פרויקט חג מרתק על קהילת מודז'יץ בביתר עילית
איזו שגרירות ביקש לפתוח ראש העיר? מדוע גבאי בתי כנסת באזור מתרעמים על השטיבל? מהי ה'מלכודת' המתוקה שמחכה לאורחים בשבתות? איך הופך שטח קטן ללב פועם שמושך אליו עשרות תושבים מכל השכונה? ומה מתרחש שם בשעות הליל המאוחרות? יצאנו למסע סע מרתק בעקבות בית החסידים בביתר עילית, וחזרנו עם תשובות מפתיעות. כל הפרטים בכתבה שלפניכם.
מענדל קליין
פטרון השטיבל ובונהו ממסד ועד טפחות, מהבסיס ועד הפרטים הכי קטנים, הוא הר"ר ישראל שיינפלד הי"ו, שהקדיש זאת ונקרא 'בית יוסף דב' לע"נ זקינו הגה"ח יוסף דב שטיין זצ"ל
כך גם מידי שנה נערכת במקום סעודת יארצייט מפוארת לעילוי נשמתו, בראשות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א.
המבט סביב משדר קהילה מבוססת, ממוסדת וותיקה, אך הנתונים מציגים תמונה מפתיעה: המקום עוד לא חגג חמש שנים; הכל החל בשנים האחרונות, כשמחירי הדירות בירושלים הפכו ללא מציאותיים בעליל. במקביל, אברכים צעירים מאנ"ש נישאו למשפחות מביתר, וכך נוצר הגרעין הראשוני. בתחילה היו עורכים רק 'סעודה שלישית' בבתים פרטיים, עד שהגיע ה'אוצר': חברי הקהילה הצליחו להניח יד על קרוואן של תלמוד תורה שעבר להקצאה אחרת. זה היה קרוואן רעוע לחלוטין, ללא תנאים בסיסיים, אך האברכים החלו את פעילותם במקום במסירות נפש, וזמן קצר לאחר מכן כבר נוסד במקום כולל אברכים, כהצהרת כוונות מהו הדבר החשוב ביותר בחיי הקהילה.
באותו שלב מנתה הקהילה 15 משפחות בלבד. מתוך הבנה שמסד מקום קבוע, פנו לעירייה שאמנם העניקה הקצאה בקצה העיר, אך המיקום הפך אותה ללא רלוונטית.
מתברר שהיה זה רק פרוזדור לסייעתא דשמיא מופלאה: כביש שנסלל במקום ביטל את השטח, והעירייה נתנה לקהילה זכות לבחור שטח חלופי מתוך מספר אפשרויות. האברכים קפצו על ההזדמנות ובחרו בשטח מנצח במרכז העיר.
פיסת הקרקע כבר הושגה, אך כיצד הופכים שטח ריק למבנה מפואר? כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, הרואה בקהילה את בבת עינו, רתם למשימה את הר"ר ישראל שיינפלד הי"ו וביקש ממנו לפרוש את חסותו על הקמת השטיבל.
בחנוכת הבית מינה אד"ש את בנו, הרה"צ רבי דוד דב שליט"א, לכהן כרב הקהילה. מאז, הקהילה הלכה וצמחה. עוד ועוד אברכים עברו להתגורר באזור, ורק בשנתיים האחרונות נרשמה קפיצת מדרגה משמעותית עם הצטרפותם של כמעט 10 אברכים חדשים.
אני מביט בשעון. התזמון שלי להגעה היה אמור לפגוש שעה מנומנמת יחסית במושגים של שטיבל, אבל בית המדרש שוקק חיים. האברכים במקום מסבירים לי שככה זה עובד פה, משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות.
תחנה מספר 1
חמישה כוכבי יופי
זה הגיע. שיחת הטלפון הקבועה של ערב החג, זו שבה אני מקבל את העדכון המיוחל שאת קורותיה, יופיה ואנשיה נזכה לסקר הפעם. הסקרנות, כרגיל, דגדגה לי בקצות האצבעות. "מי זכתה?" אני שואל בציפייה, ומקבל את התשובה. שעתיים לאחר מכן, התיק כבר ארוז במושב האחורי ואני יוצא אל הדרך. המסע מתחיל בכניסה אל כביש 1. מנוע הרכב גומע את המרחק, חולף על פני מבואות בית שמש, ומכאן מתחילה העלייה הגדולה. הדרך מטפסת אל ההרים בכביש מפותל ומתפתל שוב ושוב, עד שהוא מוודא נחרצות כי גם בני המעיים שבקרבך מתפתלים ואומרים שירה. הוויז מפנה אותי באדיבות לעבר הכניסה של גבעה B. לאחר המחסום בפתח העיר, אני מוצא את עצמי גולש לאורך רחוב 'קדושת לוי' הארוך והמרכזי המוביל מהכניסה לביתר.
