פרק ה – דיני ישיבת סוכה
תשבו כעין תדורו
סב. כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל (הכוונה לשבת במנוחה ולא טיול ממש) ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע (שו"ע ורמ"א סי' תרלט ס"א). דכתיב (ויקרא כג, מב) בסוכות תשבו שבעת ימים, ואמרו חכמים (סוכה כח:) תשבו כעין תדורו. דלשון 'תשבו' היינו ישיבה דרך עיכוב, והיינו כעין תדורו.
סג. גם אם צריך לדבר עם אנשים ידבר בסוכה, דסוכתו צריך להיות כביתו בכל השנה (ט"ז סק"א ומשנ"ב סק"ב בשם מהרי"ל הל' סוכה אות ד). ולפי שקדושת הסוכה גדולה מאד ראוי למעט בה בדברי חול ולדבר בה כי אם קדושה ותורה, וכל שכן שיהיה זהיר מלדבר שם לשה"ר ורכילות ושאר דיבורים האסורים (משנ"ב שם בשם של"ה). ומ"מ כשהוא צריך לדבר מעניני עסק אין לו לצאת מסוכה בשביל זה, דבישיבתו שם אף בעת דיבורו הוא מקיים מצות ישיבה בסוכה (שעה"צ אות ד בשם א"ר).
סד. גדולי הפוסקים דנו אם מצות ישיבת סוכה היא מצוה חיובית או רשות, ורבים הסכימו שהיא מצוה חיובית וכל ששוהה חוץ לסוכה שלא לצורך ובלי הכרח מבטל מצות עשה ועובר על ציווי התורה של 'בסוכות תשבו שבעת ימים' (עי' פסקי תשובות הערה 2). אמנם אף לדבריהם המצוה היא שתהא סוכתו כביתו, וכמו שדרשו חז"ל 'תשבו כעין תדורו', ולכן כל מה שדרכו במשך כל ימות השנה לעשות חוץ לביתו יכול גם בסוכות לצאת מסוכתו לצורך זה. וכן באופן שיש לו יותר מנוחה וישוב הדעת חוץ לרוכה מותר לצאת, חוץ מאכילת קבע ושינה שחייב בסוכה אא"כ הוא בגדר 'מצטער' כמבואר להלן.
סה. יש להשתדל במדת האפשר לעשות הסוכה במקום ובאופן שיהיה נוח לו לשהות שם כמה שיותר, ובאופן שיוכל לסדר כל עניניו מתוך הסוכה, כי כל המוסיף בקיום המצוה מוסיפים לו ברכה מן השמים, וידוע על רבים מגדולי הדורות שהיו שוהים כל ימי החג בסוכה בלא לצאת כלל, זולת לצרכי הגוף ההכרחיים, וגם תורתם ותפילתם היה בסוכה.
סו. מדין תשבו כעין תדורו, יש להביא לסוכה כלים נאים ומצעים נאים וכדו' (שו"ע שם).
כלי אכילה ושתיה
סז. כל דבר שאין דרכו להחזיקו בסלון ביתו, אין להכניס לסוכה (שו"ע שם). ולכן אין להכניס לסוכה קערות שלשין בו הבצק או קערות גדולות שמכינים בהם המאכלים במטבח וכדו'.
סח. סירים שמבשלים בהם י"א שמותר להכניסן לסוכה כדי לערות מהם לצלחות (כמשמע מפשטות לשון הרמ"א שכתב לאחר האכילה). וי"א שאין להכניס כלל סירים לסוכה (בה"ג ור"ת, וכ"מ דעת השו"ע), והעולם נזהרין לא להכניס סירים לתוך הסוכה אף קודם אכילה, דחששו לדעת המחמירין בקדירה בכל גווני, ובפרט אם אינו מכניס סירים לסלון ביתו, רק מערה מהסיר לקערה או לצלחות במטבח (משנ"ב סק"ה, שעה"צ אות י). ובדיעבד אם הכניס סירים לתוך הסוכה אין הסוכה נפסלת בכך (משנ"ב סק"ו בשם אחרונים).
סט. מטעם זה אין לעשות את הסוכה במטבח, באופן שהכיריים שמבשלים עליהם והכיורים שרוחצים בהם הכלים נמצאים בתוך הסוכה, אע"פ שזה גם משמש לפינת אוכל וכדו'.
