Skip to content
הלכה בהירה

פרק יב - דיני הלולב

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

צורת הלולב

רכ. דרך הלולב כשיוצא מן הדקל יוצא כולו עץ אחד כחץ, לאחר שגדל מעט נפתח מעט, וכל מה שמוסיף לגדול נפתחים העלין יותר (טור סי' תרמה).

רכא. הגב האמצעי של הלולב נקרא 'שדרה', לפי שדומה לשדרה של בהמה, שהחוליות והצלעות מחוברות אליה מכאן ומכאן, ואמצעה חלק ועולה כמקל. פני ה'שדרה' הם צד העלים שבה [הצד הירוק], אחוריה צד הגב [יותר בהיר], וצדדיה הם העלים שמשני צדדיה.

רכב. דרך ברייתן של עלי הלולב שגדלים שנים שנים זה לעומת זה משני צידי השדרה, וכל עלה ועלה כפול לשנים ודבוק מגבו ופתוח מלפניו. גב של עלה כפול נקרא 'תיומת', מלשון 'תאומים', ששני העלים המדובקים נראים כתאומים. אם היו העלין מתחילת ברייתן אחת אחת ללא תיומת, או שמצד אחד הלולב ערום ומצד שני עליו כפולים, פסול.

רכג. רוב לולבים הם כך שבמקום שהשדרה נגמרת יוצאים שלשה עלים, והאמצעי היא תיומת, ויש לולבים שהשדרה נגמרת בשתי עלין, ואז יש על שתיהם דין תיומת, וכלדהלן.

רכד. דעת המחבר (ס

ג), כדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, שאין שום נ"מ בין העלה האמצעי לשאר העלין, ולכן לכל הדינים דלהלן שוה העלה האמצעי לכולם. והרמ"א מביא דעת התרוה"ד, וכן הוא דעת הר"ן והריטב"א, הראב"ד והמ"מ, שיש נפק"מ בין העלה האמצעי היוצאת מראש השדרה, לבין שאר העלין, והטעם כתבו הראשונים: שעשו ראשו של הלולב כחוטמו של האתרוג, מה חוטמו של האתרוג במשהו, אף ראשו של הלולב במשהו. וכן עיקר הידורו של הלולב הוא בראשו.

רכה. ולכן אם העלה העליון האמצעי אינו כפול, לדעת המחבר כשר ולדעת הרמ"א פסול (רמ"א שם).

נפרדו או נפרצו עליו

רכו. מצוה מן המובחר ליטול לולב שכל עליו שוכבים זה על זה ואינם פרודות כלל (רמ"א ס"א כדעת המאמר מרדכי והביכורי יעקב). ולדעת הט"ז גם אם נפרדו העלים ונוטים קצת לצדדים. ובדיעבד, אף אם נפרדו עליו זה מעל זה, כשר, ואפי' לא אגדו, כל שלא נתרחקו העלין כ"כ שתלויין למטה, ונתקשו העלין ומקום חיבורן כעץ.

רכז. נפרצו עליו, דהיינו, שאינן עולים עם השדרה רק תלויין למטה, וכ"ש אם נפרצו ונעקרו במקום חיבורן מן השדרה, פסול, ואפי' אגדן, וכן אם נתקשו העלין כעץ ואין יכולין לחברן אל השדרה, פסול (שו"ע ומשנ"ב ס"ב).

נחלקה התיומת

רכח. מצוה מן המובחר ליטול לולב שהעלה העליון האמצעי סגור עד למעלה ולא נחלק כלל. כי יש מחמירין אפילו בנחלק קצת, שע"י הנענועים רגיל להיות סדוק בסופו (רמ"א ס"ג ומשנ"ב שם).

רכט. אם אין לו לולב שסגור לגמרי רק שנחלקה התיומת, דהיינו שנפתח החיבור הדבוק שבעלין, לדעת המחבר (הנ"ל אות יא), רק אם נחלקה התיומת ברוב העלין וברוב כל עלה ועלה, פסול, דהוי כאלו ניטלו לגמרי. ואם נחלקה רק האמצעית, אפילו כולה, כשירה (שו"ע, מג"א סק"ג).

