Skip to content
הלכה בהירה

פרק י - שמחת יום טוב וסעודות יום טוב

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

פרק י - שמחת יום טוב וסעודות יום טוב

קידושא רבא

קעז. כשבאים מבית הכנסת מזמינים את האושפיזין באמירת: עולו אושפיזין וכו', מקדשין על היין, ואומרים קודם פסוקי שבת: זכור את יום השבת לקדשו וגו'. ואח"כ פסוקי יום טוב: אלה מועדי ה' מקראי קודש וגו', וידבר משה את מועדי ה' וגו', ומברכים 'הגפן' ו'לישב בסוכה'.

קעח. נחלקו הפוסקים מתי לברך ברכת לישב בסוכה בשבת ויו"ט בסעודת הבוקר, כיון שאין בהם 'קידוש' רק ברכה בעלמא על הכוס, י"א דבזה אין כדאי להפסיק בברכת לישב בסוכה בין ברכת הגפן לשתיית הכוס, דעל השתיה ליכא חיוב סוכה כלל ויברך אותה אחר ברכת המוציא (דבר שמואל הובא בשערי תשובה ובט"ז סי' תרמג, שו"ע הרב ס"ג). וי"א שגם בזה, כיון שמכין עצמו בקידוש זה לאכילה יברך אותה קודם שיטעם מן הכוס (לבוש, שירי כנסת הגדולה), ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד (משנ"ב סק"ט). אמנם כל זה הוא בנוטל תיכף ידיו לסעודה, אבל אם אינו הולך עדיין לאכול הסעודה, רק מברך על הכוס ואוכל אחריו מיני מזונות כדי שיהיה קידוש זה במקום סעודה, מצדד בשע"ת דבזה לכו"ע יברך ברכת לישב בסוכה קודם שיטעם מן הכוס (משנ"ב שם).

ושמחת בחגך

קעט. חוץ מהחיוב של כבוד ועונג שבת, כשחל יו"ט בשבת, נוסף החיוב של שמחת יו"ט, שחייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו. והוא מצוה מן התורה שנאמר 'ושמחת בחגך' וגו'. ואע"פ שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים, יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו (רמב"ם פ"ו מהלכות יו"ט הי"ז, שו"ע סי' תקכט ס"ב, משנ"ב סקט"ו). ונוהגת גם בזמן הזה ונוהגת בין באנשים ובין בנשים (שו"ת שאגת אריה סימן סה, הובא בשערי תשובה סימן תקכט סק"ד ומשנ"ב סקט"ו).

קפ. י"א שמצות שמחה בלילה ראשונה אינה נוהגת מה"ת, שנתמעט מקרא ד'והיית אך שמח', ואינה רק מדרבנן (שעה"צ סי' תקמו סקט"ו הביא מהחמד משה והשאגת אריה בסי' סח). וי"א שגם בלילה הראשון יש מצות שמחה מן התורה (מג"א שם סק"ד). וי"א דאף לפי הדעות שנתמעט ממצות שמחה דאורייתא, היינו רק מחיוב השמחה של שלמי שמחה, אבל יש בו מצוה דאורייתא של שמחה, וכדלהלן (עמק ברכה שמחת יום טוב אות א בשם הגר"ח הלוי).

קפא. מצות יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה (שו"ע סי' תקכט ס"א). וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת (שו"ע שם), דכתיב 'וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד' וימים טובים נאמר בהן מקרא קודש. וגם בתו"כ איתא: 'מקרא קודש' – קדשהו, ובמה אתה מקדשו, במאכל ומשתה וכסות נקיה (משנ"ב סק"ד).

קפב. מצוה לאכול ב' סעודות ביום טוב, אחת בלילה ואחת ביום. אם לא אכל סעודה בליל יום טוב, יאכל ב' סעודות ביום (משנ"ב ס"ק יא, יג). ונהגו להרבות ביום טוב מיני מאכלים יותר משבת, משום דחייב בשמחה (מג"א סק"ד). וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו, ואל יצמצם בהוצאות יום טוב, כי מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה ועד ר"ה חוץ מהוצאות שבת ויום טוב, ואם הוסיף מוסיפים לו (גמ', הובא במשנ"ב סק"ב, שו"ע הרב ס"ד).

קפג. בשתי הסעודות חייב לאכול פת (שו"ע). שנאמר ושמחת בחגך ואין עונג ושמחה בלא אכילת לחם, שהלחם הוא עיקר הסעודה שכל סעודה נקרא על שם הלחם, לפיכך צריך להזהר שיאכל בכל סעודה פת יותר מכביצה מעט, שעד כביצה נקרא אכילת עראי (שו"ע הרב ס"ד).

קפד. בשתי הסעודות של יו"ט חייב לבצוע על שתי ככרות, שגם ביום טוב לא היה יורד המן כמו בשבת, והיה יורד בערב יום טוב כפליים (שו"ע שם, משנ"ב ס"ק ט-י).