ע. סוכה שהיא צמודה למטבח ופתוחה אליה, ואין לסוכה ג' דפנות כשרות מחוץ למטבח, ומתכשרת רק באמצעות הדופן שאחרי המטבח מדין דופן עקומה, י"א שאע"פ שהכיריים וכו' נמצאים תחת קורת הגג שהיא סכך פסול, מיקרי בתוך הסוכה משום הדופן שאחריה שמכשרת את הסוכה (בכורי יעקב סק"י). אמנם למעשה יש מקילין בזה כיון שבמציאות נמצאים אביזרי המטבח תחת סכך פסול, ודופן עקומה רק מכשיר הסכך ואין להם דין סוכה לענין זה (אורחות רבנו ח"ב עמ' רכד בשם הקהלות יעקב). וכ"ש אם יש לסוכה ג' דפנות כשרות מחוץ למטבח, שאין שום חשש בסוכה זו.
עא. כוסות שתיה מותר להשאיר בסוכה (שו"ע שם), ואפי' לאחר ששתו בהן, כיון שאין נמאסין כמו כלי אכילה. ועוד שאין קבע לשתיה ומצוי ששותה כמה פעמים ביום (שעה"צ אות ג). ונראה דכוסות שמתלכלכים ולא שותים בהם יותר, כמו כוסות קרטון אחרי שתיית קפה וכדו', יוציאו מהסוכה.
נעגל וואסער, נכרי
עב. אין לעשות שום תשמיש בזוי בתוך הסוכה, כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו (רמ"א שם, ב"י בשם אורחות חיים). ומותר ליטול ידיו בקומו משינתו בסוכה, כיון שצריך ליטול ידיו סמוך למיטתו, אך יוציא תיכף את הכלי עם מי הנטילה החוצה. אין להמנע מלהתקין ברז מים עם כיור לנטילת ידים לסעודה וכדו' בתוך הסוכה, שמצוי בזמננו שמתקינים כדבר הזה גם בסלון הבית וכדו'.
עג. י"א שתשה"מ מותר בסוכה, כיון שהוא שמחה של מצוה (ט"ז סק"ד). והוא בכלל תשבו כעין תדורו, וגם בעצם לא מקרי תשמיש בזוי במה שהוא מקיים מצות עשה של פו"ר ועונה (א"ר סק"ח, מטה משה, ברכי יוסף סק"ג, ביכורי יעקב סק"ח, ח"א כלל קמז ב, קיצור שו"ע סי' קלה ס"ב ומובא בביאוה"ל ס"א ד"ה ואל יעשה). אמנם רק אם הסוכה צנוע לתשמיש ואין שם אחרים, וגם אין חשש שישמעו אותם. ואם יש פסוקים תלויים בסוכה צריך לכסותם כלי בתוך כלי (הגרח"ק). אמנם בהרבה אחרונים מבואר שאסור תשה"מ בסוכה (אורחות חיים סק"י בשם עיקרי הד"ט סי' לב אות יב בשם שו"ת בית דוד סי' תמד, פ"ת סקכ"ב, הש"ך בפירושו על התורה פר' אמור סוד"ה ובזוהר בסוכת, דעת תורה, כה"ח סקכ"ב, שו"ת דברי יציב או"ח ח"ב סי' רעד אות ג.ג). מובא בספה"ק ליזהר לכתחילה שלא להכניס נכרי לסוכה (ש"ך עה"ת פר' אמור, ובלשונו: "שאז בורחת הקדושה ושבעת הצדיקים מקללים קללות נמרצות", מדרש פנחס להרה"ק רבי פנחס מקוריץ, חקל יצחק פר' וירא בשם האמרי יוסף), אא"כ יסגור הגג קודם שנכנס הנכרי.
אכילה ושתיה
עה. מצות סוכה שיהיה אוכל ושותה בסוכה כל שבעת הימים, ואסור לאכול אכילת קבע חוץ לסוכה. אבל אכילת עראי מותר לאכול חוץ לסוכה (שו"ע סי' תרלט ס"ב).
עו. אכילת עראי היינו פת עד כביצה (שהיא 50 גרם לשיעור הגרח"נ ו100 גרם לשיעור חזו"א). ויותר מכביצה הוי אכילת קבע אפי' אם אוכל בדרך עראי (ביאוה"ל ד"ה כביצה).
