הקדמה
שיד. הלכות חוה"מ הן מן ההלכות הקשות ביותר, וכתב ב'יוסף אומץ' (סי' תתלג) "דינים דחול המועד נפישים, ואין לעמוד על עיקרם אם לא בדקדוק גדול, כי חילוקיהם תלויים בשערה". וחוץ ממה שהן מן ההלכות הקשות, קשה עוד יותר לקיימה, כי כיון שהותרו מקצת מלאכות מדמין העולם שהותרו כולם. וכתב האליה רבה (סי' תצב, הובא בבאר היטב) וכן בספר נוהג כצאן יוסף, דלכן תיקנו תענית בה"ב אחר סוכות ופסח, משום דיש בהם חוה"מ ובזה רבים המתפרצים לעשות מלאכה כיון שהותרו מקצת מלאכות, וכמעט אין איש צדיק בארץ וכו' בימים אלו לעבור על דת.
שטו. וכתב בספר פלא יועץ (מערכת חוה"מ): ובפרט בענין חול המועד רבים עברו ומחמת שהותרו איזה מלאכות יותר מיו"ט נעשו כל המלאכות כהיתר, ואין מבקש לידע מהו אסור ומהו מותר ועבירה גוררת עבירה שמתוך שהם להוטים בעסקיהם או בשחוק הקארטין פנה היום בלי אכילה כלל או באכילה כל דהוא כמעשהו בחול, וה' הטוב יכפר בעדו. והאיש הירא לנפשו ידרוש מעל ספר או מפי סופרים איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת ולא יעבור, וכן יזהר להרבות קצת באכילה ושתיה להבדיל בין הקדש ובין החול.
שטז. בגמ' חגיגה (יח.) מצינו כמה דרשות מנין דחול המועד אסור בעשיית מלאכה, ונחלקו הראשונים אם כוונת הגמרא לדרשה גמורה ומלאכת חוה"מ אכן אסורה מדאורייתא, או דחוה"מ אסורה מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא נינהו. ומצינו בזה מחלוקת ראשונים, י"א שמלאכת חוה"מ אסורה מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא היא, וי"א שאסורה מה"ת, רק שהתורה מסרה לחכמים לקבוע איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת.
שיז. וכתב המשנ"ב (סי' תקל סק"א) והנה בעיקר איסור מלאכת חוה"מ יש דיעות בין הראשונים, יש שסוברים שהוא מדברי סופרים, מפני שמצינו בתורה שנקראו מקרא קדש והרי הוא זמן חגיגה במקדש, לפיכך אסרום בעשיית מלאכה כדי שלא יהיה כשאר ימות החול שאין בהן קדושה כלל. ומ"מ לא החמירו בו כיו"ט ממש והקילו בחמשה דברים הנ"ל, והרבה פוסקים סוברין דהוא מן התורה והא דהקילו בכמה דברים הנ"ל הוא ע"פ הרשות שניתן לחכמים מן התורה במלאכת חוה"מ לפי צורך הענין להתיר. ומאוד יש ליזהר שלא להקל יותר ממה שהתירו חכמים דאחז"ל המבזה את המועדות, דהיינו שעושה בהן מלאכה [כפירש"י] כאלו עובד עכו"ם.
שיח. והנה בדעת המחבר כתב המג"א (סי' תקל סק"א) דמוכח דס"ל שהיא מדרבנן, ומדברי הרמ"א משמע דס"ל דהוא דאורייתא, וכתב בביאוה"ל (ד"ה ומותר), שרוב הראשונים ס"ל דמלאכת חוה"מ היא מן התורה, ולדידהו בכל ספק צריך להחמיר כמו בשל תורה, דספק דאורייתא לחומרא, ומה דמוכח בשו"ע דנקט שהוא דרבנן, אפשר שלא ראה כל הראשונים שהבאתי, ומסיים הביאוה"ל: ועכ"פ אין למהר להקל כי אם לצורך גדול.
