שיעורי הלכה
ליל ערב יוה"כ תשפ"ו לפ"ק
הלכות סוכה – או"ח סי' תרס"ז - תרס"ח - תרס"ט
יהי רצון שאומרים בעת פרידה מן הסוכה
הג"ה, יש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים "יהי רצון שנזכה לישב בסוכה של לויתן" (כל־בו).
נוסח הנדפס בסוכת עורו של לויתן
בנוסח הנדפס בסידורים כתוב "יהי רצון מלפניך ה' א' וא' אבותינו, כשם שקיימתי וישבתי בסוכה זו, כן אזכה לשנה הבאה לישב בסוכת עורו של לויתן".
ביכורי יעקב: עור הדג אינו כשר לסכך
בביכורי יעקב (סק"ד) העיר שלכאורה יש טעות בנוסח זה, כי הגם דאמרינן (ב"ב עה.) עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, על כרחך לא בסוכה של מצוה קאמר, דעור אפילו עור הדג שאינו מקבל טומאה, מ"מ פסול לסכך מפני שאינו גידולי קרקע כמ"ש רש"י (סוכה יא:).
ומה שאומרים לשנה הבאה, משמע כעת חיה דהיינו בסוכות, נזכה לישב בסוכת עור של לויתן, וזה אינו, דעור של לויתן פסול לסכך. ולכן נוקט לעיקר הגירסא כמ"ש ברמ"א שלא לומר לשנה הבאה אלא סתם, או שלא לומר עכ"פ בסוכת עור, דבזה יש לפרש שנתהנו בסוכה כשרה מסעודה של לויתן.
משנה הלכות: המכוון לסוכת לויתן בזמן שיהי'
וזכורני שפעם כשישבנו בסוכה יחד עם כ"ק אאדמו"ר זי"ע, נשא ונתן בדבר. והסיק שמה שאומרים 'בסוכת עורו של לויתן', אין הכוונה לסוכה של מצוה, אלא לסוכת עורו של לויתן בזמן שיהי'. אלא שיש להבין א"כ למה אומרים אותו בחג הסוכות. והאריך אז לבאר הדבר בטוב טעם.
סוכות הוא תיקון על ראיות שמונעים ממנו חלק בלויתן
וכעת נראה לומר בזה מכוון עמוק, לפ"מ שאמרו במדרש (ויק"ר י"ג ג') כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא, וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעולם הזה זוכה לראותה לעולם הבא, ע"כ. ומי שכבר נכשל בזה, נראה אולי שהישיבה בסוכה הוא התיקון לזה, שאינו יוצא בימי חול המועד לראות באיצטדינין אלא יושב בתוך הסוכה.
וכן יש בה גם תיקון למפרע על מה שכבר ראה, כי ידוע אשר בימים הנוראים כל דבר הוא תיקון לענין מסויים. והכי נמי הישיבה בסוכה הוא תיקון למי שראה מה שלא צריך, ובכך יזכה לראות לעתיד לבוא, ויהי' לו חלק בסוכת עורו של לויתן.
***
איסור הכנה מיום טוב לחבירו
המשך הג"ה, "ואסור להכין ביום טוב לצורך ליל יום טוב, וכן אסור להעמיד השולחנות והספסלים בבית לצורך הלילה, דהוי הכנה (הגהות מיימוני ומהרי"ל)".
והיינו שאסור להכין משמיני עצרת לצורך ליל יום טוב, דהוא ליל שמחת תורה. והנה כל זה הוא לפי דין השו"ע (סי' תרס"ח סע' א') שבחוץ לארץ אוכלים בסוכה בליל וביום שמיני עצרת מפני שהוא ספק שביעי. וכן נהג כ"ק אאדמו"ר זי"ע. אולם בהרבה מקהלות החסידים לא אכלו כלל בסוכה בשמיני עצרת [כמו שיבואר להלן בדברינו בסי' תרס"ח], ולהם פשוט שמותר להכין הבית בערב שמיני עצרת, שאין כאן שום איסור הכנה.