תחנה מספר 2
40 דקות של צעידה ברגל
הירידה הזו נמשכת למעלה מקילומטר וחצי, והנוף שנשקף מבעד לחלון עוצר נשימה: הרי גוש עציון מתנוססים לתפארה במלוא הודם, כפרים ערביים ויישובים יהודיים שזורים אלה לצד אלה מכל עבר, ואדי פוכין הציורי פרוס למטה, וההרים הירוקים של ארץ יהודה נשענים על הרי הטרשים העתיקים. כבר בנסיעה לאורך כביש 'קדושת לוי', אי אפשר לפספס את המבנה של בית החסידים: חזית בולטת שכולה פאר והדר. "הגעת ליעד" - מבשר לי פתאום הקול האדיב מידי של הוויז. אני בולם ועוצר ברחוב קדושת לוי 101. כאן, כשפוסעים פנימה, המבט נלכד מיד בהיכל התפילה המרשים. במרכז בית הכנסת משתלשלת נברשת ענק מפוארת, שמגיעה לממדים אדירים ושוקלת מאות קילוגרמים. מסביב פרוסים שאר אגפי המכלול: חדר ייעודי שנבנה עבור הרבי, אולם אירועים מפואר, בית שני, חדר קפה שוקק, אוצר ספרים עשיר ומלתחה מרווחת. את פניי מקבל במאור פנים הגבאי, הר"ר שמואל ברמץ הי"ו, ואני בוחר להציג בפניו שאלה שמנקרת בי מהמחקר הקטן שערכתי בדרך לכאן: מהי הסיבה שאברכים מוכנים לצעוד 40 דקות שלמות ברגל לכל תפילה בשבת, רק כדי להגיע להתפלל בשטיבל הזה? אם תמשיכו איתי, תקבלו לבד את התשובה. אבל יופי גשמי הוא רק התפאורה. על כוכבי היופי הרוחניים שזורחים כאן, עוד נשמע בהמשך.
תחנה מספר 3
מודל יצירתי במיוחד
כשמדברים על כוכבי היופי הרוחניים של הקהילה, אי אפשר שלא להזכיר את ליבת בית המדרש; כולל האברכים הפועל במקום בשעות הבוקר ראשותו של ראש הכולל הרה"ג ר' דוד בוים שליט"א - מגדולי תלמידי החכמים שבעיר. בשעות אלו בית המדרש שוקק תורה, עמל ויגיעה במסירות נפלאה שקשה להתעלם ממנה. אבל ההפתעה הדרמטית באמת מחכה לך דווקא בשעות אחר הצהריים. אתה נכנס למקום ומגלה היכל כוללים שוקק חיים, תוסס וגועש, עם עשרות אברכים נלהבים שרכונים על הסטנדרים ומתווכחים בלימוד. מאחורי התמונה המרשימה הזו עומד מודל יצירתי במיוחד: קהילה רצו שקול התורה בבית המדרש יהיה עמוד התווך של הלימוד בערב הוא סדר יעמוד החזק והעוצמתי ביותר שניתן לאורך כל שעות הקהילה' וקביעות עיתים לתורה, המתחיל היממה. מה עשו? יזמו שיתוף פעולה יוצא בשעה 21:00 ונמשך עמוק אל תוך הלילה. דופן, והביאו כולל נוסף מהעיר שיעביר את ישנם אברכים המאריכים בלימודם מתוך חשק הסדרים שלו לתוך היכל השטיבל. ודבקות, וישנם כאלה שבשל אילוצי עבודה התוצאה? שילוב זרועות שהפך את המקום ופרנסה במהלך היום, מוצאים בשעות הלילה למעצמה תורנית ולאחד ממוקדי הלימוד המאוחרות את נווה השקט שלהם. התוססים באזור. ארגון יודעי תורתך דואג מדי ערב ל'טעימה' מכובדת ומשיבת נפש של מזון ומגדנות עבור הלומדים, והמראה של אברכים מכל קצוות הקהילה יושבים כתף אל כתף ומתווכחים באותו דף גמרא מרחיב את הלב.