תספורת
שיט. אסור להסתפר בחול המועד, כדי שיסתפר לפני יום טוב ולא יכנס ליום טוב כשהוא מנוול בשערות (שו"ע סי' תקלא ס"ב, משנ"ב סק"ג).
שב. אשה ג"כ אסורה להסתפר בחוה"מ (משנ"ב סי' תקמו סקט"ז), אמנם לצורך מצוה וצניעות, כגון שלא יצאו שערות מכיסוי הראש וכדו', מותר לה להסתפר.
שכא. ילד קטן ג"כ יש לספר אותו לפני יום טוב. ומ"מ אם לא סיפרו אותו ויש לו הרבה שערות ומצטער, מותר לספר אותו בחוה"מ, ואפי' בפרהסיא, דהכל רואין שהוא קטן. והטעם שמותר, שכיון שעדיין אינו בר מצוה אין לו חיוב לגלח קודם יו"ט, דלא שייך בו כדי שלא יכנס ליו"ט כשהוא מנוול. וקטן היינו עד בן י"ג. ומ"מ בקטן הנראה כגדול אסור לגלח בפרהסיא (שו"ע ורמ"א סי' תקלא ס"ו, ט"ז סק"ו, מג"א סק"ח, משנ"ב ס"ק טו-יז). ואם הקטן אינו מצטער, רק להורים חשוב שיראה יפה אין לספר אותו. והמנהג שגם קטנים אין מספרין כלל בחוה"מ.
שכב. קטן שהגיע לגיל ג' שנים בחוה"מ, י"א שמותר לערוך ה'חלאקה' ולספר שערותיו בחוה"מ, כדי להרגיל [להגדיל] השמחה במועד ומצוה נמי איכא בכך (באה"ט סק"ח, שע"ת סק"ז שבשם ספר גן המלך וכותב: והענין של השמחה הוא מנהג א"י גם כן שעושין שמחה בהתגלחת הראשונה של קטן שמחנכין אותה במצוה להיות לו פיאות הראש). ומנהג רוב העולם להקדים התספורת לפני החג או לאחר אותו עד ל"ג בעומר.
שכג. מותר לגזור את השפם (שו"ע סי' תקלא ס"ח). ואפי' אינה מעכבת את האכילה (מג"א, סקי"ב, באה"ט, משנ"ב סקכ"א). דזה נקרא יפוי ותיקון הגוף וצורך המועד (שעה"צ אות כא).
נטילת צפרניים
שכז. נוהגים שלא ליטול צפרניים בחול המועד (רמ"א סי' תקלב ס"א), כדי שמתוך כך שיודע שלא יוכל ליטלם בחוה"מ יזכור ליטלם מערב יו"ט ולא יכנס ליום טוב מנוול בצפרניים (משנ"ב סק"ב).
שכח. מי שנטל צפרניו בערב יום טוב מותר לו ליטלן בחול המועד (משנ"ב שם).
שכט. מי שרגיל ליטלן כל ערב שבת יש מתירין לו לגוזזן בחוה"מ (באר היטב סק"א, הובא בשע"ת סי' רס סק"ב), ויש אוסרין (שבות יעקב). והמיקל יש לו על מי לסמוך (כף החיים סי' תקלב סק"ה).
של. למעשה, המנהג לא לגזוז הצפרניים כלל בחוה"מ, גם באופנים הנ"ל, אם לא כשיש חשש חציצה בנט"י וכדו' (מבית לוי שם ס"ג).
שלא. מותר לגזוז צפרני ילדים קטנים, כמו שמותר לגלח אותן (משנ"ב סי' תקלב סק"ב). ובפרט באופן שמצטער עי"ז כגון שהוא משרט עצמו וכדו'. אמנם אם אין לקטן שום צער מזה, לא יגזוז.
כיבוס, ייבוש וגיהוץ
שלב. אסור לכבס בחול המועד, ואפילו לצורך המועד, והטעם כדי שיכבס מעיו"ט לצורך יום טוב ולא יכנס למועד כשהוא מנוול (שו"ע סי' תקלד ס"א, משנ"ב סק"א). ואסור לכבס בין בידים ובין במכונת כביסה.
