המצוה
נז. מצות הישיבה בסוכה שבעת ימים נכתבה בתורה הק' (ויקרא כג, מב-מג): בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים.
טעם המצוה
נח. טעם מצות סוכה: לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו, והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה, כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים. והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו (טור סי' תרכה).
נט. ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן, לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך, ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה, בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה (שם).
כוונת המצוה
ס. ממה שהאריך הטור לבאר ולדרוש המקרא דבסכות תשבו, אע"פ שאין זה מדרכו בחיבורו זה, כי לא בא רק לפסוק הוראה או להורות מנהג, יראה לי לומר בזה שסובר הטור דכיון דכתיב למען ידעו וגו' לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה, ולכן ביאר לפי הפשט דעיקר הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצרים. דס"ל להטור דבכל מקום שכתבה תורה הטעם למען וכו', צריך שיכוון טעם המצוה בשעת קיומה (ב"ח שם).
סא. ולכן צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שצונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים (שו"ע הרב ס"א). ויכוון לב' הטעמים, זכר לענני כבוד שהקיפן אז עלינו להגן עלינו מן השרב והשמש (משנ"ב סק"א). וזכר לסוכות ממש שהושיבנו הקב"ה בשעת יציאת מצרים. אמנם כל זה הוא לכתחילה כדי לצאת ידי המצוה כתיקונה, ובדיעבד כל שכיון לצאת המצוה אע"פ שלא כיון טעם המצוה יצא (משנ"ב שם).