תחנה מספר 4
ה'מלכודת' המתוקה של יום השבת
מתברר שבית החסידים הפך למוקד משיכה פופולרי במיוחד, הסוחף אליו רבים מתושבי האזור שמבכרים לבוא להתפלל דווקא כאן. הסוד טמון בראש ובראשונה בקבלת הפנים החמה: כבר כשהקימו את השטיבל, מינה כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א שני אברכים שכל תפקידם אחת הוא: לוודא שכל אדם שנכנס בדלת יזכה לברכת 'שלום עליכם' לבבית, גישה שקנתה את ליבם של תושבים רבים מהסביבה. מעבר לכך, אל בית המדרש מגיעים מתפללים מכל העדות והחוגים, והקהילה דאגה לרכוש סידורים בכל הנוסחים כדי לתת ביטוי מלא לכולם. המקום שוקק תפילות ואירועים סביב לוח השנה בחגים, בחול המועד ומדי יום לאחר התפילה. הגבאי הר"ר שמואל ברמץ דואג שהכל יתקתק וידפוק כמו שעון, מניקיון מבריק ועד אווירה מסורה, נעימה ומזמינה. לצד הניקיון והסדר, ניכרת במקום רצינות עמוקה. אנשים אוהבים להגיע להתפלל כאן כי הם יודעים שזהו שטיבל רציני שבו לא ממהרים ולא רצים, אלא כל תפילה נעשית ביישוב הדעת, בחמימות רבה, ובנוסח מרומם נפש. שבת בשטיבל היא חוויה של אווירה עילאית. התפילות נערכות בחמימות חסידית סוחפת, ובית הכנסת מלא וגדוש במתפללים רבים. לצד התפילות, בית המדרש שוקק שיעורים לאורך כל השבת: בליל שבת מתקיים שיעור בספר אוחה"ק, בשבת בבוקר, במסגרת סדר 'יא שעה פארן דאוונענען', מתקיים שיעור רב משתתפים בספר 'מנחת חינוך', אותו מוסר הרב משה בקנרוט הי"ו בהוראת אד"ש. סעודה שלישית, נערכת תמיד באווירה מרוממת במיוחד ומתארכת מעבר לזמן הרשמי, כאשר את דברי התורה מעוררי הלב מוסר הרב שמואל יעקב קרימלובסקי הי"ו. כל מנהגי בית הכנסת משקפים בנאמנות את הנהגות הקודש של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, דוגמת זמן תפילת ערבית המתקיימת כעבור 40 דקות מהשקיעה, לצד יתר המנהגים.
תחנה מספר 5
"אתה אשם!"
"אתה אשם!" - המשפט המפתיע הזה נזרק לא מכבר לעברו של גבאי בית המדרש, על ידי גבאי של אחד מבתי הכנסת השכנים באזור, שהוסיף בחיוך מהול בתסכול: "לקחת לנו את כל המניין!..."
תחנה מספר 6
בשעות הקטנות
שקט מוחלט שורר ברחוב קדושת לוי בשעה הקרובה לאחת לפנות בוקר. העיר ביתר כבר נמה את שנתה, הצרצרים מצרצרים בטרשים שמעבר לגדר, אבל מהחלונות הגבוהים של מספר 101 בוקע אור צהוב. מבעד לזכוכית אפשר לראות אברך צעיר, רכון על גמרא יומא, שלצידו כוס תה מהבילה וצלחת עוגיות. אכן כן, אם תזדמנו לרחוב קדושת לוי בשעה 1:00 בלילה, תופתעו לגלות כי אורות השטיבל דולקים וקול הלימוד מהדהד החוצה.
תחנה מספר 7
הווי קהילתי סוחף
שבת זכור נפתחה בדרמה שאיש לא צפה. צלילי האזעקות העמומים שפילחו את ערי ישראל ורוחות מלחמת 'שאגת האריי שפרצה פתאום, טרפו את כל הקלפים. הילדים, שהיו המומים ומודאגים, חוו אכזבה קשה שבעתיים כשהבינו כי מסיבות הפורים המתוכננות בוטלו בשל המצב המתוח. אבל קהילה כזו אינה נכנעת לרוחות התקופה ולא מוותרת בקלות על השמחה. בשביל מה יש אולם מפואר אם לא לעת כזאת? תוך זמן קצר נרתמו בני הקהילה והפיקו מענה מהיר ומרהיב: האולם קושט, הילדים הגיעו בתחפושות צבעוניות, והנה נערכה לה מסיבת פורים חגיגית מלווה בשמחה סוחפת. הצחוק והצהלה שהציפו את האולם החזירו לילדים את האור והששון בעיצומה של הסערה והמתח שבחוץ. אורחים שנשלחו מהאולם למעלה "לקרוא לבורחים" - נתקעים בעצמם סביב השולחן, כמו אותם שליחי אונקלוס שבאו לאסור וגילו את אור התורה... חיי הקהילה בביתר אינם קופאים על השמרים אף לא לרגע לאורך כל מעגל השנה. אירוע ייחודי נרשם במעמד ה'תשליך' בימי הרחמים והסליחות: לתוך אולם האירועים מביאים בריכה גדולה מלאה בדגי זהב, ואל המקום נוהרים כל אנשי הקהילה יחד עם הילדים למעמד 'תשליך' מרגש ומרומם. בחג הסוכות נערכת שמחת בית השואבה מרוממת, ומדי יום לאחר תפילת שחרית מתכנסים האברכים בסוכה לסעודת אושפיזין קבועה. כאשר השנה, נבנתה סוכה חדשה, גדולה ומפוארת על ידי כל האברכים יחדיו. בימי בין הזמנים פועלת מסגרת 'יישב"ז' תוססת הכוללת ארוחות בוקר מפנקות ללומדים. במקביל, גם כשמגיעים ימי יארצייט מיוחדים, כמו של הרה"ק רבי אלימלך מליעז'נסק זי"ע, הרה"ק 'היבת עין' זי"ע, והרה"ק רבי ישעיהליה מקערסטירר זי"ע, הקהילה מתכנסת לסעודות יארצייט שמחברות את כולם יחד. רוח הגיבוש נמשכת לאורך כל השנה עם שבתות משותפות שנערכות לעיתים מזומנות, כמו שבת הגדול, שבת זכור ושבתות קהילתיות נוספות. כחלק בלתי נפרד מהמעטפת הקהילתית, מתקיימות 'חבורות' מיוחדות לנשים: הן מתאספות בבתים, שומעות דברי חיזוק, מתוודעות זו לזו ולומדות תוכן משותף.