רל. ולדעת הרמ"א אף אם נחלק רק העלה העליון האמצעי שעל השדרה, לגמרי עד השדרה, פסול, ואע"פ ששאר העלין מחוברים ודבוקים. ונוהגין להחמיר כדעת הרמ"א. אמנם אף לדעה זו, אף שהרמ"א פוסל רק אם נחלקה התיומת עד השדרה, דעת הגר"א שלדינא יש להחמיר ברובו, ואם נחלקה מקצתה אין להחמיר כלל. ודעת הט"ז להחמיר כבר כשנחלקה כשיעור טפח, ובח"א כתב להחמיר אפי' במשהו.

רלא. ולכן מדינא אם אין לו לולב אחר, אין לחוש אם פתוח משהו כל זמן שלא נחלק הרבה (משנ"ב סקי"ט).

רלב. לולב שיש לו שתי תיומות, יש על שניהם שם תיומת, ואם נחלקה אחת מהם פסול (משנ"ב סקט"ו).

רלג. טעם הפסול של נחלקה התיומת, כתב המג"א (סק"ו בשם רבינו ירוחם) שהוא משום לקיחה תמה. וכ"פ המשנ"ב (סקי"ב). וכ"כ בשו"ע הרב (ס"י): ופסולים אלו שבעלה העליון אינו משום הידור הלולב אלא משום שנאמר 'ולקחתם' ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה, וזה העלה שהוא עיקר הלולב שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו, ודרכו להיות כפול בכל הלולבין, ואם הוא חלוק לשנים הרי ניכר ונראה שאינו תם ושלם במקום הסדק. וכיון שהפסול הוא משום לקיחה תמה, אינו פסול רק ביום הראשון ובשאר הימים כשר.

נקטם ראשו

רלד. יש לבדוק את הלולב למעלה שיהא העלה האמצעי שלם עד סופו. כי נקטם ראשו – פסול, שאין זה הדר (רש"י סוכה כט:, משנ"ב סקכ"ז). ואה"נ לדעת המחבר היינו שנקטמו רוב העלים העליונים הגבוהים מן השדרה, ואפי' בכל שהוא (ביאוה"ל ד"ה פסול). אבל לדעת הרמ"א אפי' אם נקטם רק ראשו של העלה האמצעי במשהו, פסול (משנ"ב סקכ"ח). ואם אין לו לולב אחר, לדעת הרמ"א מברכין עליו, וכ"פ המשנ"ב (סק"ל, וביאוה"ל ד"ה אבל), ולהמג"א (סק"ו) אין מברכין עליו.

רלה. נקטם ראשו כיון שפסולו משום הדר, פסול בכל שבעת הימים.

רלו. לולב שיש לו שתי תיומות, אע"פ שיש על שניהם שם תיומת, אם נקטמה אחת מהם אפשר דיש להקל (משנ"ב סקכ"ט בשם ביכורי יעקב. ובחזו"א (סי' קמה סק"ה) תמה על כך, דאם נחלקה אחת פסול ונקטמה אחת כשר, יקטום אותה ויהיה כשר).

הימנק

רלז. אם נחלקה ראש תיומת עליונה ונתרחקו שני סדקיו זה מזה ונתעקמו עד שנראו כשנים [כצורה Y] פסול (שו"ע שם ס"ז) ויש ליזהר הרבה בזה (משנ"ב סקל"ב).

רלח. אם העלים נתרחקו רק קצת באופן שאם מניחים הלולב על הצד, העלים שוב נוגעים זה בזה, או אם כשמנענעים הלולב שוב נוגעים זה בזה, אינו פוסל משום הימנק (דעת תורה ס"ז).

רלט. בלולבי דרי בדרך כלל העלים בראשם אינם מחודדים כשפיץ רק כמו שני עיגולים, ולכן אפילו אם שני העלים דבוקים לגמרי, לפעמים נראה כאילו נחלקו קצת, ומכיון שכך טבעם של העלים להיות יותר עגולים בראשם, אין בזה משום הימנק וכשר לכתחילה.

יבש

רמ. לולב היבש פסול, שאינו הדר. וסימן ליבש כשהצבע הירוק חלף והלבין (שו"ע ס"ה).

