Skip to content
הלכה בהירה

פרק יג - דיני האתרוג

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

האתרוג - מהותו

רנד. עור האתרוג עדין מאד, ויש למעט ככל האפשר בנגיעה באתרוג, שמשמוש ידים יכול לפגוע במרקם העדין שלו. בנוסף, יש ליזהר מזיעה המופרשת מהידיים, שעלולה לפגוע במרקם העדין של האתרוג. כמו כן צריך זהירות לא להניח את האתרוג על מקום קשיח, ולא להחזיק שתי אתרוגים ביד אחת, שבשפשוף קל או בנגיעה קלה של אתרוג אחד בשני יכול להפגע מרקם האתרוג. גם כשיש צורך לנקות האתרוג, עדיף לנקות עם מים ולא עם רוק שבפיו, שברוק טבעי ישנן חומצות ועלולות להזיק לפרי.

רנה. בשכבה העליונה של קליפת האתרוג ניתן לראות הרכב צפוף של לוזי שמן, הן הנקבוביות. כאשר לוז אחד נפגע ומתפוצץ, משתחרר מעט מיץ המכיל חומצה ונודף ממנו ריח חריף, וכעבור מספר שעות עד יממה יופיע שם כתם חום. אפשר למנוע את הופעת הכתם החום ע"י ניגוב המקום מיד לאחר הפגיעה, ושטיפת המקום בעדינות בקצת מים.

נקלף או חסר

רנז. אם נקלף הקליפה העליונה שהיא דקה מאד, אין זה חסר והאתרוג כשר (ביאוה"ל ס"ב ד"ה ואם). וגם מצד נקלף אינו פסול אא"כ נקלף כולו שלא נשתייר כסלע או רק אם נקלף כולו, כמבואר בס"ו.

רנח. אמנם מצוי מאד שכאשר נקלף מעט משתנה מראה האתרוג למראה אחר [וכן הדבר מצוי כשלוז מיץ מתפוצץ, שעם הזמן צבע האיזור יהפוך לחום], בכה"ג יש להחמיר לכתחילה שאם נשתנה ממראה האתרוג, ואפילו אם נשתנה למראה כשר ולא למראה פסול כשחור ולבן, אם הוא בחוטמו פוסל בכל שהוא, ולמטה מחוטמו פוסל אם זה בב' וג' מקומות ואפי' במיעוט האתרוג, דהוי כמנומר. והגם שי"א שרק אם נשתנה מקום הקילוף למראה פסול כגון שחור ולבן, יש לפסול, אבל אם הוא מראה כשר אין לפסלו, כתב המשנ"ב (סקכ"ו) דרק בשעת הדחק יש לסמוך ע"ז. ולכן בכל נקלף אף שהוא כשר, יש לשים לב שלא משתנה מראה האתרוג.

רנט. ניטל מהקליפה העבה קצת, נחשב חסר מגוף האתרוג, ונחלקו הפוסקים אם חסר פסול בכל שהוא או רק אם חסר בגודל כאיסר (ס"ב), ויש להחמיר לכתחילה לפסול אפי' חסר כל שהוא אם לא בשעת הדחק (משנ"ב סק"ט).

חוטם

רס. נחלקו הראשונים מה נקרא חוטמו של אתרוג. רש"י כתב (סוכה לה:): עובי גובהו שמשם משפע ויורד לצד ראשו, והרא"ש מפרש שכוונת רש"י הוא על קו דק שמסובב את האתרוג בנקודה גבוהה לפני שיורד בשיפוע. שרק שם מיקרי חוטמו ולא כשמתחיל להתקצר. ומביא שיטת הרי"ף והר"ח שכל השיפוע ממקום שמתחיל לשפע נחשב חוטם. וכן נפסק בשו"ע (ס"ט וסי"ב). ודעת הרמב"ם והר"ן ועוד, שהחוטם היינו הדד, חודו וראשו של אתרוג. ומקום ראש האתרוג שמשם יוצא הפיטום.

רסא. אתרוג שמצד אחד מתחיל שיפוע ובצד שני הוא עדיין שוה, בצד אחד נחשב לחוטם ובצד שני עדיין אינו החוטם (שו"ת שבט הלוי ח"ח סי קנ). והדרך הנוחה להבחין במקום שמתחיל השיפוע הוא להחזיק את האתרוג בצורה אנכית, כך העין מזהה בקלות את הנקודה שממנה מתחיל השיפוע.

פיטם

רסב. תהליך גדילת האתרוג הוא כך: על ענף האילן גדל ניצן. הניצן מתפתח לפרח, בפרח יש עוקץ, שחלה, פיטם. ואח"כ מתחיל הפרי לגדול ולהתבשל. לרוב בתהליך הגדילה נוצר סדק לפני הפיטם כשבהמשך הפיטם נופל, ואז נוצרת רקמת הגלדה מיוחדת בצבע חום, שסוגרת את הפצע שנוצר עם נפילת הפיטם. כיום ניתן ע"י שימוש באמצעים כימיים מלאכותיים לגרום לכך שהפיטם לא ינשור וישאר מחובר לגופו של האתרוג.