קפה. ביום טוב בוצע החלה העליונה, לא כמו בשבת שבלילה בוצע התחתונה, והטעם הוא על דרך הקבלה (רמ"א סי' רעד ס"א).

קפו. כשחל בשבת, אוכלים גם סעודה שלישית. וכדלהלן [אחרי תפילת מנחה]. אמנם כשחל בחול, לא נהגו לעשות ביום טוב סעודה שלישית (שו"ע שם). ובסדר היום כתב טוב שיאכל פירות לסעודה ג', והכל בו כתב שמזה נתפשט המנהג לאכול ביו"ט בשחרית תבשיל אחד יותר, שיחשב במקום סעודה ג', ואע"פ שאינו מפסיק בברכת המזון, ואע"פ שבשבת לא מועיל זה להחשיב לסעודה ג' (מג"א סק"ה, משנ"ב סקי"ג).

קפז. בחיוב שמחה ביום טוב כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות יו"ט הי"ח): "והאנשים אוכלין בשר ושותין יין, שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, עכ"ל. בשו"ע לא נזכר כלל חיוב אכילת בשר ביו"ט. וכתב האליה רבה (סק"ו) שלדעת השו"ע אין מצוה לאכול בשר בזמן הזה. אמנם כתבו הפוסקים שאע"פ שאין חיוב לאכול בשר, יש מצוה לאכול בשר גם בזמן הזה (מג"א סי' תקכט סק"ג. משנ"ב סקי"א, ובביאוה"ל סוד"ה כיצד), והטעם, כיון שנאמר בו שמחה, והואיל ואי אפשר לנו לשמוח בו בעיקר השמחה שהיא אכילת בשר שלמים יש לנו לשמחו בשאר כל מיני שמחות (שו"ע הרב ס"ז).

קפח. י"א דהחיוב הוא לאכול בשר בהמה ולא בשר עוף ד'אין שמחה אלא בבשר' על בשר בהמה נאמר, ובבשר עוף אין שמחה (דרכי תשובה יו"ד סי' פט סקי"ט בשם הדברי חיים, שו"ת חות יאיר סימן קעח, הובא בפתחי תשובה יו"ד סי' א סק"א). וי"א שגם בבשר עוף יש שמחה קצת ומקיים בזה שמחת יום טוב (יד אפרים, שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' יח, ועיי"ש שכתב: ומנהג שלנו דגם ביו"ט אין מהדרין אבשר בהמה דוקא).

קפט. "עכשיו שאין בית המקדש קיים, שאין לנו בשר שלמים, אין יוצאים ידי חובת שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש" (שו"ע הרב ס"ז). והחיוב הוא לשתות יין באמצע הסעודה, אף אם כבר קידש על היין לפני הסעודה (משנ"ב סקי"א, שו"ע הרב ס"ד בביאור דברי המחבר בסי' תקכט ס"א). ואם אפשר לו יש להדר לשתות יין ולא מיץ ענבים, או לערב קצת יין במיץ ענבים, כי מיץ ענבים אינו משמח. אמנם מי שאינו יכול לשתות יין ישתה מיץ ענבים.

קצ. חייב אדם לשמח בניו ובנותיו ובני ביתו ברגל. וכיצד משמחן, ילדיו הקטנים – נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות (רמב"ם ושו"ע שם). ונראה דקליות ואגוזים לאו דוקא, וה"ה מיני מגדים וממתקים הראויין להם, ודבר זה תלוי לפי המקום והזמן, ויש ליתן להם דבר חשוב כפי ערך התינוק כדי שיגרום לו שמחה. ובניו ובנותיו הגדולים יותר צריך לשמח אותן במה שמשמח אותם, כל אחד לפי ערכו והבנתו.

קצא. לבני ביתו יקנה מתנה לכבוד הרגל בגד או תכשיט כפי ממונו, ולכל הפחות מנעלים (שו"ע סי' תקכט ס"ב, משנ"ב שם, ביאוה"ל ד"ה כפי), ואם יש לה כבר בגד חדש, ישמחנה בדברים אחרים (שבט הלוי ח"י סי' פ אות ג). כגון כלי מטבח או כלי אכילה נאים שיש לה שמחה מכך.

קצב. מדין שמחת יום טוב, חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר עניים (שו"ע שם ס"ד), שנאמר (דברים טז) והלוי והגר והיתום וגו', אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו וכו' [רמב"ם]. וגם בזוה"ק מפליג מאוד בעונש מי שאינו נותן לעני מסעודתו ביו"ט ר"ל, והעתיקו דין זה כל האחרונים ונתפרסם גודל החיוב לכל ישראל. ומה נעשה עם האומללים והנדכאים בעיר שמתביישין לפשוט יד ולבקש, וע"כ נהגו באיזה מקומות שקודם יו"ט הולכין נבוני לב לבתי העשירים לקבץ עבור אלו המרי נפש, ואשרי האנשים שמשימין עין על זה, שמזכין לעצמן ומזכין לכל אנשי העיר (משנ"ב שם סקי"ז).

