאמר ואולי יש להוסיף בזה.

וראוי להזכיר מה ששמעתי מהגאון ר' למברגר שליט"א מלונדון (ומצאתי מגאון ר' בקשי דורן זצ"ל) בפסוק הנזכר בתורה נאמר "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (דברים לב:ז). וכן בתהלים (קמה :יג) כתוב "וממשלתך בכל דור ודור", ישנה ו' החיבור בין שתי המילים דור ודור. ואילו במלחמת עמלק נאמר "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות יז:טז) בלי ו' החיבור. וההסבר לכך, כיון שישנו הבדל בין עם ישראל לאומות: אצל עם ישראל דור אחד מחובר לקודמו, ואילו אצל הגויים אין צירוף בין דור לדור, וכל דור חפץ בתאוות ורצונות ושאיפות, ואצל עם ישראל כל דור יונק מהדור הקודם.

מלכותך מלכות כל עולמים

ועד"ז יש להוסיף "מלכותך מלכות כל עולמים ומשלתך בכל דור ודור" (תהלים קמה:יג) כמ"ש הרה"ק הבני יששכר (מאמרי חודש אדר מאמר ב' דרוש ח') בפרשת שקלים יש צ' תיבין, נראה לי שהוא על דרך "תרוממנה קרנות צדיק" (תהלים עה:יא). תיבת צדי"ק הוא בגימטריא ר"ד, והוא עפ"מ שכתבתי (אגרא דכלה ריש פ' כי תשא) על הא דדרשו חז"ל (ברכות לב.) בפסוק הנאמר למשה "לך רד כי שחת וכו'" (שמות לב:ז). ודקדקו לשון 'רד' - רד מגדולתך.

וכן יש להוסיף הרבה מקומות בזה. 'לדור ודור נגיד גדלך' משא"כ מלחמה לעמלק. וזהו הו' של סוכה שמראה על המשך הדורות, בחינת יעקוב אבינו ג"כ לקח הו' מאליהו למחות עמלק שענני הכבוד אי' באר"י למחות עמלק, וירא עמלק שאין ענני הכבוד.

More in this printout

View the whole printout