Skip to content
בשבילי דשא

מבי מדרשא

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

שיעורים בענייני דיומא מרבני בית מדרשנו

בדין בל תוסיף

מורנו הרה"צ ישראל שלמה ביברפלד שליט"א
נו"נ בישיבתנו נחלת אברהם

  • מי שהוסיף מין אחד בלולב ונתכוון לא לצאת באותו מין שהוסיף (והוא הדין אם נתכוון לא להוציא כלל באותו נטילה) האם עבר על בל תוסיף או לא?
  • מי שיש לו רק ג' מינים האם יטלן או לא שאם יטלן יעבור על בל תגרע?
  • אי מוסיף מין אחר בלולב הוה בל תוסיף וקיי"ל דד' מינים שנטלן בזאח"ז יצא א"כ יהא איסור ליגע בשום פרי בכל ימי הסוכות דהוה בל תוסיף דמוסיף מין על הד' מינים?

נחלקו הרמב"ם באיסור בל תוסיף בד' מינים אם דוקא במוסיף מין אחר עובר או במוסיף מין מהד' מינים עבר אבל תוסיף, דאיתא ברמב"ם פרק ז' מהל' לולב ה"ז כמה נוטל מהם לולב אחד ואתרוג אחד ושני בדי ערבה ושלשה בדי הדס ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה מוסיף שנויי מצוה הוא אבל שאר המינין אין מוסיפים על עניינם ואין גורעין מהם ואם הוסיף או גרע פסול.

ובהשגות הראב"ד לא שמעתי מעולם פסול בזה ולא איסור תוספת ולא גירוע ואפילו לר' יהודה דאמר לולב צריך אגד דהא אמר רבא מ"ט דר' יהודה דאמר אין אוגדין את הלולב אלא במינו קסבר לולב צריך אגד ואי אגיד ביה מינא אחרינא ה"ל מוסיף מכלל דכי קטיר ליה בסיב ובעיקרא דדיקלא ליכא מוסיף אע"ג דאיכא טפי מלולב אחד וכש"כ לרבנן דאמרי אין צריך אגד דאמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי עכ"ל והיי' דנחלקו הרמב"ם והראב"ד אם מוסיף מין אחר שלא ממין המצוה חשיבי בל תוסיף. וצריך לבאר במה איפלגי.

ונראה דיש לחקור בגדר איסור בל תוסיף ובל תגרע: האם גדר האיסור הוא בעצם שינוי מצורת המצוה שנצטווינו עליה, דהיינו שהתורה קבעה למצוה שיעור, מספר או אופן מסוים, ואסרה לשנות את צורתה ולהוסיף או לגרוע ממנה; או שמא אין עיקר האיסור בעצם שינוי צורת המצוה, אלא הוא איסור על הגברא בקיום המצוה, כלומר, לאחר שהתורה ציוותה לקיים את המצוה באופן מסוים, אסרה על האדם להוסיף על אופן קיום המצוה או לגרוע ממנו.

ולפי הצד השני יש לומר, שאין ההוספה והגריעה מוגדרות כשינוי בגוף המצוה, אלא שהאיסור הוא על האדם לקיים את המצוה באופן השונה ממה שהתורה ציוותה, דהיינו שעצם מעשה הקיום באופן של תוספת או גרעון הוא שעובר עליו בלאו דבל תוסיף ובל תגרע.

ובסברא זו יהיה נ"מ לענין בל תגרע דלכאורה אם יש לאחד רק ג' מינים דבשו"ע סי' תרנ"א סי"ב מבואר דנוטלים ג' מינים לזכר, לכאורה הרי יעבור על בל תגרע כיון דלוקח רק ג' מינים. ונחלקו בזה הטו"א (בר"ה דכ"ח ע"ב בקונטרס על מצצ"כ) והשפ"א (סוכה ל ע"ב) דהשפת אמת נקט דאם היה אנוס על המין הד' ודאי לא שייך לומר דעובר אבל תגרע דהא לא גרע מאשר אילו לא נטלן כלל דאז הוה ג"כ בל תגרע. ומאי שנא אם נוטל רק ג' מינים או אינו נוטל כלל דאם הפטור שיש לו מדין אונס מועיל לפוטרו מלעבור על בל תגרע כשאינו נוטל ד' מינים כלל הוא הדין כשיש לו רק ג' מינים ונטלן לא יעבור על ב"ת דהוה אנוס על המין הד', והטו"א סובר דבעצם היה לנו לומר דהוה בל תגרע אף דהוה אנוס על המין הרביעי, ואם יש לו רק ג' מינים עדיף שלא יטול ג' מינים ואז לא יעבור על בל תגרע (וע"ש מה שחידש למה למעשה ליתא בעל תגרע).

