נטילת לולב
קמז. כשחל יום ראשון של חג בשבת, תיקנו חכמים (סוכה מא:) למחרת משכימין ובאין וכל אחד מכיר את שלו ונוטלו (הובא במשנ"ב סק"א).
קמח. רבים נוהגים כמו שמובא בשו"ע (סי' תרמד ס"א) שנוטלים ארבעת המינים ומברכים עליהם אחר חזרת הש"ץ לפני הלל. והנה עפ"י האר"י ז"ל טוב לברך וליטול ארבעת המינים בסוכה (פרי עץ חיים שער הלולב פ"ג). ולכן נהגו כמה וכמה צדיקים לצאת לסוכה אחר חזרת הש"ץ ולברך על הד' מינים ומיד חזרו לביהכ"נ לאמירת הלל.
קמט. אולם מצינו לכמה ראשונים שהיו נוטלים לולביהם עוד בביתם קודם לכתם לבית הכנסת. ועליהם סמכו חסידים הראשונים ליטול קודם התפילה, היות ולא בכל בית כנסת היה סוכה, ורצו ליטול המינים בסוכה, העדיפו ליטול המידים ולברך בבוקר לפני התפילה בסוכה שבביתם. וכך התאפשר להם לקיים גם זריזין מקדימין למצוה וגם ליטלם בסוכה (עי' מג"א סי' תרנא סקי"ז וסי' תרנב סק"ג, יששכר מאמרי תשרי מאמר יא אות יד מש"כ בזה דברים נפלאים מאד). וכן כתב הרב בסידורו, ועי' ביכורי יעקב סי' תרמד סק"א). ומנהג זה התפשט ברוב קהילות החסידים שמחמת גודל תשוקתם לקיום המצוה נוטלים המינים בסוכה קודם בבוקר השכם לפני התפילה (עי' בני הנביאים" (שו"ע הרב סי' תפח ס"ב).
קנ. יש נוהגים לברך על ארבעת המידים סמוך לפני תפילת שחרית, בסוכה, מעוטף בטלית על ראשם, ומשם הולכים לביהמ"ד לתפילת שחרית.
קנא. קודם נטילת לולב אומרים יהי רצון וכו', נוטלים את הלולב ומיניו ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל שלא כדרך גידולו, כשהפיטם כלפי מטה (רא"ש, טור סי' תרנא, שו"ע שם ס"ב), פונים למזרח ומברכים אקב"ו על נטילת לולב, הופכים האתרוג ומנענעים, ומברכים 'שהחיינו' (סידור יעב"ץ, כספר המנהגים שהובא במג"א ריש סי' תרמד).
קנב. מנענעים ג"פ לדרום ואומרים 'הודו לה". לצפון ואומרים 'כי', למזרח 'טוב', למעלה 'כי', למטה 'לעולם, למערב 'חסדו'.
קנג. חסידים ואנשי מעשה נהגו בכל הדורות לא לשתות שום משקה לפני נטילת ארבעת מינים. וכן כתב הרוקח (הל' אירוסין ונישואין סי' שנג): מה שמתענין החתנים עד לאחר הברכה, מצאתי באגדה מפני שמצוה חביבה עליהם, כדרך שעושין חסידים הראשונים שהיו מתענים על מצוה חביבה, כגון לולב ושאר דברים.
קנד. אמנם אלו המשכימין להכין עצמם לתפילה ורוצים ליטול המידים רק סמוך לתפילת שחרית, יש להם על מה לסמוך לשתות משקה בלימודם לפני נטילת ארבעת המינים.
תפילת שחרית
קנה. בתפילת שחרית מתחיל הש"ץ לנגן ב'האל בתעצומות' שבסוף 'נשמת' (לבוש סי' תפח). אומרים 'הכל יודוך' ו'אל אדון'. ולמנהגנו מנגנים 'תתברך' ו'את שם האל' בנעימה המיוחדת לשלש רגלים.
