Skip to content
הלכה בהירה

פרק ח - ליל שבת קודש וחג הסוכות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מנחה, קבלת שבת, ערבית

קמד. מתפללים תפילת מנחה כבכל ערב שבת, מתחילין 'הודו', 'ידיד נפש', קרבנות, 'אשרי', ומתפללים שמו"ע.

קמה. מתחילין קבלת שבת ב'בואו ונצא השדה', 'מזמור לדוד' וכו' [ולא ב'לכו נרננה']. מנגנים "לכה דודי" בנוסח יו"ט, ומדלגין באמצע כמו ביום טוב. יש מנגנים שני הבתים הראשונים ושני הבתים האחרונים (אלף המגן סי' תקפב סק"ט), ויש שאומרים כל הבתים חוץ מ'התנערי' (סידור יעב"ץ), למנהג ויזניץ מדלגים 'מקדש מלך' ו'התנערי'. ב'בואי בשלום' מוסיפין 'בשמחה' כיון שהוא יום טוב.

קמו. ממשיכין להתפלל כמו בשבת, מזמור שיר ליום השבת, ה' מלך, ק"י, כגוונא. ויש שאין אומרים כגוונא (אלף המגן סי' תקפב סק"י).

וממשיכים: הריני מוכן ומזומן וכו', יהי רצון, ויש נוהגים לומר מאמר הזוה"ק תא חזי וכו', עד ובעלמא דאתי.

קמח. עומדים ואומרים: לשם יחוד וכו', הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה לקדש וכו', ומקדשים על היין.

קמו. סדר הקידוש: מתחילין יום הששי ויכולו וכו', ברכת 'הגפן', 'ברכת היום' 'לישב בסוכה' ו'שהחיינו'. שברכת שהחיינו היא גם על היום וגם על מצות סוכה (שו"ע סי' תרמג ס"א), בדיעבד אם בירך קודם שהחיינו ואח"כ לישב בסוכה, יצא (משנ"ב סק"ג).

קנז. בברכת היום מזכירים: את יום השבת הזה ואת יום חג הסוכות הזה, זמן שמחתנו, באהבה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים. כי בנו וכו', ושבת ומועדי קדשך באהבה וברצון בשמחה ובששון הנחלתנו. בא"י 'מקדש השבת וישראל והזמנים'.

קמח. אם שכח להזכיר של שבת בחתימת הברכה, והזכיר שבת באמצע הברכה, לא יחזור (א"ר סק"ז, פמ"ג שם, שו"ע הרב ס"ג, משנ"ב סק"ז, ביאוה"ל ד"ה מקדש). ואם לא הזכיר שבת באמצע הברכה, לא יצא וצריך לחזור. ויתחיל מ'אתה בחרתנו' (הגרש"ז אויערבך זצ"ל). ואם עקר רגליו חוזר לראש. ואם טעה וחתם רק מקדש השבת, כיון שבאמצע הברכה הזכיר חג הסוכות, יצא ואינו חוזר (שו"ע הרב שם, משנ"ב שם).

קנא. התפלל רק של שלש רגלים וחזר והתפלל רק של שבת או להיפך, י"א שצריך לחזור ולהתפלל, שאין מועיל תפילה לחצאין וצריך להזכיר את שניהם ביחד (מט"א סי' תקפב סכ"א, וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א), וי"א שיצא ואינו צריך לחזור ולהתפלל (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' קע אות יד).

קנב. אחר התפילה אומרים 'ויכולו'. אח"כ אומרים ברכת מעין שבע, וחותם 'מקדש השבת' בלבד, כי לא נתקנה אלא לשבת בלבד (שו"ע סי' תרמב, משנ"ב סק"ב). ואח"כ אומר הש"ץ קדיש תתקבל, מזמור לדוד ה' רועי, ח"ק, ברכו, עלינו, ק"י.

סדר הקידוש בסוכה

קנג. פותחים בסדר הזמירות ואומרים 'שלום עליכם', בנעימה ושמחת הלב. 'רבון העולמים' עד 'מלך תמים דרכו', 'אשת חיל' בניגון יום טוב, אתקינו סעודתא עד אתיין לסעדא בהדיה.