שלג. כתם שנעשה בבגד במועד, מותר לנקותו, ואם יש צורך מותר אף עם חומר ניקוי, שאין זה בכלל כיבוס שאסרו חכמים, וגם כיון שהכתם נעשה במועד אין כאן הגזירה שלא לכבס כדי שיכבס בערב יו"ט.
שלד. בגד שהתלכלך במועד ואם ימתין עם ניקויו עד אחר המועד לא ירד הכתם, או שהבגד יעלה עובש ויתקלקל, מותר להסיר הכתם או להשרותו במים עם חומר, אף אם אינו צריך את הבגד למועד, משום דהוה דבר האבד (מבית לוי עמ' תסד סי"ב).
שלה. בגדי קטנים מותר לכבס במועד, שדרך הקטנים ללכלך בגדיהם תמיד (שו"ע שם ומשנ"ב סק"ז). ומותר לכבסם כרגיל במים חמים וחומר כביסה וכדו'. ומ"מ אין לכבס רק מה שצריך להם למועד, אבל שלא לצורך המועד אין לכבס אפי' בגדי קטנים.
שלז. חליפות, חולצות או שמלות וכדו' של ילדים, שהם יפים יותר ומיוחדים ליום טוב וכדו', שנתלכלכו אחר יו"ט ראשון, מותר לכבס בחוה"מ לצורך יו"ט אחרון אע"פ שיש להם עוד בגדים פשוטים יותר.
שלז. מגבות שמתלכלכות כסדר, ורגילים להחליפם כסדר, מותר לכבסם אם נתלכלכו כולם (שו"ע שם).
שלח. כיון שאסור לכבס בגדים של גדולים בחוה"מ, יש לכל אחד, הן איש והן אשה, להכין לפני החג שיהיה להם בגדים מכובסים עבור כל ימי החג שלא יצטרכו לכבס במועד. ואם אין להם כפי הצורך צריך להשתדל לקנות לפני החג שיהיה לו כפי הצורך. ואם אירע שנתלכלכו הבגדים וכדו' [או ששכח לקנות] ואין לו מה ללבוש, מותר לכבס בחול המועד, שאיסור כיבוס הוא כדי שלא יצטרך לכבס במועד, וכיון שהכין לעצמו כפי צורכו, אם יש לו צורך מותר לכבס במועד.
שלט. להאמור, משפחה שיוצאת לכל ימי החג להתארח אצל ההורים וכדו', צריכים ההורים לקחת לעצמם בגדים שיספיק להם לכל החג ושלא יצטרכו לכבס. אולם לילדים קטנים שמותר לכבס להם, אם זה טרחא גדולה אין חיוב לקחת בגדים שיספיק להם לכל החג, ואם יצטרכו לכבס יכבסו (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
שמ. כשמפעיל מכונת כביסה עבור בגדים שמותר לכבס במועד, כגון בגדי קטנים, מותר להוסיף למכונה עוד בגדים המותרים בכיבוס שיודע שיצטרך לכבס בהמשך המועד, אף אם עדיין יש לו נקיים מהם. אך אסור להוסיף בגדים שאסור לכבסם במועד, ולכן אסור להוסיף בגדי גדולים למכונה של בגדי קטנים בחוה"מ, יש אוסרים (אשרי האיש ח"ג עמ' עא, שמירת (שו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' נ, מבית לוי עמ' תסג ס"ט).