קנו. מתפללים תפילת שלש רגלים, ומזכירין בה של שבת. בחזרת הש"ץ נוהגים לומר 'יוצרות' ליום א' של סוכות. וכשחל בשבת אומרים יוצרות ליום ב' של סוכות (כי הפיוטים של יום א' מדברים מארבעת המידים שאינם ניטלים בשבת), ובחו"ל ביום שני אומרים יוצרות ליום א'.
הלל
קנז. אח"כ [כשחל בחול, נוטלים ארבעת המידים בידיהם ו]אומרים 'הלל השלם' (שו"ע סי' תרמד ס"א). ומברכין לפניו: 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את ההלל', "לפי שהוא מצוה מדברי סופרים מתקנת הנביאים" (שו"ע הרב סי' תפח ס"ב).
קנח. בכל שמונת ימי החג גומרין את ההלל, ולא כמו בחוה"מ פסח שמדלגין, דבסוכות כל יום חשוב כיום טוב בפני עצמו כיון שחלוק בקרבנותיו מיום שלפניו (טור, שו"ע שם, משנ"ב סק"ד).
קנט. מצות קריאת ההלל צריך שיהא בעמידה (שו"ע סי' תכב ס"ז). ע"ש הכתוב (תהלים קלה, ב): הללו עבדי ה' שעומדים בבית ה' (ט"ז סק"ד). ועוד, לפי שההלל עדות על שבחו של מקום ונפלאותיו ונסים שעשה לנו, ומצות עדות בעמידה (משנ"ב סקכ"ח). ובדיעבד אם קרא בישיבה יצא (משנ"ב שם בשם פמ"ג). ופשוט שמי שאינו בבריאותו כראוי יכול לישב (ערוך השלחן י"ג).
קס. גומרים את ההלל בשלימות, ואם חיסר פסוק אחד או תיבה אחת צריך להתחיל אח"כ מאותו פסוק ולגמור עד סוף ההלל, דאם יאמרנו במקום שנזכר הו"ל קריאה למפרע ולא יצא. ואם אינו יודע באיזה מקום טעה יחזור לראש הפרשה שנפל לו הספק (משנ"ב סי' תכב סקט"ז, סי' תפח סק"ב). וצריך ליזהר מאד בימים שגומרין ההלל שלא יקרא התיבות בטעות שמשתנה הענין על ידי זה (שעה"צ סי' תפח סק"ב).
קסא. אם טעה וקרא הלל בדילוג ונזכר באמצע הלל, חוזר למקום שדילג וממשיך משם עד הסוף (שו"ע סי' תכב ס"ו), דהלל צריך לומר על הסדר, וילפינן מהכתוב: ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ד', מה השמש הולכת כסדר ממזרח למערב כן ההילול צריך להיות כסדר דוקא ולא למפרע (משנ"ב סקכ"ו). ואם כבר גמר הלל ונזכר שדילג, חוזר לתחילת הלל, אמנם לא יברך שוב (שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' סב).
קסב. ביו"ט שגומרים את ההלל, מי שאיחר לביהכ"נ וכשהוא באמצע פסוקי דזמרה אומרים הציבור הלל, לא יאמר עמהן, כדי שלא יפסיד הברכות של הלל תחילה וסוף (מג"א סי' תכב סק"ו, משנ"ב סקט"ז).
קסג. אחר הברכה לפני שמתחיל לומר הלל אסור להפסיק בשום דבר, שזה הפסק בין הברכה לתחילת המצוה. ואחרי שהתחיל ואמר הללויה, דינו כדלהלן.
קריאת התורה
קסד. דיני הפסקה באמצע הלל הם כמו באמצע קריאת שמע (שו"ע סי' תפח ס"א, סי' תרמד ס"א). באמצע הפרק מותר להפסיק לעניית איש"ר עד יתברך ול'אמן' שאחר דאמירן בעלמא, וכן לקדושה לפסוקים 'קדוש' ו'ברוך', ולעניית 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד' על ברכו, ו'מודים אנחנו לך' (שו"ע סי' סו ס"ג, מג"א סק"ו, משנ"ב סקי"ז, וסק"כ). ובין הפרקים מותר לענות כל הנ"ל וגם אמן על כל הברכות, וכן לברך 'אשר יצר'.
