Skip to content
מבי מדרשא

הנאה מעלעקטערי"ק שנתקן בשבת

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

נפסק זרם העלעקטע"ר, והקאמפענ"י תיקנו בשבת או ביום טוב האם מותר ליהנות ממנו בשבת או ביום טוב

א] עכו"ם שעשה מעצמו מלאכה לצורך ישראל אסור ליהנות ממנו בשבת עד מוצ"ש בכדי שיעשו, והטעם - א' דחיישינן שמא יאמר לעכו"ם לעשות פעם אחרת מלאכה זו ב' שלא יהנה ממלאכת שבת. ב] ואם היה העכו"ם קבלן קצץ ולא קבע מלאכתו לעשות בשבת, איכא ב' דיעות בשו"ע בסימן רנ"ב סעיף ד' אם מותר ליהנות, כיון שהנכרי עשאה לצורך לטובת עצמו להשלים פעולתו, ותלי בהני ב' טעמים דשמא יאמר לא שייך דהאמירה היה בהיתר, ושלא יהנה איכא דסוף סוף נהנה ממלאכות שבת, ובעת הצורך יש להקל. ג] ואם גוף ישראל נהנה ממלאכה זו כגון שהדלק עכו"ם נר לצורך ישראל, אסור ליהנות לכו"ע משום שמא יאמר כיון שעיקור עשיתה בשביל שיהנה הישראל מיד בשבת. ד] ואם עשה גם לצורך עכו"ם ברוב עכו"ם שרי, וברוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה אסור.

יסוד הספק

מבואר לעיל דקבלן קצץ שנגמר מלאכתו בשבת וגופו נהנה ממנו אסור ליהנות ממנו בשבת - והכא אע"פ שהוא קבלן קצץ מ"מ הוא בגדר גופו נהנה שהרי ברור להם שנהנה ביום השבת עצמו, ואף שיכול להשתמש בעלעקטערי"ק גם לאחר השבת, אין בכך כדי להתיר, שסוף סוף מכוונים הנכרים במלאכתם כדי שתהיה לו הנאה גם היום, (עיין בשועה"ר סימן ש"ז סכ"ו ובביה"ל בס"א ד"ה דורין).

כמה צדדים להתיר

א] דעת בעל העיטור שבמקום מצווה מותר לומר לנכרי לעשות מלאכה אפילו באיסור דאורייתא, ואין להקל על זה אפילו לצורך גדול כמבואר בסימן רע"ו לפי שרבו האומרים שלא התירו במקום מצוה אלא שבות דשבות, אלא שאין למחות בהמקילין שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. ב] אם ציווה לנכרי מערב שבת לתקנו יש להקל כפי מה שכתב בשו"ת השיב משה סימן י' שאמירה לנכרי מערב שבת אינה אלא איסור לא תעשה, ואם כן יש לומר שמצוות עשה של עונג שבת דוחה לא תעשה של אמירה לנכרי, ומ"מ שמעתי שאמרו בשם רבינו זי"ע שאין לסמוך על תשובה זו להלכה. ג] אע"פ שמבואר לעיל דגופו נהנה אסור לישראל ליהנות דאמרינן שעיקור עשיתה בשביל שיהנה הישראל, מ"מ יש להתיר ע"פ חידושו של הרעק"א בסימן תקט"ו ס"ט דאמרינן דכל שליח עושה שליחתו עבור משלחו, וכן כאן הנכרי עושה מלאכתו עבור העה"ב שלו ובפרט כשיש חובה מצד המדינה לתקן, ואפילו אם גופו נהנה, כיון שיש אחד על גביו אמרינן דוודאי עשה לצרכו ולא לצורך מי שהובא בשבילו, ולכן לא מיביעא להטעם דאסור ליהנות הוא שמא יאמר, שרי כאן כיון דלא אמרינן שעשה בשביל שיהנה הישראל א"כ דינו כסתם קבלן קצץ דשרי ליהנות אלא אפילו למאן דאמר דהטעם הוא שלא יהנה ממלאכת שבת אעפ"כ שרי כיון דאמרינן דהנכרי עושה מלאכתו לצורך בעה"ב שלו, ובעה"ב הוא נכרי כמותו, ומלאכה שנעשית לצורך עכו"ם מותר לכל אחד ליהנות ממנה במקום דליכא חשש שמא ירבה כמו בנר דנר אחד נר למאה, וכן כאן ליכא חשש שמא ירבה, אולם - דעת השועה"ר סימן ש"ז סכ"ו במוסגר נראה דבגופו נהנה אסור מ"מ אפילו באופן שיש אחד על גביו.