תחנה מספר 8
חסד שבחסד
מעבר לתורה ולתפילה, הדבק החזק ביותר שמלכד את תושבי המקום הוא מערך החסד המשומן והעזרה ההדדית, שפועלים בטבעיות ומכל הלב בכל מעגלי החיים. זה מתחיל במחוות הקטנות של שגרת היומיום: כשיש נסיעות משותפות לחצר הקודש או אירועים מרכזיים, האברכים מציעים מיד הסעות הלוך וחזור, ודואגים באופן פעיל שאף רכב לא ייצא כשיש בו מקום פנוי, העיקר שאף אחד לא יישאר מאחור. גולת הכותרת של המערך הקהילתי ניכר כשמגיעים לרגעים של שמחה. כל אברך שחוגג שמחה משפחתית זוכה לגב מלא. חברי הקהילה נכנסים בעובי הקורה ומארגנים עבורו את שמחת ה'שלום זכר' או ה'קידושי מא' ועד ת'. לשם כך עומד לרשותם המטבח המאובזר של אולם האירועים, שם מתכנסים האברכים בעצמם ומכינים את כל הנדרש כדי שהבעל שמחה יוכל להגיע כאורח ולהתרכז נטו בשמחה שלו. בנוסף פועל ארגון 'עזר ליולדת', כל משפחה שחובקת תינוק חדש, מעבירה מיד את המושכות לידי הקהילה: במשך שבוע עד שבועיים, כל ארוחות הבית, חמות, מזינות ומבושלות, דופקות על הדלת באופן מסודר עבור כל בני המשפחה. על הפיקוד והניהול של המפעל מופקד הר"ר שאול קרימלובסקי הי"ו, שדואג שכל הפרטים הקטנים יתקתקו בדיוק מרבי.
אחרית דבר:
כיכר הדף היומי
כשפונים לבחון את המישור המעשי והפרקטי, מגלים קהילה דינמית ותוססת שנמצאת בתנופת התרחבות מתמדת. השמחות והחתונות הבלתי פוסקות מביאות איתן עוד ועוד אברכים צעירים ומשפחות חדשות, שמבקשים לקבוע כאן את ביתם ולהשתלב במרקם הקהילתי הייחודי. אם ביקשתם לדעת, מחיר שכירות לדירת 4 חדרים נעה כיום סביב 6.5 אלף ש"ח לחודש, בעוד דירת 3 חדרים עומדת על כ-5 אלף ש"ח. עם סיום הסיור, אני עושה שוב את הדרך חזרה לעבר היציאה מהעיר. ממש לפני המחסום, העין נלכדת בכיכר 'הדף היומי' המרהיבה, אלמנט סביבתי מרשים של גמרא פתוחה לצד תמונת רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל, ומסך דיגיטלי בולט מציג את הדף היומי של אותו היום. וזה מעניין, כי כיכר עירונית בדרך כלל מסמנת לאן נוסעים; הכיכר הזו, בדיוק כמו בית המדרש ממנו באנו, מראה לך מאיפה אתה מגיע ולאן הלב שלך שייך. בשעת ליל מאוחרת, כשאני מסכם לעצמי את המסע כולו, המסקנה ברורה: אם הייתה מתקיימת תחרות יופי רוחנית, אין ספק שבית החסידים בביתר עילית היה קוטף בקלות חמישה כוכבי יופי מושלמים.