שמא. מצוי אצל משפחות רבות שבמהלך ימי החג מארחים בביתם כמה וכמה משפחות, ואין ברשותם כמות מצעים מספקת לכל המתארחים. נחלקו פוסקי זמננו אם מותר לכבס המצעים המועד כהלכתו פי"ד הערה 20), ויש מקילין (שמירת שבת כהלכתה פס"ו הערה רסג, וע"ע בשלחן שלמה ח"ב הל' חוה"מ סי' תקלד, שו"ת באר משה ח"ז סי' ח). ואף המקילין כתבו דעדיף שיכבס ע"י גוי. ולכן אם יודעים לפני החג שכך תהיה המציאות, ואין להם די מצעים לכל האורחים, צריך לקנות לפני החג עוד סדינים וציפיות וכדו', או לחילופין לבקש מהמתארחים שיביאו אתם כלי מיטה מביתם. ואם הגיעו אורחים באמצע החג ואין להם מצעים נקיים, מותר לכבס להם (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
שמב. כביסה רטובה שנתכבס בחוה"מ בהיתר, מותר לייבש במכונת ייבוש, ומותר גם לתלות אותם לייבוש, ואם אפשר יתלו אותם בתוך הבית, ואם אי אפשר מותר לתלותם לייבוש בחוץ.
שמג. בגדים שנתכבסו מערב יו"ט וצריכים גיהוץ, לכתחילה יגהצו לפני החג, ואם לא הספיקו לגהץ לפני החג, מותר לגהץ הבגדים שצריכים ללבוש בחג, דמעשה הדיוט הוא ומותר לצורך המועד (רמ"א ס"ג, משנ"ב סי' תקמא סק"ט). והגיהוץ המותר היינו ליישר הקמטים, אך אין לעשות כפל חדש בבגד ע"י גיהוץ שזה מעשה אומן ואסור (שו"ע שם, משנ"ב סק"ח).
צחצוח נעליים
שמד. לנקות הנעליים בחוה"מ, אם נתלכלכו רק באבק וכדו' עדיף לנקותם במגבון וכדו', בלי משחת נעליים. ואם נתלכלכו יותר ויש צורך במשחת נעליים, מעיקר הדין מותר, ויש מחמירין (מבית לוי שם סי"ג).
נקיון הבית
שמה. מותר בחוה"מ לנקות כל דבר בבית שרגילים לנקות כל שבוע, כמו שטיפת הרצפה, ארונות מטבח, חדרי שירותים וכדו', וכמו שרגילים תמיד גם עם סמרטוט וחומרי ניקוי. אולם דברים שאין רגילים לנקותם כל שבוע רק לעיתים רחוקות, כמו תריסים, דלתות וכדו', אין לנקותם בחוה"מ.
תיקוני כלים
שמו. כל מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש במועד, מותר לעשותה בחוה"מ, אפילו מעשה אומן. אולם אסור לעשותה אם אינו צריך לה רק לאחר החג. ולכן תנור אפיה, כיריים, מקרר ומיקסר, שהם מכשירי אוכל נפש, מותר לתקנם בחוה"מ לצורך המועד אפילו מעשה אומן (שו"ע סי' תקמ ס"ז, משנ"ב סקי"ח).
שמז. מכונת כביסה שהתקלקלה וצריך אותה לצורך כיבוס המותר בחוה"מ, מותר לתקנה רק תיקון פשוט שהוא מעשה הדיוט, כמו פתיחת סתימה, ולא תיקון במכונה עצמה שהוא מעשה אומן, כיון שאינו לצורך אוכל נפש. ואם אינו צריך לה במועד, ורוצה שתהיה מוכנה לאחר המועד, אסור לתקנה.
שמח. מנעול של דלת הבית שנשברה, מותר לתקנה, דכיון שיכול להגיע לידי הפסד אם לא יתקן, נחשב לדבר האבד (עי' שו"ע סי' תקמ ס"א).
שמט. מזגן שהתקלקל, בזמן חום, מותר לתקן בחוה"מ אף במעשה אומן, דנחשב למכשירי אוכל נפש.
שנ. תקלה ברשת החשמל, מותר לתקן במעשה אומן, דהיינו לקרוא לחשמלאי לתקן התקלה, שכל צרכי אוכל נפש בבית תלויים ברשת החשמל.