עז. תבשיל מחמשת מיני דגן או פת הבאה בכיסנין, י"א שאם אוכל שיעור חשוב שקובע סעודתו בזה, חשיב קבע וצריך לאכול בסוכה דייקא (ועיין במאמר מרדכי שמסיק דבדידיה תליא מילתא, דכל שהוא קבע עליו, אף על פי שלא היה שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו חשיב קבע, אף דלענין פת הבאה בכיסנין מבואר בסי' קסח דבעינן דוקא שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו, הכא דבעינן תשבו כעין תדורו כל שקובע עליו הוי קביעות להצריכו סוכה ובדידיה תליא מלתא - ביאוה"ל ד"ה אם). ופחות מכך יכול לאכול חוץ לסוכה (שו"ע ס"ב). וי"א שדינו כפת ממש ומעט יותר מכביצה כבר חייב בסוכה (משנ"ב סקט"ו בשם מג"א, א"ר, רעק"א, שו"ע הרב ולבושי שרד - שעה"צ סקל"ו).
עח. פירות מותר לאכול חוץ לסוכה ואפי' הרבה, ואפי' קבע עלייהו, דאכילת פירות אפילו הרבה בקביעות חשיב כאכילת עראי דפת (שו"ע שם, מג"א סק"ו, משנ"ב סקי"ג).
עט. אכילת בשר ודגים וגבינה ושאר מאכלים, כתב המשנ"ב (שם) דחשיב כפירות ומותר לאוכלם חוץ לסוכה. ואם קובע עליהם, צריך לאוכלם בסוכה, אבל לא יברך לישב בסוכה (דרך החיים דיני ישיבת סוכה ס"ג). ולכן בזמנינו שהרבה אנשים רגילים לקבוע סעודת הצהריים בלא פת כלל, וקובעים עליהם סעודתם, יש לומר שחייבים בסוכה, גם לפוטרים מסוכה אכילת פירות אפילו דרך קביעות, שסעודת צהריים כזו עיקרה לשם שביעה, משא"כ אכילת פירות אפילו הרבה עיקרן אינו לשבוע רק להתענג. ומ"מ אין לברך עליהם 'לישב בסוכה' (תשובות והנהגות ח"א סי' שעא), וי"א שאם באותו יום אינו אוכל פת בסוכה, ודאי יש לברך עליהם לישב בסוכה, דלא גרע מהמתענה בסוכות שכתב הט"ז (סי' תרלט סוסק"כ) שצריך לברך כשנכנס לדבר של קבע (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
פ. יין, לדעת הרמ"א מותר לשתות חוץ לסוכה ואפי' בקבע עלייהו. וטעמו דיין אין נחשב רק כאכילת פירות וכ"ש שאר משקין. אמנם כמה אחרונים מפקפקין בדין זה ודעתם דאם שותה יין בקביעות חייב בסוכה ובפרט בני חבורה שקבעו לשתות יין בודאי הוי קבע גמור (משנ"ב שם, ביאוה"ל ד"ה ויין).
פא. מים מותר לשתות אפי' הרבה חוץ לסוכה, דשתיית מים הוי דבר עראי (שו"ע שם). [הא דאיתא בגמ' אוכלים ושותים בסוכה, היינו, לאחר אכילתו בסעודה שדרך לשתות אז, צריך לשתות גם כן בסוכה דנכלל הוא בסעודה, אבל שתיה בלי אכילה לא חשיבה לחייבו בסוכה, דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא, ואין שתיה בלי אכילה]. ואפשר דלפי זה אף מים בתוך הסעודה אין כדאי לשתות חוץ לסוכה, וצ"ע (שעה"צ סקכ"ט, ועי' מאירי סוכה כו: שהשתיה נגררת אחר האכילה). וי"א דה"ה בכל האוכל אכילת קבע בסוכה שיהיה אסור לו תוך כדי סעודתו לצאת חוץ לסוכה ולאכול אפילו אכילת ארעי פחות מכזית, כיון שכל אכילה ושתיה תוך כדי הסעודה נחשבת לאכילת קבע (עי' מקראי קודש סוכות ח"א סי' לא), אמנם בשו"ע הרב (סוף סי"ז) משמע דמדינא ליכא איסור לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה גם באמצע סעודתו, ורק שתיה נגרר אחר האכילה.