קסה. בחול: הביאו לו לולב באמצע הלל, מותר לו להפסיק בין הפרקים, דהיינו בין מזמור למזמור ולברך עליו (משנ"ב סי' תרמד סק"ז בשם ח"א).
קסו. בין הפרקים הוא, הללויה הללו עבדי ה' וגו'. בצאת ישראל ממצרים וגו'. לא לנו וגו'. אהבתי וגו'. הללו את ה' כל גוים וגו' מן המצר וגו' (משנ"ב סי' תפח סק"ה). ה' זכרנו יברך, ו'מה אשיב' דינם כאמצע הפרק.
קסז. מה שנוהגין שבשעה שהש"ץ אומר הודו לה' כי טוב וכו', הקהל אומר יאמר נא וכו' וגם חוזר על הפסוק הודו לה', כי המנהג היה שהציבור שומע ויוצא מהש"ץ פסוקים אלו של יאמר נא ישראל וכו', ורק חוזרים ואומרים הודו לה', ואח"כ התחילו לומר בעצמם יאמר נא ישראל, ונשאר גם שאומרים הודו לה' כי טוב. אבל הש"ץ וכן מי שמתפלל ביחידות אינו חוזר על 'הודו לה' כי טוב'.
קסח. אח"כ פותחים הארון ואומרים 'הושענא', ואח"כ הושענות לשבת, ואין מקיפין את הבימה.
קסט. אח"כ אומר הש"ץ קדיש תתקבל [למ"ו אומרים קודם 'לדוד'], אח"כ אומרים 'שיר של יום', ק"י, 'לדוד', ק"י. [ולמ"ו 'עלינו לשבח', ק"י].
תפילת מוסף
קעא. בספר הראשון קורים לחמשה קרואים, וכשחל בשבת לשבעה קרואים, בפרשת אמור מ'שור או כשב או עז כי יולד' (כב, כו), עד וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל (כג, מד).
קעב. מניחים הספר השני על הבימה, ואומרים חצי קדיש, מגביהים וגוללים הספר הראשון, ובספר השני קורים למפטיר בפר' פנחס, 'ובחמשה עשר יום לחודש השביעי' (במדבר כט, יב-יז). ומפטירין בנביא: הנה יום בא לה' וגו' (זכריה יד, א). בברכות ההפטרה מזכירין שבת וחג הסוכות.
קעג. כשחל בחול מנגנים פיוט 'י-ה אלי וגואלי' [וכשחל בשבת אין מנגנים פיוט זה ואומרים 'יקום פורקן', 'מי שברך'], 'אשרי', 'יהללו', ומחזירים ספרי התורה לארון הקודש. הש"ץ אומר חצי קדיש, מתפללים תפילת 'מוסף' של יו"ט, ומזכירין בה שבת, ומזכירין קרבנות היום של שבת בכתוב: 'וביום השבת' וכו', ושל חג הסוכות בכתוב 'ובחמשה עשר יום לחודש השביעי' וגו'.
קעד. בחזרת הש"ץ, כשיש כהנים העולים לדוכן, אומרים "ותערב" בברכת רצה, והש"ץ מסיים הברכה: שאותך לבדך ביראה נעבוד.
קעה. בברכת כהנים, כשחל בחול, בשעה שהכהנים מנגנים ב'וישמרך', 'ויחונך' ו'שלום', אומר הקהל 'רבונו של עולם' ו'יהי רצון'. ויש נוהגים שאין אומרים זה רק בחו"ל שאין מברכים ברכת כהנים כל השנה רק ביו"ט. וכשחל בשבת אין הכהנים מנגנים בג' תיבות הנ"ל ואין אומרים 'רבונו של עולם' ו'יהי רצון'.
קעו. בסיום התפילה אומרים: קוה, אין כאלקינו, קדיש דרבנן, עלינו לשבח, ק"י, אנעים זמירות, ק"י.