שנא. ברז המים שבמקלחת או באמבטיה שנשבר או נתקלקל, ואין עוד מקלחת או אמבטיה בביתם, בזמננו שרגילים להתרחץ רק בבית, ורגילים להתרחץ כמה פעמים בשבוע, ובמשפחה בעלת הרבה נפשות קשה מאד לומר שילכו למקום אחר להתרחץ, מותר לתקן את ברז המים במעשה הדיוט. וכן אם נשבר או נתקלקל הדוד חשמל ואין לו מים חמים, מותר לתקנו מעשה הדיוט. וע"י נכרי יש להתיר אפילו מעשה אומן. אמנם אם נתקלקל הדוד שמש ויש אפשרות לחמם המים ע"י הבוילער אין להקל לתקן הדוד שמש (שו"ת באר משה ח"ז סי' כב וסי' צו, שמירת שבת כהלכתה פרק סו סעי' נח ובהערה ריז).
שנב. אם נשבר ברז מים או צינור מים באופן שיש מהם נזילת מים, הרי זה בכלל דבר האבד, ומותר לתקנם גם מעשה אומן. וכן במקרה של סתימה וכדו' בצינורות ניקוז המים, שאם לא יתקנו מיד יכנסו המים או הריחות לתוך ביתו, מותר לתקן אפילו מעשה אומן (שש"כ שם).
שנג. שירותים שנשברו ואין אפשרות להשתמש בהם, אם יש לו שירותים נוספים בבית, אין היתר לתקנו בחוה"מ. אך אם אין שירותים נוספים, בזמננו שאין הרגילות ללכת למקום אחר, ובפרט בלילה שאין לו מקום אחר, מותר לתקן השירותים אפי' במעשה אומן (שו"ת באר משה שם).
תיקוני בגדים
שנד. מותר לעשות תיקון בבגד שצריך ללובשו במועד, כגון, לתפור קרע שנהיה בבגד או מכפלת שנפרמה, או לתפור כפתור שנפל. ויתקן הדבר בשינוי, דהיינו בתפירת קרע יעשה תפירות רחבות, ושהתפר לא יהיה ישר, ובתפירת כפתור, בכפתור בעל ארבעה חורים יתפור רק שנים, ובאחרים יתפור באופן רפוי או לא במקומו המדוייק (מבית לוי עמ' תסו ס"ג).
שנה. אף תיקונים המותרים במועד, לא יעשם ע"י מכונת תפירה.
שנו. נעליים שהתקלקלו ואין אפשרות ללבשם כך, מותר לתקן בהם תיקון קל וע"י שינוי, ואם חושש שאם לא יתקן עתה את נעליו יקרעו לגמרי, ואין לו נעליים אחרות לנעול בינתיים, מותר לתקנם אף במעשה אומן (רמ"א ס"ד, משנ"ב סק"י).
שנז. משקפיים שנשברו, אם אינו יכול לראות בלעדיהם, מותר לתקנם בחוה"מ. וכן מותר לחבר את הידית ע"י הברגת הבורג שנפל ויצא ממקומו.
כתיבה
שנח. ישנם שני מיני כתיבה, מעשה אומן ומעשה הדיוט, מעשה אומן היינו אותיות מרובעות כעין כתב אשורית, או כתב שנכתב באומנות מיוחדת, מקצועית ישר ויפה (ביאוה"ל סי' תקמה ס"ה ד"ה אפילו). ומעשה הדיוט הוא כתב רגיל שלנו שנכתב כפי המזדמן לו ללא קפידה על כתיבה נאה במיוחד ואותיות יפות ומדוייקות.
שנט. כתיבה במעשה אומן אסור לכתוב בחול המועד, ומותר רק בדבר האבד (שו"ע סעי' א-ב), או לצורך רבים לצורך המועד, או לצורך מצוה (שו"ע ס"ג).
שס. כתיבה במעשה הדיוט מותר לכתוב בחול המועד אם זה לצורך המועד, או צרכי רבים אף שאינו לצורך המועד, או דבר האבד. וכן מותר לכתוב חידושי תורה, דרוש ודברי אגדה. והמנהג להקל בכל זה אף בלי שינוי, והמחמיר יחמיר לעצמו (משנ"ב סקל"ה). וכתיבה שלא לצורך המועד יש אוסרים ויש מתירין, ובשינוי יש להקל (שו"ע שם).