***
מג"א: שלא לקבוע סעודה בהו"ר סמוך למנחה
במגן אברהם (ריש סי' תרס"ח) כ' אסור לקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה, כמ"ש סי' תקכ"ט (ס"א בהגה"ה). ולא כאותם האוכלין ושותין ומשתכרין בהושענא רבה עד שאין יכולין לקדש בלילה.
שלא לקבוע סעודה ביו"ט ראשון סמוך למנחה
ועוד כעין זה כתב המגן אברהם (סי' תקכ"ט סק"א) שיש להימנע מלקבוע סעודה מתשע שעות ולמעלה, שהוא ערב יום טוב שני, כדי שיאכל בלילה לתיאבון. ולפ"ז גם ביום טוב ראשון של החג יש ליזהר בזה [בחוץ לארץ] מפני יו"ט שני.
למעט באכילת מצה יום ראשון של פסח
ומצינו גם בהלכות פסח לגבי מ"ש הרמ"א (סי' תע"א סע' ב') שנוהגין למעט באכילת מצה ביום ראשון שיוכל לאכול בליל שני המצה לתיאבון. כ' המשנה ברורה (שם ס"ק ט"ז) שמן המנחה ולמעלה מן הדין צריך ליזהר בכל יום טוב ראשון מפני שהוא ערב יום טוב שני, כמו שכתב המגן אברהם (סי' תקכ"א סק"א).
ביה"ל: אין לבטל עונג יו"ט מפני חשש תיאבון דיו"ט שני
והנה בביאור הלכה לקמן (סי' תקכ"ט סע' א' ד"ה בערב יו"ט) פקפק על דינו של המגן אברהם, כי אין זה ברור לבטל עונג יו"ט מי שהוא תאב לאכול מפני חשש לתיאבון דיו"ט שני. אמנם כאן העתיק דבריו כמו שביאר בשער הציון (סק"א) כי בודאי יש ליזהר שלא לאכול ולהשתכר הרבה עד שיהא אכילת הלילה עליו למשא, וכל שכן אם יוכל להגיע לידי ביטול מצות קידוש. ומה שנקט שיטתו לגבי מצה, עי' באגרות משה (או"ח ח"ג סי' ס"ח) שכוונתו לאסור משום אכילת המצה, ולא משום הדין שאסור לאכול בערב יו"ט.
ליזהר בסעודות שבת ליתן מקום לסעודה שלאחריו
ובאמת מצינו גם בהלכות שבת (סי' רצ"א סע' א') לענין סעודה שלישית, "והחכם עיניו בראשו, שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית, ע"כ. ועד כדי כך הסתפקו אם צריך למעט בסעודה שלישית כדי ליתן מקום לסעודה רביעית (עי' נשמת שבת ח"ב סי' תר"מ). ויש בזה חידוש, כי אפילו שהאכילה עצמה של סעודת שבת הוא מצוה, מ"מ יתן עיניו בראשו שגם סעודה הבאה שהוא מצוה יוכל לאכול לתיאבון.
***
מחלוקת מחבר ורמ"א אם להזכיר חג בשמ"ע
שו"ע סי' תרס"ח ס"א "ליל שמיני אומר בתפילה 'ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה'. הג"ה, ואנו נוהגין שאין אומרים 'חג' בשמיני, דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג, אלא אומרים 'יום שמיני עצרת'".
דעת מהרש"ל וט"ז לומר 'שמיני עצרת חג הזה'
בט"ז (סק"א) הרבה להוכיח שגם שמיני עצרת הוא בכלל חג הסוכות, שהוא עצרת שלו ונגרר אחריה.א ולכן יש לומר "את יום שמיני העצרת חג הזה". דודאי אין לומר [כמ"ש המחבר] 'חג שמיני עצרת הזה', דאנו צריכים לרמז שאינו חג בפני עצמו אלא מחמת חג הסוכות, אלא נקרא עצרת של חג כאילו אומר טפל לחג.
וכן הסכים המהרש