Skip to content
מבי מדרשא

קמח שנרקד ע"י גוי לצורך ישראל ביו"ט

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

בסימן תקי"ז סעיף א' כ' המחבר "וכן קמח שנטחן היום בעיר שרובה גוים מותר ליקח ממנו שאפה בו ביום", וכ' המג"א בסק"ג, "ובעיר שרובה ישראל אסור ליקח קמח מהעכו"ם", והיינו דא"כ לא נטחן ביו"ט לצורך ישראל ואסור ליהנות ממנה עד לילי שיעור כדי שיעשו,

קמח שנטחן ביו"ט ע"י גוי

דאדעתא דגוים טחני ליה, וה"ה ליקח ממנו פת.

קמח שנרקד ביו"ט ע"י גוי

והנה יל"ע בעיר שרובה ישראל והישראל יודע שנטחן מאתמול, אלא שהגוי עשה ההרקדה היום, דבמ"ב בסק"ג משמע קצת דעיקר הקפידה הוא על הטחינה, דכ' "דברוב לוקחים ישראל אסור ליקח קמח דמסתמא אדעתם נטחנו, אא"כ יודע שנטחן מאתמול", ומשמע דעל ההרקדה לא חששו, (אולם י"ל דמכאן אין ראי' היות שמיירי מלקנות קמח, דהלוקח קמח הוא קודם שנרקד, ומש"ה לא כ' דצריך לידע שגם נרקד מאתמול דעדיין לא נרקד), אלא דבסק"ה כ' "ואם הי' ידוע לו שהטחינה וההרקדה הי' מעיו"ט, אז מותר אפי' בעיר שרובה ישראל", ומבואר שמצריך שיהא גם ההרקדה מעיו"ט דוקא, ואי נרקד ביו"ט אסור ברובה ישראל.

מלאכת הרקדה קיל מטוחן

אלא דיש לעי' בדין זה, דהלא טעם האיסור ברובה ישראל דהוי מלאכה שעשה הגוי לצורך ישראל, ואסור ליהנות עד שיעור כדי שיעשו, וזה שייך שפיר במלאכת טוחן, אולם בנוגע מלאכת הרקדה י"ל דקיל יותר, והוא ע"פ המבואר בסימן תק"ו בסעיף ב' ברמ"א "דמותר לעשות ע"י גוי אפי' תחילת הרקידה אם ישנה קצת", דשי' הרשב"ם שם דמותר לרקוד ע"י שינוי אפי' ע"י ישראל וסמכינן על דבריו בשינוי ע"י גוי, עיי"ש בט"ז סק"ד, ולפי"ז י"ל דאף כאן שעשה הגוי ההרקדה בלי שינוי באיסור, מכ"מ לא שייך לאסרו לישראל, כיון שיש מכ"מ לא נהנה מהאיסור.

הלכה למעשה בנרקד ביו"ט לצורך ישראל

אמנם אף שבשו"ע מבואר דלא חשו לשמא יעשה הישראל בעצמו, ומשו"ה מתירין פת שנטחן ונאפה ביו"ט לצורך גוי, מכ"מ המ"ב בסק"ו מביא שי' היש מחמירין [שאסרו ליקח פת שנאפה ביו"ט אף שנעשית בשביל גוי מחשש שמא יעשה בעצמו], וכ' בשם החיי אדם (כלל ק' סי"ד) דאין להקל כי אם בעת הצורך, ומבואר דלכתחלה אנו חוששין גם על החשש שמא יעשה הישראל בעצמו, וא"כ פת שנטחן מאתמול אלא שנרקד היום אף ברובה גוים אסור לכתחלה, ובשעת הדחק מותר בנרקד היום אף ברובה ישראל כנ"ל דאין הישראל נהנה מהאיסור, והסכים לזה לדינא מורינו הרה"כ הגר"י הכהן כ"ץ שליט"א.

שיטת המ"ב בזה

ובישי' המ"ב יל"ע דמשמעות דבריו בסק"ה משמע, דבעיר שרובה ישראל אסור אא"כ נטחן וגם נרקד מאתמול, ובנרקד היום לצורך ישראל אסור אף לשי' השו"ע (כמ"ש בריש דברינו), ודוחק לומר דס"ל לחשוש לשמא יעשה במקום שעשה הגוי לצורך ישראל, וס"ל דלא מקילין על חשש דשמא יעשה אלא בנעשית לצורך הגוי, אבל כאן ברובה ישראל יש לחשוש גם לדידן על חשש זו, וא"כ היות שלישראל אסור רקידה אסור גם בעשה גוי לצרכו, ונראה יותר בדבריו דעיקר כוונתו הוא על הטחינה, ולא כ' הרקדה אלא שהולך ביחד עם הטחינה, ולא כיוון בדבריו לאסור בעשה הרקדה לחוד בלא הטחינה, והדבר צריך תלמיד.

More in this printout

View the whole printout