קנד. אח"כ מזמינים את האושפיזין ואומרים בעמידה: 'עולו אושפיזין' וכו', ליעול אברהם רחימא וכו', עד 'תיבו אושפיזין מהימנותא, תיבו'. יושבים לברך בעצמם 'לישב בסוכה', יכוונו לא לצאת מהמקדש ויברכו בעצמן על הפת אחר ברכת המוציא. ואע"פ שכאמור יש להקדים ברכת לישב בסוכה קודם ברכת שהחיינו, הני מילי כשהוא מברך שני הברכות ביחד, אבל כשאינו מברך שתיהם ביחד, יכול לצאת קודם בברכת שהחיינו ואחר כך יברך לישב בסוכה על הפת אחר ברכת המוציא (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).

אכילה בסוכה

קנד. בליל יום טוב ראשון חובה לאכול כזית פת בסוכה, דילפינן גזירה שוה ט"ו ט"ו מחג המצות. וכיון דילפינן מחג המצות, לגמרינן ילפינן מיניה, מה התם בכזית דגן אף הכא בכזית דגן (משנ"ב סק"כ בשם הר"ן, שו"ע הרב ס"ז). ואע"ג דשיעור אכילה בלא סוכה הוא כביצה, שאני ליל ראשון שהוא חובה טפי ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאכלו חוצה לה, הלכך יוצא בה נמי ידי סוכה (טור, מג"א סק"ט). ומברך עליו 'לישב בסוכה'. והיינו כשאין לו יותר פת, אבל אם יש לו, בודאי מן הנכון שיאכל יותר מכביצה לצאת גם דעת הסוברים דלצאת ידי מצות עשה בעינן שיאכל שיעור המחייב לאכול בסוכה כל שבעה דהיינו יותר מכביצה (משנ"ב סקכ"ב).

קנה. החובה היא לאכול פת גמור ולא מיני תרגימא ולא פת כיסנין (משנ"ב סקכ"א).

קנו. כתב הפמ"ג (משב"ז סוס"י תרמג) שבליל א' דסוכות אין יוצאים ידי חובה כי אם בפת שיוצא במצה, לא בעשירה, ומכל מקום מעט מלח לא הוי עשירה, וצ"ע. ולפי"ז לכאורה יש להדר לאכול כזית ראשונה מחלה שאינה מתוקה, שאין בה רק מעט שמן ואין מורגש הטעם והוא כמו מעט מלח שהתיר הפמ"ג. אמנם למעשה מנהג ישראל שלא להקפיד על כך ואוכלין כזית ראשונה מחלה מתוקה וכדו' בלא פקפוק, כי הפוסקים לא הביאו את דברי הפמ"ג, שאף שגמרינן "ט"ו ט"ו מחג המצות" אין זה רק לחיוב האכילה ולא על מהות האכילה, כמו שאין צריך לאכול מצה שלא נתחמצה בסוכות (א"א בוטשאטש מהדו"ת, צל"ח פסחים קח. מועדים וזמנים ח"א סי' פו).

קנז. כתבו האחרונים דבעינן שלא ישהה באכילתו הכזית יותר מכדי אכילת פרס (משנ"ב סקכ"ב). ולכתחילה נכון שיאכל יותר מכביצה, כנ"ל [והוא 100 גרם לשיעור חזו"א ו57 גרם לשיעור רח"נ] וצריך לאוכלה תוך 2 דקות ולכל היותר עד 4 דקות. ועל כן אין להפסיק בדיבור מתחילת אכילת הכזית [או הכביצה] עד סופו, שלא ישהה יותר מכדי אכילת פרס, וכן אין לאכול את הדגים וכדו' עם החלה, שלה ישהה באכילת הכזית יותר מכדי אכילת פרס (מטה אפרים סי' תרכה סנ"ב, אלף למטה סקפ"ז, כף החיים סק"נ).

קנח. צריך לכוון בשעת אכילת הכזית הראשון שהוא אוכל לצאת ידי חובת מצות אכילת לילה ראשונה בסוכה, ולכתחילה יש לכוון גם טעם המצוה כמבואר לעיל (אות ד-ה), ואף שבדיעבד יצא ללא כוונה, כדי שיעשה המצוה כתיקונה יש לו לחזור ולאכול כזית בכוונה (מט"א סנ"ג).

קנט. נוהגים לאכול חלות עגולות, מטבילין פרוסת המוציא במלח, ואח"כ פרוסה נוספת בדבש.