פב. מי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים (וכ"ש פת דרך עראי, משנ"ב סקי"ד), הרי זה משובח (שו"ע שם, והוא לשון הרמב"ם פ"ו מהל' סוכה ה"ו. והטור כתב בלשון הרמב"ם שמי שיחמיר וכו' תבא עליו ברכה, וכתב הפרישה, שקמ"ל בדברי הרמב"ם שמקבל שכר בחומרתו, ועוד קמ"ל בדבריו שאף אם ימנע עצמו מלשתות חוץ לסוכה אפי פחות פחות מכשיעור, ג"כ מקבל שכר בחומרתו). וכן נוהגים חסידים ואנשי מעשה.
שינה
פג. אסור לישון חוץ לסוכה, ואפי' שינת עראי (שו"ע ס"ב), שלפעמים סגי ליה לאיניש בהכי, והו"ל קבע. ומי שנאנס ונרדם חוץ לסוכה, מיד כשמתעורר צריך לילך לסוכה (משנ"ב סקי"א בשם בכורי יעקב).
פד. מי שנרדם על הספר באמצע לימודו, אין צריך לעוררו כדי שיכנס לסוכה, כי התורה אמרה 'תשבו כעין תדורו', וגם בכל ימות השנה אין הרגילות למי שנרדם על הספר לקום ולילך לישון לביתו (ביכורי יעקב ס"ק לד ולז בשם הר"ן סופ"ק דסוכה).
פה. וכן הנוסע בדרך ותוך כדי נסיעה נופל עליו תרדמה, אין בכך איסור, דהיינו 'תשבו כעין תדורו'. וגם כיון שאין סוכה מצויה לו בנסיעתו הוי מצטער שפטור מן הסוכה.
פו. וכבר נהגו צדיקי הדורות, וכן חסידים ואנשי מעשה לעשות כל שביכלתם על מנת לישן בסוכה בכל ענין ובכל מצב, אפי' כשפטור מעיקר הדין (נימוקי אורח חיים סי' זה, ובלשונו: "אבותינו ורבותינו מתלמידי הבעש"ט זי"ע מסרו נפשייהו על שינה בסוכה". רבוה"ק [מויזניץ] היו מדקדקין שלא לישון מחוץ לסוכה, גם בעת מגורם בחו"ל, והתקינו לצורך זה גג הזזה ע"ג הסוכה כדי שיוכלו לסגור הגג בעת ירידת גשם. עדות ביהוסף עמ' עז). ויש לכל אדם ללמוד מהם איך שמסרו נפשם על שינה בסוכה.
פז. אברכים המתגוררים ביחידות דיור שאין בהם סוכה, יעשו כל שביכלתם שיוכלו לישון בסוכה על אף הטרחה הכרוכה בכך, ועל אף אי הנעימות הכרוכה לפעמים בשינה בסוכת ההורים וכדו'.
פח. כתב המחבר (סי' תרלט ס"ח) נהגו שאין מברכין על הסוכה אלא בשעת אכילה, והוסיף הרמ"א: והכי נהוג. וביאר המשנ"ב (סקמ"ו): "דאף דמדינא דגמרא לדעת פוסקים ראשונים אם בירך בסוכה ויצא יציאה גמורה, וא"כ הרי הסיח דעתו מן המצוה וכשיחזור אח"כ צריך לברך שנית, ואפילו מאה פעמים ביום, ואימת שנכנס אף על פי שאינו אוכל שם מברך, שהרי גם הישיבה והעמידה שם היא מצוה, דהוי כעין תדורו, מ"מ מנהג כל העולם כדעת הפוסקים שאינם מברכים אלא בשעת אכילה, ואפילו אם יושבים בסוכה קודם אכילה שעה, אינם מברכים, דס"ל דברכה שמברכים אח"כ על האכילה, היא פוטרת הכל, שהיא העיקר והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד שכולם טפלים לה".
פט. ולפי"ז, האוכל בסוכתו ומברך לישב בסוכה, פטר את האכילה והשתיה והשינה והטיול בסוכה כל היום, שאין צריך לברך עליהם, ואפילו יצא חוץ לסוכתו אחר הסעודה, והפסיק הרבה בין הסעודה להשתיה ושינה וטיול, כיון שכולם נמשכים וטפלים לאכילה שהיא עיקר מצות הישיבה בסוכה ברכת האכילה פוטרתן (שולחן ערוך הרב סי"ב). אמנם אם בא לאכול שוב, אם שהה זמן מרובה חוץ לסוכתו, צריך לברך שוב על האכילה, ואין אכילה זו נפטרת בברכה הראשונה (שם).