ויש לבאר שורש פלוגתתן ע"פ החקירה הנ"ל דאם איסור בל תוסיף ובל תגרע הוה לשנות צורת המצוה להוסיף או לגרוע אז זה שייך רק היכא שלוקח ג' מינים שאז משנה מצורת המצוה אבל אם אינו נוטל כלל אפי' מין א' אז לא שינה כלום מצורת המצוה. אבל אי נימא שגדר האיסור הוא על הגברא שלא לגרוע או להוסיף ממצות התורה אז גם אם אינו נוטל ד' מינים כלל מגרע ממצות התורה וא"כ באופן שאין לו ד' מינים יכול לקחת ג' מינים ואינו עובר על בל תגרע דכמו שיש לו הפטור של אונס שלא ליטול לולב כלל ה"ה אם נוטל רק ג' מינים יהיה לו הפטור של אונס על זה שלא נטל מין הד'.

ולפי"ז אפשר לבאר דבהכי פליגי הרמב"ם והראב"ד דהרמב"ם דנקט דגדר האיסור דבל תוסיף ובל תגרע הוא איסור על הגברא להוסיף בקיום המצוה וא"כ אם הוסיף לולב אחד וכדו' חשיב מוסיף בקיום המצוה דרוצה לקיים המצוה עם ב' לולבים, אבל הראב"ד דסובר דבל תוסיף זה איסור להוסיף על צורת המצוה א"כ בזה שהוסיף עוד לולב לא הוסיף כלום, דצורת המצוה לא נשתנית דיש רק ד' מינים שהרי לא הוסיף מין חמישי.

ועכשיו נבוא לנידון שלנו באחד שהוסיף על הד' מינים שלו ומתכוון שלא לצאת במין שהוסיף (ויש לדון גם באופן שכיון לא לצאת כלל באותו נטילה, ומ"מ נראה דיותר מסתבר לומר דכיון שלא קיים מצוה כלל בנטילה זו ל"ש ב"ת...), דלכאורה מיתלא תליא בב' הצדדים הנ"ל דאי נימא דאיסור הוה להוסיף בצורת המצוה בזה שמתכוון לא לצאת בו לא מעלה ולא מוריד דהרי בפועל מוסף על צורת המצוה והוא הוא האיסור של בל תוסיף אבל אי נימא דהאיסור הוא על הגברא לקיים המצוה בהוספה אז באופן שאינו מקיים המצוה כלל שיש לו היפוך כוונה ליכא בל תוסיף.

ולפי"ז א"ש מה שהק' השפ"א (שם) דאי איכא בל תוסיף במוסיף מין אחר בד' מינים (כדעת הראב"ד) הרי קיי"ל דד' מינים שנטלן בזאח"ז יצא, וא"כ יהא אסור ליטול פרי בכל ימי הסוכות דהוה בל תוסיף (חוץ אם יש לו היפוך כוונה...). ולפימש"כ לק"מ דאלו שסוברים שמוסיף מין אחר בד' מינים הוה ב"ת משום שנקטו שאיסור ב"ת הוה רק אם מוסיף בצורת המצוה וא"כ בנטלן זאח"ז אף דיצא מ"מ לא שייך לומר שהוסיף בצורת המצוה שהרי בפועל אנו לא רואים שום שינוי בצורת המצוה בזה שנטל פרי לחוד.

מעשה במיחם מים

הרב יהודה אריה גוטרמן שליט"א
ראש כולל הלכות שבת בביהמ"ד הגדול

ביום טוב ראשון של ר"ה של האי שתא שחל בשבת, לאחר שקהל אנ"ש הרוו צימאונם בשתיית קפה כהכנה לתפילת ראש השנה, הבחין אחד האברכים שהגוי המנקה החליט ב"נדיבות ליבו" להוסיף עוד מים קרים למיחם המים החמים, וכך התחממו מים אלו עם המים החמים שכבר היו במיחם עוד קודם לכן.

ודנו האברכים האם יש להתיר לשתות מים אלו או לא, והעלו כמה וכמה צדדים ונביא בקצרה את עיקרי הדברים ולאחמ"כ בקצת תוספת וכדלהלן:

א. יש לדון אם המים שהוסיף נאסרו כדין כל מלאכה שגוי עשה בשביל יהודי שנאסר על היהודי להנות ממעשה הגוי, או שנאמר שכיוון שעשה כן על דעת עצמו אין בכוחו לאסור את המים של אחרים לאחרים.

ב. אף אם המים שהוסיף נאסרו, יש לדון אם יכולים לשתות כפי כמות המים שהיו במיחם קודם להוספתו. ולדוגמה, במיחם היו מים בשיעור של כ-20 כוסות, ובא הגוי והוסיף עוד מים בשיעור של כ-40 כוסות, וכעת יש לדון האם מותר להשתמש במים בשיעור ה-20 כוסות הראשונים, או שנאמר שכיוון שהמים האסורים התערבו עם המים המותרים ייאסר עליו לשתות מכל מים אלו כיוון שסוף סוף שותה גם מהמים האסורים.