קס. יש לענג את היו"ט בדגים ובשר ושאר מטעמים ויינות משובחים כפי עשרו ויכלתו, ואע"פ שכל שאר יו"ט מצוה לאכול ולשתות ולשמוח, בחג הזה יש לו לשמוח ביותר, ולכן אומרים בתפילה ובקידוש 'זמן שמחתינו' (מט"א סי' תרכה סעי' סה). פי' שמלבד שמחת יו"ט הנוהגות בשאר מועדים, ניתוסף בו שמחה שהוא גמר מחילת העוונות שביוה"כ, וגם יש בחג הזה ניסוך המים שבזמן המקדש הגדילו השמחה וקראוהו שמחת בית השואבה, וגם שמחת מצות לולב ומיניו, דכתיב ביה ושמחתם לפני ה' אלקיכם, וגם הוא חג האסיף שהיו מאספין בו התבואות והפירות מן השדה לבית, והוא עת שמחה (אלף למטה ס"ק קח).

רצה ויעלה ויבא בברכת המזון

קסא. תקנו חכמים להזכיר בשבת 'רצה', וביו"ט 'יעלה ויבא' בברכת המזון, לפני 'ובנה ירושלים' (שו"ע סי' קפח ס"ה).

קסב. שכח לומר רצה או יעלה ויבא והתחיל ובנה ירושלים וכו' ונזכר קודם שאמר השם של ברכת ובנה ירושלים, חוזר לרצה או יעלה ויבא וגומר כסדר (משנ"ב סי' קפח סק"ב).

קסג. נזכר אחר שאמר ברוך אתה ה', יסיים למדני חוקיך, כדי שלא תהיה השם לבטלה והוי עדיין כלא סיים הברכה, וחוזר לרצה או ליעלה ויבא (משנ"ב שם, ועי' שעה"צ שהטעם כדי שלא יצטרך לברך ברכת אשר נתן ללא צורך).

קסד. נזכר אחרי שסיים 'בונה ברחמיו ירושלים אמן', לפני שהתחיל הטוב והמטיב, אם שכח רק רצה, אומר: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה' מקדש השבת (שו"ע ס"ו, משנ"ב סק"כ). אם שכח רק יעלה ויבא, אומר: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג הסוכות הזה. ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים (כנסת הגדולה, הובא במג"א), וי"א שאינו חותם (מג"א סק"ז). ולהלכה, הרבה אחרונים הסכימו לדעת הכנה"ג ועל כן צריך לחתום כנ"ל (משנ"ב סקי"ט, שעה"צ סקט"ו), וכ"כ בשו"ע הרב (סי"א): הסומך על סברא אחרונה וחותם לא הפסיד, שאין לשנותה משאר יום טוב, שלא חילקו חכמים בברכה אחת לומר פעם כולה ופעם מקצתה.

קסה. אם שכח שניהם, אומר: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג הסוכות הזה. ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים (שו"ע ס"ו, משנ"ב סק"כ).

קסו. ואם כבר התחיל ברכת הטוב והמטיב, בב' סעודות ראשונות של שבת צריך לחזור ולברך.

קסז. אם הוא מסופק אם אמר רצה או יעלה ויבא צריך לחזור ולברך ברכת המזון (משנ"ב סקט"ז, שעה"צ יב).

קסח. ביו"ט שחל בחול, אשה ששכחה לומר יעלה ויבוא בברכת המזון, י"א שאינה צריכה לחזור ולברך, דס"ל שאשה אינה חייבת באכילת פת וסעודת יום טוב וא"כ ברכת המזון אינה חובה, וכמו בכל אדם בראש חודש (רעק"א בשו"ת סי' א ובגליונותיו לשו"ע סימן קפח, וכן פסק בשבט הלוי ח"ד סי' יח). ויש חולקים וס"ל דאשה נמי מצווה בסעודת יום טוב, ולכן אם שכחה יעלה ויבא צריכה לחזור ולברך (וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א למעשה). וכשחל בשבת, צריכה לחזור וכנ"ל.

קסט. טעה ואמר חג המצות או חג השבועות במקום חג הסוכות, אם זה בברכת אשר נתן הנ"ל יצא ידי חובתו, דדינו כמו שטעה בנוסח התפילה ותתן לנו וגו', שאם טעה והחליף או שלא הזכיר שם החג שיצא ידי חובתו, כיון שהזכיר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, מקדש ישראל והזמנים (רעק"א סי' תפז בשם שו"ת בית יהודה ס"ד). אמנם אם טעה ב'יעלה ויבא' ואמר חג אחר או ראש חודש, לא יצא ידי חובתו, כיון שאינו מזכיר שם זמן או מועד.

קע. בסוף ברכת המזון מוסיפים: הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת וכו'. הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב וכו'. הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת. הרחמן הוא יחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.

More in this printout

View the whole printout