צ. מי שנכנס לסוכתו, ואין דעתו לאכול סעודתו מיד, ושוהה בסוכתו לפני האכילה, דעת השל"ה (מסכת סוכה ד"ה נראה לי) שיברך מיד על הסוכה ויהיה דעתו על האכילה והשינה והטיול של כל היום. והפוסקים לא הסכימו לדבריו וס"ל שכיון שנהגו לברך רק על האכילה, אם שותה וישן ומטייל קודם האכילה אי"צ לברך, לפי שהן טפלים להאכילה שלאחריהם (שו"ע הרב שם). וכן מנהג כל העולם (משנ"ב סקמ"ו). אמנם כתבו האחרונים (מג"א סקי"ז, ח"א, בכורי יעקב) שנכון הדבר לצאת גם דעת הפוסקים הראשונים ולא לישב כך בלי ברכה, ועל כן תיכף שנכנס לסוכתו יברך על דבר שהוא מחמשה מיני דגן, ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה (דרך החיים, דלא כח"א דסגי בכזית. שעה"צ אות פד. ונראה דהיינו טעמא דבעינן כביצה כיון שבכזית ס"ל דעדיין פטור מסוכה, אבל בכה"ג שאין זה רק טעימה שלפני הסעודה ואח"כ הולך לאכול שם סעודתו, יש מקום לברך לישב בסוכה גם על כזית שנקרא אכילה חשובה – מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א), ויברך 'לישב בסוכה'. ולא יברך אחר כך בשעת אכילה (משנ"ב שם).
אכילת מזונות
צא. יש נוהגים שלא לאכול מזונות בסוכה, כיון שנחלקו הפוסקים אם מברכים 'לישב בסוכה' על פת הבאה בכיסנין. וכתב המשנ"ב (סקט"ז) בשם השע"ת דבשבת ויו"ט בבוקר כשמקדש ואוכל פת כיסנין במקום סעודה לכו"ע יכול לברך לישב בסוכה, דכיון שאוכל אותה בתורת סעודה הצריכה לקידוש, שפיר דמי שיברך ברכת סוכה דמחשבתו משוי ליה קבע. אמנם גם בחול מנהג העולם לברך על מזונות 'יותר מכביצה' לישב בסוכה. וכיון שנחלקו בזה הפוסקים, יראה שלא לצאת מהסוכה מיד אחר אכילתו, רק שישב שם זמן מה, ויכוין בשעת ברכתו לישב בסוכה על האכילה ועל הישיבה שאחר זה (וע"ע שם סוף סקמ"ו).
שינה
צב. כאמור, אם בירך בשעת אכילה פטר את כל שאר הצרכים הנעשים בסוכה. אמנם כל זה הוא בסוכתו שאכל בה, או גם אם יש לו שתי סוכות בביתו, אחת לאכילה ואחת לשינה, והולך מסוכה אחת לשניה, שברכה אחת פוטרת שתיהם. אבל אם הולך לישון בסוכה אחרת, כגון מי שאכל בסוכת הוריו ובירך שם 'לישב בסוכה', והולך לישון בסוכתו, או מי שיש לו שתי סוכות אחת לאכילה ואחת לשינה, ואינם באותו בית, אע"פ שהם באותו חצר, ובירך במקום שאכל, או אף אם שתי הסוכות בביתו, ובירך בסוכה שאכל בה, ואחר הסעודה יצא מביתו לפרק זמן, ואח"כ חוזר לסוכתו השניה לישון בה, צריך לברך 'לישב בסוכה' בסוכה שהולך לישון בה (עי' שו"ע הרב סט"ו). וכיון שנחלקו האחרונים אם מברכים על שינה לבד, יאכל יותר מכביצה מזונות, ויברך לישב בסוכה ויכוון לפטור גם את השינה.
ההולך לסוכת אחרים
צג. ההולך לבקר בסוכת חבירו, הוריו או רבו, צריך לברך לישב בסוכה, וישתה כוס יין או יאכל כביצה מזונות.