כתיבה וציור לילדים קטנים
שסא. מותר ליתן לילדים לכתוב ולצייר לעצמם בחול המועד ואין בזה שום איסור, שכיון שכן הוא דרך קטנים לצייר ולכתוב דברים של מה בכך, והם מתענגים ונהנים מזה עכשיו, הוי צורך המועד שהותר במעשה הדיוט. ולעת הצורך, כגון כשיש צורך להעסיק את הקטנים, מותר גם לגדול לצייר ציורים עם הקטנים, דזה נחשב צורך המועד והוא מעשה הדיוט (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
הקלדה במחשב, עבודות מחשב
שסב. הקלדה במחשב אינה מעשה כתיבה, ואינה רק אלקטרודות חשמליות גרידא, ואינו עשוי על מנת להתקיים, ואף אם הנתונים מוזנים לתוך דיסק אין בזה איסור, ולכן אם ההקלדה היא צורך המועד, או צורך מצוה או צורך רבים, וכן חידושי תורה וכדו', מותר להקליד בחוה"מ.
שסג. אך אסור לעסוק בכל מיני עבודות מחשב מורכבות, דהיינו גרפיקה, תכנות, הנהלת חשבונות וכדו', ולא משום איסור כתיבה אלא משום שבכלל מלאכת אומן הוא שאסורה בחוה"מ אף לצורך המועד.
הדפסה במדפסת
שסד. דנו הפוסקים אם בכתיבת מעשה אומן אזלינן אחר הפעולה, דהיינו אחר אימון הידיים והטירחא הכרוכה בכתיבת מעשה אומן, או שמא אזלינן אחר התוצאה, דהיינו, אף שבכתיבה עצמה אינו צריך לטרוח ולאמן הידים, מ"מ כל שכתוצאה ממעשיו נעשה כתב אומן אסרוהו חז"ל. שי"א שאזלינן אחר התוצאה (א"ר סי' תס סק"ו בשם ספר אמרכל), וי"א שהולכים אחר הפעולה ולא אחר התוצאה (א"א בוטשאטש מהדו"ת). והדפסה במדפסת, הפעולה היא לחיצת כפתור שהיא מעשה הדיוט, והתוצאה הוא מעשה אומן, ותלוי במח' הפוסקים הנ"ל. ולכן יש להמנע מלהדפיס דפים במדפסת בחוה"מ, ויש להערך לפני החג להדפיס כל מה שיצטרכו בחג. אמנם בשעת הדחק, בדבר האבד או לצורך רבים, כגון שצריך את הדפים למסירת שיעור וכדו', או שצריך להוציא רשימות לצורך החג, אפשר להקל.
כתיבת סת"ם ותיקוני ספר תורה
שסה. אסור לכתוב ספר תורה תפילין ומזוזות במועד, שאינה לצורך המועד ולא מיקרי צרכי רבים כיון שיש ספר תורה אחר לקרוא בה. ואפי' מצא טעות בספר אסור לתקן, ואפי' להגיה אות אחת, כגון לעשות מרי"ש דל"ת וכדו', אסור (שו"ע ס"א, משנ"ב ס"ק א-ב). אבל מותר להפריד תיבות דבוקים, וכן אות שהיה רישומו ניכר, מותר להעביר עליו קולמוס (משנ"ב סק"ב).
שסו. ואם אין להם ספר תורה כשר לקרות בו, ואפי' מדובר בבית שני, שאין להם ספר תורה כשר לקרות בו, מותר להגיהו וכן לתקן אות וכן להשלים אם חסר תיבה או אות אחת, דכיון שהוא צרכי רבים וצורך המועד מותר אף מעשה אומן (שו"ע ס"ב, משנ"ב ס"ק ו-ז, ביאוה"ל ד"ה שאם).