רסג. שלימות הפיטם נחשבת כשהדד והשושנתא שלמים.

רסד. אם יש בלעטל סביב לפיטם כמו חגורה, הסיבה להיווצרותו הוא כיון שבאתרוג התחיל תהליך היסדקות הפיטם, ואח"כ התחזק הפיטם בעקבות ריסוס וכדו' והמשיך לגדול, דעת הפוסקים שהוא נחשב לחלק מהאתרוג ואין להחמיר בו כלל.

רסה. בזמנינו, שהפיטם הוא חלק מבשר האתרוג ולא דד של עץ, דין הפיטם לגבי נקודה שחורה או בלעטל, כדין החוטם של האתרוג, וכן אם נפל הפיטם או מקצתו דינו שונה, וכדלהלן (הכרעת הפוסקים, ועי' כף החיים סקמ"ו).

אתרוג ללא פיטם

רסו. אם לא היה לו דד מעולם [דהיינו שנפל הפיטם בעוד האתרוג על העץ], כשר, וכן רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו (רמ"א ס"ז בשם הרא"ש). כיון שכך הוא ברייתן וזהו דרך גידולן אין לכנותם בשם חסרים או שאינן הדר (משנ"ב סקל"ב).

רסז. הדרך להכיר אם נפל הפיטם בעודו על העץ, כתב המשנ"ב 'וניכרים הם כי יש במקום פטמא כמו גומא מתחלת ברייתו'. וכן במקום נשירת הפיטם יש קרום חום בהיר אחיד.

רסח. והני מילי כשיש גומא מעט, שאין כאן פסול רק משום חסר, וכיון שמתחלת ברייתו הוא כן ולא נחסר ממנו כלל לא מקרי חסר, אבל לפעמים יש גומא עמוקה שחללה עד חדרי הזרע וניכר ע"י שיכניס לתוך החלל מחט או שאר דבר דק, בזה נראה דפסול גמור הוא (בכור"י הובא במשנ"ב סקל"ב).

נפל הפיטם לאחר לקיטתו מהעץ

רסט. נפל כל הפיטם, ונוצר שקע, פסול (ס"ז, ט"ז, מג"א, משנ"ב סק"ל).

רע. נפל הפיטם ולא נוצר שקע, י"א שכשר (ט"ז), וי"א שפסול (לבוש וב"ח).

רעא. נשאר כלשהו מהדד, כשר (מג"א, א"ר, שו"ע הרב, ח"א).

רעב. נפלה השושנתא ומקצת מהדד, טוב להדר ליקח אחר כי יש מחמירין גם בזה (מאמ"ר, ביכורי יעקב, משנ"ב סקל"א).

רעג. נפלה רק השושנתא וכל הדד קיים, הר"ן מחמיר, וטוב להחמיר במקום שאפשר (רמ"א), היינו שאפשר ליקח יותר מובחר מזה אבל אם הוא המובחר אין להחמיר בשביל השושנתא (משנ"ב שם).

רעד. אם נחסר קצת מהשושנתא אין בכך כלום (ביכורי יעקב סקכ"ה).

רעה. לגבי שאר הימים, להמג"א דס"ל שניטל פיטמתו פסול משום הדר, אין להקל בזה גם בשאר הימים, ולשיטתו הנ"ל (אות עב), דבנשאר קצת מהדד כשר, כ"ש דכשר בשאר הימים.

ניטל העוקץ

רעו. אם נפל העוקץ, שהוא מקום חיבור הפרי לעץ, ונעשה גומא, פסול (שו"ע ס"ח).

בלעטלעך

רעז. יש כמה גורמים להיווצרות בלעטלעך, אחד מהם, עלה שמתנופף ומכה באתרוג ובמשך הזמן פוצע בקלות את האתרוג, ובהיות האתרוג עדיין על האילן יוצא כעין גלד במקום המכה. גורם נוסף, הרוח נושבת בפרדס פתוח ומוליכה אתה חלקיקי חול ואבק השורטים את הגליד העליון של האתרוג, ובמשך הזמן נוצר גלד במקום. ישנם בלעטלעך דקים שעם הצהבת האתרוג משתלבים לתוך מראה האתרוג ואינם ניכרים כלל. וישנם בלעטלעך יותר עבים המורגשים במשמוש היד, ודינם שונה.

רעח. בלעטלע שיש בו ממש, והוא כמו טפטוף שעוה, שמורגש במשמוש היד [בעינים עצומות], אם הוא על החוטם פוסל אפי' בכל שהוא. ואם הוא למטה מהחוטם, אם הוא בב' וג' מקומות או במקום אחד ועל רוב האתרוג פסול, משום דהוי מנומר ואינו הדר (ס"ט וסי"ג ובמשנ"ב שם).