אם יש שם רוב גוים

יש לצרף להתיר ע"פ מש"כ בשו"ת לבושי מרדכי או"ח קמא סימן מ"ז, ומהרש"ג ח"ב סימן קמ"ה, דמותר לישראל ליהנות אע"ג שעשה גם לצורך ישראל והוכיח כן מדברי הב"י בסימן תקט"ו ס"ו בדעת בסמ"ג דכשיש רוב עכו"ם לעולם תלינן בהרוב ועוד דהמיעוט בטל להרוב (ע"ע ביה"ל סימן רע"ו), אולם ברמ"א סימן תקט"ו ס"ו מבואר דאם עשה גם לצורך ישראל לא מהני דיש רוב עכו"ם וכן פסק בשועה"ר סימן רע"ו ס"ז, ועוד דבמקום דצווה הישראל לעשותו אע"פ שעשה בשכר בוודאי עשה לצורך הישראל ודינו כשאר קבלן שעשה מלאכה לצורך ישראל (תו"ש סימן רע"ו סק"ח פמ"ג סימן רע"ו מ"ז סק"ה).

אם יש שם רק קצת גוים

יש לצרף להתיר כפי מה שכתוב בשו"ת עצי חיים סימן ט"ז שעשיית מלאכה לצורך שניהם לא נאסרה רק במקום שהנכרי לא היה פועל כלל הישראל, אך בנדון זה הרי הם עוסקים במלאכתם אף אם אין הישראלים נמצאים שם, ולכן מיוחסת פעולתם לצורך העכו"ם לבד, אולם כמה גדולי אחרונים חולקם על זה דבכל אופן כשעשיית מלאכה הוא לצורך שניהם אסור ליהנות.

אם יש שם חולים (חולי כל הגוף) או קטנים שצרכיהם נעשים ע"י עכו"ם

יש להתיר דשלא יהנה לא שייך דהא נהנה ממלאכות היתר כיון שיש כאן חולים מותר לומר לנכרי לתקנו, ואפילו להטעם שמא יאמר שרי דהא ליכא חשש שמא יאמר דהא אמירה מותר כשיש שם חולים (מכלל יופי סי' רע"ו ס"א אות מ' או"ק מ"ז, וכן שמעתי בשם הראה"כ) ואפילו לדעת המשנ"ב (רע"ו סקל"ט) ומשמעות פמ"ג (רע"ו ס"ה), אשל אברהם מבוטשאטש (ס"ה) דאסרו דחיישינן שמא יאמר שיעשה העכו"ם רק לצרכו (וכמו כשעשה לצורך העכו"ם לבד), מ"מ יש להתיר למאן דמתיר אמירה דאמירה מותר וא"כ ליכא איסור אמירה, ואע"ג דמבואר בחת"ס (חו"מ סימן קפ"ה) ובמהרש"ג (ח"ב סימן כ"ז) דאם יודע העכו"ם השני שעושה לצורך ישראל שאסור, היינו טעמא דאכתי איכא למיחש שיאמר להגוי השני שעשה המלאכה שהוא בעצמו יעשה לו המלאכה, אבל כאן שצריך להטרא"ק והכלים של הקאמפענ"י לא שייך שיעשה מעצמו ולכן ליכא חשש שיאמר להגוי השני לתקנו, ועוד יש להיוסף אפילו אי אמרינן דאמירה דאמירה אסור מ"מ מבואר בתש' מהר"ם שי"ק (סימן קצ"ג) דדינו כשבות דשבות דשרי לצורך גדול וכשנפסק העלעקטערי"ק לגמרי ליכא צורך גדול יותר מזה ובפרט דכמה פעמים יש ג"כ כבוד הבריות.

תמצית לדינא

כשיש שם חולים או קטנים שרי, ואם לאו אם יש שם רוב עכו"ם וכבר צווה לתקנו מער"ש, בשעת הדחק גדול יש מקום להקל, היות ומדובר בשאלה מדרבנן בלבד, וכל שכן כאן שהנידון הוא בדין קנס שחומרתו פחותה משאר איסורי דרבנן, כפי מה שמצינו שיש אומרים שבספקו יש להקל אף בדבר שיש לו מתירין.