ג. ואם היו רוב מים של היתר והוסיף רק מעט של איסור, יש לדון האם יש להתיר בזה מחמת ביטול ברוב. ויש לדון בזה מב' צדדים: א. האם ביטול במעשה שבת דינו כביטול של חד בתרי או שצריך ביטול בשישים. ב. האם שייך בזה ביטול, או שכיוון שמותר למוצאי שבת יש לאסור ביטולו כדין דבר שיש לו מתירין שאינו בטל.

ד. אף אם נאמר שאסור להשתמש במים שהוסיף הגוי יש לדון אם מותר להשתמש במים אלו ביום טוב שני, או שיש לאוסרו מחמת ב' סיבות:
א. דהנה כל מעשה שבת שנאסר באכילה יש לאסור גם כן משום מוקצה כמבואר בסימן שכ"ה וסי' רע"ו ובעוד מקומות, ואם כן אף ביום טוב שני יש לאסור שתיית מים אלו, דהרי כל מעשה שבת של גוי אסור עד בכדי שיעשו במוצאי שבת, ואם כן יש לאסור מכוח דין מיגו דאיתקצאי, דכיוון שהוקצה לבין השמשות הוקצה לכל היום טוב.
ב. "הכנה דרבה", הנה קיימא לן שביצה שנולדה בשבת אסורה ביום טוב שאחר כך משום הכנה דרבה, והיינו שאסור להשתמש ביום טוב בדבר שהוכן בשבת, הואיל ואסור להכין משבת ליום טוב, ומבואר בסוגיות שגם כל דבר שהיה אסור לאוכלו בשבת שאין להתיר להשתמש עמו ביו"ט הואיל וסו"ס משתמש ביו"ט מכח המלאכה שנעשתה בשבת (ואף אם המלאכה נעשתה בהיתר אלא שנאסרה מחמת סיבות צדדיות כמוקצה וכדו').

ה. עוד יש לדון אם יש להתיר בדיעבד כיוון שדעת בעל העיטור שמותר לומר לגוי לעבור איסור דאורייתא במקום מצווה, והכא נמי איכא מצווה שעל ידי כך יוכלו להתפלל מתוך כוונת הלב, ואף שלא קיימא לן כבעל העיטור אלא במקום מכשול דרבים כמבואר בסי' רע"ו, מכל מקום נסמוך על שיטתו בדיעבד כמו כל מעשה שבת שמקילים בספק פלוגתא.

ע"כ עיקרי הנידונים וכעת יש להאריך בכל אחד מהנידונים הנ"ל, ובבחינת "תן לחכם ויחכם עוד"

נידון א. אם נתיר את המים מחמת טענת "לאו כל כמיניה לאסור עלינו", ויש להשיב על זה מב' תשובות:
א. דהנה כל מקור דין זה מובא בדרכ"מ בסוף סימן רנ"ג בעבדים שהיו נוהגים בחתונות, כשהיה קדירה שנצטננה הלכו וחיממו זאת שוב, ונקט הדרכ"מ שיש שהתירו זאת משום דלאו כל כמיניה לאסור עלינו, ויש לדחות את הראיה משם, דהתם לא מצינו שסמך על זה כי אם בצירופים נוספים. ועוד, דגם שם מסייג בסוף שלא לסמוך על היתר זה. ועוד יש להשיב ששם יכלו לאכול את המאכל גם בלי חימום העכו"ם כיוון שלא נצטנן כל כך, אבל בנידון דידן שהמים היו קרים לגמרי ולא יכלו לשתותם באופן זה, לית למימר בזה לאו כל כמיניה, הואיל ואינם ראויים לשתייה רק באופן זה שהם חמים.

נידון ב. האם יש להתיר את כמות המים שהייתה לפני הוספת העכו"ם, שורש נידון זה תלוי בחקירת הפוסקים האם כל מעשה שבת שנאסר נעשה כאיסור אכילה כטבל, או שאינו אלא קנס שלא ייהנה ממעשה שנעשה בשבת. ובנידון דידן, אם יוגדר כאיסור אכילה אינו יכול לשתות ממים אלו ואפילו מעט, כיוון שמעורבים במים אלו מים שאסורים באכילה. ואולם מצד ב' יש לומר שמותר לו לשתות ממים אלו כפי הכמות של ה-20 כוסות שהיו עוד קודם לכן, כיוון שסוף סוף לא נהנה במים אלו מחמת המעשה האסור בשבת.

ועיין במנח"ש סי' ה' שפשיטא ליה לאיסור ומטעם הנ"ל, ומאידך בתשובות והנהגות ח

More in this printout

View the whole printout