מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
במסגרת דף היומי
בכורות י"ב ע"ב - י"ג ע"א
אין בערכין ובפדיון הבן ובנזירות ובפטר חמור פחות משלושים וכו' רב ששת אמר, לומר שאינו עובר עליו. ופרש"י, רב ששת אמר האי דקתני אין בערכין וכו' פחות משלושים, שאינו עובר עליו עד שלשים, מכאן ואילך עובר, ע"כ. משמע שבכל יום שמאחרת הפדיון הרי הוא עובר בעשה (עי' שו"ת מהר"י פוזנא סי' ע"א).
ורבינו בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' קמ"ב) חולק על הגאון הנ"ל, כיון דמצות מילה ומצות פדיון הבן הן שתי מצוות נפרדות, ואין אחד תלוי בשני, בוודאי יש עליו חיוב לפדותו במוקדם האפשר. ואף שאינו עובר בעשה בכל יום אם לא פדאו, מ"מ יש עליו חיוב עשה לקיים ולפדות, וכי משום שלא פדה אתמול בזמנו לא יפדהו היום ולא יקיים העשה.
הנה בספר תנובת ציון (סי' ס"ח) הביא שאלה בבכור שלא נימול בזמנו משום חולי, וחל יום ל"א שהוא זמן הפדייה שלו ביו"ט, ונדחה הפדיון לפי שאין פודין ביו"ט. ונסתפק אי שפיר יאי לפדותו מיד ביום ל"ב, או דילמא כיון דכבר אידחי הפדיון בזמנו, צריך להמתין שיתרפא התינוק ולעשות הברית מילה ואח"כ הפדיון, כמו שכתב הש"ך (יו"ד סי' ש"ה ס"ק י"ב) לענין אם אפשר לעשות הברית ביום ל"א בזמן הפדיון, מלין ואח"כ פודין. אע"ג דמצות פדיון היום זמנו הוא, מ"מ יש להקדים המילה, דאות ברית הוא, ואלמלא קבלת הברית אין חיוב למצות פדיון כלל.
שוב הביא רבינו מס' תניא רבתי (סי' צ"ח) וז"ל, ואם פדאו קודם ל' יום אינו פדוי, ומכאן ואילך כל יום ויום עובר עליו בעשה דתפדה וכו'. וכן מבואר בסוגין, ר"ש אומר לומר שאינו עובר עלי', פרש"י עד שלשים, אבל מכאן ואילך עובר.
והאריך בבירור אי מצות פדיון שלא בזמנו עובר בעשה בכל יום כשאינו פודה בנו, כמו במילה לאחר ח'. ולאחר אריכות העלה דפדיון הבן, כיון שעבר זמנו יכולים לדחותו ואינו עובר בעשה. וממילא נפשט שאלתו, דהיכא דנדחה הפדיון הבן משום יו"ט, ידחה וממתינן מלפדות עד שיבריא, ואח"כ מלין ופודין.
ומוסיף רבינו דאפילו היכי דלא מל במזיד, דהיינו שהתינוק בריא אלא שלא רצה למולו, וא"א לכופו שימול, ואומר 'אני רוצה לפדותו' פשוט דמניחין לפדותו, כיון דהני תרי מצוות נינהו, ואין הערלה מעכבת אותו מלפדות.
והנה מעשה הי' באחד שנולד לו בן זכר ונימול בבית חולים ע"י רופא מומר מחלל שבת, והאב לא רצה לעשות הטפת דם ברית שנית. ובא ביום ל"א ורצה לפדות בנו כי הוא בכור לאמו, ונשאל השאלה אי רשאי שום כהן להזדקק לו לפדות בנו או לא. וחכם אחד יצא בתשובה להלכה למעשה דלא יזדקק לו שום כהן לפדותו, וראייתו הוא מהש"ך הנ"ל.
וכיון שאינו רוצה לעולם להטיף דם ברית, אין שייך לפדותו.
בש"ך להקדים מילה לפדיון, הוא רק דין לכתחילה כשיש שני המצוות [מילה ופדיון הבן] לפנינו, אז יש ענין להקדים מילה לפדיון. אבל בודאי לא סבר הש"ך דאם לא יקיים מצות מילה יהא פטור מפדיון. וע"ע בתוך התשו'.
ורבינו בשו"ת (ח"ה סי' קע"ט) כתב דזה אינו, ודבר פשוט דמצוה על כל כהן להזדקק ליה, דאין הפדיון תלוי כלל במילה. ומה שכתב