כדי שיעשו שלא יהנה

דהלא דכל עיקר הטעם שאנו אוסרין מלאכת גוי לישראל בדיעבד בכדי שיעשו, הוא כדי שלא יהנה ממלאכת גוי (רש"י), וכדי שלא יאמר לגוי (ר"ת), וכאן היות שיש לעשותו בהיתר ע"י גוי ושינוי לא נהנה כלום מהאיסור והרי הוא בכדי שיעשו אף ביו"ט עצמו, (ואף שמצינו דצריכים להמתין בכדי שיבוא ממקום שליקט, אף שיכול להביאו ממקום קרוב ע"י תקט"ו ס"א, י"ל דכ"ז כשממילא עשה איסור ועל כרחך צריך להמתין שלא יהנה, וע"ז אוסרין אותו בשיעור שעשה, אבל כאן כשאפשר בדרך ההיתר לא נהנה כלום מהאיסור, י"ל דאין בו דין שלא יהנה כלל,) וכן בחששא שלא יאמר י"ל שאין לחוש שיאמר לגוי שירקוד בלא שינוי, כשיכול לעשות בהיתר ע"י שינוי, ואין אדם חוטא ולא לו, וא"כ מה שעשה ההרקדה בלי שינוי, חלק האיסור הוא מלאכה שעשה הגוי לעצמו, וגוי שעשה לעצמו מותר אף בו ביום, ואין בו דין כדי שיעשו כלל.

באפשר בדרך היתר אי אסור בהנאה

ומצינו כגון דא בהלכות שבת בסימן שכ"ה סעיף ברמ"א, "ויש מקילין ואומרים דאף אם הובא דרך רה"ר לצורך ישראל, מותר לאדם לשתות מהם, הואיל ואפשר לילך שם ולשתות (טור בשם ר"ת) ויש מתירין אף לכתחלה" ומבואר דבמקום דאפשר ליהנות בלי האיסור, לא חשיב והנה ממלאכת גוי לצורך ישראל, ועוד מצינו בסימן רע"ו סעיף ג' ברמ"א, "ומותר לומר לגוי לילך עמו ליטול נר דלוק כבר, הואיל ואינו עושה רק טלטול הנר בעלמא", וכ' המפרשים דר"ל דהואיל דהוא רק איסור מוקצה, ומותר אף לישראל בטלטול מן הצד, א"כ לא נהנה מאיסור שעשה הגוי, ומבואר גם מכאן יסוד זה דלא מקרי נהנה ממלאכת איסור אלא כשא"א ליהנות הנאה זו אלא בדרך ההיתר, אבל אם אפשר בידו לגשת להנאה זו בדרך ההיתר, א"כ אף שהגוי עשה לצורך ישראל, מכ"מ החלק שעשה הגוי באיסור לא הוי כעשה לצורך ישראל אלא אדעתיה דנפשיה עבד, אלא דבנידון דידן שונה קצת משם, דשם הוא מיירי שגם הישראל בעצמו יכול לעשותו בהיתר, משא"כ ברקידה אסור לישראל אף ע"י שינוי, מכ"מ בדין שלא יהנה דמי אהדדי, דגם כאן לא נהנה ממה שעשה הגוי באיסור בלא שינוי. ואף שבסימן רע"ו מצינו שמותר לומר לגוי לטלטלו להדיא, משא"כ כאן ברקידה אינו מותר לומר לגוי אלא שיעשה בשינוי, י"ל דחלוק בהתירו דשם י"ל דעיקר האמירה לנכרי מותר היות שאף לישראל שייך להתירו, וא"כ לא נפק"מ לנו האיך יטלטלו הגוי, אבל כאן לישראל אסור ועיקר ההיתר ע"י גוי הוא בזה שעושה בשינוי, א"כ לא הותרה האמירה לנכרי לגמרי ודוקא ע"י שינוי מותר, אולם לכתחלה בדין אמירה לנכרי אבל בדיעבד בדין שלא יהנה שפיר י"ל גם כאן דאף בעשה בלא שינוי מכ"מ לא נהנה מהאיסור.

הערה ע"ד הרעק"א

[והעיר ידידי הרב שמעון אונגאר שליט"א מדברי רעק"א בסימן תקט"ו במ"א סקי"א, בגוי

More in this printout

View the whole printout