שסז. אם יש ספר תורה, רק שנוהגים לקרות ביום טוב 'מפטיר' בס"ת אחרת, וכן בחול המועד פסח קורין 'רביעי' בס"ת אחרת, ונמצא פסול בספר תורה האחרת, אסור לתקנה בחול המועד, ויגללו את הספר תורה הכשרה ממקום למקום (ערוך השולחן ס"ה).
סיום כתיבת אותיות והכנסת ספר תורה
שסח. אם יש סיבה מיוחדת לעשות הכנסת ספר תורה בחול המועד, כגון שהנדיב נמצא אז במקום ההוא, או שעי"כ יהיה ריבוי משתתפים וברוב עם הדרת מלך, הוי צורך המועד ואין מניעה לערוך 'הכנסת ספר תורה' בימי חוה"מ.
שסט. אמנם מה שנוהגין בסיום כתיבת ספר תורה שהסופר כותב מספר שורות או תיבות אותיות חלולות, ואינו ממלא אותן בדיו, ובשעת שמחת הסיום מכבדים לאנשים למלא האותיות בדיו, יש שהתירו למלא את האותיות בחוה"מ, כי מילוי האותיות חשיב מעשה הדיוט, כיון שעושין אותן הדיוטים שאינם סופרים (עי' שדי חמד מערכת חוה"מ אות יב, כה"ח סק"ו, חוהמ"כ פ"ו סכ"ד. שו"ת בצל החכמה ח"ד סי' נ. ועי' בשו"ת שבט הלוי ח"ג סי צו, שהביא שבס' מנחת יום טוב בהל' חוה"מ (סי' קד סק"ל אות י) מביא כיו"ב מתשובת בית יצחק (יו"ד ח"ב קונטרס אחרון סי' כ) להקל בזה אם לא גמרו לכתוב קודם יום טוב, ודימה זאת למש"כ הפמ"ג בסי' תקמה דלהפריד תיבות דבוקים וכן להעביר קולמוס על אות שרישומו ניכר מותר בחוה"מ). וי"א שמילוי התיבות יש בה כתיבה חדשה, וצריך ג"כ אומנת יד כידוע, ומעשה אומן אף שהוא צרכי רבים כיון שאינו צורך המועד, שיש ס"ת אחרת, אסור (רמ"א ס"ב). ולמעשה, אם יש צורך ורוצים לחגוג הכנסת ספר תורה בחוה"מ, נכון לכתחילה לסיים כתיבת האותיות בשלימותן לפני יום טוב. ואם לא גמרו לפני יום טוב אפשר להקל למלא את האותיות החלולות אף בחול המועד (שו"ת שבט הלוי שם, שו"ת בצל החכמה שם, שו"ת בית יצחק שם).
שע. ואם הסופר לא הכין כלל את האותיות לכתיבה, פשוט וברור שאסור לסיים את כתיבת האותיות במועד, חוץ אם אין שם ספר תורה לקרות בו בציבור. "ויש למחות ביד יחיד הכותב ס"ת ועושה הסיום בחול המועד, ואיסור גמור הוא, דהא בשעת הסיום גומר הסופר כתיבת הס"ת, והרי אין צורך בס"ת זו ליו"ט, שיש אחרות, והעולם אינם יודעים מאיסור זה וחושבים זה למצוה ושמחת המועד והיא עבירה גמורה (ערוך השלחן ס"ה).
צילום ופיתוח תמונות
שעא. במצלמה דיגיטלית, מותר לצלם דברים שלא יוכלו לצלם אחרי החג, כיון שאין זה נחשב לכתיבה. אבל אסור לפתח תמונות בחוה"מ.
כבוד הבית
שעב. מכסין השולחנות בבית במפה בחוה"מ כביו"ט, דחוה"מ מיקרי יו"ט (פמ"ג משב"ז סי' תרלט סק"א).
חציו לה'
שעג. גם בחוה"מ יש דין חציו לה' וחציו לכם, ולא לבלות ימים קדושים אלה בדברי שחוק והבל (שו"ת שבט הלוי חי"א סי' קטז אות לד).