דובר צדקות וכו' הדור בלבושו וכו'.
ויובן בהקדם דברי הפרשת דרכים (דרך צדקה דרוש שבעה עשר, הובא כמ"פ בספה"ק בני יששכר) דמצות הצדקה מורה על היותינו בבחינת בנים למקום. וזה לשונו, גודל המצוה הזאת מעשה הצדקה גלויה ומפורסמת לעיני כל ישראל שהיא לאות אמת על השם המיוחד אשר פי ה' יקבנו (דברים יד:א) "בנים אתם לה' אלקיכם", ואמרינן בספרי בנים אתם לה', אתם קרויים בנים, והכי תנן במשנת חסידים (אבות פ"ג מי"ד) חביבים ישראל שנקראו בנים למקום.
ועבודת הצדקה היא לאות על שם זה, וכדאמרינן בפ"ק דבבא בתרא (י.) שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן. אמרת לי כי [כאשר] ברכתיך: "וכן למר", דהיינו, אף אתה תהא מבורך בכך, דדילמא הויא ההיא שעתא שברכתיך עת רצון, והיתה מתקיימת הברכה אף בי! וכתב בהגהות הב"ח, דאע"ג דלרב הונא לא היה שום רווח מהא דשדיין עליה מנייהו, שמא היתה עת רצון, ובדידיה היה מתקיים, שהיה מגיע לעושר גדול.
והיינו שבנותיו וכלותיו כיסוהו בשיראי והיה מעוטף במשי, עד דאיטום בשיראי, שמע רב ואיקפד, אמר מאי טעמא לא אמרת לי כי ברכתיך "וכן למר".
ויש להבין למה היה רב צריך לזאת שיעטפוהו במשי. וכותב הפני מנחם זי"ע (פסח תשנ"ה) שהכוונה היא שלרב הונא היו בנים טובים, חתנים טובים, רבה בר רב הונא, רבא בר רב הונא. וזה הכוונה דאיטום בשיראי, ואכן כשאין הבנים כראוי אי' (סנהדרין צג.) עה"פ "לבוש בגדים צואים" (זכרי' גנג). וכדאיתא בחת"ס עה"פ "לקדוש ה' מכובד" (ישעי' נח :יג), ודרשינן דקאי על כבדהו בכסות נקי'. ופי' הוא ז"ל דהיינו בנים טובים, היפך בגדים הצואים. ואיתא בקדושת לוי הטעם למה בוכה החתן תחת החופה, כי הדורות הבאים משתתפים בחופה ומעוררים אותו לבכות.
והנה על דרך זה יש לומר, דהנה אמרי' (שבת קיג.-קיג:) קרי רבי יוחנן למאניה מכבדותי. והביאור בזה דמאני היינו הבנים, שאם הבנים טובים מוכשרים ומכשירים בעבודת השי"ת, אז הם מכבדים ההורים והבגדים מכובדים, הרי דכבוד קאי על הבנים שהם לבוש האדם. וא"כ יש לומר 'שהכל ברא לכבודו', דהיינו שלא נברא העולם אלא לשבת יצרה, דהיינו לבנים שהם נקראים כבוד, במאני מכבדותי'.
וזהו דובר צדקות. והיות כי אנו זוכים לתת צדקה אנו נקראים בנים למקום, וממילא מוכרח שהדור בלבושו, לבוש של הקב"ה הם בניו של הקב"ה כמו בגדיו של הכה"ג.
אולי ההשתתפות האבות והרבי'ס זי"ע ג"כ בהקפות והמעלה שאז יוכל לראות המצב על הארץ מתחת כמו עכשיו ולא כמו בשמים ממעל, כי למעלה הכל חסדים אבל כאן יש לבקש רחמים. ובאמת כי בעולם הזה הקב"ה מתאוה לתפלתנו, וממילא רואים הצער, כי עיקר העבודה בעולם הזה אבל בעולם הבא הכל אור ומתוק, כי אין עבודה למעלה אלא בעולם הזה, אבל בזה שבאים האבות להשתתף יכולים ג"כ להיות הולכים. וכשבא האבות בהקפות מבקשים כמו שנזכה גם בעולם הזה להמתיק בכל הישועות כל אחד משאלות לבו לטובה ולברכה בישועה בכלליות ובפרטיות ברוחניות ובגשמיות, בבביאת בר נפלי בעגלא דידן אכי"ר.