רמא. לולב שיבשה התיומת העליונה פסול (משנ"ב סקכ"ב בשם הראב"ד). ויש ליזהר בכך במיוחד בלולבים שקונים זמן רב לפני החג ואינם מאוכסנים בבית באופן שישמרו על טריותם, דלפעמים עד החג מתייבשים, ויש לבדוק בערב החג ובחג שהלולב אינו יבש.

רמב. לולב שראש העלה נהיה קצת חום או אדום מחמת השמש ששורפו, כשר ואינו נקרא יבש (חזו"א או"ח סי קמ"ה סוף סקי"א).

עלי התיומת

רמג. בדרך כלל התיומת הוא העלה העליון שגבוה משאר העלין. ואם הוא נמוך משאר העלים, כשר.

רמד. אם אין העלים נגמרים למעלה בשוה, שאחד נגמר קצת יותר גבוה מהשני, אבל סגור היטב, כשר.

רמה. אם אין העלים נגמרים ברוחב בשוה, שעלה אחד צר יותר מחבירו, אם הוא מכסה רוב העלה לכו"ע כשר, ויש שהכשירו גם אם אינו מכסה רוב העלה, כיון שהעלה כפול.

לולב עקום, לולב שעליו כפופים = קנעפל

רמו. לולב שהוא עקום כמגל לפניו או לצדדיו, פסול, לאחריו כשר שזהו דרך ברייתו (שו"ע ס"ח).

רמז. לולב שהשדרה כפופה בין לפניו ובין לאחריו, פסול, שאין זה הדר (שו"ע ס"ט).

רמח. לולב שעליו כפופים בראשו כמו שדרך להיות הרבה לולבים [הנקרא בלשוננו "קנעפל" (כפתור)], כשר (שו"ע שם). והרא"ש כתב אוהב אני יותר לצאת בו שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת. ויש מן הפוסקים שמחמירים בזה, אבל המנהג להקל (משנ"ב סקמ"ב). וכתב הלבוש ודוקא כשהעלה העליונה לבד כפופה אבל אם כולן או רובן כפופים כל שהוא פסול, דודאי זהו שינוי מברייתו ואינו הדר כלל (מ"א וט"ז).

שיעור אורך הלולב

רמט. אורך שדרת הלולב צריך להיות ד' טפחים (שו"ע סי' תר"נ ס"א), ולפי מידות זמנינו לדעת הגר"ח נאה הוא 32 ס"מ, ולדעת החזו"א הוא 40 ס"מ, ובדין תורה נוהגין להחמיר כדעת החזו"א. ויש משום הידור מצוה ליטול לולב ארוך (מג"א סי' תרעב סק"ג). ובדיעבד או בשעת הדחק, סגי בד' טפחים קטנים, שהם להגר"ח נאה 28.6 ס"מ, ולהחזו"א 33 ס"מ.

רנ. השיעור האמור צריך להיות בשדרה בלבד, ואינו כולל את העלים היוצאים מעל ראש השדרה, שאינם בכלל השיעור. גודל העלים אין להם שיעור (משנ"ב סק"ב).

רנא. השיעור האמור מודדין בתחתית הלולב מתחילת מקום העלים, אם מורידים עלים מהלולב למטה לצורך עשיית טבעות, צריך לראות שישאר שדרה מכוסה בעלים באורך 40 ס"מ.

רנב. כשאוגדין את הלולב עם ההדס והערבה, צריך שהטפח העליון של השדרה [10 ס"מ] יבלוט מעל ההדסים והערבות, כיון שהטפח הנוסף הוא כדי לנענע, ולכן אם ההדסים גבוהים יותר מ30 ס"מ צריכים שהלולב יהיה ג"כ יותר גבוה (סי' תרנ ס"ב). ומטעם זה גם הטבעת העליונה שעל הלולב יניח מתחת ל10 ס"מ מגובה השדרה.

רנג. מצוה מן המובחר להיות בלולב ס"ח עלין כמנין לולב (ספר המנהיג הלכות לולב דין יט). ולכל הפחות יהיה בלולב ששים עלין כנגד ברכת הכהנים שיש בה ס' אותיות (שבולי הלקט הלכות לולב סי' שנח. הובאו במטה אפרים סי' תרמה ס"ד). אמנם למעשה לא ראינו מדקדקין בזה.

More in this printout

View the whole printout