המצות שעוררו את התפעלותם של גדולי ישראל וחכמי התורה והחסידות
הגאון רבי שמעון אנשין שליט"א, רב קהילת ברסלב, בעת התרשמות מסדרי המאפייה
פחות משלוש דקות מנתינת המים בקמח ועד מצה אפויה • אברכים בני תורה ויראי שמים המופקדים על מלאכת הקודש • שורת הידורים ייחודיים • ומצה דקה ופריכה שכבר הפכה לשם דבר • לקראת פתיחת עונת האפייה אחרי חג הסוכות, כתבנו שמעון טווערסקי נכנס אל "מצה בעקערי" באלעד, עקב מקרוב אחר מלאכת האפייה וחזר עם רשמים ממקום שבו החיפזון של יציאת מצרים מקבל בכל יום מחדש משמעות מוחשית.
שמעון טווערסקי
מרן הגאון הגדול רבי אהרן פלדמן שליט"א, ראש ישיבת נר ישראל וזקן ראשי הישיבות בארה"ב, במהלך שהותו במאפיית המצות
מרן הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס שליט"א, גאב"ד חניכי הישיבות, בביקור במאפיית המצות
פחות משלוש דקות מן המים והקמח ועד המצה האפויה
יש רגע שבו המילים העתיקות מקבלות פתאום חיים. אני עומד שם כשהמים נשפכים אל הקמח. קול "לשם מצת מצווה" נשמע בחלל. הידיים מתחילות במלאכתן, העיסה עוברת במהירות מעמדה לעמדה, התנור בוער, ובתוך פחות משלוש דקות יוצאת מצה אפויה. לרגע נדמה שהשעון כאן מתקתק אחרת. מאז יצאו אבותינו ממצרים בחיפזון, מלווה הזריזות את מצוות המצה. דור אחר דור, שנה אחר שנה, עמלו יהודים בערבי פסחים מתוך אותה חרדת קודש: לשמור, למהר, לדקדק ולהדר. ובתוך העולם העתיק הזה צמחה בשנים האחרונות באלעד מאפייה שהצליחה לעורר עניין מיוחד אצל רבנים, דיינים ומורי הוראה. שמה: "מצה בעקעריי".
את העבודה מתחילתה ועד סופה. יש משהו במראה הזה שמחזיר את המתבונן אל הפשטות של דורות קודמים. קמח. מים. ידיים עובדות. תנור בוער. ומעל הכול, הידיעה שלא מדובר בעוד מוצר היוצא מקו ייצור, אלא במצה שתעלה בעוד חודשים אחדים על שולחן הסדר, בשעה שבה אב יהודי יגביה אותה ויאמר: "הא לחמא עניא". דווקא כאן, בתוך הקצב המהיר כל כך, המראה של האברכים העוסקים במלאכה ריגש אותי. הזריזות איננה רק עניין של הספק; היא מורגשת כחלק מאווירת המצווה עצמה. גם גדולי התורה וחכמי ההוראה שביקרו במקום עמדו בדבריהם על השילוב הזה: מהירות האפייה, שורת ההידורים והעובדים בני התורה ויראי השמים המופקדים על המלאכה.
הידור שנמצא בפרטים
במאפיית מצות, הפרטים הקטנים הם הסיפור הגדול. שיטת העבודה ב"מצה בעקעריי" נבנתה סביב שאיפה אחת: שהעיסה תתקדם במהירות ובזריזות מרגע נתינת המים ועד האפייה. גם התנור משתלב בשורת ההידורים: רשת התנור עוברת בכל סיבוב דרך אש בחום של כ-650 מעלות, באופן המעניק בכל מחזור מחדש את מעלת "תנור ראשון".
כשההידור מגיע הביתה
ואז מגיעה המצה מן המאפייה אל המקום אליו נועדה, שולחן חג החירות בבני היראים. הקצב הגבוה של האפייה מאפשר להגיע לתפוקה משמעותית ביותר, וממילא להנגיש את מצות היד "מהודרות" ו"רשימות" במחיר המאפשר למשפחות להעלות אותן על השולחן בהרחבה ובשפע עצום לאורך כל ימי הפסח. והבשורה אינה מסתיימת במחיר. המצות דקות, אחידות ופריכות, וטעמן הפך עם השנים לאחד מסימני ההיכר של "מצה בעקעריי". כך נפגשים על שולחן אחד הידור, טעם ונגישות.
מרן הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א, ראש ישיבת חברון, בעת ביקורו במאפייה
אולם ייצור
הגאון החסיד רבי זושא הורוביץ שליט"א רב דקהילת החסידים באלעד
מצות יד מהודרות ביותר לא רק לליל הסדר אלא לשולחן הפסח כולו
כ"ק האדמו"ר ממישקולץ שליט"א, בעיצומה של עבודת המצות במאפייה
כשהשעון הופך להידור
פחות משלוש דקות. זה הנתון שתופס מיד את העין, אבל כשעומדים כאן ורואים את התהליך מתרחש מול העיניים, מבינים שמאחוריו מסתתר הרבה יותר משעון. מרן החתם סופר מעיד בתשובותיו על אפיית מצות שבה מתחילת נתינת המים בקמח ועד הוצאת המצה מן התנור חלפו שתיים או שלוש דקות בלבד. ב"מצה בעקעריי" הפכה הזריזות הזו לרוח המלווה את האפייה כולה. וכאן, אני מודה, התפעלתי במיוחד. מרגע שהמים פוגשים את הקמח מתחילה תנועה רציפה: לישה, רידוד, ניקוב ומיד אל התנור הלוהט. אני עומד מן הצד ורואה את הקצב. אבל אחרי כמה דקות של התבוננות, רואים כבר משהו נוסף: את הכוונה. כי כאן, כל שנייה היא חלק מן ההידור.
הגאון הגדול רבי משה מרדכי קארפ שליט"א, בעת התבוננות בסדרי אפיית המצות
אברכים סביב שולחן המצות
אבל אולי הסיפור של המקום נמצא דווקא באנשים. זו נקודה שמרגישים בה מיד כשנכנסים למקום. יום אחר יום הם מגיעים לעסוק במלאכת המצות, והמילים "לשם מצת מצווה" מלוות
אל המאפייה הגיעו במהלך השנים רבנים, דיינים ומורי הוראה. הם עברו בין העמדות, עקבו אחר האפייה מקרוב ועמדו על ההקפדות המלוות אותה. המכתבים שנכתבו לאחר אותם ביקורים מספרים את מה שקשה להעביר בתמונה: התפעלות מן הזריזות, מן ההידורים ומן האווירה שבה נעשית מלאכת המצות.
קמח ומים זריזות ולשם מצת מצוה מסורת עתיקה שממשיכה לחיות
הגאון הגדול רבי משה ברנדסדורפר שליט"א, גאב"ד היכל ההוראה, במהלך סיור
מיד אחרי סוכות
בעוד שבועות אחדים, כשהסכך רק ייאסף, באלעד כבר יתחילו בעבודת הקודש על פסח. התנורים יובערו. האברכים יתפסו את מקומם. המים יישפכו אל הקמח. ושוב יישמע בחלל "לשם מצת מצווה". בחוץ עוד יהיה תשרי. בפנים כבר יתחיל ניסן. ומדי דקות ספורות תצא מן התנור מצה נוספת, דקה, פריכה ומהודרת, הנושאת איתה מסורת בת אלפי שנים. ועל השעון? פחות משלוש דקות.