רעט. ובלעטלע שאין בו ממש, שאינו מורגש במשמוש היד, כשר, דאינו גבוה משאר האתרוג, וגם דנחשבים מראה אתרוג (רמ"א סי"ג). ובזמנינו רוב הבלעטלעך הם כאלו שאין בהם ממש.

שינוי מראה - נקודות

רפ. מראה שחור או לבן, הוי שינוי מראה. ולכן נקודות שחורות קטנות השכיחות באתרוג, אם הוא בחוטם פוסלת בכל שהוא (סי"ב), לפי שעיקר ההידור של האתרוג תלוי בחוטמו שהוא נראה לעינים יותר משאר מקומות ובו אדם נותן עיניו בתחלת השקפתו (שו"ע הרב סכ"א), ובשאר חלקי האתרוג פוסלות אם הוא בב' וג' מקומות (סט"ז).

רפא. אמנם שינוי מראה שפוסל, דוקא כשנראה להדיא לרוב בני אדם [מבי"ט ח"ג מ"ט] (מג"א סקי"ז), אבל אם אין נראה לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל, אין זה כל שהוא שפוסל (משנ"ב סקמ"ו). ובלשונו של השו"ע הרב (סכ"ב): "והוא שיהיו נראין לעין כשאוחזו בידו ולא שיהא צריך להשים עין עיונו עליהם עד שיראם, וכן כל שינוי מראה אינו פוסל אלא אם כן נראה לרוב בני אדם בהשקפה ראשונה".

רפב. והסכימו הפוסקים דניכר לעין בהשקפה ראשונה היינו שכאשר אוחזים את האתרוג ביד כדרך נטילתו למצוה (מרחק 30 ס"מ מהעין), מבחינים בנקודה ממרחק. אבל אם מבחינים בנקודה רק כאשר האתרוג סמוך לעין, ואין צריך לומר שאם מבחינים בה רק ע"י זכוכית מגדלת, האתרוג כשר.

רפג. מעיקר הדין שינוי מראה, דהיינו נקודה שחורה, פוסלת רק אם היא נוצרת מעצם האתרוג, ולא מגורם חיצוני (מג"א סקי"ט, משנ"ב סקמ"ט), ולכן נקודות שחורות שמקורם מפגעי מזג אויר או מחרקים או מריסוס וכדו', אינם פוסלים, אבל מכיון שאין אנו יודעים תמיד לקבוע בבירור איזו נקודה נוצרה ממה, יש להחמיר בכל שינוי מראה - כשניכר להדיא (מבית לוי פ"כ סי"ב). ובנקודות שנוצרו ע"י ריסוס, יש עוד סיבה להחמיר, שהתברר מפי מומחים שהריסוס אינו גורם להדביק את הנקודה, רק הריסוס גורם ששורף את הקליפה החיצונית של האתרוג, ולכן יתכן שנקודה שחורה שנוצרה ע"י ריסוס פוסלת מדין מראה פסול (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).

צבע האתרוג

רפד. אתרוג ירוק כהה מאד, פסול (סכ"א), שעדיין לא נגמר גידולו. וי"א דאם טבע האתרוגים באותו מקום לחזור למראה אתרוג לאחר ששהו בכלי זמן מרובה, אז אפילו בעודו ירוק כשר, דכיון שחוזר למראהו ע"כ נגמר פריו, ומ"מ הסכימו האחרונים דאין לסמוך ע"ז למעשה, ואין לקנות אתרוגים אא"כ התחיל קצת לשוב למראה אתרוג (משנ"ב סקס"ה).

רפה. אתרוג בצבע ירוק בהיר כשר. וי"א שיש הידור ליטול אתרוג צהוב (הליכות שלמה סוכות פ"י סכ"ב).

גידול יפה

רפו. כיון שכתוב בתורה "פרי עץ הדר" נהגו חסידים ואנשי מעשה לקחת אתרוג עם צורת גידול יפה, ועדיף על פני אתרוג שאינו גידול יפה או עקום במקצת וכדו', אע"פ שהשני נקי ללא בלעטלעך, והאתרוג עם הגידול היפה יש לו בלעטלעך. וכן אתרוג עם פיטם יש לו חשיבות והידור על פני אתרוג ללא פיטם, אע"פ שהשני ללא פיטם יותר נקי.

שיעור האתרוג

רפז. שיעור האתרוג כגודל ביצה, לפי שיטת החזו"א הוא בגודל 100 סמ"ק. ויש הידור לקחת יותר גדול. והדרך לשער גודל האתרוג, לקחת כלי מלא עם מים ולהכניס האתרוג בכלי ולמדוד כמה מים יצאו מהכלי, אם יצאו 100 סמ"ק בידוע שהאתרוג יש לו השיעור.

More in this printout

View the whole printout