תפילת מנחה, סעודה שלישית, מעריב והבדלה

קצג. מתפללין תפילת מנחה, קורין לשלשה אנשים בפר' וזאת הברכה. מתפללין תפילת שלש רגלים ומזכירין בה של שבת. אחרי התפילה אומרים 'לדוד', קדיש תתקבל, עלינו לשבח, ק"י.

קצד. בסעודה שלישית אין אומרים 'עולו אושפיזין'. מברכים 'לישב בסוכה'. ומזמרין זמירות השבת ומוסיפים מניגוני החג.

קצה. הנוטל ידיו לסעודה שלישית בסוכתו, אחר שכבר נמצא שם כמה שעות, מסעודת הצהריים והמנוחה, אינו צריך לברך שוב לישב בסוכה. אמנם אם הולך להמשיך הסעודה בסוכת ביהמ"ד וכדו', חייב לברך שם לישב בסוכה לכו"ע, כיון שלא בירך בתחילת סעודה זו לישב בסוכה, כיון שהיה בסוכתו בביתו, והברכה שבירך בסעודת הצהריים ודאי אינה פוטרת אכילתו כעת בסוכת ביהמ"ד.

קצו. בבהמ"ז אומרים 'רצה' ו'יעלה ויבא', ואם שכח אחד מהם ונזכר אחר שהתחיל ברכת הטוב והמטיב, אינו חוזר. ובסופו מוסיפים ארבע 'הרחמן' כנ"ל.

קצז. במוצאי שבת ויום טוב, מתפללים תפילת ערבית של חול, ומתחילין ב'והוא רחום'. בתפילת שמו"ע אומרים 'אתה חוננתנו' ו'יעלה ויבא'. אחרי שמו"ע אומרים קדיש תתקבל, ואין אומרים 'ויהי נועם' ו'ואתה קדוש', כיון שימי חול המועד אינם ימי עשיה. ואומרים 'עלינו לשבח', ואח"כ ק"י.

קצח. מבדילין על הכוס בסוכה, ומתחילים 'הנה אל ישועתי' וגו' כמו בכל מוצ"ש, ומברכים ברכת הגפן, על הבשמים, על האש וברכת המבדיל, ואין מברכין לישב בסוכה.

ליל שני של יו"ט לבני חו"ל

קצט. בני חו"ל מתפללים תפילת ערבית של יו"ט, מתחילין ב'ברכו' בנעימת יום טוב. אחרי ברכת השכיבנו אומרים: וידבר משה וכו', ומתפללים תפילת שלש רגלים.

ר. בברכה רביעית בשמו"ע, אחרי 'אתה בחרתנו', אומרים 'ותודיענו'. שכח לומר ותודיענו ונזכר אחרי שסיים הברכה, אינו צריך לחזור מפני שמזכיר אח"כ הבדלה על הכוס של קידוש (סי' תצא ס"ב ובמשנ"ב סק"ד). ואז יזהר שלא יעשה שום מלאכה האסורה בשבת קודם שיקדש ויבדיל, או שיאמר ברוך המבדיל בין קודש לקודש (מט"א סי' תקצט ס"ה, מג"א סי' רצד סק"ב).

רא. שכח לומר 'ותודיענו' ועדיין לא סיים הברכה רק המשיך ואמר ותתן לנו וכו', י"א שאינו חוזר (מט"א סי' תקצט ס"ז), ודעת הפוסקים נראה דכל שלא סיים הברכה חוזר (עי' משנ"ב סי' תקפ"ב ס"ק ט"ז). ואפשר גם שיאמרנו במקום שנזכר וימשיך הברכה (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).

רב. אחרי 'שמונה עשרה' אומר הש"ץ קדיש תתקבל. ואומרים 'עלינו לשבח', ק"י.

קידוש לבני חו"ל

רג. בליל שני של יו"ט לבני חו"ל, מקדשין על היין אחרי הזמנת האושפיזין באמירת 'עולו אושפיזין' וכו', מתחילין בברכת היין, ברכת היום, ומברכים קודם שהחיינו ואח"כ לישב בסוכה (שו"ע ורמ"א סי' תרסא), דברכת 'שהחיינו' אינו רק על הקידוש ולא על הסוכה [דאף אם נאמר שיום ראשון היה חול, יצא בשהחיינו דסוכה, דלא גרע מאלו בירך זמן בשעת עשיית הסוכה דיצא], הלכך צריך שלא להפסיק בברכת לישב בסוכה בין ברכת היום ל'שהחיינו'. אכן מי שלא אכל בסוכה לא בלילה הראשון ולא ביום הראשון, יברך בליל שני קודם 'לישב בסוכה' ואחר כך 'שהחיינו', דאז ה'שהחיינו' יהיה קאי על שניהם (משנ

More in this printout

View the whole printout